פרק עשירי: (i) שני ממדים אלו של האמונה (א. באור הקו האין סופי המקיף, וב. באור הקו הסופי הממלא) הם מה שאנו מקבלים על עצמנו בשני הפסוקים (א) "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (באור הקו האין סופי המקיף), ו(ב) "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (באור הקו הסופי הממלא).
(ii) ששתי אמונות אלו הן: (א) דעת עליון - יש מאין, שבו הקב"ה הוא היש והנבראים הם אין, ו(ב) דעת תחתון - מאין ליש, שבו הקב"ה נקרא אין (שאינו ניתן להיכלל בשום דבר שאפשר להגדירו כיש מוגדר), וכל הנבראים נקראים יש - דבר מוגדר. (iii) וכך, שתי דרגות האמונה הן למעשה שתי דרגות של ביטול: (א) ביטול עצם מציאותו (הוויתו), ו(ב) ביטול רק של הישות שלו, אך לא של עצם מציאותו (הוויתו).
(iv) אף על פי כן, באופן כללי, כל ענייני האמונה הם בבחינת מקיף (ולא מעוכלים ומופנמים), כפי שאנו רואים מכך ש(-ברכות ס"ג ע"א - עין יעקב), "אפילו בפום מחתרתא (הפרצה), קרא לרחמנא (הקב"ה)". הוא גונב, אך יש לו אמונה בהקב"ה והוא מתפלל להקב"ה שלא ייתפס. דבר זה יכול לקרות רק כאשר אמונתו היא בבחינת מקיף, ולא מופנמת ומושגת.