TheWholeTorah.aiBeta

פרק ז · מהו צמצום אלוקי?

לימוד בחברותאלרכישת הספר
האזנה לשיעור0:00 / 16:10

בחלק הקודם ראינו כי הקב"ה משגיח על כל פרט ופרט משום שהכל הוא, והכל אצלו שווה, הקטן כגדול. כעת נמשיך בלשון הרמב"ם, ומשם נעבור ליסוד נוסף הנשען אף הוא על מה שלמדנו בפרק ז': מושג הצמצום.

"ואין דבר נעלם ממנו, ואין ידיעה זו מוסיפה בו ריבוי והרכבה כלל" - שום דבר אינו נעלם ממנו, ומה שהוא יודע על יתוש חדש שנברא בעולם אינו בגדר ידיעה חדשה המתווספת בו. הוא יצר אותו, וזהו הוא עצמו וחלק ממנו, וממילא לא נשתנה בו דבר. זהו שנאמר: "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם" - הכל אחד.

"ולפי שזה קשה מאוד לצייר בשכלנו", קשה מאוד לשכלנו לדמיין דבר כזה, שהרי הכל נתפס אצלנו באופן אחר לגמרי, "על כן אמר הנביא" - הרמב"ם מביא פסוקי נביאים המבטאים את חוסר יכולתנו להבין את הנהגת הבורא, שכן באמת אין בנו יכולת לכך:

  • "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" - כשם שהשמים גבוהים ורחוקים מן הארץ, כך מחשבותיו רחוקות ממחשבותינו. ובאמת המרחק גדול לאין ערוך, שהרי בין שמים לארץ יש מרחק שניתן להעריכו, ואילו בין בורא לנברא אין כל ערך; אלא שנותנים לנברא משל שיוכל לתפוס בו, לומר לו: כשם שאתה רואה את המרחק בין שמים לארץ, כך המרחק בין מחשבותיי למחשבותיך, ואין לך יכולת לתפוס כלל.

  • "החקר אלוק תמצא וגו'"

  • "וכתיב: העיני בשר לך, אם כראות אנוש תראה" - וכי ראייתך כראיית אדם? עיני בשר מקבלות ידיעה מן החוץ, ואילו אצלו הכל הוא. ואף שנאמר בו 'עין רואה ואוזן שומעת', ומשתמשים במושגים המוכרים לנו מעולמנו, אין זה כדרך שאנו רואים ושומעים, "שהאדם רואה ויודע כל הדברים בידיעה שחוץ ממנו, והקב"ה בידיעת עצמו. עד כאן לשונו".

עד כאן לשונו של הרמב"ם, שהביאה אדמו"ר הזקן באריכות כדי לבאר את העניין של "אני ה' לא שניתי", ומציין: "עיין שם בהלכות יסודי התורה" - שכל הציטוט מבוסס, בתוספות מסוימות, על דברי הרמב"ם שם - "והסכימו עמו חכמי הקבלה, כמבואר בפרדס מהרמ"ק ז"ל".

מדוע הובא כל הביאור הזה כאן?

משום שכל זה נשען ומתבסס על מה שלמדנו קודם לכן בפרק ז'. מרגע שהבנו שאין רק יחודא עילאה אלא גם יחודא תתאה - שאף הנברא התחתון, המרגיש את ישותו שלו, באמת אחד הוא עם הבורא - נבין מדוע "אני ה' לא שניתי", ומדוע "אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם": מפני שהכל הוא.

ומה שאין אנו מרגישים כך, זהו חלק מן הפלא שהקב"ה נתן לנו, להרגיש אחרת. כפי שדיברנו בפרקים ה'-ו': מצד הגבורה, מצד שם אלוקים, ניתנה לנו תחושת הישות; ויתרה מזו, מצד שם אדנות ניתנה לנו אף תחושת הפירוד. אך אין זו האמת כפי שהיא מצידו, אלא רק מצד התחושה שקיבלנו אנו. לפיכך מצידנו יש שינוי בידיעותינו, ואילו מצידו - "אני ה' לא שניתי".

זהו יסוד אחד גדול במושג "אני ה' לא שניתי", והוא נשען על ההבנה הקודמת. כעת עובר אדמו"ר הזקן ליסוד נוסף, חשוב לא פחות, הנשען אף הוא על אותה הבנה: מושג הצמצום באלוקות.

מושג הצמצום:

מה מקורו של מושג זה? בכתבי הקבלה, בתיאור סדר השתלשלות העולמות, מובא שבתחילה היה אור אין סוף ממלא את כל החלל, ואחר כך סילק הקב"ה את אורו הגדול לצד וצמצמו, ולאחר מכן גילה אור של קו דק ומצומצם. מובן שאין להסתכל על תיאור זה בעיניים מגושמות ולצייר אותו כמציאות ממשית, אלא יש ללומדו מתוך הפשטה רבה של הדברים, כפי שמבואר במאמרי החסידות. על כל פנים, מושג הצמצום כתוב בקבלה, ופירושו: הקב"ה צמצם את האור הבלתי מוגבל, כדי שיוכלו להיות עולמות מוגבלים ונבראים.

נתחיל מן הרמה הנמוכה, בעולם המושגים שלנו: מהו צמצום? צמצום פירושו הגדרה - הקטנה, הגבלה ומיקום,. מושג זה של מיקום והגדרה אינו קיים בדברים גשמיים בלבד, אלא אף ברוחניים:

  • השכל: השכל הוא דבר רוחני, ואף על פי כן הוא מוגדר במקום - במוח ולא ברגליים. ומדוע אין הרגליים קולטות את השכל? משום שאין להן הכלים לקלוט אותו.

  • כוח הראייה: אף הוא כוח רוחני, והוא ממוקם בעיניים דווקא, משום שהוא נקלט דווקא במבנה של בשר העין, ולא במקום אחר.

מהי "הימצאות"?

כשאומרים על דבר שהוא נמצא במקום מסוים, הכוונה שהמקום מכיל אותו - קולט אותו, מרגיש אותו ומכיר אותו, ויש התאמה בין הנותן למקבל. אך אם אין בין המקום לדבר שום יחס, שהעליון לא הגיע והתחתון לא קיבל - אין זה נקרא שהוא נמצא שם. לפיכך השכל נמצא במוח, משום שלמוח יש כלי לקלוט אותו.

[משל לדבר: אדם הנושא הרצאה עמוקה ומעניינת בשפה הסינית באוזני מי שאינו מבין סינית. בתום ההרצאה, האם ניתן לומר שהרעיונות נמצאים כעת בראשו של השומע? הרי דברי שכל נאמרו, ויש לו מוח, והוא אף שמע - אלא שמכיוון שלא קלט אותם, אין הם נמצאים אצלו. וכן הוא בכליו של האדם: כאשר אין בידו הכלים לקלוט רעיון חדש ולהביעו, אין הרעיון נמצא אצלו.]

ומכאן לאור אין סוף: בהיותו בלתי מוגבל, אין המקום המוגבל יכול להכיל אותו; ומשאין הוא מכיל, אין זה נקרא שהאור "נמצא" בו. [יוצא מן הכלל הוא קודש הקודשים, שבו ראו בגילוי 'למעלה מן המקום בתוך המקום', כפי שדיברנו בשיעור קודם - שהמקום המוגבל הכיל את הבלתי מוגבל.]

כל דבר, גשמי או רוחני, יש לו הימצאות מוגדרת: הספר נמצא כאן ולא במקום אחר, משום שמקום זה מכיל אותו כעת. ואף דברים רוחניים אינם נמצאים בכל מקום, אלא מצומצמים הם - שהימצאותם הגלויה והמורגשת היא בתחום זה ולא בתחום אחר. במילים אחרות: זה נקרא צמצום.

ובזה מובן מה שכתוב בקבלה: כדי לברוא את העולם הגשמי הזה, צמצם הקב"ה כביכול את אורו, סילק את אורו הגדול לצד, וברא סדר השתלשלות מוגבל. ולמה היה צריך לכך? כדי לברוא עולמות מוגבלים, כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.

הצמצום כפשוטו - שיטת ה'חכמים בעיניהם':

אדם המסתכל על מושג הצמצום בעיניים גשמיות פשוטות, ושומע את המשפט הזה בפעם הראשונה, יבין אותו כפשוטו: הקב"ה צמצם את עצמו ממש, כלומר אינו נמצא במקום שאינו מכיל אותו, אלא נשאר במצב העליון, ובסדר ההשתלשלות הנמוך הוא רק משגיח מלמעלה.

כך אמרו חכמים, ואפילו חכמי ישראל אמרו כן: אין זה מכבודו. מה לכבוד המלך לנבור באשפתות ולהשגיח שהזבל יהיה מונח במקומו? אין זה מכבודו להימצא בעולם העליון, ועל אחת כמה וכמה שאין זה מכבודו להימצא בעולם הזה הגשמי והתחתון, ועל כך הביאו "רם על כל גויים ה', על השמים כבודו". ברצונו הוא משגיח ורואה, הכל שקוף לפניו כביכול ב'שלט רחוק', אך אינו נמצא שם. אין הם אומרים חלילה שיש דברים המתרחשים מאליהם בלא בעל הבית - הם אומרים שהוא יודע הכל ומשגיח, אלא שהשגחתו מלמעלה בלבד. ומכאן הגיעו למסקנה שמושג הצמצום שנאמר על הבורא הוא כפשוטו ממש: הקב"ה צמצם את עצמו ואינו נמצא כאן - "נמצא" כהגדרה שהגדרנו, שהמקום מכיל אותו והוא בתוכו.

תשובת אדמו"ר הזקן:

כל מה שלמדנו עד כה הוא הקרקע שעליה בונה אדמו"ר הזקן את תשובתו לאותם חכמים, שהוא מכנה אותם "חכמים בעיניהם". הם סבורים שבדבריהם הם מכבדים את הבורא ומרוממים אותו, שאין המלך נובר באשפה; אומר להם אדמו"ר הזקן: בזה אינכם מכבדים אותו אלא מגבילים אותו, ומעמיסים עליו תנאי גוף. ושני דברים בכך:

  1. המושג "נמצא כאן ואינו נמצא כאן" שייך בתנאי גוף - וגם גוף במובן הרחב, גשמי או רוחני, כפי שאמרנו שהשכל נמצא בראש ואינו נמצא ברגליים. אך בבורא אין תנאי גוף כלל.

  2. לפי כל מה שנתבאר, הרי הכל הוא. ואם אומרים שהוא "משגיח מלמעלה" בלבד, הרי משמע שיש כאן מציאות אמיתית נפרדת ממנו; ואם יש מציאות נפרדת, הרי אותה מציאות הוסיפה בו ידיעה - וכיצד יתקיים "אני ה' לא שניתי"?

לפיכך אומר אדמו"ר הזקן שאין הצמצום כפשוטו: הקב"ה נמצא כאן בכל עוצמתו, ומה שכתוב "צמצום" אינו אלא שימוש במושג, ואין זה כפשוטו.

לסיכום: בחלק זה למדנו כי מאחר שהכל הוא, "אין דבר נעלם ממנו ואין ידיעה זו מוסיפה בו ריבוי והרכבה כלל", וידיעתו היא ידיעת עצמו ולא ידיעה שמחוץ לו, כלשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שהסכימו עמו חכמי הקבלה כמבואר בפרדס. ראינו שיסוד זה נשען על יחודא תתאה שלמדנו בפרק ז', ושהשינוי אינו אלא בידיעותינו שלנו, מצד שם אלוקים ושם אדנות. מכאן עברנו ליסוד הנוסף - מושג הצמצום: הגדרנו מהי הימצאות (שהמקום מכיל וקולט), ומהו צמצום (הגדרה, הגבלה ומיקום), הצגנו את שיטת ה'חכמים בעיניהם' שהצמצום כפשוטו והקב"ה משגיח מלמעלה בלבד, ואת תשובת אדמו"ר הזקן שבכך מעמיסים עליו תנאי גוף, ושאין הצמצום כפשוטו.

בחלק הבא נלמד את הדברים מבפנים, בלשונו של אדמו"ר הזקן, ונאריך בביאור מושג הצמצום.