הגענו לפרק מ"ט בספר התניא, הנמצא בדף ס"ח עמוד ב' (עמוד 136). רצף הפרקים שבו אנו נמצאים מגיע כאן לנקודתו העיקרית.
נקדים ונזכיר את הרצף: מפרק מ"ו החל אדמו"ר הזקן לבאר כיצד יכול כל יהודי לעורר ולהאיר בליבו את אהבת השם בדרך מהירה וקלה, באופן ש"קרוב אליך הדבר מאוד". היסוד שעליו בנה את הדברים הוא המושג "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם": התבוננות במה שעושה הקב"ה עבור האדם מעוררת בו אהבה גדולה לעשות מצידו עבורו.
פרק מ"ו: המשל לאדם הרואה את מה שזולתו עושה עבורו, ובמיוחד כאשר הזולת הוא מלך גדול - שאז מחזיר לו אהבה בכפל כפליים ועושה כל שביכולתו, בראותו אהבה כה גדולה כלפיו. על יסוד זה באה האריכות הגדולה בביאור אהבתו של הקב"ה לעם ישראל בהוציאו אותנו ממצרים.
פרק מ"ז: יהודי צריך לדעת שיציאת מצרים אינה סיפור היסטורי בלבד, אלא יש לחוות אותה בכל יום ויום.
פרק מ"ח: למדנו באריכות שכל הוויית העולם, בכל רגע ורגע, היא ירידה גדולה וצמצום עצום שהקב"ה עושה כדי לברוא את העולם הזה. לשם כך הארכנו בביאור המושג 'בלי גבול' ו'אינסוף' - הכוח האלוקי שאינו מוגבל, לעומת העולמות שאנו מכירים, שהם מוגבלים ומצומצמים. שהרי כדי שתהיה מציאות של עולם מוגבל, לא ייתכן שיקבל את האינסוף וייוותר מוגבל, ועל כן הוצרך להיות צמצום.
וכאן, בפרק מ"ט, מסכם אדמו"ר הזקן בשורותיו הראשונות עוד כמה סוגי צמצומים, אך מזכירם בקצרה בלבד, שכן כדבריו אין כאן המקום להרחיב בזה. כל כוונתו לחדד עד כמה רבים הצמצומים עד שמתקיימת המציאות הגשמית שלנו - ומשם נגיע אל המסקנה, שהיא היעד של כל רצף הפרקים הללו.
נתחיל בלשון הפרק: "והנה אף כי פרטי בחינות ההסתר וההעלם אור אין סוף ברוך הוא" - פרטי הצמצום, שבו הבורא מסתיר כביכול את עצמו. הוא נמצא כאן, אלא שהוא מסתיר ומעלים עצמו מעינינו שלא נרגישו, שהרי אם היינו משיגים אותו לא היינו קיימים. וכל בחינות ההעלם וההסתר של האור האינסופי הן "בהשתלשלות העולמות עד שנברא עולם הזה הגשמי" - שהרי יש השתלשלות של עולמות רבים מאוד, וכל ירידה מעולם לעולם היא צמצום חדש ועצום.
שני סוגי צמצום - כמותי ואיכותי:
צמצום כמותי: חכם המבקש להסביר את דברי חכמתו לאדם רגיל חייב לצמצם את העוצמה, העומק והרוחב של הרעיון השכלי, כדי שיירד לרמתו של האדם הרגיל. ואם מבקש להסבירו לילד - יצמצם עוד יותר, ולתינוק - עוד יותר (ושלמה המלך ידע לרדת עד שלושת אלפים מדרגות). כל אלו צמצומים כמותיים: הכול בתחום השכל, וניתן למדוד את המרחק מדרגה לדרגה, ואף בירידה לרמה הנמוכה ביותר נשאר הדבר שכל.
צמצום איכותי: האם ניתן ליטול רעיון שכלי, אפילו פשוט מאוד - חשבון של אחד ועוד אחד - ולהסבירו לחתול? בירידה הדרגתית לעולם לא יגיע הדבר לרמתו; ואם ברצונך להוריד דבר לרמתו, עליך לדעת תחילה שיחת עופות ודקלים וכיצד להתעסק עמם. ואף אם היה אפשר להורידו לרמתו של בעל חיים, אין זו ירידה כמותית אלא ירידה איכותית - תחום אחר לגמרי, צמצום מסוג אחר בכלל.
כך הוא גם בעולמות: הירידה מעולם לעולם - מעולם הבריאה לעולם היצירה ולעולם העשייה - היא צמצום ברמה אחרת לגמרי, ובתוך כל עולם ועולם ישנם עוד צמצומים רבים. ולפיכך ממשיך אדמו"ר הזקן שהצמצומים שעד שנברא העולם הזה הגשמי "עצמו מספר" - ריבוי אדיר שאין לספרו ולפרטו, "ומינים ממינים שונים" שאף הצמצומים עצמם אינם כולם מסוג אחד. "כידוע לטועמים מעץ החיים".
מי מכיר מושגים אלו ויודע להבינם? הטועמים מעץ החיים. באופן כללי, 'עץ החיים' הוא כינוי לתורת הסוד: כל תורת הקבלה והסוד נקראת 'עץ החיים', וכל תורת הנגלה נקראת 'עץ הדעת' (ובהמשך התניא, באיגרת הקודש שלמדנו במחזור הקודם, מבואר בהרחבה מדוע). ובאופן ספציפי יותר אפשר לומר שהכוונה לספר 'עץ חיים' לרבי חיים ויטאל, שבו מבוארים בהרחבה כל מושגי הצמצומים הללו. אלו הטועמים מעץ החיים - הן במובן הספציפי של הספר והן במובן הכללי של תורת הסוד והקבלה - מכירים עניינים אלו.
שלושה מיני צמצומים כלליים: "אך דרך כלל הם שלשה מיני צמצומים עצומים כלליים" - אף שאין אנו מכירים את ריבוי הצמצומים, שכן "עצמו מספר", באופן כללי מאוד ישנם שלושה מיני צמצומים. ואף את האופן הכללי הזה כותב אדמו"ר הזקן בתכלית הקיצור, בעשר שורות בלבד: שלושה מינים באיכות, ובתוך כל אחד מהם ריבוי צמצומים בכמות.
ומדוע שלושה? "לשלשה מיני עולמות כלליים" - בסדר העולמות הרוחניים ישנם שלושה מיני עולמות כלליים, והירידה מעולם לעולם היא צמצום עצום. אין זה כדוגמת הירידה מאדם לבהמה, אלא הרבה יותר מזה, שהרי אדם ובהמה שניהם נמצאים באותו עולם גשמי עצמו; כאן מדובר בירידה מעולם לעולם, שאין לנו אפילו השערה והשגה בעוצמת הצמצום הנדרש לה.
"ובכל כלל יש ריבוא רבבות פרטים" - בכל עולם כזה יש ריבוי עצום של צמצומים פרטיים, מדרגה לדרגה, כדוגמת הירידה מרמתו של אדם מבוגר לילד, ומילד לילד קטן יותר. והעולם הזה הגשמי נמצא בתחתית הסולם כולו, לאחר כל ריבוי הצמצומים. שהרי מהותו של צמצום היא שהבורא מסתיר ומעלים את אורו האינסופי, וכל העלם והסתר נוסף עושה את הדבר מוגבל יותר ויותר.
"והם שלשה עולמות בי"ע" שלושת העולמות הם בי"ע - ראשי תיבות בריאה, יצירה, עשייה. מיד עולה השאלה: והרי ארבעה עולמות הם, ומה עם עולם האצילות? על כך עונה אדמו"ר הזקן: "כי עולם האצילות הוא אלקות ממש". אף שהוא נקרא 'עולם', אינו נכלל בצמצומים הללו, משום שכל מהותו אלוקות ממש - ומכאן שמו 'אצילות', שפירושו מלשון האצלה וגם מלשון 'אצלו'. לעומת זאת, העולמות שלמטה מעולם האצילות נקראים עולמות של ישות: 'ישות' היא מציאות עצמאית כביכול, ואילו 'אלוקות' היא הוא בעצמו.
דוגמה לקירוב העניין אל השכל - מנפש האדם: כאשר אנו שומעים אדם מדבר בנושא מסוים ונותן הרצאה בתחום כלשהו, אין בכך ראיה על מהותו. הוא עשוי לדקלם עניין שבתוך תוכו כלל אינו מאמין בו ואינו מבין אותו, ואף לומר דברים שאינו מבינם כלל. כמסופר על אותו פרופסור שהרצה ארוכות נגד העישון, ובהפסקה שבין הרצאה להרצאה יצא לעשן - ובהרצאה הבאה חזר והסביר בהרחבה מדוע אין ליטול סיגריה ליד בשום פנים ואופן. ואין בכך סתירה, שכן מה שהוא אומר אינו האדם עצמו.
נמצא שדיבורו של האדם הוא רובד חיצוני שבו, ואינו האדם עצמו: כפי שלמדנו בתחילת התניא, מחשבה דיבור ומעשה נקראים לבושים, ואף המחשבה בכלל הלבושים. ומהו האדם עצמו, מהי הנשמה עצמה? כפי שכותב אדמו"ר הזקן בפרק ג' - ההבנות והרגשות. אילו יצויר שהיה בידינו מכשיר לראות לא מה האדם אומר, אלא מה הוא מבין ומה הוא אוהב - היינו נוגעים במהותו. ההבנה והאהבה של האדם הן כבר הוא בעצמו, אף שהן דבר מוגדר.
על דרך זה נאמר בעולם האצילות: אף שהוא עולם, וישנן בו עשר ספירות, הרי הוא אלוקות; ואילו העולמות הנמוכים ממנו הם כבר מציאות של יש. אין כאן המקום להרחיב בהבדל שבין אצילות לבריאה, יצירה ועשייה, ולכן נקצר בזה כעת.
[ומה שישנן נשמות שהן מעולם האצילות והן אלוקות, ובכל זאת נמצאות בתוך היש: אמנם הנשמה היא נשמת האצילות, אלא שבהיותה בתוך גוף, הגוף מגביל ומסתיר אותה באיזושהי צורה].
ראוי לציין כי כל האמור כאן הוא באופן כללי מאוד, ובמאמרי חסידות אחרים מבואר שגם כדי שיהיה עולם האצילות נדרש צמצום; אלא שכאן מדובר ברמות המרכזיות והכלליות בלבד. יש מושג שבהסתכלות כללית מאוד נחשב עולם האצילות כבר בכלל עולם הבריאה, ויש חילוק בין החלוקה הכללית לארבעה עולמות לבין החלוקה הפרטית, ואין כאן המקום להיכנס לזה. באופן פרטי נקרא עולם האצילות 'עולם האלוקות'.
מכל מקום, שלושת העולמות שתחת האצילות - כדי שיתהוו נדרש צמצום, ומכיוון שהם שלושה עולמות, ישנם שלושה מיני צמצומים, ואדמו"ר הזקן מפרטם.
הצמצום הראשון - "וכדי לברוא עולם הבריאה, שהן" מה נמצא בעולם הבריאה?
"נשמות" - באופן כללי הנשמות הן מעולם הבריאה, מלבד נשמות מיוחדות הנקראות נשמות דאצילות.
"ומלאכים עליונים" - שכן רוב המלאכים הם מעולם היצירה, ורק מלאכים עליונים נמצאים בעולם הבריאה. עניין זה כבר הוזכר בתניא לפני כן: בהגהה שבתחילת פרק ל"ט אמר אדמו"ר הזקן שיש מלאכים עליונים מאוד הנמצאים בעולם הבריאה, ולפיכך מזכירם גם כאן.
לסיכום: בפתיחת פרק מ"ט מסכם אדמו"ר הזקן בתכלית הקיצור את ריבוי בחינות ההסתר וההעלם של אור אין סוף בהשתלשלות העולמות, עד שנברא העולם הזה הגשמי - צמצומים ש"עצמו מספר", מינים ממינים שונים, הידועים לטועמים מעץ החיים. עמדנו על ההבדל שבין צמצום כמותי לצמצום איכותי, ולמדנו שבאופן כללי הם שלושה מיני צמצומים עצומים כלליים כנגד שלושת העולמות בריאה, יצירה ועשייה, ובכל כלל ריבוי רבבות פרטים; ואילו עולם האצילות אינו נמנה בהם, לפי שהוא אלוקות ממש - כפי שהומחש בדוגמה מנפש האדם, שההבנה והרגש הם האדם עצמו, ולא כלבושי מחשבה דיבור ומעשה. לבסוף פתחנו בצמצום הראשון, שבו נברא עולם הבריאה, שבו הנשמות והמלאכים העליונים.
בחלק הבא נמשיך בפירוט הצמצומים שבעולמות היצירה והעשייה, ונראה לאן מוליך אדמו"ר הזקן את כל רצף הפרקים.