מאמר המדרש הידוע קובע כי "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". הקב"ה, כביכול, חפץ שתהיה לו דירה. ומהי אותה דירה? שההתגלות שלו תהיה באופן מוחלט, ללא שום כיסוי - אפילו לא הכיסוי הדק ביותר, שכן גם הוא כיסוי. רצונו יתברך הוא להיות בהתגלות מוחלטת.
והיכן מבקש הקב"ה שתהיה אותה התגלות מוחלטת? למרבית הפלא: לא בגן עדן, לא בעולם הבא, לא בעולם האצילות ולא בעולמות העליונים - אלא דווקא בעולם התחתון הזה שאנו נמצאים בו, שם הוא רוצה את התגלותו בצורתה המלאה ביותר. [בהמשך הפרק נראה שגילוי כזה כבר היה בשעת מתן תורה]. זוהי התכלית של הכול, ואליה אנו שואפים להגיע.
מהו "תחתונים" ביחס לבורא?
את משמעות המילה "דירה" הבנּו, אך עדיין לא הובן מהו "בתחתונים". שהרי מה שייך לומר "תחתון" ביחס לבורא? וכי יש ביחס אליו דבר עליון יותר ודבר תחתון יותר, עד שיאמר שרצונו בדירה דווקא בתחתון? [וראוי לברר תחילה שאלה זו, ורק לאחר מכן לדון כיצד ייתכן שהעולם הזה יוכל להכיל גילוי שכזה]. וזו השאלה שאדמו"ר הזקן שואל מיד.
בלשונו: "והנה לא שייך לפניו יתברך בחינת מעלה ומטה" - לא שייך לומר כלפי הבורא שיש דבר עליון יותר ודבר תחתון יותר. בוודאי לא במובן הפיזי, ואף לא במובן העניני של רמה גבוהה ורמה נמוכה. מושגי מעלה ומטה שייכים רק בדברים מוגבלים: כאשר דבר מסוים מוגדר ברמה מסוימת ובתחום מסוים, ניתן לומר שיש משהו שמעליו ומשהו שמתחתיו. אך במי שאינו מוגדר בשום גדר, לא שייך כלל לומר מה למעלה ממנו ומה למטה ממנו.
וטעם הדבר: "כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשווה" - ביחס אליו הוא נמצא בכל המקומות ובכל העולמות בשווה, ואין אצלו מעלה ומטה כלל, אלא הכול נקודה אחת.
אם כן, מדוע בכל זאת קוראים לזה "מטה" ו"תחתון"? ביחס למי נאמרים הדברים? על כך ממשיך אדמו"ר הזקן: "אלא ביאור העניין, כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד, וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם". "קודם שנברא העולם" פירושו: קודם שנוצר מצב של העלם והסתר, קודם שנבראו נבראים שההוויה האלוקית מוסתרת ביחס אליהם. אז היה הוא לבדו יחיד ומיוחד, בלא שום הסתר והעלם.
ולכאורה, וכי לאחר שנברא העולם אין הוא יחיד ומיוחד? הרי למדנו באריכות בפרקים כ' וכ"א שגם עתה הוא יחיד ומיוחד, כלשון הידוע "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם". על כך אומר אדמו"ר הזקן: "וגם עתה כן הוא לפניו יתברך, רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו יתברך, שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו יתברך".
כלומר, גם עתה אין ביחס אליו הבדל בין קודם הבריאה לאחריה, והכול נקודה אחת. כל השינוי אינו אלא ביחס לנבראים המקבלים את החיות האלוקית - ומכאן מתחילה החלוקה: איזה נברא הוא, מהי עוצמתו, כמה החיות האלוקית מוסתרת ממנו וכמה היא גלויה לפניו. כאן נוצרו אינספור דרגות ועולמות, עליון יותר ותחתון יותר, וההבדל ביניהם הוא במידת הגילוי ובמידת הכיסוי: נברא שאצלו הגילוי גדול יותר נקרא "למעלה", ועולם שיש בו עוד כיסוי ועוד מסך המונעים ממנו לראות נקרא "תחתון" יותר.
כל לבוש הוא עוד הסתר ועוד עולם של העלם. הדבר דומה לאדם שאינו מסוגל להביט בשמש בעוצמת אורה: הוא תולה וילון, מוריד תריס ומחפש משקפי שמש, שכן דרוש לו כיסוי כדי שיוכל לעמוד באור. כך האלוקות מכסה את עצמה בהתאם לאותו סוג נברא שבאותה דרגה: נברא עליון יותר, שמסוגל לקבל יותר, אינו זקוק לכיסויים מרובים כל כך, וככל שהנברא נמוך יותר - נדרשים לו כיסויים רבים יותר.
אמנם אפילו הנברא הנעלה והעליון ביותר - גם ביחס אליו קיים כיסוי מסוים, שכן אילו לא היה שום כיסוי לא הייתה כלל מציאות של נברא. עצם המושג "מציאות" מלמד שכבר קיים כאן כיסוי כלשהו. נברא נקרא "עליון" משום שהכיסוי אצלו מזערי וקטן, אך כיסוי ישנו. וכך מן הנקודה הראשונה ואילך: בין אם מדובר בעולם האצילות, בין בספירות הגנוזות ובין בדרגות גבוהות מהן - כל דרגה אלוקית שאנו מדברים עליה היא כבר תחילתו של כיסוי.
ראיה לכך שהכיסוי קיים אף בדרגה העליונה ביותר מביא אדמו"ר הזקן מן הפסוק: משה רבנו ביקש מהקב"ה "הראני נא את כבודך", והשיבו הקב"ה "כי לא יראני האדם וחי". בפירוש הפשוט, כפי שלומדים עם ילד בחדר: אין מציאות שאדם יראה אותי וימשיך לחיות, שכן נשמתו תפרח מגופו ולא תוכל לעמוד בעוצמה.
אך יש בו פירוש עמוק יותר לרבותינו ז"ל: המילה "וחי" מתייחסת למלאכים, הנקראים "חיות" - כלשון התפילה "האופנים וחיות הקודש". לפי זה אומר הקב"ה למשה רבנו: לא האדם רואני ואף לא ה"חי" רואני. אפילו מלאך, שהוא לכאורה בדרגה אלוקית גבוהה, אינו רואה: הוא אמנם רואה יותר מן האדם, אך אין לומר שהוא רואה את האלוקות בטהרתה - גם עליו יש כיסוי.
נמצא אפוא שההגדרה של "תחתון" היא מידת הכיסוי וההסתר, והיא נאמרת ביחס לנבראים בלבד. ביחס לבורא אין כלל מושג של תחתון, שהרי אצלו הכול בשווה.
היכן, אם כן, מבקש הקב"ה את דירתו?
יש לדעת שכל ביטוי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, בגמרא ובמדרש, הוא מוחלט ומדויק עד תומו. וכאשר המדרש אומר שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים - הרי לפי מה שנתבאר, "תחתון" מתחיל כבר מן הנקודה הראשונה שיש בה כיסוי, ומשם ואילך הכול תחתון, אלא שיש כיסוי ועוד כיסוי. אם כן, לאיזה מקום התכוון המדרש? שמא "דירה בתחתונים" היא בעולם האצילות, שאף הוא בכלל תחתונים?
על כך ממשיך אדמו"ר הזקן: "וזהו עניין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה". "השתלשלות" מלשון שלשלת: כשם ששרשרת מורכבת מטבעות, וכל טבעת מחוברת לטבעת שאחריה ומובילה אליה, והטבעת התחתונה כל עמידתה במקומה אינה אלא מפני שהטבעת שמעליה אוחזת בה, והיא עצמה אינה אלא חוליה נוספת בשרשרת - וכך חוליה אחר חוליה, בתהליך ארוך של שלשלת. כך הוא הדבר בעולמות.
לסיכום: בחלק זה למדנו כי "דירה" פירושה התגלות מוחלטת ללא שום כיסוי, וכי ביחס לבורא אין כלל מעלה ומטה, שהרי הוא ממלא כל עלמין בשווה, וגם עתה הוא יחיד ומיוחד כקודם הבריאה. כל השינוי אינו אלא אצל המקבלים, המקבלים את אורו דרך לבושים רבים המכסים ומסתירים, ולפיכך "עליון" ו"תחתון" נמדדים במידת הגילוי והכיסוי. אף הנברא הנעלה ביותר אינו נקי מכיסוי, כמוכח מן הפסוק "כי לא יראני האדם וחי" - שאף מלאכים הנקראים "חיות" אינם רואים.
בחלק הבא נמשיך בביאור עניין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, ונראה לאיזה "תחתון" בדיוק מכוון המדרש באומרו "דירה בתחתונים".