הגענו בפרק ל"ו לדף מ"ו עמוד א' (עמוד 91), לשורה השישית מלמעלה - השורה הפותחת "יבטלו במציאות", בקטע המתחיל "ולזה נתן הקב"ה". נקדים חזרה קצרה על דברי השיעור הקודם, ומשם נמשיך.
בשיעור הקודם עמדנו על אחד היסודות הגדולים והחזקים שבחייו של יהודי ובתפקידו עלי אדמות: מדוע ירדה נשמתו לעולם הזה, מה מבקש הקב"ה מן העולם כולו, מהו היעד שאליו הוא צועד ומה צריך להתרחש בו. כל זה מקופל במשפט אחד שבמדרש (המובא בכמה מקומות), ואותו מבאר אדמו"ר הזקן בפרק זה, שכן בו הוא בא גם להשיב על אחת הנקודות המרכזיות שנידונו בפרקים הקודמים: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".
מהי "דירה":
לא נחזור על כל האריכות, אלא על עיקרי הנקודות. "דירה" פירושה מקום שבו המלך נמצא בשיא התגלותו - בלי שום כיסוי ובלי הופעה מסוימת המותאמת למקום שאליו הוא בא, אלא בדירתו הוא נמצא במלוא גילויו. והיכן מבקש המלך להימצא בשיא התגלותו? דווקא "בתחתונים".
מהם "תחתונים":
כאן הקשה אדמו"ר הזקן: מה שייך לומר כלפי הבורא "עליון" ו"תחתון"? הרי כלפי הקב"ה אין מעלה ואין מטה, והוא ממלא כל עלמין בשווה. אלא ביאר, שאין המדובר כלפיו יתברך, אלא כלפי הנבראים - על פי סדר ההשתלשלות.
הרמב"ם פותח את ספרו: "יסוד היסודות ועמוד החכמות - לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא". הקב"ה מציאותו מעצמותו, והוא בורא את כל העולם כולו.
יכול היה הקב"ה לברוא את העולם הזה התחתון באופן ישיר, בלי שום תהליכים; אך הוא בחר לברוא אותו דווקא לאחר סדר השתלשלות, שכל פרט ופרט ממנו מבואר בספרי הקבלה בהרחבה - אור אין סוף, החלל, עולם הקדמון, ומשם ואילך בסדר השלבים עד עולמות האצילות והבריאה. סדר ההשתלשלות (מלשון שלשלת) הוא מדרגה לדרגה, וככל שהעניין יורד דרגה נוספת יש בו פחות גילוי, כלומר יותר לבוש ויותר הסתר.
הצד המשותף לכל הדרגות, מן העליונה שבהן עד התחתונה שבהן, הוא שבכולן יש גילוי של משהו - ויחד עם זה אין זה גילוי מוחלט, אלא יש בו גם לבוש והסתר. זהו סדר ההשתלשלות: עוד פחות גילוי ועוד פחות גילוי.
אך בסוף סדר ההשתלשלות מתרחש דילוג - מעבר חד למצב חדש שאינו בא בתהליך: בריאת העולם הזה הגשמי שאנו נמצאים בו. מהותו של עולם זה היא שאין בו שום גילוי; הוא עולם חשוך באופן מוחלט. וכלשון התניא: "שיש השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה עד שנברא העולם הזה הגשמי".
ויש להדגיש: העולם הגשמי אינו נעשה גשמי מחמת סדר ההשתלשלות. אין הכוונה שהאור ירד ועוד ירד עד שנעשה עולם גשמי, שכן מירידה והשתלשלות של אור רוחני לא נעשה דבר גשמי. הגשמי נברא מפני שהקב"ה ברא אותו ורצה שיהיה עולם גשמי, אלא שבחר שבריאתו תבוא לאחר שיקדם לה סדר ההשתלשלות.
וכדי לסבר את האוזן נזכיר משל שכבר דובר בו: אדריכל היושב ומתכנן בית - אצלו נמצא כל המבנה המסובך בראשו, בצורה מרוכזת, בחכמה גדולה היודעת בדיוק היכן למקם כל דבר. הוא מעביר את רעיונותיו למהנדס או למנהל העבודה, לא באותו עומק שאצלו אלא בהתאם לרמתו; זה מעביר למי שתחתיו, וזה למי שתחתיו, עד שהדברים מגיעים לפועל הפשוט המניח לבנה על לבנה. אולם האם ריבוי הירידות של הרעיון - מן הראשון לשני, לשלישי ולרביעי - הופך את הרעיון עצמו לאבן? בסוף התהליך יש רעיון שכלי הנמצא ברמה נמוכה; אפילו יורידו אותו חמישים דרגות, לא יצא מפיו אבן. הירידה מצמצמת את השכל, עושה אותו פחות מופשט ופחות מסובך, אך לעולם אין השכל נעשה גשם.
זהו הנמשל: מירידת הרוחני מדרגה לדרגה נעשה פחות רוחני ופחות רוחני, אך אין הוא נהפך לגשמי. אין ביניהם מכנה משותף. סדר ההשתלשלות אינו נועד לכך שבסופו נגיע אל העולם הגשמי; העולם הגשמי נברא מפני שהקב"ה ברא עולם גשמי, חשוך, שמרגיש עצמו "יש" ומסתיר לגמרי.
אם כן, לשם מה נברא סדר ההשתלשלות?
אף שאין זה הנושא הנידון כאן באריכות, לשלמות העניין: אילו היה הקב"ה בורא את העולם הגשמי במישרין, בלי שיקדם לו סדר ההשתלשלות, לא היה קיים שום קשר בין הנברא לבורא במודעותו של הנברא. לא היה שייך כלל שהנברא יבין, ישיג או ירגיש - שהרי יש אלוקות שהיא תכלית האמת, ויש גשמי שהוא תכלית החושך, ואין ביניהם כל תקשורת. הקב"ה רצה שיהיה בכל זאת קשר בין הנברא לבורא, שהאדם יבין, ירגיש ויהיה לו תוכן בעבודתו; לפיכך יצר גם סדר השתלשלות רוחני, המצטייר ומשתקף בעולם הזה הגשמי, ודרכו יכול האדם להבין ולהרגיש במושגים רוחניים. אך לבריאת הגשמי כשלעצמו לא נדרש סדר ההשתלשלות.
העולם הזה - תכלית הכל:
נחזור לענייננו. העולם הזה הגשמי הוא התכלית והמטרה, וזאת רצה הקב"ה. הטעם הראשון והפשוט: כך רצה וכך בחר, "נתאווה". ומכל מקום ישנו בזה גם ביאור שאדמו"ר הזקן מבארו בכמה פרקים.
נאמר שהתכלית היא דרגה מסוימת בסדר ההשתלשלות - למשל עולם האצילות. מדוע ייחשב עולם האצילות לתכלית? משום שבו יש גילוי אלוקות ועוצמה. אך אם המבוקש הוא גילוי, הרי למעלה ממנו ישנן דרגות שבהן הגילוי גדול יותר, ועל כל דרגה שנצביע עליה יש גבוהה ממנה. נמצא שאם המטרה היא גילוי, אין כל אפשרות להצביע על דרגה אחת בסדר ההשתלשלות ולומר שהיא התכלית.
ומהי, אם כן, התכלית? דווקא העולם הזה הגשמי, שאין בו שום גילוי. זהו שרצה הבורא - "תחתונים", מקום חשוך שאין בו כלום. ולשם מה? כדי שהיהודי בעבודתו יהפוך את החושך לאור, בעבודת "אתכפיא סטרא אחרא". וכאשר היהודי עושה דבר עוצמתי זה והופך את החושך לאור, מתגלה כאן למטה אור גדול יותר מכל שבסדר ההשתלשלות כולו - מה שאין בכל סדר ההשתלשלות מתגלה כאן למטה, משום ש"יתרון האור מן החושך". זו נקודת המאמר.
לסיכום: למדנו כי כל תכלית הבריאה מקופלת במאמר "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" - "דירה" היינו מקום שבו המלך בשיא התגלותו, ו"תחתונים" היינו העולם הזה הגשמי שאין בו גילוי כלל. עמדנו על כך שסדר ההשתלשלות אינו הסיבה לגשמיותו של עולמנו, שכן מירידת רוחני אין נעשה גשמי (כמשל הרעיון האדריכלי שאינו נהפך לאבן), אלא נועד לאפשר קשר והבנה בין הנברא לבורא. וראינו כי אין להצביע על דרגה בסדר ההשתלשלות כתכלית, שהרי תמיד יש גילוי גדול ממנה; ולפיכך התכלית היא דווקא העולם החשוך, שבו הופך היהודי בעבודתו את החושך לאור, ומתגלה "יתרון האור מן החושך".
בחלק הבא נמשיך בלשונו של אדמו"ר הזקן בהמשך הפרק, ונעמיק בביאור העניין.