TheWholeTorah.aiBeta

פרק ט · אין לנו עסק בנסתרות

לימוד בחברותאלרכישת הספר
האזנה לשיעור0:00 / 16:28

בחלק הקודם עמדנו על ההגהה שבפרק ועל שלושת הצמצומים, שדרכם נוצרו עשר הספירות והאור האלוקי מתגלה בהן. כעת נעמוד על יסוד נוסף: הקב"ה עצמו אינו משתנה כלל - אנו המשתנים. כשאנו מדברים על 'לפני הצמצום' ועל 'אחרי הצמצום', מדובר באופן תפיסתנו ובאמונתנו; שכן אם מבקשים אנו לכנות את הבורא כפי שהוא מצד עצמו, הרי הצמצום לא פעל בו מאומה, לא "צבע" אותו בשום צבע, והוא נשאר מופשט לחלוטין מכל תואר.

משל לכלי זכוכית שקוף הצבוע בצבע אדום, שנשפכים לתוכו מים צלולים. המתבונן בהם דרך הכלי רואה מים אדומים: הם נראים אדומים, פועלים פעולה אדומה בסביבתם, מטילים השתקפות אדומה, וכל סגולה שביכולת הצבע לפעול - יפעלו כאדומים. ויחד עם זה, מצד עצמם נשארו המים צלולים ושקופים שאינם צבועים בשום צבע כלל, ומה שנראים הם אדומים אינו אלא מחמת שהוכנסו לתוך כלי אדום.

שני אנשים המתווכחים ביניהם, זה אומר "מים אדומים הם" וזה אומר "שקופים לגמרי הם" - שניהם צודקים: המדבר על המים כפי שהם מצד עצמם, בלא הגילוי שבאמצעות הכלי, אכן צודק שנשארו מים צלולים ושקופים; והמדבר על פעולת המים לאחר שנכנסו לכלי ודרכו הם פועלים את פעולתם, אכן צודק שאדומים הם. בכך מתיישבת גם המחלוקת שבין הרמב"ם למהר"ל.

לאחר התלבשות האור בכלים:

ובלשון הפנים: "והנה אחר שנתלבש האור אין סוף בבחינות כלים דחכמה בינה ודעת" - האור האלוקי האין סופי מצד עצמו נשאר מופשט, אך משהתגלה בעשר הספירות של עולם האצילות, "אז שייך מה שכתב הרמב"ם: "הוא היודע והוא המדע והוא הידוע ובידיעת עצמו וכו'". דווקא לאחר הצמצום, לאחר הירידה וההתגלות בעשר הספירות, ניתן לומר עליו שהוא היודע והוא הידוע, וכלשון הרמב"ם שבידיעת עצמו יודע כל הנמצאים.

"לפי שבחינת כלים דאצילות" - 'כלים' הוא כינוי על דרך משל לעשר הספירות - "נעשים נשמה וחיות לבריאה יצירה עשייה ולכל אשר בהם". כלומר, המחיה כל פרט ופרט בבריאה הוא הוא בעצמו. אין הדבר כפי שסברו אף חלק מחכמי ישראל, שהקב"ה נשאר כביכול בארמונו ומשגיח מרחוק, כבשלט רחוק, על הנעשה במקומות אחרים. אף במקום הנחות ביותר, באותה 'אשפה', המלך בעצמו נמצא שם והוא בעצמו הפועל - והצמצום הוא ההסבר כיצד נעשית פעולה זו: הוא בעצמו מתגלה בעשר הספירות, ובדרך זו מחיה את כל העולמות ואת כל אשר בהם.

"אבל בלי צמצום והתלבשות הכלים":

"אבל בלי צמצום והלבשה הנזכר לעיל לא שייך כלל לומר הוא היודע והוא המדע והוא הידוע" - כמשל המים שאינם נתונים בתוך הכוס, שאי אפשר לתארם בשום תואר. הבורא לא "נצבע" בצבע ולא נעשה חכמה; מצד עצמו הוא מופשט מכל תואר, וכשם שאי אפשר לומר עליו שהוא שולחן, כך אי אפשר לומר עליו שהוא חכם.

וההבדל שבין שני אופני הגילוי: במציאות הגשמית מתגלה הקב"ה באופן שהמציאות חשה עצמה מנותקת ממנו, ולפיכך לעולם אין מכנים אותו בשמות העצמים הגשמיים; ואילו גילויו בעשר הספירות הוא גילוי של האצלה ממש, ולפיכך כן ניתן לכנותו בכינויים הללו. אך מצד עצמו - "כי אינו בבחינת וגדר דעת ומדע כלל חס ושלום, אלא למעלה מעלה עילוי רב עד אין קץ אפילו מבחינת וגדר חכמה, עד שבחינת חכמה נחשבת אצלו יתברך כבחינת עשייה גשמית".

נמצא שתורת החסידות היא המתווכת בין שיטת הרמב"ם לשיטת המהר"ל, והדברים כתובים בבירור דווקא כאן בהגהה: כיצד הדברים הם בלי הצמצום, וכיצד הם כתוצאה מן הצמצום.

"איהו וגרמוהי חד":

ונחזור לקטע האחרון של הפרק. סיכום הדברים הוא, שהקב"ה מתגלה בעשר הספירות ולפיכך ניתן לכנותו בכינוייהן, לפי שעשר הספירות הן באופן של המשכה והאצלה - וכפי שלמדנו בהגהה, שדרך שלושת הצמצומים נוצרו עשר הספירות והוא מתגלה בהן.

אלא שעשר הספירות, שנוצרו לאחר צמצומים עצומים, מוגבלות הן ומוגדרות - ואילו המתגלה בהן הוא הבלתי מוגבל. כיצד מכיל הגבול של חכמה בינה ודעת, של חסד גבורה ותפארת, את עצמותו של הבורא באופן מלא? על חיבור זה נאמר הלשון הידוע "איהו וגרמוהי חד" - הוא והספירות אחד, שני הפכים כאחד: הבורא נשאר מופשט מן הכל, ויחד עם זה נמצא בכל עוצמתו הבלתי מוגבלת בתוך צמצומן של עשר הספירות המוגבלות והמוגדרות.

ואין זה דומה למשל של גוף ונשמה. במשל זה אין הגוף נעשה נשמתי, אלא נשאר גשמי, והקב"ה חיבר ביניהם באופן שהנשמה מחיה את הגוף. משל זה מתאים לחיות האלוקית שבדברים הגשמיים - באבנים, בעפר, בדוממים ובכל היצירות הגשמיות - שהקב"ה מחיה בהם דבר גשמי, כשם שהנשמה מחיה את הגוף. אך כאן נאמר דבר עמוק הרבה יותר: עשר הספירות הן דבר מוגדר ומוגבל, ואף על פי כן אלוקיות הן ממש, עד שהוא מתכנה בהן.

"אין לנו עסק בנסתרות":

כיצד מתיישבים שני הפכים אלו? אדמו"ר הזקן אינו בא ליתן כאן הסבר שכלי, אלא קובע שאין השכל יכול לקלוט הפכיות זו: "והנה אין לנו עסק בנסתרות". ראוי לשים לב: על השאלה הקודמת, בעניין ההמשכה וההאצלה, לא אמר "אין לנו עסק בנסתרות" אלא נתן הסבר - שלושת הצמצומים - ואת זה אפשר להבין. אבל כיצד מתחברים הגבול והבלי גבול, זאת אי אפשר להבין. מה שאפשר להבין - חובה להבין; ומה שאי אפשר להבין - "אין לנו עסק בנסתרות".

"אך הנגלות לנו להאמין אמונה שלמה דאיהו וגרמוהי חד" - "איהו" הוא הוא בכל עוצמתו, ו"גרמוהי" הן ספירותיו, והן חד עמו: שהספירות, אף שעשר ספירות מוגבלות הן, אלוקיות הן עד כדי שהוא מתכנה בהן. דבר שאינו נתפס כלל: אם מוגבלות הן, כיצד מכנים בהן את הבלתי מוגבל? אלא שהוא מתגלה בהן בכל עוצמתו, עד כדי שניתן לומר עליו "חכם". וכפי שמפרט: "דהיינו מידותיו של הקב"ה ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו הם חד עם מהותו ועצמותו המרומם לבדו רוממות אין קץ מבחינת חכמה ושכל והשגה" - כל עשר הספירות יחד עם הרצון חד הן עם מהותו ועצמותו: הוא מרומם מהן לאין קץ, ויחד עם זה אחד עמן, באופן שהן אלוקיות - מוגבלות ומופשטות כאחד.

"ולכן, גם ייחודו שמתייחד עם מידותיו שהאציל מאתו יתברך גם כן אינו בבחינת השגה" - מאחר שהוא מרומם מן הכל, אף אופן התייחדותו עמן אינו בתפיסתנו כלל. אנו מסתכלים על כל דבר דרך משקפינו ומנסים להבינו כפי שאנו רואים אותו, ומשקפיים אלו עושים תמיד הפרדה. משל לכל מימי הים הנתונים בתוך כוס, והכוס נשארת כוס וכל הים נמצא בתוכה - שאין הדעת סובלתו, ושם הרי שניהם מוגבלים, אלא שגבולו של הים גדול וגבולה של הכוס קטן, וכבר אין אנו מבינים כיצד ייכנס גבול גדול בגבול קטן. וכאן מדובר לא בבלי גבול בלבד, אלא במקור הבלי גבול, בעצמותו של הבורא שהיא למעלה מכל מושג של גבול ובלי גבול, והיא נמצאת בכל עוצמתה בתוך גבולן של עשר הספירות, והן נשארות עשר ונשארות מופשטות. המשפט הקצר "איהו וגרמוהי חד" אין בכוחנו להבינו.

"רזא דמהימנותא":

"ולכן נקראו מדותיו של הקב"ה, הן הספירות, בזוהר הקדוש: "רזא דמהימנותא" - סוד האמונה, "שהיא האמונה שלמעלה מן השכל". שכן אם מתבוננים בספירות כמציאות מוגבלת של עשר ספירות - אין זו אמיתת עניינן; ומהותן האמיתית היא עצמותו של הבורא. וכיצד, אם כן, קוראים להן ספירות? על כך אין תשובה שכלית אלא אמונה. עד כדי כך מהותן של הספירות היא אמונה, שזהו שמן בזוהר: "רזא דמהימנותא", סוד האמונה, שהשכל אינו יכול לתפוס בו.

ראוי לציין את ביאורו של אדמו"ר הצמח צדק על הפסוק "מכון לשבתך פעלת ה'": הספירות הן "מכון" וכלי "לשבתך" - שאתה בעצמך תשכון בהן. וכיצד ייתכן הדבר? "פעלת ה'" - רק אתה יכול לפעול זאת. זהו עניינו של "איהו וגרמוהי חד" בלשון הקבלה, המובע בלשון הפסוק "מכון לשבתך פעלת ה'".

לסיכום: בחלק זה למדנו שהקב"ה אינו משתנה, ושכל לשונות 'לפני הצמצום' ו'אחרי הצמצום' נאמרים מצדנו. במשל המים והכוס הצבועה נתבארה המחלוקת שבין הרמב"ם למהר"ל: לאחר התלבשות האור בכלים דחב"ד שייך לומר "הוא היודע והוא המדע והוא הידוע", והכלים דאצילות נעשים נשמה וחיות לכל העולמות; אך בלי צמצום והתלבשות אין הוא בגדר דעת ומדע כלל, ובחינת חכמה נחשבת אצלו כעשייה גשמית. עוד למדנו שעשר הספירות מוגבלות, ואף על פי כן אלוקיות הן - "איהו וגרמוהי חד" - חיבור של שני הפכים שאין השכל משיגו, ולפיכך "אין לנו עסק בנסתרות" אלא להאמין אמונה שלמה, ומשום כך נקראות הספירות בזוהר "רזא דמהימנותא", כביאור הצמח צדק בפסוק "מכון לשבתך פעלת ה'".

בחלק הבא נמשיך בלימוד שער הייחוד והאמונה.