בחלק הקודם עמדנו על ארבעת סוגי הברואים שבעולם הזה - דומם, צומח, חי ומדבר - ועל כך שתפילה או ברכה בלא כוונה הרי הן "כגוף בלא נשמה". בחלק זה נעמוד על הצד השווה שבכל ארבעת הסוגים, על הצד שאינו שווה בהם, ועל שני מושגים שיש להבחין ביניהם: 'גילוי והסתר' מצד אחד, ו'צמצום והתפשטות' מצד שני.
הצד השווה שבכל הברואים - הסתר פנים:
בכל ארבעת הסוגים ישנו צד אחד שווה. המתבונן בדומם אינו מזהה שחיות אלוקית מהווה אותו ברגע זה ממש; וכך גם המתבונן במדבר - אף שהוא רואה בו חיות, אינו מזהה כי זו חיות אלוקית, אלא סבור שהאדם פועל מכוח עצמו. הסיבה אחת היא: הבורא הסתיר את עצמו, שלא יראו כי הוא הפועל. ובעניין זה אין כל הבדל בין הדומם למדבר - ההסתר הוא אותו הסתר עצמו, לא פחות ולא יותר.
העולם הזה כולו נמצא בשלטון הקליפה, והקליפה מכסה על הפרי. אין בו גילוי אלוקות: אין באנושות גילוי אלוקות רב יותר מאשר בצמחים, בחיות או באבנים. הכל מכוסה, והמסתכל בדברים הגשמיים אינו רואה. על העולם הזה נאמר: "אכן אתה א-ל מסתתר".
ומהי אותה 'ראיית אלוקות' שאין בעולם הזה?
אין בידינו להגדיר זאת כראוי, שהרי אנו עצמנו נמצאים תחת עולם הקליפה. אין הכוונה לראיית ההתפתחות שבבריאה: את ההתפתחות רואים, וההבדל בין הצומח לדומם גלוי לעין, אלא שמי שמחולל את ההתפתחות אינו נראה. היד האלוקית המהווה את הדומם, את הצומח, את החי ואת המדבר אינה נראית, וזהו שנקרא הסתר פנים. אמנם לעיתים, כשאדם רואה נס ושינוי מדרך הטבע, מתגלה לו באותו רגע שיש בעל הבית לעולם; אך מצד טבע הבריאה הכל נמצא בהסתר פנים. הגילוי השלם יהיה לעתיד לבוא, בגאולה, כמו שנאמר "וראו כל בשר יחדיו", ואז יתגלה גם מהו ההבדל בין דומם, צומח, חי ומדבר.
שני מושגים: 'גילוי והסתר' ו'צמצום והתפשטות':
אף לאחר שהבורא הסתיר את עצמו, כביכול אמר: "אותי לא יראו, אני מאחורי הקלעים - אך אנרגיה אני משפיע; כאן אני משפיע אנרגיה מצומצמת וכאן אנרגיה רחבה". נמצא שלפנינו שני מושגים שונים, ולהבהרתם נמשיל משל מן האור:
גילוי והסתר: אפשר להאיר את החדר באור זרקור, שכולם רואים את האור עצמו; ואפשר לפרוס וילון עבה, ואז מי שנמצא מעבר לווילון אינו רואה את האור שמאחוריו אלא דבר אחר בלבד. דוגמה לכך: אור הירח בלילה הוא בעצם אור השמש, אך משעבר דרך 'וסת' כזה, אין מזהים בו כלל את אור השמש. בלא הווילון - גילוי; עם הווילון - הסתר.
צמצום והתפשטות: לאחר שכבר הוחלט להסתיר, נשאלת שאלה אחרת - באיזו מידה יינתן הדבר המוסתר: אפשר להוציא את האור דרך חור דקיק, אפשר דרך פתח גדול יותר, ואפשר דרך פתח רחב עוד יותר. זהו צמצום והתפשטות - לא שאלת ההסתר והגילוי, אלא שאלת המידה והעוצמה.
בעולם הזה החליט הקב"ה שהכל יהיה מוסתר, ואינו נראה, בבחינת "אל מסתתר". אולם לאחר שכבר החליט להסתיר את עצמו, יצר את הדברים שמעבר לווילון בדרגות שונות של צמצום והתפשטות:
דומם: הדבר היחיד הקיים בו הוא קיום גופו בלבד.
צומח: גופו קיים, גדל ומתפתח, אך אין בו נפש.
חי: כאן גילה הבורא גם נפש, באופן אינסטינקטיבי וטבעי.
מדבר: גילוי הנפש באופן שיש בו גם שכל, היכול לשנות, לפעול וכן הלאה.
מן המשל אל הנמשל - ארבע הדרגות שבמצוות:
כל האמור עד כה בדברים הגשמיים אינו אלא משל. הנמשל: כשם שיש דומם, צומח, חי ומדבר בגשמיות, כך קיימות ארבע דרגות אלו ברוחניות. בעולמן של המצוות נחלק הדבר באופן כללי לגוף ולנפש - גוף המצווה הוא הקיום והביצוע בפועל, ונפש המצווה היא הכוונה והפנימיות; ובאופן פרטי מתחלק הדבר לארבע הדרגות שהזכרנו:
דומם - המעשה: העשייה הפיזית של המצווה.
צומח - הדיבור: אף שהדיבור נראה כדבר עדין ומרומם יותר מן המעשה, גם הוא דבר גשמי הנעשה על ידי האיברים הגשמיים; לפיכך מעשה ודיבור שייכים שניהם לעולם הגוף.
חי ומדבר - הכוונה: הכוונה שייכת לעולם הנפש, ובה עצמה שתי דרגות - כוונה שכנגד עולם החי וכוונה שכנגד עולם המדבר, וההבדל ביניהן יתבאר בהמשך.
וכאן נקודה חשובה מאוד: בארבעת הסוגים שבעולם הצד השווה הוא ההסתר - אצל כולם יש הסתר פנים. ואילו בארבעת הסוגים שבמצוות הצד השווה הוא הפוך בדיוק: כולם גילוי של רצון הבורא. רצון הבורא נמצא בגילוי בקיום המצווה במעשה, בקיומה בדיבור, ובשני סוגי הכוונה שבה. פירוש 'גילוי' - שרואים בדבר את הרצון האלוקי ומזהים בו את הבורא, בלא הסתר פנים. כל מצווה ומצווה היא הרצון האלוקי בגלוי. המתבונן בדומם, בצומח ובחי שבעולם רואה הסתר פנים - עולם, קליפה; ואילו המתבונן בארבעת הסוגים כפי שהם בתורה ובמצוות רואה בכולם גילוי. ומה שאינו שווה בהם הוא מידת הצמצום וההתפשטות.
מכאן נבין את העניין שממנו יצאנו: מצווה שנעשתה בלא כוונה - עיקרה קיים, שהרי העשייה בפועל היא העיקר, משום שהעולם הזה הגשמי והתחתון הוא התכלית והגוף נדרש. אלא שבלא כוונה הרי היא כגוף בלא נשמה: הגילוי קיים, אך בצמצום. ואילו בכוונה לא היה הדבר בצמצום אלא בהתפשטות - התפשטות רחבה יותר של ההשגה ושל ההתחברות למצווה. ומכל מקום, גם בצמצום זהו גילוי: זהו רצון השם, המצווה קוימה, הבורא נמצא כאן בגילוי, והאדם התחבר אליו בהתגלות - והשאלה היא רק באיזה אופן: בצורה מצומצמת או בצורה רחבה.
נעיין בלשון התניא:
"אך אף על פי כן אמרו תפילה או שאר ברכה בלא כוונה הן כגוף ולא נשמה. פירוש, כי כמו שכל הברואים שבעולם הזה שיש להם גוף ונשמה, שהם "נפש כל חי ורוח כל בשר איש" ו"נשמת כל אשר רוח חיים באפיו" מכל בעלי החיים" - בכל הברואים יש גוף ונשמה.
ראוי להעיר: כדי להקל על ההבנה הפרדנו בין ברואים של גוף לברואים של נפש, אך האמת היא שבכל בריאה ובריאה יש גוף ויש נשמה. גם בדומם יש נפש - האר"י הקדוש מדבר על נפש הדוממת - אלא שבהכרתנו חילקנו את הדברים בצורה כזו כדי שיהיו קלים יותר להבנה. לשון הפנים כאן אומרת שכל הברואים שבעולם הזה יש להם גוף ונשמה, וגם בהמשך יפזר אדמו"ר הזקן את הדברים בצורה מפורטת יותר.
"וה' "מחיה את כולם" ומהווה אותם מאין ליש תמיד באור וחיות שמשפיע בהם" - הקב"ה מהווה מאין ליש את כל הסוגים, כולם, בכל רגע ורגע, ואף את הסוג הנמוך ביותר, הדומם: "שגם הגוף החומרי ואפילו אבנים ועפר הדומם ממש יש בו אור וחיות ממנו יתברך".
האבנים הדוממות קיימות ברגע זה רק משום שמישהו מחזיק אותן ומהווה אותן מאין ליש ברגע זה ממש: הקב"ה, על ידי החיות הפועמת בהן, "שלא יחזור להיות אין ואפס כשהיה". נמצא שבכולם קיימת חיות אלוקית. ואולם האם אופן החיות שווה בכולם? בוודאי שלא. השווה שבכולם הוא שבכולם יש חיות אלוקית, ושבכולם מסתיר הבורא את עצמו; ומה שאינו שווה הוא אופן החיות - מידת הצמצום וההתפשטות ועוצמתה.
"ואף על פי כן, אין ערך ודמיון כלל בין בחינת אור וחיות המאיר בגוף לגבי בחינת אור וחיות המאיר בנשמה שהיא נפש כל חי" - בכל נברא ונברא אין כל אפשרות להשוות בין החיות הנמצאת בגופו בצורה מצומצמת לחיות הנמצאת בנפשו בהתפשטות.
"ואף שבשניהם אור אחד שווה" - גם בסוג הגוף וגם בסוג הנפש יש צד שווה. ובמה הם שווים בעולם הזה? "בבחינת הסתר פנים ולבושים שווים" - בכולם שם הבורא את אותו מסך עצמו. כביכול אמר: בראתי בעולם הזה דברים רבים, והצד המשותף לכולם הוא שלא יראו אותי בהם. העולם הזה הוא עולם של קליפות וסטרא אחרא, ואין רואים בו את הבורא אלא על ידי עבודה.
"שהאור מסתתר ומתעלם ומתלבש בו" - האור האלוקי מסתתר, שלא יראו את הבורא ולא ירגישו אותו; כך עשה הבורא והסתיר את עצמו. ומדוע שווים בזה הגוף והנפש? מפני ששניהם מן העולם הזה: כשמדובר על גוף ונפש בעולם הזה, הנפש היא נפש של העולם הזה - נפש של קליפה, ואין רואים בה אלוקות; והגוף הוא גוף של העולם הזה - גוף של קליפה, ואין רואים בו אלוקות.
"שבכללותו מסתתר בשווה האור והחיות שמרוח פיו יתברך, בבחינת הסתר פנים וירידת המדרגות בהשתלשלות העולמות" - האור האלוקי הבא ממנו יתברך מסתתר בעוצמה שווה בחלק הגוף ובחלק הנפש. מכיוון שהבורא ברא עולם גשמי ותחתון, הרי ככל שהעולם יורד בהשתלשלות המדרגות ההסתר שונה (ובפרק הבא יזכיר אדמו"ר הזקן גם את סדר העולמות); אך בעולם הזה הגשמי ההסתר הוא מוחלט, ולפיכך בכל הסוגים הוא אותו הסתר מוחלט עצמו.
"ממדרגה למדרגה בצמצומים רבים ועצומים, עד שנתלבש בקליפת נוגה להחיות כללות עולם הזה החומרי, דהיינו כל דברים המותרים והטהורים שבעולם הזה" - העולם הזה החומרי מקבל את החיות האלוקית דרך קליפת נוגה, אלא אם כן יהודי עושה את עבודתו ומקדש את הדברים. אך מצד טבע העולם, כל מה שרואים בו הוא קליפת נוגה, וממילא אין רואים מה מסתתר מאחורי הקליפה - הקב"ה עצמו, שהסתיר את עצמו. "וממנה ועל ידה מושפעים דברים הטמאים כי היא בחינה ממוצעת כנזכר לעיל" - קליפת נוגה היא בחינה ממוצעת.
וכאן מסיים אדמו"ר הזקן את העניין: "אף על פי כן, ההארה שהיא המשכת החיות אשר ה' מאיר ומחיה דרך לבוש זה אינו שווה בכולם בבחינת צמצום והתפשטות" - למרות שיש צד שווה, שבכולם הסתר פנים, יש גם צד שאינו שווה: בחינת הצמצום וההתפשטות. ההסתר שווה בכולם, ומידת הצמצום וההתפשטות שונה בכל אחד ואחד.
לסיכום: בחלק זה למדנו כי הצד השווה שבכל ארבעת סוגי הברואים בעולם הזה הוא הסתר פנים - בכולם מהווה הקב"ה את הנברא מאין ליש בכל רגע, ובכולם הסתיר את עצמו בשווה, עד שנתלבשה החיות בקליפת נוגה המחיה את העולם הזה החומרי; ומה שאינו שווה בהם הוא בחינת הצמצום וההתפשטות. הבחנו בין שני מושגים: 'גילוי והסתר' - כמשל האור והווילון, ו'צמצום והתפשטות' - כמשל הפתח הדקיק והפתח הרחב. כנגד זה למדנו שבמצוות הצד השווה הוא הפוך: המעשה (דומם), הדיבור (צומח) ושני סוגי הכוונה (חי ומדבר) - כולם רצון אלוקי בגילוי, וההבדל ביניהם הוא בצמצום ובהתפשטות בלבד. מכאן שמצווה בלא כוונה היא כגוף בלא נשמה: גילוי בצמצום, ואילו בכוונה - גילוי בהתפשטות רחבה.
בחלק הבא נחזור ונקרא את הדברים מבפנים לאט לאט, נרחיב בדוגמאות נוספות כדי לפשט את המושגים החדשים, נעלה מן המשל אל הנמשל עד לתרגומו במצווה ובכוונה, ונעמוד על ארבע הדרגות כפי שהן ביהודי עצמו וכן על הגדרתו המדויקת של 'הסתר פנים' ועל השאלה אם הצמצום וההארה משפיעים עליו.