"חדר" השלוש מאות ארבעים ושבעה בהיכל היום-יום.
יום שלישי י"א מרחשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, וירא, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"א בחודש, מפרק ס' עד פרק ס"ה כולל.
תניא, מתחילים ביום הזה את אגרת כ"ז, מתחילת האגרת במילה "אהוביי". השיעור מסתיים בעמוד קמ"ו במילים "נצח סלה ועד".
על ספר תורה אור של אדמו"ר הזקן ישנן הגהות ותיקונים מכתב יד קודשו של הרבי הרש"ב, שרשם אותם על התורה אור שלו, והם מודפסים בסוף ספר תורה אור. יש קבוצת תיקונים שרשם הרבי הרש"ב, ומהם בכמה וכמה פתגמים. במהלך ה"היום-יום" מביא הרבי את תיקוני הרבי הרש"ב בפרשיות המתאימות, ומשלב אותם באחד הפתגמים.
בפתגם הנוכחי שני תיקונים על מאמרי תורה אור לפרשת השבוע, פרשת וירא, בהתייחסות מסוימת לאחד המאמרים. התיקון הראשון, כלשונו, בתורה אור דיבור המתחיל "פתח אליהו" — המאמר הראשון שבמאמרי תורה אור על פרשת וירא, הפותח במילים "פתח אליהו", ציטוט מהלשון הידוע בזוהר — בסעיף המתחיל "והנה הצמצום".
כאן יש לשים לב לדבר שכבר הזכרנו: בשונה מליקוטי תורה, שבו הפרקים מסומנים באותיות א', ב', ג' וכדומה, בתורה אור אין חלוקת הקטעים לסעיפים. לכן, כשרוצים לציין תיקון בתורה אור, הלשון היא "בסעיף המתחיל במילים אלו ואלו". ובסעיף המתחיל "והנה הצמצום", שהוא הסעיף הרביעי של המאמר, מביא הרבי מהרבי הרש"ב תיקון בשתי מילים שצריך להיות כאן.
מהו התיקון? במאמר מודפס "שבחינת עינים היא מקור בחינת כלים", והרבי הרש"ב תיקן שצריך להיות "שהם בחינת עינים ומקור בחינת כלים".
ניתן מעט רקע כדי להבין את הנושא. במאמר "פתח אליהו" מבאר אדמו"ר הזקן את המושג שבו משתמש האר"י הקדוש, שהקדוש-ברוך-הוא לפני בריאת העולם העלים את האור אין-סוף, ובלשון האר"י הקדוש "נעשה חלל ומקום פנוי". אדמו"ר הזקן מסביר במאמר, שחס ושלום לומר ש"מקום פנוי" פירושו מצב שבו הקדוש-ברוך-הוא, חלילה, אינו נמצא שם. הוא אומר: יש את האור ויש את המאור — "מאור" הוא כינוי לבורא — וחס ושלום לומר שזהו מקום פנוי לגבי המאור. מה שאירע הוא שהאור האלוקי נכלל בשורשו, וההתכללות של האור בשורשו נקראת "מקום פנוי".
לכך הוא מביא כמה דוגמאות. דוגמה אחת מן הנפש: יש בה יכולות רבות להחיות גוף, אך לפני שהתלבשה בגוף אין היא מחיה גוף. היכולות קיימות, אך אינן פעילות ואינן מתבטאות, שכן אין להן היכן להתבצע, כיוון שעדיין לא ירדו לגוף. מצב זה, שהכוחות עדיין נמצאים בנפש ואינם מאירים, הוא בבחינת "חלל ומקום פנוי".
דוגמה שנייה מן החכם: כשהוא מדבר דברי חוכמה ומלמד, חוכמתו מתגלה ופעילה; אך כשאין הוא מגלה את חוכמתו, ואפילו אינו חושב לעצמו דברי חוכמה כרגע — אין זה אומר שאינו חכם. היכן חוכמתו? כלולה בתוכו ואינה בפעילות. מצב זה, ביחס לכוח החוכמה, נקרא "חלל ומקום פנוי".
דוגמה שלישית מכוח הראייה: כשאדם פותח את עיניו — הוא רואה. וכשעיניו סגורות, האם אין לו כוח ראייה? ודאי שיש לו, אלא שברגע שעיניו סגורות כוח הראייה כלול בתוך העיניים ואינו פעיל. מצב זה, ביחס לכוח הראייה, נקרא "חלל ומקום פנוי". אלו הדוגמאות שמביא אדמו"ר הזקן.
ובתוך דוגמאות אלה, כפי שצוין בתיקון, מתאר אדמו"ר הזקן שכאשר הקדוש-ברוך-הוא כן רוצה לגלות, ולצמצם, ולעשות מקור לספירות — הלשון היא, כפי שקראנו את התיקון, שהצמצום נקרא בחינת "עיניים", היינו כאילו העיניים פתוחות, שיש מקור לצמצם כדי שיהיו אורות, כלים ועולמות. זהו התיקון הראשון.
התיקון השני הוא מן המאמר הבא, דיבור המתחיל "ארדה נא" — המאמר השני בתורה אור על פרשת וירא — הפותח בפסוק שאמר הקדוש-ברוך-הוא לפני שהפך את סדום: "ארדה נא ואראה". במאמר מסביר באריכות מהו "ירידה" ו"ידיעה" זו כביכול, ומבאר שיש מלאכים שדרכם מגיע המידע על הנעשה בעולם אל המקור. בתוך המאמר מדובר על סוגי המלאכים השונים, ואף מחלקם למלאכים הנקראים "זכרים" ולמלאכים הנקראים "נקבות", עם הבדלי התפקידים שביניהם.
היכן רואים שיש מלאכים מבחינת זכרים ומבחינת נקבות? המאמר מביא שני פסוקים, שלכאורה הם ביטויים שונים: פסוק אחד אומר "עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ", ופסוק אחר אומר "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ". ומסביר במאמר מדוע פעם כתוב "משוטטות" לשון נקבה, ופעם "משוטטים" לשון זכר — ומכוון זאת לשני סוגי המלאכים בעלי התפקידים השונים.
ובציטוט המופיע שם מן הזוהר יש תיקון אחד. בדיבור המתחיל "ארדה נא", בסעיף המתחיל "והנה בזוהר", על הלשון המודפסת "פירוש משוטטים" — מתקן הרבי הרש"ב שבציטוט זה מהזוהר צריך להיות כתוב "דפירוש משוטטות". זהו התיקון השני.
הנקודה השלישית שמביא הרבי בפתגם נוגעת למאמר הראשון שהזכרנו, "פתח אליהו". על מאמר זה כתב הרבי הרש"ב הגהות שונות וביאור שלם, וההגהות כבר מודפסות היום בספר הנקרא "הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח", המכיל את כל הגהותיו של הרבי הרש"ב על מאמר זה.
הרבי מזכיר כאן מעט רקע והיסטוריה במילים בודדות, ואומר: "לדיבור המתחיל פתח אליהו ישנם הגהות מכ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע, שהתחיל את כתבם" — היינו הגהות מהרבי הרש"ב. מתי התחיל לכותבן? בחורף תרנ"ב, אך סיים לכותבן מאוחר יותר, בתרנ"ח; ולכן כותרת הספר המודפס היא "הגהות לדיבור המתחיל פתח אליהו תרנ"ח".
יש כאן פרטים שאינם מוזכרים בפתגם. כשכתב הרבי הרש"ב את ההגהות היה זה לעצמו, ולא היה הדבר מפורסם. היה חסיד ושמו רבי אברהם פריז, שהגיע לאוזניו שיש כתב יד של הרבי הרש"ב השומר לעצמו הגהות על מאמר זה. הוא החליט שיש לגלות סוד זה, ולכן "גנב" את כתבי הרבי הרש"ב, מסרם למישהו להעתיקם, הפיצם בין החסידים והחזירם למקומם. במשך השנים היו ההגהות מפורסמות בצורה לא רשמית.
לפי הסיפור, הרבי הריי"צ העניש את המעתיק, או את רבי אברהם פריז [ראיתי מקורות שונים בעניין]. אך מעניין שהרבי, באחת השיחות בתשכ"ט, סיפר על רבי אברהם פריז ואמר שהיה חסיד אמיתי, ושהרבי הרש"ב אמר עליו "הלוואי והיו גם אחרים שגונבים". כלומר, גניבתו לא היתה אלא ביטוי לצימאונו לחסידות, ובזכותה, בסופו של דבר, הודפס הספר, והיום הוא רשמי, מודפס וקיים לנחלת הכלל. הכול התחיל מרצונו לגלות את הסוד — ואלו הן ההגהות שעליהן מדבר הרבי כאן בפתגם היומי.