בפרקים הקודמים העלינו שאלה: כיצד ייתכן שדווקא בעולמנו הגשמי שהוא חשוך ונטול גילוי אלוקי - יתגלה הגילוי הנעלה ביותר. איך הנבראים יוכלו לקבלו ולא יבטלו במציאותם?!
כדי להבין טוב יותר את השאלה נקדים קטע מדברי חז"ל. מובא במדרש סיפור על טענת המלאכים, ומה עשה הקב"ה - "נטל אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן".
בפשטות נראה הדבר כשריפה כפשוטה שבאה כעונש על טענתם של המלאכים, אך תורת החסידות מבארת בו ביאור נפלא: אמר הקב"ה למלאכים - אתם מבקשים גילוי? הבה וניתן לכם את האצבע הקטנה, ונראה אם תוכלו לעמוד בו. עשר האצבעות הן כנגד עשר הספירות, והאצבע הקטנה היא הספירה האחרונה, ספירת המלכות. ומה אירע להם משניתן להם אותו גילוי? נשרפו - כלומר, לא היו מסוגלים לעמוד בעוצמתו.
מכאן עולה כלל בכל העולמות: כאשר מתגלה בעולם מסוים אור גדול אף במעט מיכולת הקליטה שלו, אותו עולם מתבטל ונעלם. מלאך המקבל גילוי כזה - מתבטל; עולם הצומח המקבל אותו - מתבטל.
ומכאן השאלה: בעולם הזה הגשמי אין כל גילוי, חושך מוחלט, ודווקא בו עתיד להתגלות הגילוי הגדול ביותר. כיצד יחזיקו הנבראים מעמד בגילוי כה גדול, שאף עולמות עליונים אינם יכולים לקבלו, מבלי להתבטל?
תשובת אדמו"ר הזקן:
אנו נמצאים בדף מ"ו עמוד א' (עמוד 91), בשורה המתחילה "יבטלו במציאות". וכך כותב אדמו"ר הזקן: "ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה שנקראת עוז וכוח, כמאמר רז"ל שהקב"ה נותן כוח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבוא". כלומר, כדי שיוכלו לקבל את הגילוי ולהישאר על עמדם ניתנה להם התורה, שנקראת "עוז וכוח", ונדרש כוח מיוחד "שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' הנגלה לעתיד". שאם לא יהיה בהם כוח לקבל - יתבטלו במציאות.
האור שיתגלה לעתיד לבוא הוא בלי שום לבוש, ומצד עצמו היה מביא את הנבראים לידי אין ואפס. מכאן ועד סוף הפרק הולך אדמו"ר הזקן בשני קווים: מהו אור המבטל את הנברא, ומה מיוחד באותו אור שלא זו בלבד שאינו מבטל את הנברא, אלא אדרבה - נותן בו כוח להחזיק מעמד.
'אור בלתי מוגבל' ו'אור בלתי מוגדר':
נקדים שני ביטויים שאינם כתובים בפרק עצמו, אך הם יסייעו להבנת העניין. כדי להאיר חדר די בנר רגיל, אך במרתף תת-קרקעי חשוך ומחוסר אוויר יכבה נר קטן ולא יועיל דבר; נדרשת אבוקה או זרקור בעל עוצמה. ככל שהמקום חשוך יותר, נדרש אור חזק יותר כדי להאירו.
אור בלתי מוגבל: אור אינסופי, שביכולתו להגיע ממקומו עד למקומות הנמוכים, החשוכים והתחתונים ביותר ולהאיר אותם. אך אף שהוא בלתי מוגבל, הוא מוגדר: גדרו הוא שהוא אינסופי, וכשהוא בא אל מקום מוגבל אין הוא מצטמצם, אלא בא בכל התפשטותו. לפיכך הוא אמנם מגיע עד למטה, אך המקום התחתון אינו יכול לקלוט אותו.
אור בלתי מוגדר: דרגה נעלית יותר - אור שאין לו גדר כלל. אין הוא מחויב לבוא דווקא בהתפשטות אינסופית השוברת כל מקום, אלא הוא יכול לבוא אף בגבול, להגיע עד למקום התחתון ביותר ולהתאים את עצמו למקום, באופן שהמקום יוכל לסבול אותו ולהכילו.
משל לדבר: מכשיר חשמלי המיועד למתח נמוך, המוכנס לשקע בעל מתח גבוה ממנו - נשרף. וראוי לדייק: אין מדובר כאן באור בלתי מוגבל, אלא בכוח הגדול מעט מיכולת הקליטה של המכשיר. הכוח עצמו נשאר כשהיה ולא אירע לו דבר, והוא אף הגיע אל תוך המכשיר כרגיל - אלא שהמכשיר נשרף. ועל אחת כמה וכמה באור בלתי מוגבל, המגיע מצדו אל כל מקום, אלא שהמקום אינו יכול לקלוט אותו.
בעולם הזה הגשמי אין דוגמה לאור בלתי מוגדר, שהרי דבר בעל עוצמה המוכנס למקום שאינו מוכן לקבלו - מתפוצץ. אך כאן מתרחש דבר מעניין: האור גדול וענק, הוא בא לכל מקום, והמקום מכיל אותו - משום שאינו מוגדר לבוא דווקא בהתפשטות אינסופית.
היכן ניכרת עוצמתו הגדולה יותר של האור - בכך שהוא שובר את המקום, או בכך שהוא מסוגל להיכנס לתוך המקום?
דווקא בכניסה פנימה ניכרת חכמה גדולה יותר. על שלמה המלך נאמר שהיה החכם מכל האדם - והחידוש והמעלה שבחכמתו הוא שהיה חכם אף מן הטפשים. מה הכוונה? אדם ממוצע אף הוא חכם יותר מן הטיפש, אך אין לו שפה משותפת עמו והלה אינו מבין אותו; ואילו שלמה המלך היה יכול לדבר אף אל הטיפש, והטיפש הבין את דבריו. חכמתו של אדם ממוצע מוגדרת - היא נתונה רק לדיבור עם חכמים; חכמתו של שלמה המלך הייתה בלתי מוגדרת, והוא יכול היה לדבר עם החכמים, עם הטיפשים ועם כל אחד ואחד. ולכן נאמר עליו שהיה יכול לבאר כל עניין בשלושת אלפים משל. זוהי הדוגמה לאור בלתי מוגדר, שעוצמתו נעלית יותר.
ובזה מובן מדוע דווקא בעולם הזה יהיה גילוי כה גדול ונוכל לסובלו: בעולמות העליונים האור הוא אמנם בלתי מוגבל, אך מוגדר לפי המינון של אותו עולם, ולפיכך אור גדול מדי לעולם קטן מבטלו. ואילו בעולם הזה יש "יתרון האור מן החושך" - אור מיוחד שאין כמותו באף עולם, אור הבא מן החושך. לכאורה החושך הוא היפוכו של האור, וכיצד ייהפך החושך לאור? אלא שאור זה בלתי מוגדר, ולפיכך ביכולתו להפוך אף את החושך לאור, לעשות את התחתון כלי לאור גדול, וללמד את הטיפש את שפתו של שלמה המלך. זהו הכוח שנתן הקב"ה לישראל בתורה שנקראת "עוז וכוח".
דיוק הלשון "בלי שום לבוש":
אדמו"ר הזקן כותב שאור ה' יתגלה לעתיד "בלי שום לבוש", ולא כתב "בלי לבוש". ויש בכך דיוק: שני סוגי לבושים ישנם - לבושים המסתירים ולבושים המגלים.
לבוש המסתיר: המלך יכול לבוא אל העם כשווילון או מסך סוגר עליו. משנסגר הווילון - אין רואים אותו כלל.
לבוש המגלה: המלך יכול לבוא אל העם בכתר מלכות, בבגדי פאר ובתכשיטים, "מלך ביופיו", והעם רואה אותו בפאר והדר. אף זה לבוש, אלא שהוא לבוש המגלה אותו. ואף על פי כן אין הוא מגלה אותו לגמרי, שהרי בביתו פנימה מסיר המלך אף לבושים אלו.
לסיכום: בחלק זה למדנו מדברי המדרש על שריפת המלאכים כי גילוי הגדול מיכולת הקליטה של עולם מסוים מבטל אותו, ומכאן השאלה כיצד יוכל העולם הזה לקבל את הגילוי הגדול שלעתיד לבוא. ביארנו את תשובת אדמו"ר הזקן, שהקב"ה נתן לישראל את התורה שנקראת "עוז וכוח", ועמדנו על ההבדל בין 'אור בלתי מוגבל' - שהוא אמנם אינסופי אך מוגדר לבוא בכל התפשטותו ועל כן שובר את המקום, לבין 'אור בלתי מוגדר' - שביכולתו להתאים עצמו למקום התחתון, כחכמתו של שלמה המלך שיכול היה לדבר אף עם הטיפשים. זהו "יתרון האור מן החושך" שבעולם הזה. לבסוף דייקנו בלשון "בלי שום לבוש", ופתחנו בהבחנה בין לבושים המסתירים ללבושים המגלים.
בחלק הבא נמשיך בביאור החילוק שבין לבושים המגלים ללבושים המסתירים, ובמשמעותו לגבי הגילוי שיהיה לעתיד לבוא.