הגענו לחלקו האחרון של פרק ל"ז, בדף מ"ט עמוד א' (עמוד 97), שורה שלישית מלמעלה, בקטע הפותח במילים "ומה שאמרו רבותינו ז"ל שתלמוד תורה כנגד כולם". נקדים תקציר קצר של החלק הקודם, כדי לעמוד על ההמשך.
אנו נמצאים ברצף של פרקים שבהם מבאר אדמו"ר הזקן רעיון אחד סדור וברור: תכלית בריאת העולם היא רצונו של הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים. זוהי נקודת היסוד - דווקא כאן, בעולם הזה הגשמי, מזכך היהודי את העולם והופך אותו לדירה לקב"ה.
כיצד נעשה הדבר? בשיעורים האחרונים למדנו כיצד כל פעולה שיהודי עושה מזככת ומקדשת את הדברים שבהם הוא עוסק, וזאת בשני מעגלים:
המעגל הקרוב: הדברים שהאדם בא עימם במגע ישיר, והאנרגיה שהוא משקיע באופן פעיל ובלתי אמצעי באותו עניין.
המעגל הרחב: אין מדובר רק באותה פעולה מסוימת שהוא עושה או באותו מאכל שהוא אוכל, אלא בכל שאר חלקי העולם שסייעו והשלימו את אותו דבר המונח לפניו. כולם הביאו אותו לידיו וסייעו במידה זו או אחרת, וכאשר נעשית בו מצווה ונכנסים בו רוממות וקדושה, מתרוממים עימו כל המעגלים כולם.
מכאן הגענו לשאלה שבה סיימנו: איזו פעולה מרוממת, מקדשת ומזככת את המעגלים הרחבים ביותר? מצוות הצדקה. האדם נותן את כספו, ובעצם הנתינה קיים מצווה. ואם נתבונן מה מונח באותו כסף - כמה אנרגיה הושקעה כדי להגיע לאותו מטבע, ומה היה יכול לקבל בעדו, שהרי פרוטה אחת עשויה להחיות את נפשו - נמצא שבנתינתו לצדקה הוא מרומם ומזכך חלקים נרחבים ביותר. ולפיכך אמרו רז"ל בגדולתה של הצדקה שהיא מקרבת את הגאולה.
לסיום הפרק שואל אדמו"ר הזקן: "ומה שאמרו רבותינו ז"ל שתלמוד תורה כנגד כולם". בפשטות, יש כאן סתירה: עתה נאמר שהצדקה גדולה מכל המצוות, ומאידך שונה המשנה שתלמוד תורה כנגד כולם. כך אף מוסבר בפשטות בספר השיעורים בתניא.
אולם לעומק, השאלה רחבה בהרבה. אין זו סתירה למאמר חז"ל הקודם בלבד, אלא שאלה על הפרק כולו ועל רצף הפרקים כולו: הרי למדנו שהעיקר הוא התחתונים, העיקר הוא המעשה. אדמו"ר הזקן הדגיש בפרק זה, וכן בהזדמנויות קודמות, שהעיקר הוא המעשה, ולכל היותר גם הדיבור - ואף הדיבור נחשב משום שיש בו בחינת מעשה. ואילו תלמוד תורה, באיזה חלק הוא נעשה? במחשבה ובדיבור, ועיקרו בחלק הפנימי. היכן זה שייך לדירה בתחתונים, שעיקרה מצוות בפועל? אפילו הינוקא שהזכרנו בפרק ל"ה נקט בלשון "מעשים טובים". כיצד, אם כן, נאמר שתלמוד תורה כנגד כולם? לכאורה הדבר סותר את כל העניין שדיברנו בו עד כה.
על שאלה זו עונה אדמו"ר הזקן שתי תשובות:
התשובה הראשונה: תלמוד תורה משתלב דווקא בכלל ובעיקרון של דירה בתחתונים. בדירה בתחתונים יש שלבים, וישנו חלק מסוים שרק לימוד התורה יעשה בו את העבודה, ושום דבר אחר לא יוכל לעשותה.
התשובה השנייה: מעלת תלמוד תורה אינה מחמת עניין דירה בתחתונים, אלא יש בתלמוד תורה מעלה נוספת, כפי שנראה בהמשך.
התשובה הראשונה:
בשיעור הקודם הזכרנו שהנשמה ירדה למטה בעיקר כדי לזכך את הגוף ואת הנפש הבהמית. והנפש הבהמית מורכבת משני רבדים:
החלק הפנימי: מהותה ועצמותה, השכל והרגש.
החלק החיצוני: הלבושים, שהם מחשבה, דיבור ומעשה. אף בלבושים עצמם יש דרגות: המעשה הוא הלבוש החיצוני ממש, הדיבור עומד באמצע, והמחשבה היא לבוש פנימי בהרבה.
מכאן: המצוות הנעשות במעשה מזככות את החלק החיצוני בלבד. בנפש עצמה אינן נוגעות, לא ברגש ולא בשכל, ובלבושים הן נוגעות בעיקר במעשה ומקצת בדיבור. אך שלמות הדירה בתחתונים אינה מסתפקת בחלק החיצוני, אלא דורשת לזכך את הנפש הבהמית כולה, גם את הרבדים הפנימיים שבה. וזיכוך זה יכול להיעשות על ידי תלמוד תורה לבד.
ובלשון הפנים: "היינו מפני שתלמוד תורה היא בדיבור ומחשבה שהם לבושים הפנימיים של נפש החיונית" - התורה נלמדת בדיבור או במחשבה, שהם הלבושים הפנימיים של הנפש, ואליהם אין המעשה מגיע.
ולא זו בלבד. לא רק הלבושים הפנימיים מזדככים בלימוד התורה, אלא מהות הנפש עצמה: "וגם מהותן ועצמותן של בחינות חב"ד מקליפת נוגה שבנפש החיונית נכללות בקדושה ממש כשעוסק בתורה בעיון ושכל".
כאשר האדם לומד תורה ומעיין בה, מי הוא המבין? הנפש הבהמית שלו מבינה את הסברה שבגמרא, מעמיקה בה ומתענגת בה. ממילא החכמה, הבינה והדעת של הנפש הבהמית מיטהרות באופן נפלא, שכן הן קשורות באותה שעה בקדושה - וזאת רק לימוד התורה יכול לפעול. נמצא שכאשר יהודי לומד תורה, הוא משנה אף את מהותו.
הערה: שינוי המהות אצל הבינוני:
בפרקים הראשונים של התניא, בביאור ההבדל בין הצדיק לבינוני, למדנו שנקודת ההבדל היא שהצדיק משנה את מהותו, ואילו הבינוני אינו יכול לשנות את מהותו. הבינוני שולט במחשבה, בדיבור ובמעשה בלבד, ומהותו אינה בתחום יכולתו ואינה תלויה בו. וכאן אנו אומרים שהלומד תורה פועל אף על מהותו, ומהותו נקשרת בקדושה. ואף למעלה מזה: יש מושג שמרוב לימוד התורה נעשה שכל האדם זך עד שהוא מתחיל לחשוב כפי שהתורה רוצה שיחשוב, ראשו מתיישר, וכאשר הוא בא לדון בעניין אחר או להכריע בדילמה בחייו, מחשבתו חושבת נכוחה.
על כך עושה אדמו"ר הזקן הבחנה: הדבר תלוי באיזה חלק מדובר, במידות או בשכל. את המידות אכן אין הבינוני יכול לשנות, ואילו על השכל הוא כן יכול לפעול ולשנותו. להפוך את המידות כך שלא תתעורר בו תאווה כלל - זוהי דרגת הצדיק לבדו; אצל הבינוני מתעוררות תאוות תמיד והוא נלחם בהן. אך את המוח, את החכמה הבינה והדעת, כן בכוחו לשנות. וזוהי לשונו: "ואף שמהותן ועצמותן של המדות חסד גבורה תפארת כו' לא יוכלו להם הבינונים להפכם לקדושה".
מדוע קיים הבדל כזה בין המידות לשכל? על כך אומר אדמו"ר הזקן משפט קצר, ואינו מאריך בו, ושולח את לומדי הקבלה להעמיק בעומק העניין: "היינו משום שהרע חזק יותר במידות מבחכמה בינה ודעת, מפני יניקתן שם מהקדושה יותר, כידוע ליודעי חן". הבינוני אינו יכול להפוך את מהותו משום שהרע שבמידות עומד בתוקף, ואין הדבר בכוחו; ואילו במוח, בחכמה בינה ודעת, אין הרע בתוקף כזה.
המושג שאליו מכוון אדמו"ר הזקן ב"כידוע ליודעים" הוא עניין 'שבירת הכלים' הידוע בקבלה, שממנה נגרם שירדו ניצוצות למקומות הטומאה. והנה, השבירה הייתה בשבע המידות - חסד, גבורה, תפארת וכו', שבע המלכים - ואילו בחכמה בינה ודעת לא הייתה שבירה, ואין שם אחיזה כה גדולה לכוחות הטומאה. ומכיוון שכך הוא בעולמות העליונים, כך הוא בפועל אף בנפש האדם: את השכל בכוחו לשנות, ואת המידות לא.
וכך הדבר למעשה: אדם עשוי לבוא מכל מקום ומכל מהות, ואם יפתח דף גמרא וילמד - יבין, מוחו יבין את העניין, יתחבר אליו וישתנה. ואם ילמד כל היום, מוחו מונח כל העת בטוב ואין נכנסים בו עניינים ומחשבות אחרים כלל. אך המידות - שם לא יועיל דבר; הן תבלבלנה אותו תמיד ותעוררנה בו תאוות, ערעורים ובלבולים, שכן את המידות באמת אי אפשר לשנות, ואת החכמה הבינה והדעת כן אפשר לשנות.
לסיכום: בחלק זה עמדנו על שאלת אדמו"ר הזקן ב"תלמוד תורה כנגד כולם" - הן כסתירה למעלת הצדקה, הן כשאלה על כל רצף הפרקים שבהם הודגש שעיקר הדירה בתחתונים הוא המעשה. בתשובה הראשונה למדנו שתלמוד תורה משתלב בעיקרון זה עצמו: המצוות המעשיות מזככות את הלבושים החיצוניים בלבד, ואילו התורה, הנלמדת בדיבור ובמחשבה שהם הלבושים הפנימיים, מזככת גם את מהותה ועצמותה של הנפש החיונית, ומכניסה את חכמתה בינתה ודעתה לקדושה ממש. עוד הבחנו כי שינוי המהות אצל הבינוני אפשרי בשכל ולא במידות, משום שהרע חזק יותר במידות, וכפי הידוע בקבלה ששבירת הכלים הייתה בשבע המידות ולא בחכמה בינה ודעת.
בחלק הבא נעסוק בתשובה השנייה של אדמו"ר הזקן, שבה תתבאר מעלה נוספת שיש בתלמוד תורה, שאינה מחמת עניין הדירה בתחתונים.