בחלק הקודם עמדנו על דברי חז"ל שהקב"ה נתאווה להיות לו דירה בתחתונים, ושאלנו: הרי גם עולם האצילות נחשב 'תחתון', שכן יש בו הסתר מסוים - ומהם אם כן ה'תחתונים' שבהם מדובר? להבנת הדברים יש להקדים ולבאר את המושג 'השתלשלות העולמות'.
מהי "השתלשלות העולמות":
הלשון 'השתלשלות' לקוחה ממשל השרשרת, וכדאי לדייק בפרטי המשל, שכן הם יסייעו להבנת הנמשל. בשרשרת גשמית כל חוליה קשורה לחוליה שמעליה, וקישור זה מתבטא בתחושתה: היא אינה נקודת ההתחלה, מעליה יש נקודה גבוהה ממנה, והיא באה ממנה, תלויה בה, מקבלת ממנה והיא המחזיקה אותה. הטבעת התחתונה חשה שהעליונה מעליה והיא מתחתיה.
כך הוא גם ברוחניות. סדר השתלשלות העולמות הוא שמעולם עליון - עולם שבו הגילוי רב יותר - נוצר עולם נמוך ותחתון ממנו, וכן הלאה בעולמות רבים. לאחר עולם הבריאה בא עולם היצירה, והמלאכים והנבראים האלוקיים שבעולם היצירה מרגישים את נמיכותם: הם חשים שמעליהם עולם גבוה יותר, בעל עוצמה וגילוי נעלים משלהם, ושכל כולם תלוי במי שמעליהם.
עצם התחושה שהנברא מרגיש עצמו "קטן" פירושה שהוא מכיר בכך שלא ממנו התחיל הכול, אלא הוא חוליה בשרשרת; הוא מרגיש את מוגבלותו ומרגיש שמעליו יש עליון ממנו. תחושה זו קיימת בכל העולמות.
בלשון אדמו"ר הזקן: "וירידתם ממדרגה למדרגה על ידי ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו יתברך" - כל ירידה מוסיפה כיסוי, הסתר והיעלם. אך אין זה היעלם האומר "איני מכיר כלל בכך שיש מעליי מישהו"; על אף ההיעלם, התחושה היא שקיים אור גבוה יותר בעולם שמעליו. זהו עניין השתלשלות העולמות: עוד היעלם והסתר ועוד היעלם והסתר, ועם זאת נשמר הקשר בין התחתון לעליון, והתחתון חש שאינו אלא 'ב'', ולפניו יש 'א'', וכן הלאה.
"עד שנברא העולם הזה הגשמי":
עד כאן שרשרת, וכאן מתרחש דבר דרסטי. העולם הזה הגשמי אינו חוליה נוספת בשרשרת ואינו חלק מהשתלשלות העולמות - הוא נברא. נהיה כאן דבר חדש, שלא ניכר בו כלל שהוא בא ברצף ובהמשכיות של משהו קודם: "עולם הזה הגשמי והחומרי ממש".
וכאן מדובר בתחושת הנבראים: כשמתבוננים בעולם, בשולחן או בעץ, האם ברור לעיניים הגשמיות שאין הוא אלא תוצאה של משהו עליון ממנו? מובן שיהודי הלומד תורה יודע זאת בשכלו, ואין המדובר בידיעה שכלית, אלא בשאלה מה העולם מטבע ברייתו זועק. וכל ישותו של העולם, מצד טבעו הטבעי, אומרת: "אני ואין עוד". הוא אינו מרגיש, אינו מכיר, אינו מודה, ואף בועט בכך; אין הוא רוצה שיספרו לו שהוא חוליה בשרשרת שמעליה יש גבוה ממנה.
אילו היה העולם חוליה נוספת בשרשרת, לא היה נראה כפי שאנו מכירים אותו, אלא אלוקי יותר, עדין יותר ובטל יותר - שהרי אז היה עליו להכיר בכך שמעליו עוד עולם ועוד עולם, עד שהיה מגיע לנקודת האמת. עצם ההכרה שיש משהו מעליי היא הכרה במוגבלות. כך בכל היררכיה של מפעל או של משטר: כשהתחתון יודע שאינו אלא החוליה האחרונה בכל התהליך, מכיר במוגבלותו ויודע שמעליו יש אחר - הוא בטל ומבוטל תמיד. בעולם הזה אין תחושה זו כלל, אלא תחושת האגו באופן מוחלט.
ויש להבחין בין החלק הרוחני שבעולם לחלקו החומרי: במוח יכול האדם להבין שאין דבר עושה את עצמו, שהקב"ה מהווה את העולם בכל רגע ורגע, ומהי השגחה פרטית - כל זאת יאמר לנו השכל. החלק הרוחני שבעולם מוכן להודות על האמת, משום שהוא באמת חוליה בשרשרת, ולפיכך הוא מכיר בקשר שלו למשהו רוחני גבוה ממנו. אך החומרי והגשמי שבעולם אינו מכיר בשייכותו למשהו עליון ממנו. העולמות שמעלינו רוחניים הם, והעולם הזה הוא היחיד שהוא פיזי - ופיזי פירושו מנותק, מנותק לגמרי מקודמיו.
לפיכך נשתנה כאן הדבר מן הקצה אל הקצה: בעולמות העליונים אפשר לומר שכאן יש גילוי רב יותר וכאן פחות, ואף בחוליה האחרונה שבשרשרת יש גילוי כלשהו - לא גבוה כשל החוליה שמעליה, אך יש בה משהו. ואילו בעולם הזה הגשמי אין שום גילוי כלל: חושך מוחלט, ישות עצמית, פעילות עצמאית ואגו.
"התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו":
מכאן נחזור ללשון חכמים, שהקב"ה רוצה דירה בתחתונים. כשאומרים חכמים "בתחתונים", כוונתם לתחתון האבסולוטי שיש. את העולמות שמעלינו אי אפשר לכנות תחתונים באופן מוחלט, מדוע? משום שעצם ההכרה והתחושה שיש משהו מעליי מוציאה אותם מכלל תחתון: הם מעט רוחניים, מעט עליונים, ויש בהם מן הביטול. אך הגשמיות של העולם הזה היא התחתונה שבכל, שכן כל זעקתה היא הסתר מוחלט - "והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בעניין הסתר אורו יתברך וחושך כפול ומכופל".
אין הכוונה שאין גלקסיה נמוכה יותר מן הגלקסיה שלנו, אלא שאין תחתון ממנו מבחינת ההסתר. ההסתר המוחלט ביותר נמצא כאן, ואין מושג, מקום או דרגה של חושך מוחלט, חושך כפול ומכופל, כמותו.
במה מתבטא החושך?
בכך שהעולם אינו מודה על האמת. אין צורך שהעולם יצעק "אין אלוקים"; די בכך שאינו צועק "יש אלוקים", די בכך שאינו אומר שכל כולו תלוי במשהו. עצם הדבר שאינו מודה בתלותו - זהו חושך כפול ומכופל.
"ומלא קליפות וסטרא אחרא":
ואדמו"ר הזקן מוסיף עוד: לא רק שהעולם חשוך ואינו מגלה את האמת, אלא "עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש לומר: אני ואפסי עוד". את העולם הגשמי החל הקב"ה לברוא ביום הראשון של הבריאה, אך בסוף ששת ימי בראשית, לאחר חטא אדם הראשון, נתוספה לעולם מכה נוספת והוא נתמלא קליפות וסטרא אחרא. משמעותן: לא רק שאין הוא מגלה את האמת, אלא הוא אף צועק "אין כלום, על מה אתה מדבר בכלל?" - זו נמיכות גרועה עוד יותר, שהן נגד השם ממש.
ראוי לשים לב להבדל שבין שני העניינים:
הקליפות והסטרא אחרא: באו בשלב מאוחר יותר, ביום השישי לבריאה, ומהן עתידים אנו להיפטר: הגאולה האמיתית והשלמה פירושה שהקליפות והסטרא אחרא ייעלמו.
הגשמיות והחומריות: מהן לא ניפטר. מה שיתרחש הוא שהגשמי עצמו יהפוך להיות דירה לו יתברך. אך כל זמן שאין מגלים בגשמי דירה להשם, הגשמי הוא חושך כפול ומכופל.
לסיכום: בחלק זה עמדנו על משמעות 'השתלשלות העולמות' - שרשרת שכל חוליה בה חשה שאינה ההתחלה, ושכל כולה תלויה במי שמעליה, וכל ירידה מוסיפה לבוש והסתר מבלי לבטל את הקשר לעליון. לעומת זאת, העולם הזה הגשמי אינו חוליה בשרשרת אלא בריאה חדשה, שאין ניכר בה כל קשר למה שקדם לה, וכל ישותה אומרת "אני ואין עוד". מכאן מתבררת הגדרת 'תחתון': אף עולם המכיר בכך שהוא חוליה בשרשרת נחשב תחתון, שכן יש בו כיסוי והסתר ביחס למי שמעליו - אך עצם ההכרה שאינו ההתחלה ושהוא קשור למה שלפניו מוציאה אותו מכלל התחתון ביותר. המקום התחתון ביותר הוא העולם הגשמי והחומרי, ותחתוניותו מתבטאת בכך שאינו מגלה את הבורא, ויתרה מזו - שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא הצועקות "אני ואפסי עוד".