בחלק הקודם עמדנו על הלבושים שדרכם מאיר האור האלוקי בעולמות, ועל שני סוגי האור - האור הבלתי מוגבל והאור הבלתי מוגדר. כעת מגיע אדמו"ר הזקן לתאר מה יהיה הגילוי לעתיד לבוא.
לעתיד לבוא לא יהיה שום לבוש כלל, אלא המלך בעצמו - אלוקות בלי שום מדידה והגבלה. בעולם האצילות אף שיש לבוש, הרי הוא לבוש המגלה; בעולמות בריאה, יצירה ועשייה הלבוש הוא לבוש המסתיר; ולעתיד לבוא לא יהיה לבוש כלל - לא לבוש המגלה ולא לבוש המסתיר.
"ולא יכנף עוד מוריך":
מהיכן למדים שלא יהיה שום לבוש? מן הפסוק בישעיה פרק ל', שבשלמותו נאמר בו: "ונתן לכם ה' לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך". אדמו"ר הזקן מביא את חציו השני של הפסוק ומכניס באמצעו את הפירוש בסוגריים: "ולא יכנף עוד מוריך [פירוש, שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש] והיו עיניך רואות את מוריך".
מדוע נצרך אדמו"ר הזקן להוסיף את הפירוש? משום שבמפרשים על הפסוק ישנם שני כיוונים:
הרד"ק (רבי דוד קמחי) - "מוריך" הוא מלשון גשם (כלשון "יורה ומלקוש"), ו"יכנף" מלשון אסיפה וכינוס (כלשון 'כנופיה' - אוסף וקבוצה). כלומר: לא יאסוף הקב"ה את הגשם אליו, אלא ייתן לך גשם בשפע.
רש"י - "יכנף" מלשון כנף הבגד (כלשון "על כנפי בגדיהם"), ו"מוריך" הוא הקב"ה, המורה שלך. כלומר: לא יתכסה בכנף בגדו כדי להסתיר את עצמו, אלא יתגלה אליך בלי שום כיסוי.
אדמו"ר הזקן מבקש להדגיש דווקא את פירושו של רש"י, ולכן מיד עם הבאת הפסוק הוא מוסיף את הפירוש בסוגריים, וממשיך "והיו עיניך רואות את מוריך" - לעתיד לבוא יהיה גילוי בלתי מוגדר, ולנבראים יינתן כוח מיוחד לקבל את הגילוי בלי להתבטל במציאות, אלא להחזיק מעמד.
ומביא אדמו"ר הזקן פסוקים נוספים המורים על הגילוי הנפלא שיהיה לעתיד לבוא:
"כי עין בעין יראו".
"לא יהיה לך עוד השמש לאור יום... כי ה' יהיה לך לאור עולם".
ימות המשיח ותחיית המתים - תכלית הבריאה:
בלשון אדמו"ר הזקן: "ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחילתו". כיום אין רואים את הגילוי של 'דירה בתחתונים', אך כשיבוא המשיח וכשיקומו המתים לתחייה - יהיה הגילוי כאן, בעולם הזה. העולם נברא מתחילתו בששת ימי בראשית כדי להגיע לימות המשיח ולתחיית המתים, וזהו היעד שלו.
מכאן מובן גם מדוע צריכים המתים לקום לתחייה: הנשמות נמצאות בגן עדן - אברהם אבינו, דוד המלך וכל גדולי עולם נמצאים שם כבר אלפי שנים - ומדוע יצטרכו לחזור ולהיכנס לגוף כאן למטה? משום שדווקא כאן בעולם הזה יהיה הגילוי הגדול ביותר, וכאן היא תכלית הבריאה. ולכן לעתיד לבוא הנשמה תהיה ניזונת מן הגוף, ולא כמו היום שהגוף ניזון מן הנשמה.
"וגם כבר היה לעולמים" - במעמד מתן תורה:
אדמו"ר הזקן מוסיף שגילוי מעין זה כבר היה: "וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה". אותם שני סוגי האור שעמדנו עליהם - האור הבלתי מוגבל והאור הבלתי מוגדר - נתגלו במתן תורה בפועל, בשני שלבים.
השלב הראשון: הקב"ה גילה את התורה, ועם ישראל שמע "אנוכי ה' אלוקיך", שהיא תכלית התורה. על כך אומר אדמו"ר הזקן "כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו" - "הראת" ממש בראיה חושית".
מהו "בראיה חושית"? "אינה דומה שמיעה לראיה": כאשר אדם רואה דבר, הדבר מתאמת אצלו בוודאות , ואינו יכול להיות אחרת - שהרי הוא עצמו ראה. דבר הנקלט בשמיעה אינו נעשה אחד עם האדם: הוא שמע והבין, אך אם יבוא אחר ויאמר לו שאין זה מדויק, יתחיל לערער. לעומת זאת, את מה שראה בעצמו אין בכוחו של אף אחד ליטול ממנו, ואף אלף שאלות לא ישנו את העובדה שראה. במתן תורה הוודאות בגילוי האלוקי לא הייתה ברמה של שמיעה אלא ברמה של ראיה, וכל יהודי ויהודי שהיה באותו מעמד חש זאת ונעשה אחד עם הדבר, ולא כמי שסיפרו לו או שקרא על כך בספרים.
וכלשון הכתוב "וכל העם רואים את הקולות", ופירשו רבותינו ז"ל "רואין את הנשמע" - את מה שבדרך כלל נקלט בשמיעה, ראו בעיניהם. ועוד פירשו: "מסתכלים למזרח ושומעין את הדיבור יוצא אנוכי וכו', וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה". הגילוי היה מכל צד ומכל פינה, וזו הוכחה שהיה זה גילוי בלתי מוגבל: לדבר מוגבל יש מסלול מוגדר, ממזרח למערב או מצפון לדרום, אך כאן - לכל עבר שהסתכל האדם, משם שמע. כל חלק בעולם זעק ואמר "אנוכי ה' אלוקיך", וכמו שכתוב בתיקוני הזוהר "דלית אתר דלא מליל מיניה עמהון" - אין מקום ואין פינה שמשם לא יצא הדיבור "אנוכי".
ומהי סיבת הגילוי העצום הזה? "והיינו מפני גילוי רצונו יתברך בעשרת הדברות שהן כללות התורה" - עשרת הדיברות כוללות את כל התורה כולה, וכל זה מרוכז ב"אנוכי" וב"לא יהיה לך" שאותם שמעו מפי הגבורה. "שהיא פנימיות רצונו יתברך וחכמתו ואין שם הסתר פנים כלל" - גילוי מוחלט, בלי כיסוי ובלי לבוש, "כדכתיב כי באור פניך נתת לנו תורת חיים".
וכיצד מגיב הנברא בקבלת אור בלתי מוגבל? "ולכן היו בטלים במציאות ממש, כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתם". האור אכן יורד עד למטה, שהרי הוא בלתי מוגבל, אך הנברא אינו מסוגל להכיל עוצמה כזו ומתבטל ממציאותו.
השלב השני: "אלא שהחזירה להם הקב"ה בטל שעתיד להחיות בו את המתים, והוא טל תורה שנקרא עוז". כאן נתן להם הקב"ה גילוי נעלה יותר - לא אור בלתי מוגבל, אלא אור בלתי מוגדר. ומכיוון שהוא בלתי מוגדר, בכוחו לירד גם למטה בכל עוצמתו בלי לפוצץ את המטה, והמטה יכול להכילו. כביכול אמר להם הקב"ה: קודם היה לכם אור בלתי מוגבל ולא יכולתם לקבלו, ועתה תקבלו אור נעלה יותר - שאותו כן תוכלו להכיל.
וראוי לדייק: השלב השני לא היה עניין אחר לגמרי, אלא בא דרך אותה תורה עצמה, שהיא המכילה את שניהם - את האור הבלתי מוגבל ואת האור הבלתי מוגדר - והיא הנקראת "עוז", כמו שנאמר "ה' עוז לעמו יתן". ולמה נדרש כוח מיוחד? כדי להחזיק מעמד בגילוי הגדול הזה, "כמאמר רז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו".
[ולמעשה, גם היום כשיהודי לומד תורה, מכילה התורה בתוכה עוצמה בלתי מוגבלת ובלתי מוגדרת - אלא שאנו אטומים ואיננו רואים ומרגישים את הקיים בה. מה שיהיה בימות המשיח ובתחיית המתים הוא שיתגלה עלינו כל מה שקיים בה כבר עתה].
"אך אחר כך גרם החטא":
מדוע לא נמשכה עוצמתו של מתן תורה? "אך אחר כך גרם החטא ונתגשמו הם והעולם" - בחטא העגל נתגשמו עם ישראל והעולם, ומאותה שעה שוב לא היו מסוגלים לקבל את האור העוצמתי הקיים בתורה. את התורה לא הפסידו, אלא שכלי הקיבול נתגשמו.
[ומדוע אכן לא החזיק אותו גילוי? משום שלא בא מתוך עבודתם והשקעתם, אלא ניתן להם במתנה - ודבר שאדם מקבל במתנה אינו נעשה חלק ממנו. לעומת זאת, הגילוי שיהיה לעתיד לבוא יבוא לאחר עבודה והשקעה של עם ישראל במשך אלפי שנים, ולפיכך החלק שנעשה בעבודת הנבראים יישאר לנצח].
וממשיך אדמו"ר הזקן "עד קץ הימין" - עד שיגיע הזמן שבו יגלה הקב"ה את ימינו, כלשון שיר השירים "וימינו תחבקני", ואז "שיזוכך גשמיות הגוף והעולם" - גשמיות הגוף תהיה זכה אף יותר מן הנשמה, וכן העולם כולו יהיה זך יותר, "ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל על ידי התורה שנקראת עוז". אותו "עוז" קיים בתורה גם היום, אלא שאז נרגיש אותו ונראה אותו.
ההארה לאומות העולם:
מכיוון שכשיבוא המשיח לא רק ישראל יהיו זכים אלא כל העולם, גם אומות העולם יזכו לעלייה גדולה בדרגתן - אלא שהארה זו תבוא כתוצאה מעם ישראל ועל ידו: "ומיתרון ההארה לישראל יגיה (יאיר) חושך האומות גם כן", שכן ישראל הם תכלית הכול, ומן הגילוי לישראל תהיה הארה לכל העולם כולו.
ועל כך מביא אדמו"ר הזקן כמה פסוקים:
"והלכו גויים לאורך".
"בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" - האומות אומרות לישראל: הגיע המשיח, לכו, ונלך גם אנו עמכם באור ה'.
"ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו" - אף אומות העולם, שהם "בשר", יראו.
"לבוא בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה' והדר גאונו" - אומות העולם יראו ויחושו את הגילוי, אך לא יוכלו לעמוד בו כפי שיעמדו בו ישראל, ולפיכך יצטרכו להסתתר מפניו, מפני פחד ה' והדר גאונו המתגלה על כל יושבי תבל.
והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך"
לסיכום: בחלק זה למדנו שלעתיד לבוא יהיה הגילוי בלי שום לבוש כלל, לא לבוש המגלה ולא לבוש המסתיר, כמו שנאמר "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"; כי ימות המשיח ובפרט תחיית המתים הם תכלית ושלמות בריאת עולם הזה, ולכן דווקא כאן למטה יהיה הגילוי הגדול. עמדנו על כך שגילוי מעין זה כבר היה בשעת מתן תורה בשני שלבים: תחילה אור בלתי מוגבל, שבו "היו בטלים במציאות ממש" ופרחה נשמתם, ואחר כך אור בלתי מוגדר שנמשך להם בטל תורה שנקרא "עוז", שבכוחו לירד למטה ולהתקבל בנברא. חטא העגל הגשים אותם ואת העולם, ועד קץ הימין יזוכך הגוף והעולם ויוכלו לקבל את גילוי אור ה' על ידי התורה, ומגודל ההארה לישראל יאיר גם לחושך האומות - ואז תיעשה דירה לו יתברך בתחתונים ממש.
בחלק הבא נעסוק בעבודתנו אנו - כיצד פועל האדם בעבודתו כאן למטה להביא לאותו גילוי.