TheWholeTorah.aiBeta

פרק ד · שם אלוקים המסתיר ובורא תחושת מציאות נפרדת

לימוד בחברותאלרכישת הספר
האזנה לשיעור0:00 / 20:08

בחלק הקודם עמדנו על מידת הגדולה: ההתהוות יש מאין, שהיא שבחו של הקב"ה לבדו, ולמעלה מהשכלת כל הברואים והשגתם. כעת נעסוק במידה השנייה, מידת הגבורה.

המידה השנייה - "הגיבור":

כל האמור עד כה אינו אלא הקדמה. לאחר שנתפלאנו כל כך על שאין בידינו להשיג את מידת הגדולה, מחדש אדמו"ר הזקן שבאותה מידה ממש אין בידינו להשיג את המידה השנייה - מידת הגבורה, שהיא כוח הצמצום, ההסתר וההעלם.

והחידוש הוא דווקא בסדר זה. שהרי אילו נאמר תחילה שאי אפשר להשיג את הגבורה, היה מובן מאליו שכל שכן שאי אפשר להשיג את שלמעלה ממנה. ולכאורה, מבין שני הכוחות - לאיזה מהם יש דוגמה בעולמנו? כוח ההתהוות מאין ליש מושלל אצלנו לחלוטין ואין לו שום דוגמה; ואילו הכוח לצמצם, להסתיר ולווסת - קיים אצלנו.

לפי ההיגיון היה ראוי לומר, אפוא, שבמידת הגדולה אין לנו תפיסה כלל, ואילו במידת הגבורה יש תפיסה כלשהי בעצם המושג - לא באותה עוצמה שלמעלה, אך המושג עצמו מוכר לנו.

ולחידוד הדברים: לבנות סכר לזרימת מים - כל אחד מבין שהדבר אפשרי. בזרימה קטנה יוכל האדם לעשות זאת בעצמו; בזרימה גדולה יותר יידרשו טרקטורים ובלוקים שיוצבו במהירות. אך לעצור את האוקיינוס - אין בידינו לעשות זאת, ואף אין לנו יכולת לתאר כיצד הדבר ייעשה. ואף על פי כן, את עצם הרעיון של עצירה אנו מבינים היטב, והחיסרון שבתפיסתנו הוא כמותי בלבד.

לעומת זאת בהתהוות יש מאין אין לנו אפילו פירור של דוגמה: אנו נוטלים גרעין וטומנים אותו באדמה - וכי יצרנו יש מאין? הכוח האלוקי הוא הפועל שם, ואין לנו בכך נגיעה כלל, אף לא כנף של יתוש ביכולתנו לברוא. ואילו בגבורה, לכאורה, אותו פירור כן קיים בידינו, כבמשל הסכר. מדוע, אם כן, נאמר שאין לנו השגה במידת הגבורה של הקב"ה?

מבהיר אדמו"ר הזקן נקודה יסודית: הגבורה שמדובר בה כאן אינה גבורה במובן הנדמה לנו - וילון, ויסות וצמצום - שבהם יש לנו תפיסה והשגה. מדובר בסוג אחר לגמרי של גבורה: גבורה היוצרת מציאות חדשה.

לאחר שמידת הגדולה בראה יש מאין, בא כוח הגיבור ויוצר באותו יש תחושה שהוא קיים בפני עצמו ואינו תלוי בדבר. אין זה ויסות של עוצמת האור בלבד, אלא נתינת תחושה של נתק גמור מן המקור - והדבר כשלעצמו אינו נתפס: הרי כל קיומו של הנברא תלוי אך ורק במקורו.

כביכול נאמר: ניקח את אור השמש כפי שהוא בתוך השמש עצמה, נמנע את גילוי עוצמתה, ונותיר את ההארה בתחושה שהיא קיימת לבדה. אין יכולת כזו, שכן אלו שני הפכים. (באגדות חכמי חלם לכדו את האור בחבית ונשארו עם החבית - אך במציאות אין דבר כזה.) ממילא, ביחס לסוג כזה של גבורה אין זה שחסר לנו המידע על עוצמתה, אלא שאין בידינו כל יכולת להבין כיצד נוצר מצב כזה.

לשון אדמו"ר הזקן:

"וכמו שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג מהות מידת גדולתו, שהיא היכולת לברוא יש מאין ולהחיותו, דכתיב 'עולם חסד יבנה'" - העולם נבנה ומתקיים ממידת החסד, והיא היוצרת ומהווה את הנברא בכל רגע ורגע. ובהתהוות זו אין לנו הבנה, אין לנו תפיסה ואין לנו קליטה כלל; כתוב שכך הוא, אך מהות הדבר אינה מושגת.

"כך ממש אין ביכולתו להשיג מידת גבורתו של הקב"ה" - באותה מידה בדיוק. כשם ש"הגדול" הוא שבחו של הקב"ה, כך "הגיבור" הוא שבחו של הקב"ה, ובאותה מידה ממש אין ביכולת הנברא להשיג את מהות מידת גבורתו. שהרי כוחה של הגבורה אינו רק להסתיר את העוצמה - אילו היה רק מסתיר, התוצאה הייתה שגם הנברא לא היה נראה כלל - אלא שכאן נוצר מצב שבו מצד אחד מסתירים, ועם זאת הנברא נמצא ומרגיש שאינו תלוי כלל במקור השוכן בו ממש באותה שעה. מצב אבסורדי כזה אינו נוצר אלא בכוח אינסופי, והוא הנקרא גבורה.

וכפי שמצינו בגמרא: שועלים מרקדים בהיכלו והוא שותק - חורבן בית המקדש, שועלים מהלכים בקודש הקודשים וביזיון שכזה, והקב"ה שותק. ועל דרך זה מצבים רבים של חילול קודש. ואומרת הגמרא: "אלו הן גבורותיו" - זוהי גבורתו, שבכוחו לאפשר מציאות החושבת שהיא עושה כרצונה, וכאילו אין מי שמשגיח, מתבונן ובוחן את מעשיה. זהו כוח הגבורה: הכוח להיות ולתת לנברא תחושה כאילו אין הוא נמצא.

מהי מידת הצמצום:

"שהיא מידת הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדולתו, מלירד ולהתגלות על הנבראים, להחיותם ולקיימם בגילוי" - למנוע את העוצמה הבלתי מוגבלת של הגדולה האלוקית מלירד ולהתגלות על הנבראים. שכן אילו הייתה יורדת ומתגלה כפי שמידת הגדולה מחייבת, היה הנברא שרוי תמיד במקורו ובטל אליו. ודאי שהקב"ה ממשיך להחיותם ולקיימם - שאם לא כן לא היו קיימים כלל - אלא שאין זה בגילוי, "כי אם בהסתר פנים, שהחיות מסתתר בגוף הנברא".

"וכאילו גוף הנברא הוא דבר בפני עצמו, ואינו התפשטות החיות והרוחניות כהתפשטות הזיו והאור מהשמש, אלא הוא דבר בפני עצמו" - נוצר מצב שבו הנברא מרגיש שאינו תלוי כלל בשמש. ולא עוד, אלא שאין הוא מרגיש כזיו שבתוך השמש, ואף לא כזיו שמחוץ לשמש, אלא כבלתי תלוי לחלוטין. אבסורד זה הוא כוחה של הגבורה.

"ואף שבאמת אינו דבר בפני עצמו, אלא כמו התפשטות האור מהשמש" - זוהי האמת כפי שהיא מצד הגדולה והחסד. אך לעומתה עומדת האמת של הגבורה, שאף היא אמת אלוקית. אין הכוונה חלילה שהגבורה היא כוח זר הנלחם בכוח האלוקי המבקש להתגלות; הקב"ה מצד עצמו יש לו האמת שלו כפי שהוא מצד הגדול, ואמת שלו כפי שהוא מצד הגיבור. בלשון החסידות נקרא הדבר 'דעת עליון' ו'דעת תחתון', שהרי "אל דעות ה'" - דעות לשון רבים.

שאלה: מה פועלת המצווה?

הסתכלות זו עונה על שאלה חזקה מאוד. מדוע אנו נדרשים לקיים מצוות? לוקחים עור של בהמה והופכים אותו לתפילין. קודם לכן היה זה עור מונח בבית הבורסקי, ללא קדושה כלל, ומשעשו בו מצווה נעשה קדוש - כלומר שורה בו כעת אלוקות בגילוי (לא בגילוי אלינו, שהרי אנו בגלות ואיננו רואים זאת, אך בפועל נשתנה דבר). וכן במזון שמברכים עליו וכיוצא בזה.

ויכול יהודי לשאול: לא כפי שהדבר נראה מצידנו, אלא מצד האמת האלוקית - האם יש הבדל בין לפני המצווה לאחריה? הרי מצד העוצמה האינסופית הנמצאת בכל מקום ובכל רגע, ומצד הכוח המהווה כל דבר מאין ליש ונמצא בתוכו ממש - אין הוא נמצא פחות לפני המצווה ויותר לאחריה, אלא באותה מידה בדיוק. ואם כן, מה פעלה המצווה? האם אין זה אלא משחק כלפי הנבראים, אחיזת עיניים חס ושלום, או שמא עניין אמיתי שקודם לכן היה כאן הסתר ועתה נעשה גילוי?

כאן נקודת התשובה: ההסתר עצמו אמיתי, שכן המסתיר הוא הקב"ה בעצמו. הקב"ה אומר, כביכול: עתה אני מסתיר, ורצוני שבעבודתך תבקע את ההסתר. המצווה של היהודי מבקעת הסתר אמיתי שהקב"ה יצר בכוחו האינסופי. אין זה וילון המסתיר ומווסת כלפי חוץ בלבד, אלא מציאות שנוצרה.

על דרך זה במשל השמש והמגן: אור השמש בלא המגן אינו בעייתי מצד עוצמתו בלבד, אלא שהוא אור שאינו יכול כלל להאיר לנבראים ולשמשם, שכן עניינו להאיר את עצמו ולא לתת אור לסביבה. אור שאנו נהנים ממנו, המאיר את העולם ומאפשר לראות, הוא סוג אור אחר. מי יוצר את השינוי בין האור כפי שהוא מצד השמש לאור כפי שהוא מגיע אלינו? המגן. ונמצא שהמגן לא ויסת בלבד, אלא יצר מצב של אור אחר. כך גם שם אלוקים והגבורה האלוקית: אין זה סינון בלבד ואין זה הסתר דמיוני.

שהרי אילו היה ההסתר כוילון בלבד: המניח וילון נמצא בפנים ונהנה מן האור, והוילון אינו אלא לאלו שבחוץ. לפי זה היינו אומרים שכלפי הנבראים נדמה שיש הסתר, אך באמת אין שום הבדל. על כך בא אדמו"ר הזקן ומדגיש באריכות: הקב"ה בעצמו יצר שתי אמיתות - האמת כפי שהוא מתגלה בחסד, והאמת כפי שהוא מתגלה בגבורה. ושתיהן אמת.

וכלשונו: "מכל מקום אלו הן גבורותיו של הקב"ה, אשר כל יכול לצמצם החיות והרוחניות הנשפע מרוח פיו ולהסתירו, שלא יבטל גוף הנברא במציאות, וזה אין ביכולת שכל שום נברא להשיג מהות הצמצום וההסתר, ושיהיה אף על פי כן גוף הנברא - נברא מאין ליש, כמו שאין יכולת בשכל שום נברא להשיג מהות הבריאה מאין ליש". ואין הכוונה שהנברא אינו יודע מהו צמצום - צמצום הוא מבין - אלא שאין הוא יכול להשיג מהות כזו של צמצום: שמצד אחד יהיה צמצום והסתר, ויחד עם זאת גוף הנברא נברא מאין ליש ממש ברגע זה, שהאין נמצא בתוכו, ועם זאת היש מרגיש "אני ואפסי עוד". כשם שאין משיגים את מהות הבריאה, כך בדיוק אין משיגים את מהות ההסתר.

בנקודה זו באה התשובה לשאלת פרק ג': כיצד ייתכן שאין רואים את המקור, ואף על פי כן אין הנברא בטל - שהרי כשנוטלים את האבוקה, אין רואים גם את הנר? אכן, אילו הייתה בבריאה מידת החסד בלבד, הטענה נכונה: מי שאינו רואה את המקור, אף את התוצאה לא יראה. אלא שנתגלה לנו כוח אלוקי נוסף השותף בבריאה, כמאמר "שיתף עמו מידת הדין" - שם הוי' ושם אלוקים שותפים בבריאה. מציאותו של כל נברא, כפי שאנו רואים אותה כעת, היא תוצאה משני השמות יחד: שם הוי' מהווה ומחיה אותו, ושם אלוקים מהווה בו את התחושה של "אני ואפסי עוד".

ואת המציאות שנוצרה אנו משיגים, אך את עצם האפשרות הזו אין בכוחנו לקלוט, כשם שאיננו קולטים את הבריאה יש מאין: אנו לומדים שכך הוא, משיגים את התוצאה, אך מהות הדבר למעלה מהשגתנו.

לסיכום: בחלק זה למדנו שמידת הגבורה ושם אלוקים אינם ויסות וצמצום של עוצמת האור בלבד, אלא כוח היוצר מציאות חדשה: תחושת יש נפרד ובלתי תלוי במקורו, אף שהמקור מהווה אותו ממש באותו רגע. כשם שאין משיגים את מהות הבריאה מאין ליש ("עולם חסד יבנה"), כך ממש אין משיגים את מהות הצמצום וההסתר. נוכחנו שההסתר אינו דמיוני ואינו כוילון כלפי חוץ, שכן המסתיר הוא הקב"ה בעצמו, ושתי האמיתות - זו שמצד החסד וזו שמצד הגבורה - אמת אלוקית הן; ומכאן התשובה לשאלה מה פועלת המצווה, שהיא מבקעת הסתר אמיתי. בכך מתיישבת שאלת פרק ג': שם הוי' ושם אלוקים שותפים בבריאה - זה מהווה ומחיה, וזה מהווה את תחושת היש הנפרד.

בחלק הבא נמשיך בדברי אדמו"ר הזקן, המאריך עד סוף פרק ה' בהדגשת היסוד שההסתר אינו אחיזת עיניים אלא כוח אלוקי ממש.