עצרנו בשיעור הקודם בחלקו האחרון של פרק נ"ב, בדף ע"ג עמוד ב' בשורה הראשונה. לצורך הבנת רצף הדברים נקדים תקציר כללי של הנלמד עד כה, ונפתח את הקריאה מספר שורות לפני הנקודה שבה עצרנו.
הנושא החל בתחילת פרק נ"א, שם שאל אדמו"ר הזקן כיצד ניתן לתווך את הסתירה שלכאורה: מצד אחד אנו אומרים על הקב"ה "מלא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיניה", ומצד שני אנו אומרים שיש מקום שבו שורה השכינה. ואם הקב"ה נמצא בכל מקום ואין מקום פנוי ממנו, מה מקום לומר שהשכינה שורה במקום מסוים?
נקודת התשובה, שבה עסקנו באריכות בשיעורים האחרונים, היא שישנם כאן שלבים ודרגות. כשאומרים "לית אתר פנוי מיניה" מדובר בדרגה אחת, וכשאומרים שהשכינה שורה במקום מסוים הכוונה לדרגה אחרת. באופן כללי מאוד ישנן שלוש מדרגות, כמו במשל מנפש האדם:
הנפש נמצאת ופועלת בכל מקום בגוף - בכל איבר ואיבר ובכל תא ותא מתאי הגוף הנשמה מאירה ופועלת.
ואף על פי כן יש מקום אחד בגוף שבו מתגלה עיקר הנשמה, והוא המוח שבראש, ומשם מתפצלת החיות אל כל הפרטים.
ולאחר מכן החיות מצטמצמת ומתפצלת אל כל איבר ואיבר לפי עניינו ואל כל תא לפי תכונתו.
אין כאן סתירה, שכן מדובר בדרגות ובשלבים שונים. וכך בדיוק גם באלוקות:
מהותו ועצמותו של הבורא, שעליו נאמר "מלא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיניה".
גילוי השכינה - גילוי כללות החיות, שממנה תבוא לאחר מכן החיות לכל העולמות, כמו המוח שממנו בא הפירוט לכל האיברים. דרגה זו באלוקות נקראת שכינה.
השלב השלישי - כל עולם ועולם וכל פרט ופרט מקבל את המתאים לו.
בפרק נ"ב אנו עוסקים בעיקר בביאור מהי השכינה, כיצד היא פועלת, היכן היא מתגלה ומה התוצאות הנובעות מגילויה.
עד כה אמרנו שיש דרגה הנקראת שכינה, והיא באופן כללי מאוד החיות הכללית של כל סדר ההשתלשלות של כל העולמות. בצורה מפורטת יותר, חיות כללית זו מתחלקת לעולם הבריאה, לעולם היצירה ולעולם העשייה. בכל אחד משלושת העולמות הללו יש את הנבראים של אותו עולם, את היצורים של אותו עולם ואת העשיות של אותו עולם, ובכל עולם ועולם עובר אותו תהליך עצמו: תחילה גילוי כללות החיות של אותו עולם, ולאחר מכן ירידה שממנה יוצאים הפרטים של אותו עולם. גילוי הכללות של כל עולם נקרא השכינה המתגלה באותו עולם, ולאחריו באה הירידה אל הפרטים.
בעולם הגשמי עיקר גילוי השכינה הוא בקודש הקודשים שבבית המקדש, זהו המקום שבו נמצא עיקר גילוי השכינה. וכך בכל עולם ועולם: הגילוי האלוקי העיקרי של אותו עולם נקרא קודש הקודשים של אותו עולם, והוא בבחינת המוח. כשם שאצל האדם עיקר הנשמה מתגלה במוח, כך בכל עולם ועולם עיקר הגילוי הוא בדרגה הנקראת המוח של אותו עולם.
וכאן באה נקודה שהזכרנו בשיעור הקודם: מי יכול להכיל את הגילוי האלוקי הנפלא הזה, שהוא אינסופי, וממנו יבוא לאחר מכן הכל אל כל הפרטים? הרי המשלנו זאת לשמש המאירה לעולם, שעוצמת אורה חזקה עד מאוד, וכדי שהעולם יוכל ליהנות ממנה צריך שיהיה מגן, הגנה וצמצום, שבאמצעותם יוכל העולם לקבל.
מה הם המוחין, המוח, של כל עולם? מהו כביכול המוח של הקב"ה, החכמה, הבינה והדעת שלו? זו התורה. התורה היא חכמתו של הבורא, ובה מתגלה עיקר החיות האלוקית של כל הבריאה.
וכשם שיש בתורה את האופן שבו היא במקורה, עליון מעל העולמות, כך יש את האופן שבו התורה עצמה יורדת ומצטמצמת בכל עולם ועולם: יש תורה כפי שהיא יורדת לעולם הבריאה, תורה כפי שהיא יורדת לעולם היצירה ותורה כפי שהיא יורדת לעולם העשייה. ירידת התורה לכל עולם ועולם היא ירידת השכינה לכל עולם ועולם, וממילא כתוצאה מכך נבראים הנבראים של כל עולם ועולם. המרכז של הכל הוא התורה.
התורה עצמה, כפי שדיברנו באריכות בשיעור הקודם, היא גם המרכז שבו מאיר האור וגם המגן על האור, שבאמצעותו יוכלו הנבראים לקבל. כיצד ייתכן שהתורה היא גם העוצמה וגם המגן? מצד אחד התורה היא חכמה אינסופית, ומצד שני הלביש הקב"ה את התורה בלבושים גשמיים. הקב"ה נתן בתורה כוח זה, שיהיו בה מצד אחד העוצמה הגדולה והאינסופית ביותר, ומצד שני, מכיוון שהתלבשה בלבושים גשמיים, היא נותנת בידי הנבראים שבכל עולם ועולם את היכולת כביכול לסבול את העוצמה ולהחזיק מעמד.
נעבור ללשון אדמו"ר הזקן (דף ע"ג עמוד א', בקטע המתחיל "ובירידתה"):
"ובירידתה בהשתלשלות מעולם לעולם גם השכינה ירדה ונתלבשה בה" - כאשר התורה יורדת ומשתלשלת מעולם עליון לעולם תחתון ממנו, ירדה השכינה והתלבשה בתורה של אותו עולם, בכל עולם ועולם.
"וזהו היכל קדש קדשים שבכל עולם ועולם", בכל עולם יש היכל קודש הקודשים שלו, והוא המקום שבו מתגלה דרגת התורה של אותו עולם. שהרי תורה היא חכמתו של הבורא, ולפיכך החכמה, הבינה והדעת של כל עולם ועולם נקראות היכל קודש הקודשים של אותו עולם.
"וכמ"ש בזהר וע"ח שהשכינה שהיא מלכות דאצילות" וכמו שמובא בזוהר (ונדלג כרגע על הסוגריים): השכינה, שהיא ספירת המלכות של עולם האצילות - העולם העליון - "היא מתלבשת בהיכל קודש הקודשים דבריאה, שיוא חכמה בינה דעת דבריאה". כלומר, ספירת המלכות, שהיא הספירה האחרונה של עולם האצילות, נקראת שכינה, וכשהיא יורדת למטה היא מתלבשת תחילה בשלוש הספירות הראשונות של עולם הבריאה - חכמה, בינה ודעת - הנקראות קודש הקודשים דבריאה.
אולם התלבשות בחכמה בינה דעת של עולם הבריאה אינה מספיקה כדי שייבראו ויתהוו הנבראים של עולם הבריאה. לשם כך צריכה השכינה לרדת ולהשתלשל עד ספירת המלכות של עולם הבריאה, ורק אז נוצרים הנבראים של עולם הבריאה, כפי שדיברנו על כך בשיעור הקודם על דרך המשל.
לסיכום: בחלק זה חזרנו על שלוש המדרגות שבהן מתיישבת הסתירה שבין "לית אתר פנוי מיניה" לבין השראת השכינה במקום מסוים, כמשל הנשמה המאירה בכל הגוף ועיקר גילויה במוח. ראינו שבכל עולם ועולם עובר אותו תהליך: גילוי כללות החיות - השכינה שבאותו עולם - ולאחריו ירידה אל הפרטים. עמדנו על כך שהמוח של כל עולם, קודש הקודשים שלו, הוא התורה, שהיא גם העוצמה האינסופית וגם המגן המאפשר לנבראים לקבל, מפני שהתלבשה בלבושים גשמיים. ולמדנו בלשון אדמו"ר הזקן, שבירידת התורה מעולם לעולם ירדה השכינה והתלבשה בה, ושמלכות דאצילות מתלבשת תחילה בחכמה בינה דעת דבריאה, וכדי שייבראו נבראי עולם הבריאה עליה להשתלשל עד מלכות דבריאה.
בחלק הבא נמשיך בדברי אדמו"ר הזקן בהמשך השתלשלות השכינה בעולמות.