"חדר" המאה תשעים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום חמישי ז' סיוון, ב' דחג השבועות ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, נשא, חמישי, עם פירוש רש"י. תהילים, ז' בחודש, מפרק ל"ט עד פרק מ"ג ועד בכלל. תניא, ביום הזה מתחילים את החלק השני, מפרק א' משער היחוד והאמונה עד סיום פרק א'; את כל פרק א' לומדים ביום זה, ז' בסיוון.
הפתגם היומי נותן לנו את סדר הנהגת הקהל בעת שהכוהנים מברכים את העם בחגים. כידוע, בעיקר בחוץ-לארץ נושאים כפיים רק בחג, וביום זה, ז' סיוון, שהוא יום שני של חג, נושאים כפיים בחוץ-לארץ. וביום זה, יום חמישי פרשת נשא, גם בשיעור החומש לומדים את ברכת הכוהנים. בהתאם לכך מובא כאן סדר ההנהגה כשהכוהנים עולים לדוכן בחגים.
יש כאן שני עניינים: ראשית, כיצד צריכה להיות תנועת ראשו של הקהל המתברך בעת אמירת המילים על-ידי הכוהנים; ושנית, כשמגיעים לחלקה האחרון של ברכת הכוהנים — התפילה המיוחדת שהקהל אומר בשלושת הקטעים האחרונים, בעת שמנגנים את הניגון המיוחד של ברכת הכוהנים.
מניין יודעים את כל הסדר הזה? מיומן הרבי משנת תרט"ג, על-פי מה שסיפר לו הרבי הריי"צ. שכן מסופר שאדמו"ר הזקן היה לוקח את נכדו, הצמח צדק, מתחת לטליתו בעת ברכת כוהנים; עד חתונתו של הצמח צדק היה תמיד נמצא מתחת לטליתו של הסבא, אדמו"ר הזקן. וכך ראה הצמח צדק מה עשה הסבא בעת ברכת הכוהנים, וממה שסיפר לחסידים אנו יודעים כיצד יש לנהוג.
אותו דבר מספר הרבי הריי"צ על עצמו, שכשהיה ילד היה עומד על כיסא מתחת לטליתו של אביו, ואדמו"ר הרש"ב היה מראה לו באצבע עד היכן אומרים בתפילת "ריבונו של עולם" הנאמרת בעת הניגון, היכן מפסיקים בכל אחד מן הקטעים.
נעיין בלשון הפתגם במקורו: "נשיאות כפיים" — הכוונה שהכוהנים מנשאים את כפיהם לברכת הכוהנים. כשאומרים את התיבה הראשונה "יברכך", המתברך — כל אחד מן הקהל המקבל את ברכת הכוהנים — "ראשו באמצע"; הראש צריך להיות נוטה לכיוון האמצע בעת שמיעת המילה "יברכך".
"ה'", המילה השנייה בברכת הכוהנים — "מיסב ראשו לימינו", כל אחד מן הקהל מטה את ראשו לצד ימין, "שהיא שמאל המברך". המברך עומד עם פניו אליך, ולפיכך מה שאצלו הוא צד שמאל, אצלך הוא ימין; אתה נוטה את ראשך לימינך, שהוא שמאל המברך. במילה השלישית, "ושמרך", אתה מחזיר את הראש לאותו מקום שהיה בעת אמירת "יברכך", חזרה לאמצע. וממשיך במילה "יאר", ואז אתה ממשיך עם הראש לצד שמאל, שהוא ימין המברך, וכן הלאה.
כלומר, בכל מילה הבאה הדבר חוזר: התחיל מן האמצע, ימין, אמצע, שמאל, אמצע, ימין, אמצע, שמאל, וכך עד הסיום. לפי סדר זה, כשמגיעים למילה האחרונה "שלום" — "ראשו באמצע", ראשו של המתברך נמצא באמצע כמו במילה הראשונה "יברכך". זהו הסדר ביחס לנטיית הראש בעת שמיעת הברכה מן הכוהנים.
עתה מתייחס הפתגם למועד אמירת התפילה המיוחדת "ריבונו של עולם". כידוע, בעת אמירת ברכת הכוהנים בחגים יש ניגון מיוחד — השליח-ציבור מנגן והכוהנים מנגנים. מהו מקורו של ניגון זה? הרבי הריי"צ מספר באחת ההתוועדויות ששמע את הניגון בפעם הראשונה כשהיה בריגה, והניגון פעל עליו והשפיע עליו מאוד, עד שהחל להתעניין במקורו.
ושם מסופר: החסיד רבי שמואל יעקב כ"ץ סיפר לו שקיבל מאביו, ואביו מאביו, שהסבא היה מן המקהלה של האדמו"ר האמצעי, והאדמו"ר האמצעי ביקש ממקהלתו שיחברו ניגון מיוחד לברכת הכוהנים. הם ניגנו וחיברו ניגון אחד, ולא מצא חן בעיני האדמו"ר האמצעי; חיברו ניגון אחר, עד שלבסוף התחבר הניגון הזה. ואומר שם הרבי הריי"צ, שכשמתבוננים בתוכן ברכת הכוהנים ובתוכן הניגון, אפשר להבחין שהניגון מכוון ממש לתוכן ברכת הכוהנים.
הכוהנים מנגנים לאורך כל ברכת הכוהנים, אך כשמגיעים לסיום — לשלוש המילים האחרונות ולשלושת הקטעים האחרונים שהכוהנים מנגנים — אומרים את תפילת "ריבונו של עולם", המחולקת לשלושה חלקים. ומתי אומרים את מילות התפילה? דווקא בשעה שהכוהנים מנגנים, ולא בשעה שהם אומרים את מילות הברכה; בעת אמירת מילות הברכה יש להקשיב לברכה ואין אומרים את התפילה, ובניגון ממשיכים עוד קטע.
כיצד מחלקים את הקטעים? הדבר הוא רק בניגוני שלוש המילים האחרונות, "וישם לך שלום". כשהכוהנים מנגנים במילה "וישם", אומרים קטע בתפילה מהמילה "ואם" עד המילה "אלישע". וכשהכוהנים מנגנים את הקטע השלישי והאחרון של המילה "שלום", אומרים את הקטע האחרון בתפילה, מהמילה "וכשם" עד כמעט לסיום, עד המילה "לטובה".
נותרו שלוש המילים האחרונות: "ותשמרני ותחנני ותרצני". מתי אומרים אותן? כאן יש שינוי ממה שנאמר קודם. קודם אמרנו שבעת אמירת מילות הברכה על-ידי הכוהנים אין אומרים דבר, אלא רק בעת הניגון; אך כאן יש יוצא מן הכלל במילה האחרונה "שלום" שהכוהנים אומרים. כשהכוהנים אומרים את המילה "שלום", מסיימים את שלוש המילים האחרונות של ה"ריבונו של עולם" — "ותשמרני ותחנני ותרצני" — ואז מסיימים ועונים "אמן" על ברכת הכוהנים.
את התפילה המיוחדת שהקהל מתפלל בסיום ברכת הכוהנים, המתחילה במילים "אדיר במרום", אומרים לאחר עניית "אמן" — לאחר שעונים "אמן" על הברכה השלישית — כשעדיין הטלית על פניו. שהרי בעת ברכת הכוהנים מכסים את העיניים ואת הראש בטלית, ובעוד הטלית על פניו אומרים את קטע התפילה האחרון, המתחיל במילים "אדיר במרום". זהו סדר ברכת הכוהנים, כפי שראה הצמח צדק כיצד נהג בעניין זה אדמו"ר הזקן.