לפני שנמשיך בדברי אדמו"ר הזקן, נסכם בתמציתיות את היסוד הגדול שלמדנו עד כה בעניין פעולתו של הצמצום: לפני הצמצום היה האור האלוקי בלתי מוגבל, והצמצום פעל שיהיה האור מוגבל. נמצא שהאור שהצמצום העלים הוא האור הבלתי מוגבל, ואילו האור המוגבל לא נעלם - הוא הוא המחיה את העולם ומקיימו.
אם האור המוגבל אינו נעלם, והוא זה שמחיה את העולם, היה מקום לצפות שהעולם יגלה ויכריז על האור האלוקי המחיה אותו. אך במבט אל העולם נראה ההיפך: העולם צועק 'אני ואפסי עוד', כאילו אין דבר המחיה אותו. כיצד מתיישב הדבר?
התשובה נעוצה בהבנת המושג 'העלם'. כאשר אומרים שדבר נעלם, ניתן להבין זאת בשני אופנים:
העלם מפני שהדבר אינו מגיע: הדבר נמצא במקומו בלבד ולא הגיע לכאן, ומשום כך הוא נעלם מכאן.
העלם מפני שהתחתון אינו מרגיש: הדבר אכן הגיע ונמצא כאן, אלא שהתחתון אינו מוכן לראותו, אוטם את עיניו ואינו מרגיש בו.
דוגמה לאופן הראשון - אותיות המחשבה: אותיות הדיבור נשמעות לכל אוזן, אך מחשבתו של האדם נעלמת מזולתו, ואין אדם יודע מה חושב חברו. מפני מה נעלמו ממנו מחשבות הזולת? מפני שהמחשבה כלל לא הגיעה אליו; היא נשארה בראשו של החושב ולא יצאה החוצה, וכיוון שלא יצאה - הרי היא נעלמת. זהו העלם מחמת שהדבר אינו מגיע.
דוגמה לאופן השני - הנפש המחיה את הגוף: במאמרי החסידות שואלים: מנין שהחיות שבגוף באה מן הנפש, ושמא הגוף חי מחמת עצמו? ומביאים על כך כמה הוכחות: בשעה שהאדם ישן נעלם חלק גדול מחושיו, ובשעת מיתה נעלמת החיות כולה - ומכאן שהחיות באה מן הנפש.
עצם הדבר שניתן לשאול שאלה זו ושנדרשת עליה הוכחה, הוא כשלעצמו מגלה: סימן שאין הדבר פשוט כלל, ושבלא ההוכחה עלול האדם לטעות ולסבור שהגוף חי מעצמו. וכיוון שהאמת היא שהנפש מחיה את הגוף, נשאלת השאלה כיצד יכולה בכלל לעלות על הדעת מחשבה כזו, אפילו באופן דמיוני בלבד?
התשובה היא שהגוף מעלים על החיות, וטעם ההעלם מעניין במיוחד: חיות הנפש נכנסה בגוף בתוקף כה רב, והתאחדה עם פנימיותו במידה כזו, עד שהגוף יכול לדמיין שהוא חי מעצמו. אין זה העלם מחמת שהחיות אינה נמצאת בגוף - אדרבה, היא נמצאת בו בתוקף הגדול ביותר - אלא שעיניו של הגוף אטומות, ולכן הוא עלול להתבלבל ולחשוב שהוא חי לבדו.
שני אופני ההעלם באור האלוקי:
האור הבלתי מוגבל: העלמו הוא באופן הראשון - הצמצום פעל שלא יגיע ולא יאיר בעולם.
האור המוגבל: העלמו הוא באופן השני - הוא מגיע, נמצא ומחיה כל פרט ופרט, אלא שהעולם התאחד עם האור עד שאינו מרגיש כלל שחיותו באה מן האור האלוקי, ויכול לדמות שהוא חי מעצמו.
מכאן מסקנת הדברים: הקב"ה צמצם את אורו כדי שהאור האלוקי לא יגיע אל העולם בצורה גלויה, שאם היה מאיר בגילוי לא היה העולם יכול להיות מציאות. כדי שיהיה עולם בצורתו המוגבלת, אין ברירה כביכול אלא שהאור יהיה באופן של העלם ושל צמצום, ואז יכולה להיות מציאות של עולם.
עד כאן דובר במשל, ומכאן עובר אדמו"ר הזקן אל הנמשל: "וכך ממש היא בחינת ההארה מועטת זו המתלבשת בעולמות עליונים ותחתונים להשפיע בהם להחיותם" - ההארה נעשתה מועטת מחמת הצמצום, והיא המתלבשת בכל העולמות, מן העליון שבהם ועד התחתון (שכולם אינם אלא לאחר הצמצום), ומשפיעה בהם את קיומם ומחיה אותם.
"לגבי ערך אור הגנוז ונעלם שהוא בבחינת אין סוף" - זהו האור הבלתי מוגבל, שכתוצאה מן הצמצום נעשה גנוז ונעלם, והעלמו הוא באופן הראשון - כביכול לא הגיע לכאן כלל. וביחס לאור זה אין להארה המועטת שום ערך, ואינה תופסת מקום כלל.
"ואינו מתלבש ומשפיע בעולמות בבחינת גילוי להחיותם, אלא מקיף עליהם מלמעלה ונקרא סובב כל עלמין" - האור האינסופי לא נמחק ולא התבטל, והוא קיים בבחינת אין סוף; אלא שביחס לכל הנבראים שנתחדשו לאחר הצמצום הוא קיים עליהם באופן של 'מקיף', וכינויו בתורת החסידות 'סובב כל עלמין'.
האור המוגבל: נמצא בגילוי בנברא עצמו - בדומם באופן של דומם, בצומח באופן של צומח ובחי באופן של חי.
האור הבלתי מוגבל: אף הוא נמצא בעולם, אך לא באופן של גילוי אלא באופן של מקיף, 'סובב כל עלמין'.
מהו אופן זה של 'סובב כל עלמין'? זהו יסוד גדול מאוד שיש להבינו היטב ולהכניסו אל הראש, כדי שלא לטעות בו - לא בטעות גסה ואף לא בטעות עדינה. ואכן, אדמו"ר הזקן ממשיך ובא לשלול הבנה מוטעית: "ואין הפירוש..." - כלומר, אל יטעה הלומד להבין כך וכך, אלא כך וכך.
לסיכום: בחלק זה סיכמנו את פעולת הצמצום - שהאור הבלתי מוגבל נעשה נעלם, ואילו האור המוגבל הוא המחיה את העולם. עמדנו על שני אופנים במושג 'העלם': העלם מחמת שהדבר אינו מגיע (כאותיות המחשבה הנעלמות מן הזולת), והעלם מחמת שהתחתון אינו מרגיש אף שהדבר נמצא בו בתוקף (כחיות הנפש שהגוף מעלים עליה). לפי זה, האור הבלתי מוגבל נעלם משום שאינו מגיע, והאור המוגבל נעלם משום שהעולם התאחד עמו עד שאינו מרגיש בו. מכאן למדנו כי הצמצום נעשה כדי שיוכל להיות עולם מוגבל, ופתחנו בנמשל: להארה המועטת המתלבשת בעולמות אין ערך כלל לגבי האור הגנוז שבבחינת אין סוף, שאינו מתלבש בגילוי אלא מקיף עליהם מלמעלה ונקרא 'סובב כל עלמין'.
בחלק הבא ננסה תחילה להבין את הביטוי 'סובב כל עלמין' כפי שהוא מובן ללא תורת החסידות: יש בכך טעות גסה שאין צורך אף לשוללה, ויש הבנה שאדמו"ר הזקן אכן בא לשלול - ומתוך כך נראה מה מחדשת החסידות בביאור העניין.