TheWholeTorah.aiBeta

פרק ז · טעם הצמצום ותכלית גילוי המלכות בעם

לימוד בחברותאלרכישת הספר
האזנה לשיעור0:00 / 18:13

בחלק הקודם למדנו על הצמצום וההסתר שבהם הסתיר הקב"ה את החיות האלוקית המהווה את העולם, עד שהעולם נראה כדבר נפרד בפני עצמו. לפני שניכנס לעומקו של עניין, מקדים אדמו"ר הזקן הקדמה חשובה ביותר, ובה מענה לשאלה שכל אחד עשוי לשאול את עצמו.

השאלה היא: הקב"ה מסתיר ומעלים - לא כלפי עצמו, אלא כלפינו. לשם מה כל ההעלם הזה, ולשם מה כל הצמצום? מה היה חסר אילו היה בורא את העולם ללא תחושת הישות הקיימת בו, ובאופן שהעולם היה חש את האמת ובטל לבורא בכל עת? הרי לנקודה זו אנו שואפים, ובביאת המשיח יהיה מצב של גילוי מוחלט של אלוקות בעולם. מדוע, אם כן, לא נברא העולם מלכתחילה באופן כזה?

טעם הצמצום וההסתר:

אדמו"ר הזקן פותח: "כי הנה סיבת וטעם הצמצום וההסתר הזה שהסתיר והעלים הקב"ה את החיות של העולם" - הוא הסתיר את עצמו, את החיות המהווה את העולם, וגרם בכך שהעולם ירגיש עצמו מנותק ממקורו, הרגשה שאינה נכונה כשלעצמה - "כדי שיהיה העולם נראה דבר נפרד בפני עצמו". ומדוע לברוא עולם ולא לגלות לו את האמת?

על כך הוא משיב: "הנה ידוע לכל כי תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך" - הקב"ה ברא את העולם מפני שרצונו לגלות את מלכותו.

ראוי לדייק בלשון: אדמו"ר הזקן אינו אומר שהצמצום נעשה כדי שיהיה מלך, אלא כדי שתתגלה מלכותו. שהרי כדי שהבורא יהיה מלך אין כל צורך בהעלם, וכפי שאנו אומרים בכל בוקר, כמעט כדבר הראשון: "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא" - הוא היה מלך עוד בטרם נברא כל יצור. אלא שכדי שתהיה המלוכה בגילוי, הוכרח להיות מצב של העלם והסתר מוחלט.

"דאין מלך בלא עם":

בהשקפה ראשונה מבינים את הכלל הזה כפשוטו: אין מלך בלא זולת, שהרי אין אדם מולך על עצמו וצריך שיהיה לו על מי למלוך. אך אין זה מדויק: אפשר להביא למלך זולת רב, אנשים המכירים אותו ומכירים בו, אוהבים אותו ומוכנים לעשות ככל אשר יאמר - ובכל זאת לא יהיה מלכם.

לשם כך יש להבין תחילה את פירוש המילה: "פירוש "עם" מלשון "עוממות"" - עוממות היא כבויות, כגון הביטוי המוכר "גחלים לוחשות", שהיפוכן גחלים עוממות, כבויות. "עם" אינו זולת סתם, אלא זולת שאינו קרוב אל המלך. וכלשון אדמו"ר הזקן: "שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך".

  • בנים: "כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאוד - לא שייך שם מלוכה עליהם" - אף אם יהיו למלך מאות בנים, הוא אביהם ולא מלכם.

  • שרים: "וכן אפילו על שרים לבדם" - השרים אמנם נפרדים ממנו, ואינם כבן שהוא חלק מאביו, אך הם אנשים בעלי רמה, מבינים ושייכים ויש בהם גינוני מלוכה, והם קרובים למעלת המלך. על אלו המלך הוא בעל הבית ומפקד, אך לא מלך.

  • עם: דווקא על הכבויים, שאינם בנים ואינם שרים ואינם משיגים את מעלתו ורוממותו, שייכת מלוכה - "רק ברוב עם דווקא הדרת מלך". ההדר, היופי והפאר של המלוכה הם ברוב עם: ככל שרבים יותר הנפרדים האומרים למלך שאף שאין הם יודעים את מעלתו, הם מקבלים את מלכותו - כך מתגלית המלוכה.

ראוי לציין כי בספרו של אביו של הרבי, המקובל רבי לוי יצחק, המבאר את התניא על פי קבלה, מבואר באריכות ששלושת הביטויים "נפרדים וזרים ורחוקים" מכוונים כנגד עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה. ואילו ה'שר' שבמשל הוא עולם האצילות, ובעולמות העליונים, שאינם חשים עצמם זרים ונפרדים, אין שייכת מלוכה.

זהו ההבדל בין מלך בשר ודם למלך מלכי המלכים: מלך בשר ודם אינו בורא את עמו אלא מקבלו מן המוכן, ויש עם המקבל עליו את מלכותו. ואילו הקב"ה בורא את העם - הוא יצר מצב של עולמות המרגישים עצמם נפרדים, ועליהם מתגלית מלכותו.

שם אדנות:

איזה שם משמותיו הקדושים של הבורא מבטא את עניין המלוכה? "ושם המורה על מידת מלכותו יתברך, הוא שם אדנות [א-ד-נ-י] כי הוא אדון כל הארץ, וכלשון התפילה "אדון עולם אשר מלך". שם זה הוא היוצר את המצב של 'עם'.

"ונמצא כי מידה זו ושם זה הם המהווין ומקיימין העולם להיות עולם כמות שהוא עכשיו, יש גמור ודבר נפרד בפני עצמו ואינו בטל במציאות ממש" - מידת המלכות ושם אדנות הם הגורמים שהעולם ירגיש עצמו נפרד ומנותק, יש גמור. זוהי התשובה לשאלה מה טעם הצמצום: כדי ליצור את ההפרדה הזו, שבלעדיה לא היה שייך כלל מושג של גילוי המלוכה.

וממשיך אדמו"ר הזקן: "כי בהסתלקות מידה זו ושם זה חס ושלום" - אילו היה מסתלק מן העולם שם אדנות ומידת המלכות, מה היה קורה? ראוי לדייק בלשון: בפרק א' נאמר שאילו היו מסתלקות האותיות, היה העולם חוזר לאין ואפס ממש. כאן אין אדמו"ר הזקן נוקט לשון זו. היה עולם, אלא שהיה זה עולם אחר לגמרי: עולם שאין בו ריחוק ואין בו ניתוק של 'עם', אלא עולם הבטל למקורו, שכל מציאותו ביטוי של אלוקות.

משל בית הדין:

כדי לקרב את העניין אל השכל, ניתן משל: שני יהודים, ראובן ושמעון, נכנסים לבית הדין. ראובן טוען ששמעון חייב לו מאה דולר, ושמעון כופר. הדיין יושב, שומע את הטענות, את העדים ואת ההוכחות, ומגיע למסקנה: פסק הדין הוא ששמעון חייב לתת לראובן מאה דולר. יוצאים החוצה, וכעת יש שניים האומרים לשמעון "תן מאה דולר": ראובן אומר לו "קיים את פסק הדין, עליך לתת מאה דולר", וגם הדיין אומר לו אותו דבר ממש.

אך האם אותו משפט הוא? ההבדל הוא כרחוק שמיים מארץ. אצל ראובן התובע, המציאות שבעולמו היא המאה דולר. אילו היה חייב לו מיליון, היה צועק חזק יותר, ואילו היה חייב לו דולר אחד, היה מבקש ברכות. עוצמת הדרישה משתנה לפי הסכום, משום שזו המציאות הממלאת את עולמו. אצל הדיין, לעומת זאת, המציאות אינה המאה דולר אלא פסק ההלכה על פי תורה. אין הבדל אם מדובר במיליון, במאה דולר או בפרוטה אחת: כל הדיונים תופסים אצלו בדיוק אותו מקום, מקום של פסק הלכה, והוא יבטא את כולם באותו אופן.

אין פירוש הדבר שאצל הדיין אין מאה דולר כלל, שהרי אלמלא כן לא היה על מה לדון. אלא שהמאה דולר אינם תופסים אצלו מקום כמציאות לעצמה, אלא כביטוי לפסק ההלכה בלבד. הרי לנו שני מצבים באותם מאה דולר עצמם: במצב האחד הם תופסים מקום, ובמצב השני הם קיימים אך אינם תופסים מקום, מפני שהם בטלים למקורם.

הנמשל: העולם כפי שהוא נראה היום הוא כעולמם של בעלי הדין - כל נברא תופס מקום כמציאות בפני עצמה, הגפרור הוא גפרור והאדמה היא אדמה, ולכל דרגה בדומם, בצומח, בחי ובמדבר חשיבות אחרת. ואילו היה העולם בלא ההסתר הזה, היה כעולמו של הדיין: עולם היה כאן, אותם נבראים עצמם, אך לא עולם שיש בו מציאות לעצמה ויחס של גשמיות, עליון ותחתון, אלא עולם שכל עניינו ביטוי של דבר ה' ורצונו. בעולם כזה לא היה הבדל בין פרט לפרט, שכן כולם מבטאים דבר אחד.

לסיכום: בחלק זה למדנו את טעם הצמצום וההסתר: תכלית בריאת העולם היא התגלות מלכותו יתברך, ו"אין מלך בלא עם" - 'עם' מלשון עוממות, נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך, שכן על בנים ועל שרים בלבד לא שייכת מלוכה, ו"ברוב עם הדרת מלך". לפיכך, בשונה ממלך בשר ודם המקבל את עמו מן המוכן, הקב"ה בורא את ה'עם': על ידי מידת המלכות ושם אדנות מהווה ומתקיים העולם כיש גמור ודבר נפרד שאינו בטל במציאות. באמצעות משל בית הדין נוכחנו כי אותה מציאות עצמה יכולה לתפוס מקום כדבר בפני עצמו, או להיות קיימת ובטלה למקורה כביטוי בלבד.

בחלק הבא נמשיך בדברי אדמו"ר הזקן ונעמיק בהבנת מידת המלכות ושם אדנות ופעולתם בהתהוות העולם.