TheWholeTorah.aiBeta

פרק י · הגילוי שהאיר בכל אחד מימי הבריאה

לימוד בחברותאלרכישת הספר
האזנה לשיעור0:00 / 11:01

בחלק הקודם עמדנו על היום הראשון לבריאה, שבו נגלתה מידת החסד ונברא האור, ועל דברי הרמב"ן שששת ימי הבריאה הם כנגד ששת אלפי שנות העולם: באלף הראשון, כנגד החסד, חיו בני האדם מאות שנים. כעת נראה את שאר האלפים, ונעבור ליום השני.

  • האלף השני: כנגד יום שני, מידת הגבורה - ובו היה המבול, פעולה דרסטית בכל העולם, גילוי מובהק של גבורה.

  • האלף השלישי: כנגד התפארת, שהיא התכללות שתי המידות ועומדת באמצע - ובו היה מתן תורה.

  • האלף הרביעי: ביום הרביעי נבראו שני המאורות, המאור הגדול והמאור הקטן, ובאלף הרביעי עמדו שני בתי המקדש: בית ראשון, שעמד פחות שנים מבית שני, כמאור הקטן, ובית שני שעמד יותר שנים ועליו נאמר "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", כמאור הגדול.

  • האלף החמישי: ביום החמישי נבראו העופות, וכנגדו באלף החמישי הובאו לעולם האמונות והכתות השונות.

  • האלף השישי: ביום השישי נברא האדם, וכנגדו באלף השישי יבוא המשיח, בחיר האדם. וכשם שהאדם נברא לקראת סוף היום, כך לקראת סוף האלף השישי תבוא הגאולה. הספירה שכנגדו היא יסוד - "וצדיק יסוד עולם", הוא הצדיק, הוא המשיח.

  • האלף השביעי: כנגד מידת המלכות - "יום שכולו שבת ומנוחה".

השל"ה הקדוש מוסיף רמז נאה: באלף הראשון היה אור, ואור זה עתיד לחזור באלף השביעי, ואילו באלפים שביניהם - ב' ג' ד' ה' ו' - אין אור. אותיות אלו מצטרפות למילה "והבגד" שבפרשת תזריע, "והבגד אשר בו הנגע" - באלפים הללו שולט הנגע ואין בהם גילוי אור; ואילו האותיות א' וז', הראשון והאחרון, מצטרפות למילה "אז" - "אז ישיר משה", שבהם השירה והגילוי.

יום שני - גילוי מידת הגבורה:

היום השני הוא כנגד הספירה השנייה, מידת הגבורה, הכלולה אף היא משאר המידות. כבר מכך שלא נאמר ביום השני "כי טוב" מתברר שעניינו צמצום, ואין בו גילוי של טוב. ומה נברא בו? נבראה בו מחלוקת: הקב"ה שם את הרקיע להבדיל בין מים למים. קודם לכן שררו שלום ואחדות - הכול היה מים רוחניים, אלוקיים ועליונים - ובא הקב"ה ביום השני והבדיל בין מים עליונים למים תחתונים.

[המים התחתונים, שנעשו גשמיים, חשו נתק ובכו: מדוע הושלכנו למטה בעוד האחרים נשארו למעלה. והקב"ה מפצה אותם: במלח הניתן על הקרבנות, הבא מן המים, ובניסוך המים על המזבח בחג הסוכות].

ובלשון אדמו"ר הזקן: "וכן ביום שני - נגלית מידת גבורה, כלולה משאר מידות, ורצונו וכו' [חכמתו ובינתו ודעתו מלובשים בה], "וברא בה הרקיע, במאמר "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים", שהיא בחינת צמצום וגבורות להעלים מים העליונים הרוחניים ממים התחתונים, ועל ידי זה נתגשמו התחתונים בהיבדלם מהעליונים".

משום כך לא נאמר ביום השני "כי טוב": זהו עניין של גבורה. משל לבן המרגיש את הסתרת פניו של האב - אין הוא חש כעת את הטוב שבדבר ואינו אומר תודה, ורק כשיגדל יתגלה לו הטוב הטמון בו.

"ומדת חסד כלולה בה, כי "עולם חסד ייבנה"" - "עולם" מלשון העלם, ואת ההעלם הזה עצמו, את הצמצום ואת ההבדלה, בונה החסד. "שהכל כדי שתיראה היבשה ואדם עליה לעבוד ה'", אלמלא ההפרדה לא היה מקום לאדם הראשון ולא לנבראים, לא הייתה עבודת השם ולא עולם, ולא הייתה דירה בתחתונים. כל קיומם של נבראים, עבודתם, שכרם והגילוי האלוקי שלהם - כל אלה נוצרו מכוח ההבדלה בין מים למים. נמצא שלצמצום עצמו יש מטרה של חסד.

נמצא שבכל יום מימי הבריאה התגלתה ספירה אחרת, ומשום כך אנו קוראים להן "ספירות". ואולם מי הוא הקורא להן כך? הנבראים. הנבראים, המביטים מלמטה למעלה, מבקשים להגדיר מה אירע ביום הראשון ומה באלף הראשון, מה שייך לחסד ומה לגבורה - ולכן הם מונים עשר ספירות. אך מצד עולם האצילות עצמו אין כלל תחושה של ספירות, אלא אור בתוך המאור, ואין האור עולה בשם כלל.

וזהו שאמר אליהו בתיקונים, בהמשך לדברי "פתח אליהו" שהבאנו קודם: "לאחזאה איך אתנהיג עלמא בצדק ומשפט כו'" - הקב"ה גילה את הספירות כדי להנהיג את העולם בצדק ומשפט, "צדק דאיהו דין, משפט דאיהו רחמי כו', כולא לאחזאה איך אתנהיג עלמא". אך האם משום שהבורא גילה את עשר הספירות ומנהיג בהן את העולם, נעשה הוא עצמו מוגבל כמותן? על כך ממשיך אליהו: "אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין, ולא משפט ידיעא דאיהו רחמי, ולאו מכל אינון מידות כלל" - אין לומר כלל שהבורא עצמו הוא חסד או דין; הוא עצמו המאור, אינסוף ובלתי מוגבל, וכל ההגבלה שבמידות אינה אלא ביחס להנהגת העולם.

מצד שני: המידות כן מגלות אותו, ולכן נקראות "אורות" - כשם שהאור מגלה את המאור. שני הקצוות צריכים להיות זכורים תמיד: מחד, המידות מגלות אותו; ומאידך, הן מוגבלות, אינן תופסות מקום כלפיו, והוא רם ונישא מהן לאין ערוך, ואין להגביל אותו חס ושלום בגללן.

ובזה גם ההבדל בין המידות לבין שאר הנבראים: הנבראים נבראו מלכתחילה באופן המסתיר עליו ובדרך של פירוד, ולפיכך אי אפשר לכנותו בשום כינוי מכינוייהם; ואילו הספירות נאצלו ונמשכו באופן של גילוי, ולכן הן כן מגלות אותו.

לסיכום: בחלק זה המשכנו בגילוי המידות בימי הבריאה: ביום השני נגלתה מידת הגבורה, שבה נברא הרקיע המבדיל בין מים למים, צמצום שאין בו "כי טוב", ואף על פי כן כלול בו חסד, שכן "עולם חסד ייבנה" וכל ההעלם נועד לדירה בתחתונים. ראינו את דברי הרמב"ן על ששת האלפים כנגד ששת הימים, את רמז השל"ה ב"והבגד" וב"אז ישיר", ולבסוף את סיום הפרק: הספירות הן הגדרת הנבראים המביטים מלמטה, ואילו הבורא עצמו "לאו מכל אינון מידות כלל" - אף שהמידות עצמן, כאור המגלה את המאור, אכן מגלות אותו.

בחלק הבא נמשיך בביאור דבריו של אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה.