פרק אחד עשר: (i) כל אחד יכול למצוא בתוך עצמו, באיזו דרגה מעודנת, את "אפילו בפום מחתרתא (הפרצה) קרי (רחמנא לגנבא), הגנב קורא לרחמנא (הקדוש ברוך הוא)": (א) לבקש מהקדוש ברוך הוא דבר שהוא נגד רצונו עבורו, מתוך מחשבה שהוא ראוי לכך. (ב) שמה שהוא מבקש מהקדוש ברוך הוא אינו רק לשם שמים, כלומר עבודתו את ה'. (ג) שאין לו יושר מוחלט בעסקיו. כל האמור לעיל הוא משום שהוא רואה את עצמו כמשהו וכבעל חשיבות, כיֵשׁ, ולא כאַיִן.
(ii) כל זה משום שהאמונה היא מקיף, והיא זקוקה להיזון, היא זקוקה לפרנסה כדי שתופנם ותתעכל. וזה נעשה על ידי משה, הרעיא מהימנא — רועה האמונה. שמשה מזין את האמונה אפילו לנפשות התחתונות — 'רגליים'.