"חדר" המאה שבעים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום שני י"ט אייר, ל"ד לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בחוקותי, שני, עם פירוש רש"י. תהילים, י"ט בחודש, אומרים מפרק צ' עד פרק צ"ו כולל. תניא, לומדים פרק מ"ט; השיעור היומי מתחיל מהמילה "ואחר כך" שבעמוד מאה שלושים ושמונה, ומסתיים בעמוד ע' במילים "יתברך כנ"ל".
הפתגם היומי הוא פתגם קצר. מקורו בעת שהרבי הריי"צ, הרבי הקודם, היה בביקורו הראשון בארצות הברית. בין השאר ביקר בעיר מילווקי, ובחודש אדר, בליל י"ב אדר, אמר שם מאמר חסידות. המאמר נאמר בשפה מובנת גם לאנשים פשוטים, והוא מודפס ביידיש בספר המאמרים "קונטרסים" של הרבי הריי"צ. זהו מאמר ד"ה "רבא חזיא לרבנן", ובתוכנו מבואר ההבדל בין לימוד התורה לבין עבודת התפילה.
בסיום המאמר מביא הרבי ארבע נקודות במה שתורת החסידות פועלת, והפתגם היומי הוא הנקודה השנייה מתוך הארבע. לשלמות העניין, נזכיר תחילה את הנקודה הראשונה: החסידות מאירה את הכול — דהיינו, כל דבר שיהודי עושה, תורה או מצווה שהוא מקיים, וכל דבר שהוא לומד, מקבל חיות מיוחדת כשהוא לומד חסידות. זו הנקודה הראשונה.
הנקודה השנייה היא הפתגם היומי. וכך נאמר בו, ביידיש: חסידות היא הבנה אלוקית — הבנה המדריכה, מלמדת ומראה לאדם כמה הוא קטן, ולאילו גבהים הוא יכול לרומם את עצמו. את הכוח הזה נותנת לו החסידות. זהו הפתגם השני שבמאמר.
ולשלמות העניין נזכיר גם את שני הפתגמים הנוספים שם. הפתגם השלישי אומר שתורת החסידות מלמדת את האדם כיצד לצאת מהרגלים רעים, וכיצד להרגיל את עצמו במידות טובות. והנקודה הרביעית — שתורת החסידות מעוררת את הלב לתשובה, ומביאה את האדם לחזור לאבינו שבשמים.
ביחס לפתגם המופיע היום, אנו רואים את הקשר לרמב"ם לפי סדרו. בימים האחרונים ראינו את הקשר של כל הפתגמים לספר קורבנות שברמב"ם — הלכות קורבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות והלכות מחוסרי כפרה; אלו חמשת הפתגמים הקודמים. והיום אנו כנגד ההלכות האחרונות של ספר קורבנות, שהם דיני תמורה.
בהלכה האחרונה בדיני תמורה מסיים הרמב"ם, ונעיין בלשונו ובהתאמתה לפתגם היומי. הרמב"ם כותב, שרוב דיני התורה אינם אלא "עצות מרחוק מגדול העצה" — כלומר, כל דיני התורה הם עצות גדולות שהקדוש-ברוך-הוא, שהוא "גדול העצה", נותן, "לתקן הדעות וליישר כל המעשים". כל התורה באה כדי לתת לאדם עצה כיצד יתקן את דעותיו ויישר את כל מעשיו באופן הנכון. וזהו בעצם המסר של הפתגם היומי — שלתורת החסידות יש את הדרך וההבנה הזו, להראות לאדם כמה הוא קטן, ולאילו גבהים הוא יכול לרומם את עצמו.