"חדר" המאה תשעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום שלישי ה' סיון, ערב חג השבועות, מ"ט לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, נשא, שלישי עם פירוש רש"י. תהילים, ה' בחודש, מפרק כ"ט עד פרק ל"ד ועד בכלל. תניא, ביום הזה מסיימים את החלק הראשון של התניא, ליקוטי אמרים — מסיימים את פרק נ"ג. שיעור הימים מתחיל בעמוד מאה ארבעים ושמונה במילים "וזהו שאמר הינוקא", עד סיום הפרק במילים "במקום אחר".
הפתגם היומי לקוח משיחה שאמר הרבי הריי"צ בהתוועדות יום ב' דחג השבועות בשנת תרצ"ז. הוא מספר שם שהיו זמנים שבהם היה אדמו"ר הזקן אומר תורה בערב חג השבועות, וכאן מספר על אחת מאותן הזדמנויות, בשנת תקנ"ז. וזה הלשון: "ערב חג השבועות תקנ"ז אמר רבנו הזקן תורה".
אדמו"ר הזקן אמר דבר תורה קצר מאוד — ממש שתי שורות. לאחר מכן בא ביאורו של הרב יוסף צדק, שהסביר את משמעות דבריו. הפסוק שעליו מדובר הוא פסוק שנאמר בהכנה למתן תורה: "ויאמר ה' אל משה, לך אל העם, וקידשתם היום ומחר, וכיבסו שמלותם".
אדמו"ר הזקן מבאר את הפסוק ואומר: יש בפסוק את "וקידשתם היום ומחר וגו'", ואת ההמשך "וכיבסו שמלותם". "וקידשתם היום ומחר" — זהו מלמעלה; מי שעושה את הפעולה הזו, את המשכת הקדושה של "היום ומחר", זה בא מלמעלה, ואינו תלוי בעם ישראל. אבל "וכיבסו שמלותם" — "דאס דארף מען טאן" — זאת צריך לעשות בעצמנו. זו הייתה כל האימרה: אדמו"ר הזקן ציטט את הפסוק ואמר — זה מלמעלה, וזה עלינו לעשות בעצמנו.
כעבור שנים ביאר הרב יוסף צדק את דברי אדמו"ר הזקן: למי נאמר ביטוי זה? למשה רבנו, כמו שנאמר "ויאמר ה' אל משה לך אל העם". וכיוון שהתפשטות משה רבנו, כמו שאומר הזוהר [תיקוני הזוהר], נמשכת מחדש בכל דור ודור, הרי בכל דור ודור יש את הכוח שניתן ל"משה רבנו שבדור" לפעול את העניין של "וקידשתם היום ומחר". הם — נשיאי הדור, ההתפשטות של משה שבכל דור — ביכולתם לקדש את ה"היום" ואת ה"מחר".
אבל כדי שאכן ה"וקידשתם" יתקיים, עלינו לעשות משהו מצדנו — "וכיבסו שמלותם". צריך שאנו נעשה פעולה כדי שנזכה לקבל את הכוח המיוחד של ה"וקידשתם" שפועל משה רבנו שבדור. מהו "וכיבסו שמלותם"? "שמלותם" הם לבושים ובגדים, והכוונה ברוחניות ללבושי מחשבה, דיבור ומעשה — אותם עלינו לכבס בעצמנו.
מה הכוונה לכבס את לבושי המחשבה, הדיבור והמעשה? בהמשך השיחה מופיע דיון: אחד החסידים שאל את הרבי [הריי"צ] האם הכוונה לכבס את שמלותם בדמעות — שהרי כיבוס נעשה במים. השיב לו הרבי: לא, אין הכוונה לכיבוס בדמעות; "וכיבסו" הכוונה כפשוטו, שהלבושים יהיו נקיים.
מה פירוש שיהיו נקיים? במעשה — פשוט לא לעשות דברים לא-מתאימים. בדיבור — לבלום את הפה מדיבור לא-נקי. ואילו במחשבה אין די בהימנעות בלבד, כמו במעשה ובדיבור, שכן אין דבר כזה "פשוט לא לחשוב" — המחשבה היא פעולה חיובית, ולכן צריך לחשוב אותיות של תורה ותפילה. זה נקרא "וכיבסו שמלותם", שאותו צריך היהודי החסיד לעשות בעצמו, וממילא זוכה לפעולת משה רבנו — ל"וקידשתם היום ומחר".