בחלק הקודם למדנו שנשמות הצדיקים שייכות לעולם הבריאה. כעת ממשיך אדמו"ר הזקן ומבאר את מקומן של שאר נשמות ישראל, שאצלן מתגלה תמיד רק הדרגה הנמוכה של אהבה ויראה טבעיות.
"וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' בדחילו ורחימו המסותרים בלב כללות ישראל - אין עולות לשם" - נשמות שעבודתן היא באהבה וביראה טבעיות, המסותרות בלב כל ישראל, אינן עולות לעולם הבריאה אלא שייכות לעולם היצירה. הדברים באים בהמשך למה שלמדנו, שהצדיקים שייכים לעולם הבריאה: אף אצל הצדיקים, כאשר מאירה בהם דרגת הרוח ולא דרגת הנשמה, וכן אצל שאר נשמות ישראל העובדות מתוך אהבה מסותרת - כל שאין מתגלה ומתעורר עניין ההתבוננות, אין זה שייך לעולם הבריאה אלא לעולם היצירה.
"רק בשבת וראש חודש לבד":
אך יש יוצא מן הכלל: בשבת ובראש חודש עולים כל ישראל לדרגה גבוהה יותר, ובלשון התניא - לעולם הבריאה. בלשון פשוטה ומובנת יותר: בשבת יש גילוי אלוקי גדול יותר, היהודי מתרומם, ועבודת השם שלו יכולה להיות מדרגה עמוקה יותר. מובן שמכיוון שיש לו בחירה חופשית, בידו גם שלא לנצל את העוצמות המיוחדות המתגלות אליו בשבת, אך בהחלט ניתנת ליהודי בשבת יכולת שאין לו בכל ימות השבוע, שכן העולם כולו מתרומם. אף אצל הצדיקים ישנה התרוממות גבוהה יותר, שהרי בכל עולם ועולם עצמו יש דרגות.
האם העלייה תלויה בעבודתו של האדם, או שהוא עולה מאליו? מצד העבודה - הדבר תלוי בו. אך בשבת מתרחשים גם דברים טבעיים: הגמרא אומרת לגבי דיני מעשרות, שמי שחשוד על המעשרות ונשאל בימות החול אם פירותיו וירקותיו מעושרים - אין לסמוך על דבריו, וצריך לעשר לפני האכילה; אך אם נשאל בשבת והשיב שהפירות מעושרים - מותר לאכול, שכן "אפילו עם הארץ אינו משקר בשבת". מובן שמצד הבחירה החופשית יכול הוא לשקר אף בשבת, אך מצד טבעו הרגיל, קודם שמתערב היצר הרע, יש לו בשבת התרוממות.
ואכן יש דברים טבעיים המתרחשים בשבת מאליהם, כפי שמצינו במאכלים שטעמם אחר בשבת: אף שאין למאכלים בחירה חופשית, בשבת הם מקבלים הארה גבוהה יותר ויש בהם 'תבלין' אחר. על אחת כמה וכמה מצד העבודה, שיש בשבת יכולת להתרומם יותר.
"דרך העמוד שמגן עדן התחתון לגן עדן העליון":
לשון זו היא לשון מעניינת, ויש להיזהר שלא לגשם אותה בדמיוננו. 'גן עדן התחתון' ו'גן עדן העליון' הם אותם מושגים שעסקנו בהם עד כה: גן עדן התחתון הוא שמו של עולם היצירה, וגן עדן העליון הוא עולם הבריאה. כלומר, קיבלנו כאן שמות נוספים לאותם עולמות עצמם, כשם שהסברנו את ההבדל בין דרגת הרוח לדרגת הנשמה, בין יצירה לבריאה. לפיכך, ההתרוממות של כל הנשמות בשבת לעולם עליון יותר, לעולם הבריאה, נקראת עלייה לגן עדן העליון.
וכיצד הן עולות לשם? "דרך העמוד". אין הכוונה למעלית נסתרת שעולים בה; לשון זו נאמרה באותיות של קבלה, המעניקות לכל עניין ציור מסודר, אך יש לה מובן ומשמעות רוחנית. באחד המאמרים (בליקוטי תורה או בתורה אור) מביא אדמו"ר הזקן מושג זה ומבאר שה'עמוד' הוא ביטולו של היהודי לאלוקות. שהרי מה עושה עולם אחד עליון מחברו? ככל שהעולם עליון יותר, גילוי האלוקות שבו גדול יותר, וככל שהעולם תחתון יותר, הגילוי נמוך יותר. בשבת מגיעה הנשמה לביטול גבוה יותר לאלוקות, חומריות העולם אינה מפריעה ומסתירה כל כך, ויש יכולת רבה יותר להתבטל - והתבטלות זו היא הנותנת כוחות להתרומם. זהו 'העמוד' המרומם את האדם מגן עדן התחתון לגן עדן העליון, לדרגה גבוהה יותר.
מהו 'גן עדן'?
אדמו"ר הזקן מבאר זאת בעצמו: "לגן עדן העליון שהוא עולם הבריאה". ומהו 'גן עדן'? כל אחד מבין שגן עדן הוא מקום נחמד וטוב, אך מה פירוש הדבר? בפשטות אין זה מושג פיזי גשמי, אף שבנוסף לכך קיים גם מושג גשמי, כמסופר בבראשית שאדם הראשון היה במקום מסוים הנקרא גן עדן, ובו נהרות שאף שמותיהם ומקומם מצוינים. אך יש את המושג 'גן עדן' כמושג רוחני, והוא דרגה גבוהה של עונג נפלא באלוקות.
ניתן להבין זאת מאדם המבין ואוהב נגינה, השומע נגינה עמוקה ונפלאה של יהודי המשתפך בתפילתו: מכיוון שהוא אוהב ומבין ושייך לעדינות שבנגינה, הוא מתענג על העניין. וכן אדם שיש לו מושג בשכל עדין ונפלא של קדושה, השומע עניינים נפלאים ונכנס לתוכם - מתענג מעצם העולם שהוא נמצא בתוכו, ומרגיש עצמו בגן עדן. זהו שכתוב שהנשמות יושבות בגן עדן ונהנות מזיו השכינה, דהיינו התגלות של אלוקות לנשמה.
לפיכך נקרא עולם הבריאה 'גן עדן העליון', שכן זהו עונג הבא מעולם הבריאה, שעניינו כפי שלמדנו: שכל, הבנה והתבוננות באלוקות. ובלשון אדמו"ר הזקן: "להתענג על ה' וליהנות מזיו השכינה, כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא אלא במה שמשכיל ומבין ויודע ומשיג בשכלו ובינתו מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור אין סוף ברוך הוא על ידי חכמתו ובינתו יתברך". שכל של נברא, ממה בא לו עונג? מן ההבנה. אדם שיש לו שכל, האוהב ללמוד ולהתעמק, כשהוא מבין דבר הוא חש עונג: מי שלמד דף גמרא או פרק תניא והבין אותו היטב, מתענג על העניין. וככל שיצליח שכלו להבין עניינים עמוקים ועדינים יותר באלוקות, וככל שהבנתו תהיה רחבה יותר, כך עונגו נעלה יותר. כאשר הבורא מגלה לאדם את דרגת החכמה האלוקית והבינה האלוקית, העניין מאיר אצלו ומתרומם.
ומהו הפירוש שיהודי זה שייך כרגע לעולם הבריאה? הרי הוא נמצא כאן, נשמה בתוך גוף, ורואים אותו מתהלך בינינו. הכוונה היא שמאיר אצלו גילוי אלוקות באופן של הבנה עמוקה ביותר, וזהו עונגו - זה נקרא שהוא נמצא בגן עדן העליון. וזהו שנאמר על שבת "וקראת לשבת עונג" ו"אז תתענג על ה'": עונג השבת אינו מן הצ'ולנט ומן המעדנים, אלא עונג מאלוקות, ועונג זה שבשבת הוא העלייה לגן עדן העליון, למה שאפשר לו להבין מן ההארה שבעולם הבריאה.
לסיכום הדברים עד כה:
הצדיקים: נמצאים תמיד בעולם הבריאה.
הצדיק בדרגת הרוח: כאשר מאירה אצל הצדיק דרגת הרוח שבו, הוא שייך לעולם היצירה.
רוב הנשמות: אלו שאינם צדיקים, שעבודת השם שלהם היא באהבה ויראה טבעיות בלבד, שייכים לעולם היצירה.
בשבת ובראש חודש: כל ישראל עולים לעולם הבריאה, ובכך הם מדלגים על המלאכים, הנשארים בדרגת עולם היצירה.
המלאכים אין להם עלייה בשבת ובראש חודש, והם נשארים תמיד באותה דרגה, בלי שינוי. ואילו יהודי, אף יהודי פשוט שכל השבוע הצליח רק לעורר רגש השייך לעולם היצירה, בשבת ובראש חודש נפרד מן המלאכים ומתרומם לדרגה גבוהה מהם. נשאלת השאלה: מדוע ראוי הוא להתרומם? הרי עבודת השם שלו היא באהבה טבעית, ובכך הוא דומה למלאכים. מעלתו של יהודי על המלאך היא בשכלו, אך אצל יהודי זה אין העבודה בשכל אלא מצד המידות הטבעיות. במה, אם כן, הוא עדיף על המלאך, ומדוע ראוי הוא לעלות?
ובלשון אדמו"ר הזקן: "ומה שזוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים, אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד" - מדוע זוכות נשמות כלל ישראל, שעבודתן בדרך כלל באהבה ויראה טבעיות, להתרומם מפעם לפעם, פעם בשבוע ופעם בחודש?
ומשיב אדמו"ר הזקן: "היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם אתכפיא סטרא אחרא המלובשת בגופם" - יש ליהודי מעלה שאין למלאך, ואף אם ירצה המלאך אינו יכול להגיע אליה: כתוצאה מן האהבה והיראה הטבעיות שיש ליהודי, הוא נלחם ומתמודד עם היצר הרע, עם הסטרא אחרא ועם הקליפה המפריעה לו, וכל פעולה שהוא עושה נעשית מתוך מאמץ ומלחמה. למלאך אין יצר הרע, אין לו מלחמה ואין לו התמודדות, ואילו ליהודי יש. וכבר למדנו בתניא כמה פעמים, שעבודת ה'אתכפיא סטרא אחרא' היא הגורמת לגילוי האלוקי הנעלה ביותר, הגילוי הנפלא ביותר שיכול להיות, וזהו הדבר הגדול ביותר שיהודי יכול להגיע אליו. זו התשובה לשאלה: מכיוון שאצל היהודי יש 'אתכפיא סטרא אחרא המלובשת בגופם', לפיכך זוכה הוא לעלות למעלה מן המלאכים.
בחלק הבא נמשיך ונעמיק בעניין 'אתכפיא סטרא אחרא' ובמעלתו בעבודת השם.