בחלק הקודם למדנו כיצד כללות הנפש האלוקית שבישראל מתחלקת לשישים ריבוא נשמות פרטיות, ולכל נפש פרטית חלק משלה בעבודת הבירור. כעת נראה את הלשון בפנים.
אדמו"ר הזקן ממשיך: "וכאשר כללות נפש האלוקית שבכללות ישראל, שמתחלקת בפרטות לשישים ריבוא, תקיים כל נפש פרטית כל תרי"ג מצוות התורה" - ומפרט את שני חלקי המצוות:
שס"ה מצוות לא תעשה:
"שס"ה לא תעשה - להפריד שס"ה גידים של דם נפש החיונית שבגוף, שלא ינקו ויקבלו חיות בעבירה זו מאחת משלוש קליפות הטמאות לגמרי, שמהן נשפעים שס"ה לא תעשה דאורייתא וענפיהן שהן מדרבנן". כאשר אדם עובר על מצוות לא תעשה, הוא מקבל באותה שעה חיות ממקור הרע. ואין מדובר בשס"ה הלאווין בלבד, אלא בכל ענף ופרט שלהם - הגזירות וההרחקות שגזרו חכמים כדי להרחיקנו מהם.
כל כישלון כזה יונק חיות מצד הרע, וכשנדבקת הנפש בחיות כזו - יש שניתן לנקותה בתשובה קלה יחסית, ויש עניינים שאין להם תיקון בדרך זו, ועלינו להמתין לביאת המשיח. ובלשון אדמו"ר הזקן: "ושוב לא תוכל נפש החיונית לעלות אל ה' אם נטמאה בטומאת השלוש קליפות הטמאות שאין להן עלייה לעולם" - אותו חלק שצמח ונבנה מתוך קליפה רעה אינו יכול לעלות למעלה, שהרי "לא יגורך רע".
לעומת זאת, דבר המותר ניתן להעלאה: אדם שאכל מאכל כשר ולא השתמש בכוח שקיבל ממנו לדבר טוב, אך גם לא עשה בו רע אלא סתם עבר הזמן ולא עשה בו דבר - כשיחזור בתשובה יוכל להעלות גם את אותם כוחות. [משל פשוט: ביום ראשון אכל מאכל כשר ולא עשה בו דבר; ביום שני חזר בתשובה והחל לעשות טוב. כיצד הגיע ליום שני? בכוח האנרגיה של יום ראשון. נמצא שבטוב שהוא עושה ביום שני הוא מושך כלפי מעלה גם את יום ראשון. אך כל זה בתנאי שהיה זה דבר מותר; דבר שבא משלוש הקליפות הטמאות לגמרי אינו עולה, והוא נותר כגרורה הנגררת עם האדם, חס ושלום].
לפיכך יש להיזהר שלא להיכשל באחת ממצוות לא תעשה. אך אין די בכך: שמירת הלאווין עניינה שלא להכניס את הלכלוך, וכעת נדרש הצד השני - להכניס אל הדירה את הכלים הנאים.
רמ"ח מצוות עשה:
"ורמ"ח מצוות עשה - להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה, להעלות לו ולקשר ולייחד בו כללות הנפש החיונית שברמ"ח איברי הגוף ביחוד גמור, להיות לאחדים ממש, כמו שעלה ברצונו יתברך להיות לו דירה בתחתונים". עניינן של מצוות עשה הוא לקדש את הדירה - את העולם ואת הגוף - ולייחדם באור אין סוף ברוך הוא.
בכל מצווה ומצווה מקדש האדם את חלקו בעולם, ואותם חלקים נעשים מתוקנים. כיום אין התוצאה נראית לעין, אך כשיבוא משיח יוכל כל אחד לזהות את חלקו: הנה הנהר שממנו באו הדגים שהכניס לכבוד שבת והעלה אותם לקדושה, ועמם עלה כל אותו נהר בכוח הכוונה הטובה שבסעודת השבת. זהו היעד, ואין דרך להגיע אליו אלא בעבודה מתמדת, תיקון חלק אחר חלק.
"ומאחר שכללות נפש החיונית שבכללות ישראל תהיה מרכבה קדושה לה'" - כאשר כללות ישראל, אותם שישים ריבוא, ישלימו את עבודתם וכל אחד יעשה את חלקו. וכבר כתב הרמב"ם שאין אדם יכול להיפטר מכך: "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין". בסופו של דבר כל אחד יעשה את שלו - אם לא ברצון טוב, יובילו אותו לשם בדרך אחרת, אך הוא יגיע.
מה יתרחש כשתושלם העבודה:
"אזי גם כללות החיות של עולם הזה, שהיא קליפת נוגה עכשיו, תצא אז מטומאתה וחלאתה ותעלה לקדושה להיות מרכבה לה', בהתגלות כבודו - 'וראו כל בשר יחדיו', ויופיע עליהם בהדר גאון עוזו, וימלא כבוד ה' את כל הארץ". כל אותם חלקים שבעולם שהם כיום קליפת נוגה יתבררו, וכשיושלם הבירור יעלה העולם כולו לקדושה.
אין הכוונה שהעולם יתבטל ולא יהיה קיים. העולם יוסיף להתקיים, אלא שיהיה ניכר בגלוי שהכל מרכבה לה'. המפעלים בסין וביפן ימשיכו לפעול, אלא שאז יהיה גלוי אף אצל מנהל העבודה שמטרת המפעל היא שיהודים יוכלו לקיים מצוות, ושיש להזדרז שכן נותרו עוד כך וכך פעולות טובות לעשות. גם היום זו המטרה, שהרי כל העולם נברא בשבילה, אלא שכיום אין הדבר ניכר, ולעתיד לבוא יהיה גלוי.
משל לדבר: כביש המוביל אל העיר. לכל אורכו פזורים שלטים - לכיוון ירושלים, עוד כך וכך קילומטרים - וניכר שכל סלילתו וחציבתו בהר נעשו כדי להגיע לירושלים. כך יתגלה ברוחניות שכל העולם כולו מוביל למטרה אחת.
אומות העולם יכירו באמיתת הדברים, ויהיה זה זכות עבורם לסייע למטרה האלוקית - "ויופיע עליהם", עליהם ועל כל העולם, "וימלא כבוד ה' את כל הארץ": כל השטחים וכל האומות, ויראו הכל שהעולם כולו מוביל אל היעד. ואילו אצל יהודי הדבר יהיה בדרגה אחרת לגמרי: "וישראל יראו עין בעין, ככתוב 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו'" - יחוד פנימי ומוחלט עם האלוקות, כפי שהיה במתן תורה, שאז היה גילוי מוחלט, כפי שכבר למדנו.
ביטול שלוש הקליפות הטמאות:
קליפת נוגה תיהפך לקדושה - ומה יהיה בשלוש הקליפות הטמאות לגמרי? "ועל ידי זה יתבלעו ויתבטלו לגמרי כל השלוש קליפות הטמאות, כי יניקתן וחיותן מהקדושה עתה היא על ידי קליפת נוגה הממוצעת ביניהן". יש כאן היררכיה ודירוג: קליפת נוגה מקבלת מן הקדושה, ושלוש הקליפות הטמאות מקבלות מקליפת נוגה. ומשתיהפך קליפת נוגה לקדושה, לא יהיה עוד לשלוש הקליפות הטמאות במה להיאחז.
ומהו דבר הבא משלוש הקליפות הטמאות? כל המאכלות האסורות באות משם, ואי אפשר להפכן לקדושה. אלא שיש להבחין בין הצדדים שבכל דבר:
דבר האסור באכילה אך מותר בהנאה: סוס, למשל, אינו בהמה טהורה; ואף על פי כן, יהודי הרוכב עליו כדי להציל יהודי או לעשות פעולה טובה - מעלה בכך את הצד שבו הניתן להעלאה. וכן פרה שנשחטה שלא כהלכה ונעשתה נבלה - אסורה באכילה, אך מותר למוכרה לגוי, והכסף כשר וניתן להשתמש בו לצורך טוב.
דבר האסור אף בהנאה: בשר בחלב שנתבשל אסור לא רק באכילה אלא גם בהנאה. לפיכך מי שיש לו מפעל של בשר בחלב, ואפילו ייטול מרווחיו כסף רב ויבנה בו בית כנסת - אין הדבר עולה לקדושה, שכן אסור ליהנות ממנו.
ומדוע לא יוכלו שלוש הקליפות הטמאות להתקיים לעתיד לבוא? משל לדבר: יש שוק לבן, שכולו כשר וישר; יש שוק שחור, שבו גונבים ואסור לגמרי; ויש שוק אפור, שבו מלבינים את ההון. כל עוד קיים השוק האפור, יש מחיה לגנבים. ברגע שיתבטל השוק האפור, יתבטל גם השוק השחור, שכן הגנב לא יוכל למכור את גניבתו ולא לעשות בה דבר, שהרי כל חיותו של השחור באה דרך האפור. כך גם ברוחניות: הקדושה היא תכלית האמת, שלוש הקליפות הטמאות הן הרע המוחלט, והרע המוחלט מתקיים רק באמצעות קליפת נוגה הממוצעת - ומשתתבטל היא, יתבטל אף הוא.
מסקנת הדברים:
"ונמצא כי כל תכלית ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי כבודו ואלוקותו יתברך ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ - תלוי בהמשכת אלוקותו יתברך ואור אין סוף ברוך הוא לנפש החיונית שבכללות ישראל בכל רמ"ח איבריה, על ידי קיומה כל רמ"ח מצוות עשה; ולהעביר רוח הטומאה ממנה בשמירתה משס"ה לא תעשה, שלא ינקו ממנה שס"ה גידיה". התכלית היא גילוי האלוקות בעולם בצורה המוחלטת ביותר והעברת רוח הטומאה מן הארץ, והדבר תלוי בנו: בקיום רמ"ח מצוות עשה, שבהן ממשיך האדם אלוקות למטה, ובשמירה משס"ה מצוות לא תעשה, שבהן נמנע מלהזרים חיות אל המקומות האסורים.
הבורא כביכול ממתין: המלך אומר שהוא מבקש להיכנס אל הדירה - הכניסו רהיטים, האירו את המקום, הוציאו את הלכלוך, ואבוא. ועניין זה תלוי בכל יהודי ויהודי, שכן מספרם של ישראל מכוון כנגד מספר החלקים שבעולם הזקוקים לזיכוך, ולכל אחד חלקו שלו.
"כי כללות ישראל של שישים ריבוא נשמות פרטיות הם כללות החיות של כללות העולם, כי בשבילם נברא" - כפי שנרמז כבר במילה הראשונה שבתורה, "בראשית ברא אלוקים", ופירש רש"י: בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית.
"וכל פרט מהם הוא כולל ושייך לו החיות של חלק אחד משישים ריבוא מכללות העולם, התלוי בנפשו החיונית להעלותו לה' בעלייתה" - לכל אחד ואחד ממתינה פינה בעולם, שרק הוא יכול לתקנה. אין האדם יודע היכן היא, ועל כן "מה' מצעדי גבר כוננו", ועליו לעשות את הטוב בכל עת ובכל מקום, שמא יחמיץ את חלקו.
צדיקים גדולים יודעים לא רק מה עליהם לתקן, אלא אף מה על המקושרים אליהם לתקן; ולכן אומר הצדיק לפלוני לנסוע ולגור במקום פלוני, ולחברו במקום אחר, כדי שכל אחד יתקן את חלקו בעולם. זהו גם שורש עניין השליחות שהתחדש בדורנו אצל הרבי, שלא היה כמותו בדורות הקודמים - שלוחים בכל פינה בעולם - שכן כבר אין זמן, ויש לסיים את קידוש העולם. אי אפשר עוד להמתין שכולם יהיו מרוכזים במקום אחד וההשפעה תגיע למרחקים כגלים המתפשטים מאבן המושלכת לים, שככל שמתרחקים היא הולכת ופוחתת עד למזערית. לפיכך "אחד מכם גולה לברבריה ואחד מכם גולה לסמטריה", כלשון המדרש: כל אחד למקומו, וכך נאספים כל הניצוצות ומתקדש העולם.
וכיצד ממלא האדם את תפקידו? "דהיינו במה שמשתמש מעולם הזה לצורך גופו ונפשו החיונית לעבודת ה', כגון אכילה ושתייה ודומיהן ודירה וכל כלי תשמישיו". כאשר האדם משתמש לעבודת ה' בכל מה שיש לו - נוסע במכוניתו לתפילה, מגדל בעזרתה את בני ביתו לתורה ולמצוות ועושה בה פעולות טובות - אין הוא מזכך את מכוניתו בלבד, אלא גם את יצרן המכונית ואת המוסכניק. כל פעולה קטנה מרוממת חלקים נוספים בעולם, ומוטלת עלינו אחריות על פרטים רבים הקשורים בה.
"אלא ששישים ריבוא נשמות פרטיות אלו הן שורשים, וכל שורש מתחלק לשישים ריבוא ניצוצות, שכל ניצוץ הוא נשמה אחת; וכן בנפש ורוח בכל עולם מארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשייה" - יש כאן פרטים ופרטי פרטים, סניפים ותת-סניפים, שכולם צריכים להיות מתוקנים. כל אחד משלים את הפרט שלו, וחברו משלים את הפרט שכנגדו.
[לפי זה מובן שיש נשמות הבאות משורש אחד. יש שמסבירים בכך את תחושת הקרבה המיוחדת הנוצרת לעיתים בין אנשים ובין בני זוג - קשר הנעוץ בשורשם העליון].
לסיכום: למדנו כי כאשר כל נפש פרטית מישראל מקיימת את תרי"ג המצוות - שס"ה מצוות לא תעשה המונעות את שס"ה הגידים מלינוק משלוש הקליפות הטמאות, ורמ"ח מצוות עשה הממשיכות אור אין סוף ברוך הוא לרמ"ח איברי הגוף - נעשית הנפש החיונית שבכללות ישראל מרכבה קדושה לה'. ואז תצא גם קליפת נוגה, שהיא כללות החיות של עולם הזה, מטומאתה ותעלה לקדושה, ועמה יתבטלו שלוש הקליפות הטמאות שכל יניקתן באה דרכה. נמצא שכל תכלית ימות המשיח ותחיית המתים תלויה במעשינו, בעבודתו של כל יהודי ויהודי בחלק העולם המסור בידו.
נקודת העניין פשוטה וברורה: עבודתנו היא האחריות לפעול שלמות ותיקון בכל הבריאה כולה. אילו יכולנו לראות את התוצאות, היינו כבר היום ברוקדים ובשמחה לנוכח העולם המושלם והמתוקן, הממתין לאותה שנייה - שאיננו יודעים מדוע היא מתעכבת - של ביאת המשיח ותחיית המתים. שימו לב כמה יהודים הניחו תפילין מאז מתן תורה, במשך למעלה משלושת אלפים שנה, וכמה פעולות טובות נעשו בכל העולם; העולם כבר מזמן נתמלא בתכלית הטוב. ואין לנו אלא להתפלל, לבקש ולהתחנן שהבורא יפתח כבר את הארגז, יוציא את החיסכון הגדול האצור בו, ויביא לכולנו את הגאולה.