הגענו לפרק ו' בשער הייחוד והאמונה. פרק ו' הוא למעשה המשכו הישיר של פרק ד', שכן בסוף פרק ד' פתח אדמו"ר הזקן במאמר מוסגר ארוך - סוגריים מרובעות הנמשכות עד סיום פרק ה' - שבו ביאר כמה עניינים נלווים לעיקרון שבא להסביר בפרק ד'. נחזור אפוא אל פתיחת פרק ד', ומתוך כך יובן רצף הדברים והמשכיותם בפרק ו'.
תזכורת לפרק ד':
פרק ד' נפתח בפסוק שבתהילים: "כי שמש ומגן ה' אלוקים" - פסוק הממשיל את היחס שבין הכוח המהווה לכוח המצמצם: שם הוי"ה, ההשפעה האלוקית והיצירה מאין ליש, דומה לשמש; ושם אלוקים, שעניינו הצמצום, דומה למגן.
בפרק ד' האריך אדמו"ר הזקן בעיקר בביאור שם הוי"ה, ובכלל זה ביאר מדוע נקרא שם זה בשם "הוי"ה":
שורש המילה - שלוש האותיות האחרונות, שמשמעותן להוות.
האות י' שבראש השם - מורה על תמידיות. כדוגמה שהביא: המילה "עשה" משמעה מעשה חד פעמי, ואילו בהוספת י' - "יעשה" - הרי זה דבר תמידי.
על דרך זה גם בשם הוי"ה: השורש מורה על כוח המהווה, והאות י' מדגישה שההוויה נעשית בכל רגע ורגע באופן תמידי. אולם את משמעותו של שם אלוקים לא ביאר עדיין בפרק ד'. לאחר מכן עבר לבאר את מידת "הגדול" ו"הגיבור" - חסד וגבורה - כפי שלמדנו באריכות. בהמשך ישיר לכך בא עתה פרק ו', שבו יתבאר עניינו של שם אלוקים.
השאלה: כיצד נוצר דירוג?
למדנו שחסד הוא כוח אלוקי בלתי מוגבל, כוח אינסופי להוות יש מאין. אף הגבורה היא כוח אלוקי, שעניינו להסתיר - לתת לנברא תחושת ניתוק ממקורו ותחושת ישות עצמית. ומכיוון שזהו כוח אלוקי, אף הוא כוח בלי גבול: צמצום בלי גבול, הסתר בלי גבול.
לפי זה נשאלת שאלה פשוטה: כל הנבראים, מן העליון שבהם ועד התחתון שבהם, נבראו בדרך שעברה גם דרך ה"מגן", הצמצום של שם אלוקים. ואם אותו צמצום מעניק תחושת ישות בלי גבול, היה צריך להיות בכל סדר ההשתלשלות אותו הסתר מוחלט ממש. בעולם הזה הגשמי אכן זהו המצב: כאן החושך הוא הסמיך ביותר, והתחושה החזקה ביותר של "אני ואפסי עוד", עד שכביכול אין בורא כלל בתחושתו של הנברא. זהו עולם שעליו נאמר בתחילת התניא שהוא מלא קליפות וחושך כפול ומכופל, שכל מעשי עולם הזה קשים ורעים. אך אם כן, כיצד ייתכן בכלל גילוי בעולמות העליונים? מדוע ההסתר מדורג - יותר גילוי כאן ופחות גילוי שם - ולא הסתר מוחלט מלמעלה עד למטה?
[ואין להשיב על כך ממשל אור השמש, שבמקום אחד האור חזק יותר ובמקום אחר חלש יותר, והאור מתפצל ואינו שווה בכולם: כאשר מדובר בכוח מוגבל, שמלכתחילה הוא מוגבל, מובן שהוא מתחלק; אך כאן מדובר בכוח אלוקי בלתי מוגבל, ואם הוא פעיל - הוא פעיל במלוא עוצמתו בכל מקום שבו הוא מתגלה].
אותה שאלה עולה גם ביחס לעבודת האדם: אדם העמל בעבודה עצמית יכול להתקדם ולהתעלות, ולהגיע למצב שבו ההסתר מצטמצם. נמצא שאין זה הסתר מוחלט אלא הסתר דינמי - וזו גופא השאלה: כיצד וכיצד ייתכן הדבר.
שאלה נוספת, מכיוון אחר:
אם הכוחות האלוקיים הם מוחלטים ואמיתיים, והפעולה שהם פועלים היא דרסטית ומוחלטת, אולי הניתוק אינו רק כלפי הנברא, שירגיש מנותק, אלא ניתוק כלפי הבורא ממש - שברא עולם ולאחר מכן ניתק אותו ממנו באמת. אולי ההסתר אינו רק לגבינו, אלא גם לגביו כביכול.
"אין עצם מסתיר על עצם":
להבנת הנקודה מסייעת הלכה פשוטה בתורת הנגלה. ישנם מצבים שבהם חייב אדם לכסות את ראשו, ובמיוחד בשעת התפילה. אם יניח את ידו על ראשו - אין הדבר מועיל, משום שאין עצם מסתיר על עצם: היד היא חלק ממנו, ואין אדם יכול להסתיר על עצמו בעצמו, אלא דווקא בגוף זר (ואף לא בתורת כיסוי שני, שכן כל שהוא חלק ממנו אינו מסתיר).
ומכאן לנמשל: אצל הקב"ה, כוח החסד וכוח הגבורה, שם הוי"ה ושם אלוקים - הכול הוא יתברך. ממילא לא שייך לומר שהוא מסתיר על עצמו, אלא הכיסוי וההסתר הם רק כלפי הנבראים. כמשל היד המונחת על הראש: כלפי הזולת המביט מבחוץ אכן אותו חלק מוסתר ואינו נראה, אך כלפי עצמו אין כאן הסתר כלל. כך גם הצמצום: אינו משפיע עליו יתברך, אלא עלינו - הקב"ה מצמצם את גילוי כוחו ביחס לנבראים.
לשון הפרק:
"והנה שם אלוקים הוא שם מידת הגבורה והצמצום" - ידוע שלקב"ה כמה וכמה שמות, וכל שם ושם בא לבטא עניין מסוים, כוח מסוים או מידה מסוימת. לדוגמה, שם ק-ל מבטא את מידת החסד, כלשון הפסוק "חסד ק-ל כל היום", וכן כל שם מבטא עניין אחר. שם אלוקים הוא השם המתגלה במידה האלוקית של גבורה וצמצום.
"ולכן הוא גם כן בגימטריא הטבע" - מאחר ששם אלוקים מתבטא במידת הגבורה והצמצום, שעניינה לתת לנברא את התחושה שהוא מנותק ממקורו וקיים מעצמו, לפיכך עולה שם אלוקים (כפי שהוא נכתב, בה"א) בגימטריה "הטבע".
לסיכום: בחלק זה עמדנו על כך שפרק ו' הוא המשכו הישיר של פרק ד', שנפתח בפסוק "כי שמש ומגן ה' אלוקים" ובביאור שם הוי"ה ככוח המהווה בכל רגע ורגע. הצגנו את השאלה כיצד ייתכן דירוג בגילוי ובהסתר, בשעה שהן החסד והן הגבורה הם כוחות אלוקיים בלתי מוגבלים, ואת השאלה האם ההסתר הוא גם כלפי הבורא. ראינו מן ההלכה ש"אין עצם מסתיר על עצם", ומכאן שההסתר הוא כלפי הנבראים בלבד. לבסוף פתחנו בלשון הפרק: שם אלוקים הוא שם מידת הגבורה והצמצום, ולכן הוא בגימטריה "הטבע".
בחלק הבא נמשיך בלשון הפרק ונעמיק בביאור פעולתו של שם אלוקים ובאופן שבו הוא מסתיר על אור שם הוי"ה.