למדנו עד כאן בפרק מ"א את חשיבותה המרכזית של יראת השמיים בעבודת השם - שהיא "ראשית העבודה ועיקרה ושורשה", ואת הדרך להגיע אליה: התבוננות בדברים המוליכים את האדם למסקנה שיש מלך המשגיח עליו, בוחן כליות ולב ורואה את כל הנעשה עמו. במיוחד עמדנו על כך שלפני קיום מצווה על האדם להתבונן בכך שהמצווה היא ביטויו של האור האלוקי, והתבוננות זו מעוררת בו עוד יותר את יראת השמיים.
כמו כן דיברנו על אדם שאינו מתעורר באימה ופחד אף שהתבונן בכל זה, ועמדנו על כמה שלבים שבדבר:
אם לפחות במחשבתו וברצונו שבמוחו הוא חפץ להתעורר - הרי הוא חושב על כך ורוצה בכך, וזו כבר בחינה של יראה, ועבודתו נקראת עבודה שלמה: שהרי יש לו גם עבודה וגם יראה, לפחות במחשבתו וברצונו.
אם אף הרצון אינו עולה בו כלל, ושום דבר אינו מתעורר בו - בזה ביאר אדמו"ר הזקן בשני שלבים:
אין עבודתו שלמה, שהרי חסרה לו יראה, אך לפחות עבודתו גמורה, שהרי יש כאן שתי מצוות: מצוות יראה ומצוות עבודה.
ולמעשה גם יראתו פחות או יותר בסדר, כהוכחה שהביא מדברי הגמרא בשם רבי יוחנן בן זכאי: אדם הנמנע מעשיית עבירה מעצם המחשבה שמסתכלים עליו ומתבייש - ואף שאין זו הימנעות מתוך רצון, שהרי אילו ידע שאין מי שרואהו היה חפץ לעבור, ורק משום שמסתכלים עליו הוא נמנע - גם מניעה זו מכשלון נחשבת ליראת שמיים. ולפיכך אף ליהודי זה יש יראת שמיים כלשהי.
לשון הפנים (דף נ"ז, שורה שלישית מלמטה): כעת מסכם אדמו"ר הזקן את העניין: "רק שיראה זו נקראת יראה תתאה ויראת חטא שקודמת לחכמתו" - היראה שעליה דובר עד כאן, מתחילת הפרק, היא יראה תתאה, יראה בדרגה נמוכה. "ויראה עילאה הוא ירא בושת כו'" - יש דרגה גבוהה יותר, הנקראת יראת בושת, "דאית יראה ואית יראה כו'" - יש יראה ויש יראה. אין הוא מאריך כאן בדרגת היראה העליונה, אלא רק מזכיר שהיראה שנתבארה היא יראה תתאה, ושיש יראה עליונה ממנה.
"אבל בלי יראה כלל לא פרחא לעילא באהבה לבדה" - אם יקיים אדם תורה ומצוות בלא יראת שמיים כלל, אף שתהיה לו אהבה, ולא יעורר בלבו שום עניין של יראה - התורה והמצוות שהוא מקיים אינן מתרוממות למעלה. כדי להתרומם צריכים להיות גם אהבה וגם יראה.
והמשל לזה "כמו שהעוף אינו יכול לפרוח בכנף אחד, דדחילו ורחימו הן תרין גדפין כמ"ש בתיקונים" - אהבה ויראה נקראות 'גדפין', כנפיים: האהבה כנף אחת והיראה כנף שנייה. כשם שאין הציפור יכולה לעוף למעלה בכנף אחת בלבד, כך גם בעבודת השם: אם אין לאדם אלא כנף אחת - אהבה לבדה בלא יראה - אין הדבר מתרומם למעלה.
הרבי מביא לשון המובאת במדרש, והתוספות מביאים אותה באחד המקומות, שלפעמים העוף פורח בכנף אחת: "פורחת באחת ונינוחת באחת" - כנף אחת מונחת, ובכנף השנייה בלבד הוא מרחף. ולכאורה סותר הדבר את דברי אדמו"ר הזקן ש"העוף אינו יכול לפרוח בכנף אחד", שהרי מבואר שם שכן יכול.
ומיישב הרבי: לעוף זה יש שתי כנפיים. עצם הלשון "פורחת באחת ונינוחת באחת" מוכיחה שיש לו שתיים, אלא שהכנף השנייה נמצאת לרגע במנוחה - אך היא קיימת. מצב שלא תהיה לו כנף כלל אינו אפשרי. וכך גם בעבודת השם: מצב שתהיה לאדם אהבה לבדה בלא יראה כלל - אינו אפשרי.
ומדוע אכן נדרשות דווקא שתיהן? אהבה ויראה הם שני קווים שונים לחלוטין, וקיומם למטה בנפש האדם נובע מכך שבאלוקות קיימות דרגות אלו. כאשר יש לאדם גם אהבה וגם יראה, הוא מתרומם למה שלמעלה משתיהן - לדרגה באלוקות שהיא למעלה מאהבה ולמעלה מיראה. שכל זמן שהוא מוגבל באחת מהן בלבד, הרי הוא מוגבל בקו אחד; ומי שמסוגל להלך בשני הקווים שאינם שווים, מתרומם מעל הגבול. ולפיכך נדרשות שתי הכנפיים דווקא לגבי הפרט של ההתרוממות למעלה.
הקצה השני - יראה בלא אהבה:
מכאן ועד סיום הפרק עובר אדמו"ר הזקן אל הקצה השני: כשם שאי אפשר בלא יראה, כך אי אפשר בלא אהבה. אלא שיש הבדל אחד ביניהם: כשאין יראה ויש אהבה לבדה, אין זה נקרא כלל 'עובד השם', שהרי 'עובד' הוא מלשון עבד, ועבד עניינו יראה. לעומת זאת, כשיש יראה בלא אהבה - עבודה יש כאן, אלא שחסר לו מרכיב חשוב מאוד, ואף הוא אינו 'פרחא לעילא' - ובכל זאת עובד השם הוא.
נמצא שמבין השניים, ליראה מרכיב דומיננטי ומכריע יותר בעצם הגדרתה של עבודת השם, משום שעבודה עניינה קבלת עול. וכפי שדיברנו באחד השיעורים הקודמים: האהבה היא ביטוי של ה'אני', והיראה היא ביטוי של הביטול - ולפיכך חשובה היראה כל כך לעניין ההתבטלות. ואף על פי כן נדרשת גם הנקודה השנייה, ומכאן ואילך ידבר אדמו"ר הזקן על הצורך באהבה ועל הדרגות שבה, ואגב כך יתבארו כמה עניינים מעניינים הקשורים לתפילה.
ובלשון הפנים: "וכן היראה לבדה היא כנף אחד ולא פרחא בה לעילא" - אם יש לאדם יראה לבדה בלא אהבה, אף היא כנף אחת בלבד, ואין תורתו ומצוותיו יכולות להתרומם. אלא שמיד מוסיף אדמו"ר הזקן "אף שנקרא עבודת עבד" - לשון זו לא אמר על מי שיש לו אהבה לבדה, שאותה לא קרא כלל בשם עבודה, ואילו במי שיש לו יראה לבדה אמר מיד שנקרא עבודת עבד. ודאי יש בזה מעלה גדולה מאוד, ואף על פי כן "וצריך להיות גם כן בחינת בן".
על היהודי לעורר גם את בחינת ה'בן' שבו, כלשון 'אם כבנים אם כעבדים'. מהו בן? הקשר של בן אל אביו הוא קשר של אהבה, ולפיכך "לעורר האהבה הטבעית עכ"פ המסותרת בלבו" - בלבו של כל יהודי קיימת אהבה מסותרת לבורא, אהבה בלתי מוגבלת, אלא שהיא מסותרת, וכל יהודי נדרש לעורר אותה "שתהא בהתגלות מוחו על כל פנים" - אם לא תהיה בהתגלות הלב וההרגשה, לפחות שתהיה בהתגלות המוח: שיחשוב על כך, יבין ויתבונן בזה, "לזכור אהבתו להשם אחד במחשבתו וברצונו דווקא בו יתברך".
נקדים נקודה שתהיה חשובה מאוד גם להבנת ההמשך. אדמו"ר הזקן קורא לאהבה זו אהבה של בן, ואף באהבת בן לאביו יש דרגות. בפרק זה יזכיר דרגה נמוכה ודרגה גבוהה:
הדרגה הרגילה: הבן אוהב את אביו - רוצה להיות קשור אליו, דבוק בו, קרוב אליו ותחת חסותו. אף שזהו מצב מעולה וטוב, חסר בו משהו: הוא חושב על עצמו. הוא יודע שבקרבת אביו ייטב לו, ולפיכך הוא חפץ מאוד להיות קרוב אליו ויעשה הכל כדי כך - שכן יש לו צורך עצמי בדביקות זו.
הדרגה הגבוהה: הבן מבקש לרצות את אביו ולעשות לו נחת. הוא חושב על אביו ולא על עצמו: לא מה ייהנה הוא מן הקרבה אל אביו, אלא מה יעשה נחת לאביו. זו דרגה גבוהה בהרבה, והנפקא מינה בין השתיים - ובמיוחד בעבודת השם - היא שמיים וארץ.
להסבר נקודה נוספת: כבר למדנו בפרק י"ח שהאהבה המסותרת באה לנו בירושה מהאבות. על כך ישנה הערה של אדמו"ר הצמח צדק בספר הקצר 'קיצורים והערות לתניא': האהבה המסותרת הרי קיימת אצל כל אחד ואחד באופן טבעי, ומה מוסיף הדבר שהיא באה מן האבות? וכותב הצמח צדק, שעצם היותה באה בירושה מהאבות משדרגת את האהבה; שאילולא כן, לא היה זה אלא מה שיש לכל אחד מנשמתו, שהוא מקבל במישרין מן הבורא. אמנם אין הוא מבאר שם את ההבדל שבין השניים.
לסיכום: בחלק זה למדנו שהיראה שנתבארה עד כאן בפרק היא יראה תתאה, ושיש יראה עילאה - יראת בושת. ראינו שבלא יראה כלל אין התורה והמצוות מתרוממות למעלה באהבה לבדה, כמשל העוף שאינו פורח בכנף אחת, ואת יישוב הרבי מן הלשון "פורחת באחת ונינוחת באחת" - שלעולם קיימות שתי הכנפיים. עמדנו על כך שבשני הקווים יחד מתרומם האדם למה שלמעלה משניהם, ועל הקצה השני: יראה לבדה נקראת עבודת עבד, אך אף היא כנף אחת, וצריך גם בחינת בן - עוררות האהבה הטבעית המסותרת, לכל הפחות בהתגלות המוח. כן הקדמנו שתי דרגות באהבת בן לאביו, והבאנו את הערת הצמח צדק על מעלת האהבה הבאה בירושה מהאבות.
בחלק הבא נעמיק בהבדל שבין שתי הדרגות באהבה ובביאור הערת הצמח צדק, ונעסוק בדרגות שבאהבה ובעניינים הקשורים לתפילה.