בחלק הקודם למדנו על שלושת לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה - ועל החידוש שדווקא באמצעותם מתחבר היהודי לרצונו וחכמתו של הבורא, שהם אין סוף ממש. מכאן נמשיך ונראה מדוע דווקא בעולם הזה, ולא במקום גבוה ממנו, ניתן להשיג את התורה, וזאת מתוך המשל שבו נוקט אדמו"ר הזקן: משל המים.
מכאן שעל האדם לייקר את הקיום בפועל, ולא להסתפק ברגשות, בהתבוננויות שונות ובמדיטציות כאלה ואחרות. לבוש המחשבה מתקיים כאשר האדם משיג את כל מה שניתן להשיג מפרדס התורה, ולא כאשר הוא שוקע בדמיונות. כשהוא יושב ולומד את פרדס התורה, לבוש המחשבה מחבר את מוחו לבורא עולם. אך מי שאינו משתמש בלבושים, אלא נסמך על רגש או על התבוננות בלבד, יגיע אמנם למשהו, אך לא לבורא עולם ולא לאין סוף. רק הלבושים מחברים.
"ולכן נמשלה התורה למים":
הגמרא במקומות רבים ממשילה את התורה למים, ואדמו"ר הזקן מביא זאת כדי לחדד שדווקא כאן בעולם הזה ניתן להשיג את התורה, ולא במקום אחר. כאשר נותנים משל, פירוש הדבר שיש כאן דגש שבלעדיו לא היינו עומדים על עוצמת הדבר. מה, אם כן, מוסיפים המים להבנת עוצמתה של התורה?
לשון אדמו"ר הזקן: "מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך התורה ירדה ממקום כבודה, שהיא רצונו וחכמתו יתברך". התורה ירדה מלמעלה, ואף שאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ולית מחשבה תפיסה בה כלל, ירדה התורה למטה.
מה מוסיף המשל דווקא במים?
המים עצמם יורדים: בשמש, הזיו והאור הם היורדים ומאירים לעולם, אך השמש עצמה נותרת במקומה. לעומת זאת, כשהמים מחלחלים מדירת השכן שלמעלה אל הדירה שמתחתיה, המים עצמם ירדו, ולא זיו של מים. כך גם התורה: אין זה שנשארה למעלה ושלחה לנו תחושות וזיו בלבד, אלא היא בעצמה ירדה למטה.
מקומם הטבעי של המים הוא למטה: באחד ממאמריו מוסיף הרבי נקודה נפלאה. ירידת המים ממקום גבוה למקום נמוך היא טבעם. אילו ניתן היה לשאול את המים היכן מקומם האמיתי, היו משיבים: למטה, שהרי לשם הם נמשכים מטבעם. וכך אין לחשוב שהתורה חפצה בעצם להיות למעלה, ושהיותה למטה היא מעין אילוץ, כאילו הקדוש ברוך הוא הזיל אותה כלפי מטה בעוד שמצד עצמה היא רוחנית ועליונה. אין הדבר כן: מקומה האמיתי של התורה הוא דווקא למטה.
לכך רומז מה שביקשו המלאכים "תנה הודך על השמים", ולא רצה הקדוש ברוך הוא לתת להם את התורה, שכן מקומה של התורה הוא כאן למטה. אילו נאמר לנו רק שהתורה הייתה למעלה וירדה למטה, היינו סבורים שאף שירדה, אין זה מקומה הטבעי. משל המים הוא המלמד אחרת.
דיוק הלשון "ממקום כבודה":
באותו מאמר מדייק הרבי דיוק מעניין: אדמו"ר הזקן כותב "התורה ירדה ממקום כבודה", ולא "ירדה ממקומה", משום שלמעלה אין זה מקומה. אילו נכתב "ממקומה", היה משמע שמקומה למעלה. אכן מקום כבודה הוא למעלה: שם היא מאירה, שם יש גילויים, ושם הצדיקים היושבים בגן עדן ולומדים תורה. אך מקומה, מקומה האמיתי, הוא למטה.
וממשיכה הלשון: "ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות" - התורה נסעה ממקום כבודה וירדה במדרגות המסתירות עליה ועל יופייה. מבחינתה זו מסירות נפש, שכן למעלה נותנים לה את כבודה, וכאן למטה מדובר בסתר המדרגות. וכך ירדה ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה בדברים גשמיים ובענייני העולם הזה, שהם רוב מצוות התורה ככולן והלכותיהן. אף מצווה שאינה גשמית, כמצוות "ואהבת לרעך כמוך", הלכותיה גשמיות הן. וכן נתלבשה בצירופי אותיות גשמיות ממש שבעשרים וארבעה הספרים שבתורה, נביאים וכתובים.
תכלית הירידה:
מדוע ירדה התורה למטה? "כדי שתהא כל מחשבה תפיסה בהן" - כל הסיבה לירידה היא שכאן נוכל לתפוס את התורה במחשבתנו, "ואפילו בחינת דיבור ומעשה שלמטה ממדרגת מחשבה תפיסה בהן ומתלבשת בהן". כאן למטה, וכאן בלבד, תופסים את התורה.
מכאן גם חוזרים אנו לעניין התיקון שלמדנו קודם: התורה יורדת ממקום גבוה עד למקום הנמוך ביותר, כדי שכל אדם יוכל לקבלה, שהרי הקדוש ברוך הוא מבקש להשפיע על כל אחד ואחד. אמנם נאמר "עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם", והעוונות אכן מבדילים, אך את התורה עצמה הוריד הקדוש ברוך הוא עד למטה כדי שתהא בהישג ידו של כל יהודי.
שלושת השלבים שלמדנו בפרק:
מהם לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה.
החידוש שמעלת הלבושים גדולה לאין ערוך ממעלת הנפש עצמה, משום שדרכם מתחבר היהודי לאין סוף.
כיצד ייתכן שהאין סוף נמצא בתוך מסגרות מוגבלות - זהו צמצום עצום, שהקדוש ברוך הוא צמצם את חכמתו ורצונו והורידם עד לכאן למטה.
לסיכום: בחלק זה למדנו מדוע נמשלה התורה למים: כשם שהמים עצמם יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, ומקומם הטבעי הוא למטה, כך התורה עצמה ירדה ממקום כבודה, ומקומה האמיתי הוא דווקא בעולם הזה. עמדנו על דיוק הלשון "ממקום כבודה" ולא "ממקומה", על ירידתה בסתר המדרגות עד להתלבשות בדברים גשמיים, בהלכותיהן של המצוות ובצירופי האותיות של עשרים וארבעה הספרים, ועל תכלית הירידה - שתהא המחשבה, ואף הדיבור והמעשה, תופסים בה. כל זאת כדי שהיהודי יתחבר על ידי שלושת הלבושים לרצון העליון, וחיבור זה הוא התכלית שבשבילה ירדה הנשמה לכאן למטה. משום כך יש לנצל כל רגע ורגע בחיים.
בחלק הבא נמשיך בדברי אדמו"ר הזקן ונעמיק בביאור מעלת התורה והמצוות ובחיבורן של הנפש ולבושיה לרצון העליון.