"חדר" המאה שבעים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"א אב, ל"ה לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בחוקותי, שלישי, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ח בחודש, אומרים מפרק צ"ז עד פרק ק"ג כולל. תניא, נמצאים בפרק מ"ט; השיעור היומי בעמוד ע', מהמילים "והנה כאשר", ומסתיים במילים "בדברי תורה".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ (י"ב אדר ראשון תרצ"ח). חסיד אחד כתב לרבי מכתב שתוכנו רווי נפילת רוח וייאוש — שום דבר אינו זז ואינו נעשה — ומלא טענות על זה ועל זה.
בתגובה כתב לו הרבי מכתב קצר מאוד. הוא אומר לו שראוי הוא לתוכחה מרובה על כך, שכן גישה כזו רק מקלקלת ואינה מועילה כלל. ובתוך כך הוא כותב לו את הפתגם, ולאחריו סיום קצר.
המכתב כתוב ביידיש, ותרגומו המילולי מעט קשה. לתרגום התוכני יש כמה אופנים: אופן אחד — "אין אצל מי להתנער מאחריות"; ובאופן אחר — "אין אצל מי להתפנק, אין אצל מי להתלונן, ואין טעם להתלונן". זו משמעות המשפט, וכל האופנים נכונים. יש כמה מתרגמים, וכל אחד מתרגם באופן שונה, אך תוכן העניין הוא: אתה, הכותב, המתלונן והשרוי בנפילת רוח על שאיש אינו עושה —
"אין אצל מי לתרץ תירוצים ולהתלונן ולהתנער מאחריות. מ'דארף אליין ארבעטן" — צריך להתייגע בעצמו; "מיט סבלנות און קירוב הדעת" — בסבלנות ובקירוב-הדעת; "קען מען בעזרת השם יתברך אלץ דורכטאן" — כשעובדים בסבלנות ובקירוב-הדעת, אפשר בעזרת השם יתברך להצליח בהכול.
"מיט ביטול הזולת און הגבהה עצמית" — אבל בדרך של ביטול הזולת והגבהה עצמית, כאשר אדם מבטל את הזולת ומגביה את עצמו, כפי שאותו כותב ניגש וטוען שזה אינו עושה וזה אינו עושה וכל הסביבה אינה בסדר; "פארשפילט מען חלילה אלץ" — מפסידים חלילה את הכול.
והנקודה, כפי שהרבי מסיים במכתב, היא: "ימעט באנחות" — הפסק להיאנח, "וירבה בעבודה" — עשה ועבוד, "וידע כי אם אין אני לי מי לי". זהו תוכן המכתב: עליך לעשות בלא לשלוח תלונות ובלא להאשים איש; אתה נמצא ברחוב, ועליך לפעול ולעשות.