אנחנו בפרק ד'. בשיעור הקודם למדנו את שורותיו הראשונות ועצרנו במילים "מלובשים בתרי"ג מצוות התורה, ובפרטות". נקדים חזרה קצרה על הנלמד ונמשיך הלאה.
חזרה: לבושי הנפש:
בפרק ד' פותח אדמו"ר הזקן בנושא חדש - לבושי הנפש. לבוש הוא דבר שניתן ללבוש ולהפשיט, והוא מייפה את האדם ומעניק לו את היכולת לצאת ולפעול. אף לנפש יש לבושים, והם מחשבה, דיבור ומעשה. באמצעותם יכול היהודי להתחבר לקב"ה ולכל רצונותיו:
במעשה - מקיים את כל המצוות המעשיות.
בדיבור - לומד את פירושן של תרי"ג המצוות.
במחשבה - משיג את כל שאפשר להשיג בכל חלקי התורה.
מכאן ממשיך אדמו"ר הזקן: "הרי כללות תרי"ג איברי נפשו מלובשים בתרי"ג מצוות התורה" (ולכאורה, לפי המובא במקום מסוים, היה צריך להיות כתוב "הרי בכללות"). באופן כללי, כאשר האדם מנצל את כל לבושיו במידה המקסימלית, כל נפשו מחוברת באופן מלא לתרי"ג מצוות. ואולם יש מצוות שאין ביכולתו לקיים - כמצוות הכהנים, כפי שהזכרנו בשיעור הקודם - ולפיכך לגבי המעשה אינו מדגיש תרי"ג, אלא נוקט "כל המצוות מעשיות".
"ובפרטות" - איזה כוח בנפש מתלבש בכל לבוש:
הלבושים הם שלושה - מחשבה, דיבור ומעשה - והם מחברים את כל הנפש לקב"ה, אלא שכל לבוש מתאים לחלק מסוים בנפש. הנפש, כפי שלמדנו בפרק ג', כוללת שכל ורגש. משבא אדמו"ר הזקן לפרט איזה חלק מן הנפש מתלבש בכל לבוש, הוא כותב: "בחינת חכמה בינה ודעת שבנפשו" - החלק העליון של הנפש, המוחין, שכלו של האדם - מלובשות בלבוש המחשבה, ולא בלבוש הדיבור או בלבוש המעשה.
ובמה עוסק לבוש המחשבה? כפי שנאמר בשורות הקודמות, וכפי שהוא חוזר וכותב כאן, האדם משיג בו את כל מה שאפשר לו להשיג בפרדס התורה - פשט, רמז, דרוש וסוד. המוחין הם עניין של התבוננות והעמקה, ולפיכך הם קשורים דווקא ללבוש המחשבה; רגשות האדם, לעומת זאת, מתלבשים בדיבור ובמעשה, כפי שנראה בשורות הבאות.
"כפי יכולת השגתו ושורש נפשו למעלה":
אדמו"ר הזקן מוסיף כי ההשגה היא "כפי יכולת השגתו ושורש נפשו למעלה". ניתן היה להבין שמדובר בשני תנאים נפרדים: כמה שהאדם יכול להשיג, או כמה ששורש נפשו למעלה מאפשר לו. אך מדבריו בתורה אור, במאמרי מגילת אסתר, שם הוא מפרט את הדברים יותר, מובן שהאחד מלמד על השני: הרוצה לדעת מהו שורש נפשו, יתבונן ביכולת השגתו.
עם זאת, באחד ממכתביו כותב הרבי שאין זה עניינו של אדם לחפש את שורש נפשו; עליו להיות טרוד בלימוד התורה, לשבת ולהגות ולהשקיע כמה שביכולתו. ורק שבדרך אגב יש לו לדעת כי יכולת ההשגה שלו נובעת משורש נפשו.
לפיכך כותב אדמו"ר הזקן שם בתורה אור, שיש נשמות שאינן מסוגלות ליותר מ"פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית", ויש נשמות המסוגלות להרבה יותר. כאשר אדם אינו מסוגל ליותר - אינו משיג, אינו קולט ואינו שייך לכך, או שזמנו אינו מאפשר לו יותר - פירוש הדבר הוא שדי לו במה שהוא לומד. כלומר, שורש נפשו למעלה הוא כזה, שההשגה המעטה ממלאת את המקסימום שהוא שייך אליו וצריך לו. לעומת זאת, אדם המסוגל ושייך ללימוד מעמיק יותר - שורש נפשו למעלה שייך ללימוד מעמיק, ולפיכך הוא מחויב ללמוד לימוד מעמיק יותר.
על כל פנים, כל יהודי צריך להלביש את לבוש המחשבה של נפשו האלקית בפרד"ס התורה, כפי שייכותו לתורה וכפי יכולתו.
לסיכום: חזרנו על לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה - שבאמצעותם מתחבר היהודי לרצון הבורא בכל פרטיו, ולמדנו כי בכללות מתלבשים תרי"ג איברי הנפש בתרי"ג מצוות התורה. ובפרטיות: המוחין - חכמה, בינה ודעת - מתלבשים בלבוש המחשבה, בהשגת פרדס התורה, כפי יכולת ההשגה של האדם וכפי שורש נפשו למעלה, שהאחד מלמד על השני.
בחלק הבא נעסוק בלבושי הדיבור והמעשה, ונראה אילו כוחות בנפש מתלבשים בהם.