פרק שלושה עשר: (א) באמת, לגבי אין סוף ברוך הוא, הכל הם בבחינת "יש" של "אין". אלא שההבדל הוא, כדוגמת החכם בעצם, הפשוטים, שאינם יודעים דבר מן החכמה, הם רוצים להתקרב אל החכם בעצם ולשרתו. אולם אלה שיש בהם חכמה כלשהי, וממילא יש להם השגה כלשהי בחכמה, הם מרגישים אפס מוחלט, וממילא נשארים בריחוק מן החכם בעצם. (ב) וכך, הפשוט - העולמות התחתונים, רואה את עצמו כ"יש", ואילו דווקא החכם - העולמות העליונים, רואה את עצמו כאפס מוחלט.
--זהו ההבדל בין שתי הדעות, שהן שתי הדרגות של אמונה, שהן שתי הדרגות של ביטול.