בחלק הקודם עמדנו על שלב הביניים שבין הנפש לגוף - המוחין - ועל מקבילתו באלוקות. כעת ניגש ללשונו של אדמו"ר הזקן עצמו. כשקוראים את הדברים ברצף, קשה להבחין בין השמות עצמם לבין ההסבר הנלווה לכל שם ושם; הטבלה שלפנינו תסייע לראות באופן ברור היכן מובא כל שם והיכן מתבאר עניינו. נפתח אפוא בשמות עצמם.
"ומקור זה הוא הנקרא" אדמו"ר הזקן כותב כי המקור האלוקי הזה - מקור החיות של כל הנבראים ושל כל העולמות כולם - נקרא בארבעה שמות:
"עלמא דאתגליא" - השם הראשון.
"ומטרוניתא" - בלשון ארמית: מלכה.
"ואימא תתאה".
"ושכינה - מלשון "ושכנתי בתוכם"".
אין אלו ארבעה שמות בעלמא, שנקרא לו פעם כך ופעם כך, אלא ארבע דרגות: בשלב הביניים עצמו ישנם ארבעה שלבים עד שהדבר יורד לפועל ממש, וכל אחד מהם מקבל כינוי אחר, כשכל שם מתאר - אם נשתמש בביטוי מגושם - כביכול תכונה אחרת שבשלב זה.
ומהו שלב הביניים הזה? המוחין. כשם שבגוף האדם המוחין הם המקור שממנו יורדת ומצטמצמת החיות לכל איבר ואיבר, כך זהו המקור שממנו ירדה ונצטמצמה החיות האלוקית לכל עולם ועולם.
וכאן בא אדמו"ר הזקן לביאור השמות:
ראשית השם, "עלמא דאתגליא" - בלשון התניא: "על שם שמקור זה הוא ראשית התגלות אור אין סוף". את השלב שלמעלה מן המוחין אי אפשר לכנות 'גילוי' כלל, שכן הוא מופשט מכל גדר; ואילו כאן, בדרגת המוחין, מתחיל לראשונה עניין של גילוי - גילוי האור האלוקי, אף שאין זה אלא גילוי נקודתו המרכזית של העניין ולא ירידה לפרטים. משום כך בא השם הראשון 'עלמא דאתגליא': זוהי ראשית ההתגלות, ולפני כן אי אפשר לקרוא לדבר אפילו בכינוי 'התגלות'.
"מטרוניתא" - מלכה. המלך מופשט מן העם וספון בחדרו, והמלכה היא המורידה את ענייני המלך אל השרים ואל העם, אל הפרטים. כך תפקידו של שלב ביניים זה: שממנו יומשך עניינו של המלך - העצם, השלב המופשט לגמרי - אל השלב שלמטה ממנו. ובלשון התניא: "אשר ממשיך ומאיר לעולמות בבחינת גילוי". כדי שהעולמות יוכלו לקבל פרטי אור ופרטי חיות, מוכרחת להיות תחנת ביניים שכל עניינה להמשיך ולהוריד את האנרגיה המופשטת למטה - וזו 'מטרוניתא'.
"אמא תתאה" - 'אמא' היא מקור שממנו יבואו אחר כך פרטים, בנים. בסדר הספירות, בינה נקראת 'אמא' (חכמה - אב, ובינה - אם), שכן לאחר שהאדם מתבונן נולדים מן ההתבוננות בנים - הרגשות, חסד גבורה ותפארת, שהמוח פועל גילוי בלב. אלא שבינה נקראת 'אמא עילאה', משום שהפרטים הבאים ממנה הם המידות; וכאן מדובר במקור שממנו יבואו העולמות הגשמיים התחתונים, ולכן נקרא 'אמא תתאה' - אמא, מקור לפרטים, אך תתאה, שהפרטים הבאים ממנה הם הספירה התחתונה, ספירת המלכות, שממנה יבואו כל העולמות התחתונים. ובלשון התניא: "וממקור זה נמשך לכל אחד ואחד האור וחיות פרטי הראוי לו" - כאמא הדואגת לכל פרט ופרט לפי מה שמצריך לו.
מהו ההבדל בין הכינוי 'מטרוניתא' לכינוי 'אמא תתאה'?
שני הכינויים הם לשון נקבה, ועניינם לתת לאחרים; אך בסדר השתלשלות השמות, מלמעלה למטה, קודמת 'מטרוניתא' ל'אמא תתאה'. הטעם: בכינוי 'מטרוניתא' מודגש המלך - אמנם יש כאן מעבר אל העם, אך העיקר הבולט הוא המלך, שאותו היא מעבירה אל העם. ב'אמא תתאה' הדגש הוא על התחתון - היא דואגת לפרטים הנמצאים למטה, ויש כאן יחס ודאגה ותפיסת מקום גדולים יותר לנקודות התחתונות.
"שכינה" - השלב והכינוי התחתון שבכולם, כלשון התניא: "ושוכן ומתלבש בתוכם לחיותם". מדרגה זו יורדת החיות ושוכנת ומתלבשת בנבראים ממש: משם ירד כוח הראייה וכוח השמיעה, ומשם ירדה החיות לדומם ולצומח. 'שוכן' - שהוא שוכן ממש ויורד עד לפרטים הקטנים.
מקור זה אינו מקור לעולמות בלבד, אלא גם מקור לנשמות ישראל, ומצד בחינה זו הוא מכונה בשני שמות נוספים: "ולכן נקרא [1.] אם הבנים על דרך משל [2.] וכנסת ישראל". ומדוע? לא מצד היותו מקור לעולמות, אלא "שממקור זה נאצלו נשמות דאצילות, ונבראו נשמות דבריאה וכו'".
נמצא שהשם הכללי לדרגה זו הוא 'שכינה', ולה שמות פרטיים לפי הבחינה שבה עוסקים: כמקור לעולמות היא נקראת 'עלמא דאתגליא', 'מטרוניתא', 'אמא תתאה' ו'שכינה'; וכמקור לנשמות ישראל היא נקראת 'אם הבנים' ו'כנסת ישראל'. וכל הכינויים הללו הם לאותו שלב ביניים שהוא מקור לכל הפרטים שיבואו ממנו.
ראוי לציין כי דווקא השם 'שכינה' הוא המוכר לנו ביותר, אף שאין זו הדרגה הגבוהה שבשמות אלו, משום שהוא הנמוך שבהם וממילא הקרוב אלינו ביותר; ואין נוהגים לכנות דרגה זו 'מטרוניתא', 'אמא תתאה' או 'עלמא דאתגליא', אלא 'שכינה'.
ומסיים אדמו"ר הזקן: "וכולן" - כל הפרטים, כל העולמות וכל הנשמות, כל מה שנמצא בשלב שלאחריו - "אינן רק התפשטות החיות והאור מהמקור הזה הנקרא שכינה". ובאיזה אופן הם מתפשטים? "כהתפשטות האור מהשמש": כשם שהאור בא מן השמש, כך כל הנבראים מקבלים את חיותם ממקור אלוקי זה.
לסיכום: למדנו כי שלב הביניים שבין הנפש לגוף נקרא 'מוחין', וכן הוא באלוקות: המקור שבו כלולים האור והחיות של כל העולמות, כל הפרטים וכל הנבראים בריכוז מרכזי אחד שממנו הכל יונק - הוא תורה ומצוות, מקור החיות של כל העולם כולו, הנקרא בשם הכללי 'מוחין'. למקור זה ארבעה שמות, כל שם לפי פרט אחר שבעניין: 'עלמא דאתגליא' - ראשית התגלות אור אין סוף; 'מטרוניתא' - הממשיכה ומאירה לעולמות מבחינת גילוי; 'אמא תתאה' - מקור המשפיע לכל אחד את האור והחיות הפרטי הראוי לו; ו'שכינה' - השוכן ומתלבש בנבראים ממש לחיותם. ומצד היותו מקור לנשמות ישראל נקרא גם 'אם הבנים' ו'כנסת ישראל'. וכל הנבראים והנשמות אינם אלא התפשטות האור והחיות ממקור זה, כהתפשטות האור מן השמש.
בחלק הבא נמשיך בלשונו של אדמו"ר הזקן ונעמוד על משמעותו של המשל מהתפשטות אור השמש ביחס לחיות הנבראים.