"חדר" המאה תשעים ושניים בהיכל היום-יום.
יום שני ד' סיוון, מ"ח לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, נשא, שני, עם פירוש רש"י. תהילים, ד' בחודש, מפרק כ"ג עד פרק כ"ח ועד בכלל. תניא, ממשיכים פרק נ"ג, מהמילים "ובבית שני", והשיעור מסתיים בעמוד מאה ארבעים ושמונה במילה "בראת".
הפתגם הנלמד היום הוא בעצם המשך לפתגם שקראנו ביום הקודם (ג' סיוון). שניהם באים ברצף באותו מכתב, שכתב הרבי הריי"צ בכ"ה בשנת ת"ש, מכתב המיועד לתלמידי הישיבות בארצות הברית וקנדה. במכתב כותב הרבי לתלמידים, בין השאר, שחג השבועות הוא חג מיוחד שלהם — הכוונה לתלמידים לומדי התורה.
הרבי מביא את לשון הגמרא, שרב יוסף אמר על חג השבועות: "אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא". כלומר רב יוסף אמר על עצמו: אלמלא היום הזה של התורה, שהתורה רוממה אותו, היו בשוק הרבה אנשים ששמם יוסף, והוא לא היה מקבל את מעמדו המיוחד של "רב יוסף". זאת אומרת שהתורה מרוממת את האדם, ורוממות זו היא רוממות אמיתית.
הרבי אומר שם, שאין זו חלילה רוממות של גאווה או של גסות-רוח, או של עשירות גשמית הקיימת היום ונעלמת מחר, אלא מדובר באושר אמיתי, נצחי, אלוקי. זוהי הרוממות האמיתית שהתורה נותנת. וכדי לקבל רוממות זו, כותב הרבי, על האדם לקבל את התורה מתוך הכשרה ביראת-שמים; לימוד ביראת-שמים הוא המביא את הרוממות האמיתית בלימוד התורה.
ולכן פונה הרבי לתלמידי הישיבות ואומר: זו זכותם של התלמידים, שהם בעצמם לומדים תורה ביראת-שמים, ובנוסף לכך הם, ראשית, מעוררים את אחיהם הצעירים — תלמידים צעירים אחרים — שגם הם ישקדו בתורה; ושנית, מעוררים את הציבור שישלחו את בניהם למוסדות תורה. כל זה מחזק את היות חג השבועות חגם של התלמידים.
בהמשך מביא הרבי את הפתגם שקראנו אתמול, שחג השבועות הוא יום שבו הקדוש-ברוך-הוא מטריד את המקטרג על עם ישראל — מטריד את השטן המקטרג על עם ישראל. כעת נראה את ההמשך, שהוא הפתגם היומי.
לשון הפתגם: "חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת-שמים". בפתגם הקודם למדנו שביום זה של חג השבועות מטריד הקדוש-ברוך-הוא את השטן, שלא יקטרג על עם ישראל; וכבר בכך יש מעלה עצומה, שעם ישראל נמצאים במצב שבו השטן אינו יכול לקטרג עליהם. הפתגם שלפנינו מוסיף, שכאשר יש לך יום נפלא כזה, מתנה גדולה שאין בה מקטרג, אתה יכול לנצל זאת בפועל, שכן זהו "זמן מוכשר" — הזמן המתאים ביותר שבו יכול אדם לעשות ביום זה את הכל, ולהצליח בהחלטות הקשורות ללימוד התורה ולעבודת השם ביראת-שמים.
וכן ממשיך הפתגם: "להתעסק בתשובה בנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג". מה הכוונה "להתעסק בתשובה"? הרבי מסביר במכתב, ש"תשובה" אינה רק במובן הפשוט, שאדם אינו מקיים מצוות ועושה חטאים וצריך לחזור בתשובה — זו המשמעות הפשוטה של תשובה. אלא כאן הכוונה עמוקה יותר: אתה אמנם מקיים מצוות ולומד תורה, אבל עליך לחזק אצלך את ידיעת התורה ביראת-שמים, לחזק את פנימיות החיבור שלך לתורה. זהו "להתעסק בתשובה בנוגע לתורה" — שהתורה תהיה ביראת-שמים.
וביום הזה אפשר לקבל את היכולת ואת הכוח להצליח בכך, "באין מפריע משטן המקטרג". שכן, כפי שראינו בקטע שצוטט בפתגם של יום הקודם, ביום זה מטריד הקדוש-ברוך-הוא את השטן, והוא אינו מקטרג, וממילא אין דבר המפריע ליהודי לקבל החלטה טובה בכל הקשור לכך — בדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה והיום הקדוש של צום הכיפורים. כשם שבתקיעות ראש-השנה השטן מתבלבל ואינו יכול להפריע, וכשם שביום הכיפורים עיצומו של יום, כך גם בחג השבועות יש כוח "להטריד את המקטרג".
זהו הכוח המיוחד של חג השבועות, שבו עושה הקדוש-ברוך-הוא אותו דבר. ואז על היהודי לנצל הזדמנות זו ולעשות הכל לטובת התורה, העבודה והתשובה — שהכל יהיה ביראת-שמים. זוהי המשימה המיוחדת ביותר לתלמידי הישיבות, וזהו עיקר חגם של תלמידי הישיבות.