הגענו לפרק נ' בספר התניא. לפני שנלמד את הפרק מבפנים, נקדים סיכום קצר של העניינים הקודמים, ונעמוד על נקודת החידוש שבפרק זה.
בפרקים הקודמים למדנו באריכות גדולה על דרגות שונות באהבת השם - דרגה זו ודרגה זו, עד לדרגת 'נפשי אויתיך'. לכל הדרגות הללו יש צד אחד משותף, ואילו בפרק נ' יבוא עניין שונה לגמרי.
אדמו"ר הזקן העמיד יסוד ביחס למושג אהבה ויראה: אף שהן דבר חשוב וטוב, נקראות הן 'כנפיים' (גדפין), ובכך נקבע מקומן. מצד אחד רואים את חשיבותן, ומצד שני יש לדעת מהו מקומן.
כמו בעוף: החלק העיקרי הוא ראשו וגופו, ואילו הכנפיים אינן עיקרו. עוף בלא כנפיים אמנם אינו יכול לעוף, אך עוף הוא, ועוף כשר. תפקידן של הכנפיים לרומם את העוף למעלה, אך אין הן מטרתו ועיקרו. עוף בלא כנפיים - הינו עוף; כנפיים בלא עוף - אינן כלום.
והנמשל: אהבת השם ויראת השם חשובות מאוד, מעוררות, מדרבנות ומרוממות - אך מהי המטרה שאליה עליהן להוביל? עבודת השם בפועל, קיום תורה ומצוות. אדם המסתפק באהבה ויראה בלא תורה ומצוות, הרי הוא כמי שמסתפק בכנפיים בלא עוף. לפיכך עליו לדעת שתכלית האהבה והיראה היא לראות כיצד רגש זה מוליך אותו לקיום תורה ומצוות כפשוטם: אם מבוקשו דבקות בבורא - יבין שהדבקות באה על ידי קיום תורה ומצוות; ואם מבוקשו שתאיר האלוקות בנפשו - יבין שעל ידי קיום תורה ומצוות תאיר האלוקות בנפשו. וכן בכל סוגי האהבה והיראה, שורתם התחתונה אחת: קיום תורה ומצוות.
כאן מתחיל אדמו"ר הזקן לדבר על סוג אחר של אהבת השם: אהבה שתוכנה ומבוקשה, והתעוררות הנפש שבה, גורמים לאדם דווקא לרצות לברוח מן הגוף, מן העולם ומן המציאות, ולצאת מעצמו.
האהבה שדובר בה בכל הפרקים הקודמים מובילה בסופו של דבר את האדם לתורה ומצוות, ולפיכך היא מביאה אותו אל תוך המציאות: כדי ללמוד תורה נדרשת התיישבות והימצאות במציאות, וכדי לקיים מצוות נדרשים עניינים גשמיים שבאמצעותם מקיימים אותן. אהבה זו מביאה את האדם אל העולם, לחבר את העולם עם הקב"ה. לעומתה, פרק נ' עוסק באהבה הפוכה בדיוק: רגש שכולו יציאה מן המציאות, מן הגוף ומן העולם, רצון להגיע לכלות הנפש וליציאה גמורה מן הממדים הרגילים. לכאורה, אהבה כזו אינה מובילה את האדם לקיום תורה ומצוות, שהרי קיום תורה ומצוות מחייב דווקא מציאות, גוף ועולם.
מכאן שהפרק מתחלק לשניים:
חציו הראשון - ביאור רוממותה של אהבה זו, עד כמה עניינה יציאה והתרוממות, כלות הנפש ומסירות נפש.
חציו השני - ביאור כיצד למרות כל הרוממות הזו, הופכים גם אהבה כזו ומחברים אותה לקיום תורה ומצוות.
הקדמה: שני אופנים בסדר הספירות:
לפני שנלמד את הפרק מבפנים, נקדים הקדמה שתסייע להבין טוב יותר את הנושאים הנידונים בו. אף שהדברים מוכרים וחלקם נתבאר בעבר, כאן יהיו ממוקדים יותר. בסדר עשר הספירות ישנם שני אופנים כלליים לדרגן ולצייר כיצד הן משתלשלות זו מזו ומשפיעות זו על זו:
רשימה אחת ארוכה (האופן המפורסם יותר) - חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
חלוקה לשלושה קווים - קו ימין, קו שמאל וקו אמצע. (לא כל עשר הספירות נכנסות בסדר זה, ואין כאן המקום להאריך בכך.)
לפי האופן השני מתחלקות הספירות לשלוש קבוצות, ובכל קבוצה ימין, שמאל ואמצע:
חב"ד: חכמה - קו ימין; בינה - קו שמאל; דעת - קו אמצע.
חג"ת: חסד - קו ימין; גבורה - קו שמאל; תפארת - קו אמצע.
נה"י: נצח, הוד ויסוד, ועל דרך זה.
לענייננו נוגעות שתי הקבוצות הראשונות בלבד. משנחלקו הספירות לשלושה קווים, הרי כל הספירות שבקו הימין קשורות זו בזו, משתלשלות זו מזו ומשפיעות זו על זו, וכן הספירות שבקו השמאל, וכן אלו שבקו האמצע.
קו ימין וקו שמאל:
נעמוד על קו הימין ועל קו השמאל, שבהם תלויה ההבנה מה הן דרגות אהבת השם שנתבארו עד כה, ומהי הדרגה שבה עוסק פרק נ'. כל שדובר עד כה שייך לקו הימין, ואילו הפרק הנוכחי עוסק בקו השמאל - וכפי שנראה, קו השמאל נעלה יותר מקו הימין. ההבדל ביניהם: קו הימין הוא מלמעלה למטה, וקו השמאל מלמטה למעלה. נמחיש זאת בדוגמה המתיישבת מיד בהבנה - חסד וגבורה:
חסד - קו ימין: נתינה. איש חסד הוא המוכן לרדת מן הרמה הגבוהה שבה הוא עומד ולרדת אל התחתון, אל העני שאין לו, ולתת לו. הנותן העשיר למעלה והמקבל העני למטה, ונמצא שזהו קו של "מלמעלה למטה".
גבורה - קו שמאל: יש לגבורה כמה וכמה משמעויות, ולענייננו עניינה הסתגרות בתוך עצמו: לא להתפשט ולתת, אלא אדרבה - לצמצם, להישאר עם מה שיש ולא להוציאו החוצה. הישארות זו בתוך עצמו היא קו של "מלמטה למעלה".
נחזור למה שפתחנו בו: בפרקים הקודמים דובר על אהבת השם שתוכנה - הואיל ואני אוהב את הקב"ה כל כך ורוצה להיות מחובר אליו, אני מבין שדרכי צריכה להיות התיישבות בעולם והתיישבות בהבנה, ללכת וללמוד תורה, לקיים מצוות, להיכנס לסדר ולמסלול, שכן זהו מה שהקב"ה רוצה ממני. אין זה קו של בריחה ואי סדר ורצון לכלות הנפש בלבד, אלא סדר מסודר, התיישבות, וקיום מדוקדק של כל פרט ופרט.
דוגמה לדבר באהרן הכהן: אהרן היה בהתלהבות גדולה מאוד של אהבת השם, ואף על פי כן, כשבא להדליק את המנורה אומר רש"י "מגיד שבחו של אהרן שלא שינה" - כל פרט ופרט כמו שצריך, בסדר מסודר, מבלי לשנות דבר. זהו קו של ירידה מלמעלה למטה, ירידה אל תוך המסגרות: קו הימין, קו החסד.
לסיכום: בחלק זה הקדמנו לפרק נ' שתי הקדמות. ראשית, היסוד שאהבה ויראה נקראות 'כנפיים': חשיבותן רבה, אך תכליתן להוליך את האדם לקיום תורה ומצוות, וזהו הצד המשותף לכל דרגות האהבה שנתבארו עד כה. שנית, עמדנו על חידושו של פרק נ' - אהבה שכל מבוקשה יציאה מן הגוף, מן העולם ומן המציאות, ועל מבנה הפרק: תחילה ביאור רוממותה, ולבסוף ביאור כיצד גם היא מתחברת לקיום תורה ומצוות. כמו כן למדנו את חלוקת הספירות לשלושה קווים, את ההבדל שבין חסד (קו ימין, מלמעלה למטה) לגבורה (קו שמאל, מלמטה למעלה), וראינו שהאהבה שדובר בה עד כה היא בבחינת קו הימין.
בחלק הבא נעסוק בקו השמאל - באהבה שעניינה עלייה מלמטה למעלה, ונפתח בלימוד הפרק מבפנים.