בחלק הקודם עסקנו באור האלוקי השורה בעולמות בשני אופנים - 'ממלא כל עלמין' ו'סובב כל עלמין'. כעת נעמוד על הגדרתו המדויקת של המושג 'סובב כל עלמין', מן המושגים היסודיים בתורת החסידות, שאדמו"ר הזקן שולל בפרק זה כמה וכמה הבנות מוטעות בו.
האפשרות הפשוטה ביותר - שהאור נמצא למעלה, כביכול ב'קומה עליונה', ואינו מצוי במקום שבו נמצא הנברא - נשללת מיד, ואין צריך אף לטרוח בשלילתה: על דבר רוחני לא שייך כלל לומר שהוא נמצא במקום פיזי מעל מקום פיזי אחר.
אך מכאן מתעוררת שאלה: מה פירוש הקביעה שדבר רוחני נמצא בכל מקום? האם אכן נכון לומר כן על כל דבר רוחני?
ניקח סברה שכלית, שהיא בוודאי דבר רוחני. האם היא נמצאת בכל מקום? הרי השכל אינו נמצא בתוך השולחן. 'להימצא במקום' פירושו להימצא בתוך אותו מקום, והשכל נמצא במוח ובתודעה בלבד. שם הוא נתפס - לא באמצעות הידיים והרגליים ולא באמצעות אחד החושים המגושמים, אלא בכלי המוח, שהתודעה היא צורת התפיסה המתאימה לתפיסת שכל. נמצא שאף בדבר רוחני מוגבל אפשר לומר "כאן הוא נמצא וכאן אינו נמצא". וכשאומרים על הקב"ה שהוא נמצא בכל מקום, ושנאמר "מלוא כל הארץ כבודו", בוודאי אין זה באופן כזה.
לחידוד העניין נתבונן בכוחות הרוחניים המצויים בעולמנו - דומם, צומח, חי ומדבר. הכוח הרוחני השייך לדומם שונה מן הכוח הרוחני שבצומח, וכל ילד רואה את ההבדל: האבן דומם היא, ובצמח רואים צמיחה ותנועה; בחי רואים דבר אחר לגמרי, ובאדם על אחת כמה וכמה. האם נכון לומר שהחיות שבאדם נמצאת ממש בתוך החי, אלא שהחי אינו מרגיש בה? או שהחיות שבצומח נמצאת בתוך האבן, אלא שהאבן אינה מרגישה בה? בוודאי שלא. החיות של הצומח נמצאת בצומח בלבד, ובדומם אינה נמצאת כלל - וזאת משתי סיבות:
מצד הכלי: הדומם אינו כלי הראוי לקבל את החיות של הצומח.
מצד האור: החיות של הצומח נעלית מכדי לירד ולשרות בדומם.
מכיוון שאין התאמה בין השניים משני הכיוונים, אין ביניהם 'שידוך', והחיות פשוט אינה נמצאת שם.
ומכאן לשאלתנו: כשאומרים על החיות האלוקית הבלתי מוגבלת שהיא סובבת את הנבראים, האם הכוונה שאינה נמצאת בתוכם כלל, כשם שחיות הצומח אינה נמצאת בדומם? חס ושלום לומר כן על הבורא, שאין סופו נמצא בכל מקום.
שלילה שנייה: "סובב" במשמעות של דרגה גבוהה יותר:
כשמדברים במושגים המוכרים לנו על דבר שהוא ברמה גבוהה יותר, בסופו של דבר המשמעות היא שאינו נמצא ברמה הנמוכה כלל. מורה המלמד בכיתה ב' שיבוא ויאמר את מושגיו לילד בגן - אין הרעיון נמצא במוחו של הילד כלל: הוא לא הבין, הדבר לא הגיע אליו ופשוט אינו נמצא שם.
האם גם כאן נאמר כן, שהחיות האלוקית האינסופית גדולה וגבוהה כל כך עד שאינה נמצאת בתוך הנברא, אלא רק סובבת אותו מבחוץ? אומר אדמו"ר הזקן: חס ושלום. אין זה פירוש "סובב", שהרי לפי הבנה זו נמצא שאינו שם.
ראוי לדעת כי עד גילוי תורת החסידות היו שלמדו את הפשט כך, ובהם אף גדולי ישראל - אלו שסברו 'צמצום כפשוטו'. כששאלו אותם: הרי נאמר "מלוא כל הארץ כבודו", וכיצד תאמרו שאינו נמצא? - השיבו שמצינו מצבים שבהם דבר עליון אינו נמצא במקום הנמוך ואף על פי כן משפיע עליו.
דוגמה לכך, המובאת בחסידות פעמים רבות, בספר דניאל: דניאל עמד עם קבוצת אנשים, ופתאום קיבל מחזה נבואי והתגלה אליו בורא עולם באמצעות המלאך. האנשים שהיו לידו לא ראו דבר, ואף על פי כן החלו כולם לרעוד, שנאמר: "ואנשים אשר היו עימו לא ראו וייחרדו חרדה גדולה". שואלת הגמרא: אם לא ראו כלום, מה ראו? ומשיבה: "אף על גב דאיהו לא חזי - מזליה חזי", המזל שלהם ראה. כלומר, נשמתם חשה שיש כאן גילוי, אלא שהדבר לא היה במודעותם, ולפיכך רק השפיע עליהם.
הרי לפנינו דבר שלא היה בתודעתם של אותם אנשים - משום שהם היו נמוכים מדי והמחזה גבוה מדי; דניאל היה כלי וקלט, והם לא היו כלים ולא קלטו - ואף על פי כן הדבר השפיע עליהם, באופן מקיף וסובב.
מכאן ביארו כי זו כוונת "מלוא כל הארץ כבודו": האור האלוקי אינו נמצא ממש בתוך כל דבר, שהרי הוא אינסופי, וכיצד ייכנס לתוך הדבר? אך אין הפירוש שאינו נמצא ואינו שייך לדבר כלל - הוא משפיע על כל דבר, מאיר עליו ואף יכול לשנותו, אך כדבר עליון שמבחוץ המשפיע על הנמצא למטה. (ואשר להשפעה הבאה על ידי מלאך הממונה על כל דבר - עניינה האור המוגבל, ואנו עוסקים כאן באור הבלתי מוגבל).
בא אדמו"ר הזקן בתניא ואומר כי לומר כך - חס ושלום. וזהו חידוש גדול: האור הבלתי מוגבל נמצא ממש בכל מקום, בכל עוצמתו, בתוך כל פרט ופרט הקטן ביותר. הסובב והממלא שניהם נמצאים באותה מידה בתוך הנברא, ואין ביניהם הבדל מצד עצמם.
ואם כן, מדוע נקרא אור זה "סובב כל עלמין"? משום שביחס לנברא אין הנברא מרגיש אותו. באור המוגבל, הנקרא "ממלא כל עלמין", עשה הבורא שהנברא ירגיש בו; ובאור הנקרא "סובב כל עלמין" עשה שהנברא לא ירגיש בו. אך אין הכוונה שאינו נמצא כאן - נמצא הוא ממש.
זהו המושג הנקרא בחסידות 'צמצום שלא כפשוטו': הצמצום הוא ביחס לנברא, שהנבראים ירגישו כאילו אין האור נמצא בתודעתם, ויאמרו שרק האור המצומצם נמצא בהם ואילו האור העליון נשאר למעלה. כך מרגיש הנברא, אך מצד האמת האלוקית חס ושלום לומר כן: מצד האמת נמצא הוא ממש ממש בתוך כל פרט ופרט בכל עת. וקריאתו "סובב" אינה אלא משום שאינו גלוי.
בלשון אדמו"ר הזקן: "ואין הפירוש סובב ומקיף מלמעלה בבחינת מקום, חס ושלום, כי לא שייך כלל בחינת מקום ברוחניות" - 'רוחניות' כאן היינו אלוקות. בבורא אין שייך מקום, כלומר אין שייך לומר: כאן הוא נמצא וכאן אינו נמצא, כאן הוא למעלה וכאן למטה.
על דרגות מוגבלות אכן אפשר לומר כן, אף שהן רוחניות: אור הצומח נמצא בצומח ואינו נמצא בדומם; השכל נמצא במוח ואינו נמצא בידיים. מכיוון שדברים אלו מוגבלים, ניתן למקם אותם ולומר "כאן ולא כאן". אך את הבורא אין שייך למקם, ולפיכך העצמות והאור הבלי גבול נמצאים בכל מקום ממש.
ואם כן, מדוע נקרא "סובב"? "אלא רצונו לומר סובב ומקיף לעניין בחינת גילוי השפעה" - רק ביחס לגילוי, שאינו גלוי לנברא. מצד עצמו הוא נמצא כאן וכאן תמיד באותה מידה, ו"סובב" אינו אלא ביחס לתחושתו של הנברא, שאינו מרגיש את גילויו.
"כי ההשפעה שהיא בבחינת גילוי בעולמות נקראת בשם הלבשה" - אותו אור שהנברא מרגיש בגילוי, אור שאפשר למקם ולומר: זה דומם, זה צומח, זה חי, זה מדבר; זה עולם העשייה, זה עולם היצירה, זה עולם הבריאה, זה עולם האצילות; אלו מלאכים ואלו נשמות - כל הדרגות שהנברא מרגיש את ההבדל שביניהן - הוא האור שהתלבש. וכשם שבגד מתלבש על האדם ויש בו התאמה משני הצדדים, הבגד מתאים ללובש והלובש לבגד, כך זהו אור מוגבל "שמתלבשת בעולמות, כי הם מלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים" - הנבראים מקבלים את ההשפעה בפנימיותם ומשיגים אותה.
"מה שאין כן ההשפעה שאינה בבחינת גילוי ואין העולמות משיגים אותה - אינה נקראת מתלבשת אלא מקפת וסובבת" - אין העולמות משיגים אותה, ולא רק מצד השכל: אין הם תופסים אותה, אין הם מפנימים אותה ואין הם שייכים אליה. ולפיכך אין היא נקראת "מתלבשת" אלא "מקפת וסובבת" - לא משום שאינה נמצאת, אלא משום שאינה בגילוי אלא בהסתר ובהעלם.
"הלכך מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית" - כל העולמות מוגבלים הם, "נמצא שאין השפעת אור אין סוף מתלבשת ומתגלית בהם בבחינת גילוי". מה שנתן הבורא ואיפשר שיתגלה בעולם הוא "רק מעט מזער - הארה מועטת מצומצמת מאד מאד", הנקראת מצומצמת לא מצד עצמה אלא משום שהנבראים יכולים לקבלה בגילוי, "והיא רק כדי להחיותם בבחינת גבול ותכלית". ואילו "אבל עיקר האור בלי צמצום כל כך" - האור הגנוז, הבלתי מוגבל, שאין בו צמצום - "נקרא מקיף וסובב, מאחר שאין השפעתו מתגלית בתוכם, מאחר שהם בבחינת גבול ותכלית". הוא נמצא ומשפיע עליהם, אלא שאין הם כלים לגלות זאת ולהכיל זאת.
מכאן שאין לטעות ולומר כי המושג "סובב" פירושו דרגה גבוהה יותר. כשאומרים על דבר שהוא ברמה גבוהה יותר, יש בכך תיחום - הוא גבוה, הוא נעלה; ואילו "סובב" אינו אלא ביחס לנברא, שאינו מגלה את האור, ומשום כך נקרא האור בשם זה.
לסיכום: בחלק זה שללנו שלושה פירושים מוטעים למושג "סובב כל עלמין": שהאור נמצא למעלה בבחינת מקום; שאינו נמצא בנברא כלל, כשם שחיות הצומח אינה נמצאת בדומם; ושאינו נמצא בו מחמת גובה דרגתו, כדעת הסוברים 'צמצום כפשוטו', שהוכיחו מדניאל "ואנשים אשר היו עימו לא ראו וייחרדו חרדה גדולה" - "מזליה חזי" - שדבר עליון משפיע אף שאינו נמצא למטה. חידושו של אדמו"ר הזקן הוא שהאור הבלתי מוגבל נמצא ממש בתוך כל פרט ופרט בכל עוצמתו, והסובב והממלא נמצאים בנברא באותה מידה; ההבדל הוא בגילוי בלבד - האור המוגבל "מתלבש" בעולמות מפני שהנבראים מלבישים ומשיגים אותו, ואילו עיקר האור נקרא "מקיף וסובב" מפני שאינו מתגלה בתוכם, שהם בבחינת גבול ותכלית. עניין זה חשוב מאוד להבנה, שהרי נתקלים במושג "סובב כל עלמין" אינספור פעמים בחסידות, ומי שאינו מבין את הגדרתו נכונה טועה בדבר שאדמו"ר הזקן עצמו שולל בלשון "חס ושלום".
בחלק הבא נמשיך בדברי אדמו"ר הזקן בפרק מ"ח, ונראה כיצד יסוד זה מתבאר בהמשך דבריו.