אנו עומדים בפרק נ"ב, שבו עצרנו באמצע הפרק בדף ע"ג עמוד א', בשורה הפותחת "ומהו הלבוש". הפרקים האחרונים שבתניא מצריכים תשומת לב והתבוננות מיוחדת, שכן המושגים שבהם מופשטים; מכל מקום נשתדל להבין לכל הפחות את פירוש המילים שבלשון התניא. לפיכך נפתח בחזרה על היסודות שנלמדו.
בפרק נ"א פתח אדמו"ר הזקן בשאלה: מהו פירושו של המושג 'שכינה', שאומרים על מקום מסוים שבו שורה השכינה - כגון שבקודש הקודשים שורה השכינה, וכן בכל מקום שיש בו עשרה מישראל וכיוצא בזה? והשאלה היא: הרי "מלוא כל הארץ כבודו", והקב"ה נמצא בכל מקום ו"לית אתר פנוי מיניה" - ומהי אפוא המשמעות של אמירה שהשכינה נמצאת דווקא כאן? זו הסתירה שאדמו"ר הזקן מבקש ליישב במהלך הפרקים הללו.
נקודת התשובה היא, שמדובר בשתי דרגות שונות באלוקות: כשאומרים "לית אתר פנוי מיניה" ו"מלוא כל הארץ כבודו" - הכוונה לדרגה אלוקית גבוהה יותר, עצם האור, הנמצא בכל מקום ממש. וכשאומרים שהשכינה שורה בקודש הקודשים - הכוונה לדרגה נמוכה יותר.
[דרגה זו אכן פחותה מן הדרגה העליונה, ואף על פי כן אין בלעדיה: בלא ירידה זו לא היה כלל גילוי פרטי בדרגות הקטנות, כפי שיתבאר מיד].
להבנת העניין - מהי דרגה גבוהה ומהי דרגה נמוכה - למדנו באריכות משל מגוף האדם ונפשו. אף בנשמה נשאלת אותה שאלה עצמה: היכן נמצאת הנשמה המחיה את הגוף? מצד אחד היא נמצאת בכל הגוף, וכל תא חי שבגוף - הנשמה מחיה אותו. מצד שני אומרים שיש מקום הנקרא מוח, ובו שורה עיקר החיות, וכל תפקודם של כוחות החיים מצוי בו. ואם כן: האם המוח הוא המכיל את תפקוד כל האיברים ומערך האיברים, או שהחיות נמצאת בכל מקום ובכל תא?
עצם הנשמה: יש בנשמה בחינה הנמצאת אכן בכל מקום, אלא שהיא עליונה ומופשטת, ואין אפשרות לתת לה ביטוי ולומר שכאן היא נמצאת באופן זה וכאן באופן אחר. מצד בחינה זו אין הבדל בין עליון לתחתון - בציפורן הרגל, בלב וביד הכול שווה. אין זה גילוי נשמתי פרטי, אלא עניין כללי.
המוח - שלב הביניים: כדי שהדרגה העליונה תרד אל הפרטים - להחיות יד שתוכל לכתוב, פה שיוכל לדבר, מוח שיוכל לחשוב ורגליים שתוכלנה ללכת - יש שלב ביניים, והוא ריכוז של כל הפרטים העתידים לבוא, ריכוז שכל עניינו לגלותם. וריכוז זה מקומו במוח.
ההתפשטות לאיברים: מן המוח מתחילה החיות לירד ולהתפצל לכל מקום ומקום, וכל איבר מקבל את המתאים לו.
כך הוא גם בנמשל. ודאי ש"לית אתר פנוי מיניה" והקב"ה נמצא בכל מקום; אלא שרצונו היה לגלות את עצמו בכל מקום לפי עניינו של המקום - כשם שיש בעולם הזה הגשמי חלוקה של דומם, צומח, חי ומדבר, וכל אחד מקבל בהתאם ליכולתו. וכן בכללות ישנם עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, ובכל עולם ועולם עשר ספירות, ובהם נבראים, מלאכים ונשמות - וכל אחד מקבל את המתאים לו. ומניין יבואו כל הפרטים הללו, כל אחד לפי עניינו? לשם כך נדרש שלב אמצעי.
שלב זה נקרא ההתגלות הראשונית של החיות האלוקית. שכן את הדרגה הראשונה, שעליה נאמר "מלוא כל הארץ כבודו", אי אפשר לכנות כלל בשם התגלות - אין בה מצב של יחס לפרטים. ואילו הדרגה שבה כבר אפשר לדבר על התחלה של התגלות - אף שאין זו עדיין התגלות לפרטים, אלא התחלה שממנה יבואו הפרטים לאחר מכן - היא הדרגה הנקראת 'שכינה', שבמשל היא המוח.
ומצד שלב ביניים זה אין עדיין לומר שיש כאן פרטים, כשם שאין לומר שבתוך המוח מצויים ראייה, שמיעה, הילוך ודיבור. במוח נמצאת היכולת שממנה יבואו הפרטים לאחר מכן, כלומר ראשית יכולת ההתגלות שלהם; וההתגלות בפועל תהיה כשהדבר ירד ממש אל המקומות שאליהם הוא צריך לירד. זהו המושג 'שכינה': גילוי שאינו עדיין גילוי ממש לפרטים, אך יש בו התחלה שממנה יבוא הגילוי.
עתה יש להוסיף פרט חשוב: אף לאחר שדיברנו על שלב הביניים הנקרא 'שכינה', שממנו יבוא גילוי הפרטים - אין הפרטים באים ממנו במישרין, אלא נדרש תהליך נוסף.
ומשל לדבר: השמש מאירה לעולם, והאור והחום שאנו מקבלים כאן באים ממנה בוודאי. אלא שראשית, אין השמש עצמה מגיעה לכאן אלא אורה בלבד, והשמש עצמה נשארת למעלה. ושנית, אף האמירה שאור השמש מגיע לכאן אינה מדויקת, שכן אורה של השמש עצמה חזק, גדול וחם מדי, ואין העולם יכול לקבלו. לפיכך נדרש צמצום - ובלשון הפסוק: "מגן", נרתיק לשמש. ומה שיוצא לאחר הצמצום נקרא אף הוא אור השמש, אך אין זה אותו אור שהיה קודם הצמצום.
נמצא אפוא, שאף בשלב האמצעי הנקרא 'שכינה', שממנו יבוא הגילוי, ישנם שלבים: דרגת השכינה עצמה היא כשמש; יש לה אור, אך אורה חזק וגדול מכדי שיתקבל, ולפיכך מוכרח להיות צמצום מסוים - ואת שלאחר הצמצום יוכלו העולמות והנבראים לקבל.
וכן הוא בנפש האדם: אין המוח, המכיל את כל כוחות הנפש, משפיע את כל הכוחות במישרין אל האיברים, שכן יש בו כוחות גבוהים ונעלים מאוד. יש באדם כוחות נעלים כל כך שמעולם לא הגיע אליהם, לא הכיר אותם ולא חש בהם, והם עצמם אינם מתגלים; אלא בא ויסות מסוים, ומתגלה רק דבר קטן ומצומצם שהוא מסוגל להכיל ולקבל כעת. אילו היה מתגלה אצל האדם בשכלו כל הפוטנציאל הקיים בו להבין - היה מתבלבל לחלוטין. וכן לפי הגיל, "רוב שנים יודיעו חכמה", והדברים מתגלים בהדרגה של התפתחות; ואף מי שהגיע לגיל מתקדם מאוד ולמד כל חייו, אינו מגלה אלא אחוז קטן מאוד מן היכולת שיש בו, מפני אותו ויסות.
וכן הוא בנמשל: הגילוי האלוקי החזק הנקרא 'שכינה', שממנו יבוא אחר כך הגילוי לכל העולמות, אינו מתגלה בעולמות בעצמו, אלא אורו; ואף אורו אינו מתגלה בהם במישרין, אלא לאחר צמצום.
נפתח בקריאה משתי השורות האחרונות שבעמוד 144 (דף ע"ב עמוד ב'): "וכולן אינן רק מהתפשטות החיות והאור מהמקור הזה הנקרא שכינה, כהתפשטות האור מהשמש" - "וכולן" היינו כל הנבראים הבאים לידי מציאות וכל הנשמות הנאצלות; כולם אינם אלא מהתפשטות החיות והאור מן המקור הנקרא 'שכינה', וזאת כדרך שהאור מתפשט מן השמש: אין השמש עצמה מגיעה לכאן, אלא אורה המתפשט ממנה.
"אבל השכינה עצמה שהיא ראשית הגילוי ועיקרו, מה שאין סוף ברוך הוא מאיר לעולמות בבחינת גילוי, והיא מקור כל המשכות החיות שבכל העולמות, שכל החיות שבהם אינו רק אור המתפשט ממנה כאור המתפשט מהשמש" - היא נקראת "ראשית הגילוי", לפי שאת הדרגה הראשונה, עצם האור, אי אפשר לכנות בשם גילוי כלל, כשם שאין לכנות כך את עצם הנפש. הדרגה שבה מתחיל גילוי היא ה'שכינה', והיא כמוח שבמשל: אין זה עדיין גילוי לפרטים, אך כאן מתחיל הגילוי, והוא מקור כל החיות שבכל העולמות.
ומשום כך "אי אפשר לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתה שתתגלה ותתלבש בתוכם ממש, בלא לבוש המעלים ומסתיר אורה מהם" - אף האור המתפשט מן הדרגה הנקראת 'שכינה' אינו יכול להתקבל כמות שהוא, ומוכרח להיות צמצום. וכשם שאילו לא היה 'מגן' על האור היוצא מן השמש לא היו הנבראים יכולים לקבלו, כך אם לא יהיה לבוש המעלים ומסתיר - לא יוכלו העולמות לקבל את אור השכינה.
לסיכום: בחלק זה חזרנו על שאלתו של אדמו"ר הזקן בפרק נ"א - כיצד מתיישבת השראת השכינה במקום מסוים עם "מלוא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיניה" - ונתבאר שמדובר בדרגות שונות באלוקות. במשל הנפש והגוף למדנו שלושה שלבים: עצם הנשמה, הנמצא בכל הגוף בשווה ואינו בגדר גילוי; המוח, שהוא ריכוז ראשית הגילוי; והתפשטות החיות אל האיברים כל אחד לפי עניינו. וכנגדם באלוקות: "לית אתר פנוי מיניה", דרגת ה'שכינה' שהיא ראשית הגילוי ועיקרו, וגילוי הפרטים בעולמות. עוד למדנו ממשל השמש, שאף אור השכינה אינו יכול להתגלות בעולמות כמות שהוא, ומוכרח לבוא בצמצום ובלבוש המעלים ומסתיר.
בחלק הבא נעסוק בשורה שבה עצרנו - "ומהו הלבוש" - ונלמד מהו אותו לבוש המעלים ומסתיר את אור השכינה מן העולמות.