בחלק הקודם עסקנו בקליפות הטמאות לגמרי, המסתירות ומכחישות את מציאות הבורא. גם הן מקבלות חיות אלוקית - "ולקבל חיותם וקיומם מדבר ה' ורוח פיו יתברך" - מן הדיבור האלוקי ומן הצמצום האלוקי. מובן שאין הן יכולות לקבל את החיות האלוקית בגילוי, שהרי כל מציאותם של אותם נבראים היא הכחשה ואי-הרגשה של האלוקות; ואף על פי כן, אין דבר שיכול להתקיים בלא הכוח האלוקי, ולפיכך מקבלים אף הם חיות מן האלוקות - "בהסתר פנים ובירידת המדרגות". הבורא נותן להם את החיות ומסתיר עצמו מהם, ומשום כך הם נקראים "אלוקים אחרים".
להבנת הקטע הבא בתניא נקדים כמה נקודות. בכל הנוגע לנבראים בכלל - ואף לנבראים שבקדושה - מצאנו בפסוקים שני ביטויים שונים ביחס שבין הכוח האלוקי לנברא:
"כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות" - מלשון חפץ, כלומר רצון.
"בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" - מלשון דיבור.
אין אלו ביטויים נרדפים, שהרי כל לשון מדויקת: 'חפץ' ו'דבר' הם שני עניינים שונים, וכל אחד מהם מדבר על דרגה אחרת. הדבר מבואר באריכות בחסידות, ובכלל זה בביאורו של הרבי הצמח צדק על פרק זה שבתניא.
מבואר בחסידות שבכל נברא ישנם, אם נחלק זאת בצורה פשוטה, שני חלקים:
עצם המציאות - עצם הישות, עצם היותו נוצר יש מאין, מציאות של דבר מוגבל, בלא להיכנס לפרטים: מה תכונותיו, מה צורתו, מה צבעו ומה יכולותיו - אלא עצם ההוויה בלבד.
הייחודיות הפרטית - התכונות והפרטים המיוחדים לכל נברא ונברא, וזהו כבר עניין של צמצום.
כך, הצד השווה שבין הדומם, הצומח והחי הוא עצם היותם נבראים יש מאין - מבחינה זו אין נפקא מינה אם מדובר בדומם או בצומח, שהרי בשניהם נוצרה מציאות של יש. לאחר מכן ישנם הפרטים: בצומח - יש עץ ויש עשב, יש בעלי סגולות לרפואה ויש להפך, בעלי רעלים; ובדומם - יש אבנים פשוטות, יש אבנים טובות ומרגליות, יש מים, וכן הלאה בכל דבר ודבר.
עצם הישות והחומריות נוצרת מן ה'חפץ', מן הרצון האלוקי שיהיו נבראים בעולם. אילו היו הנבראים נוצרים מן החפץ האלוקי בלבד, באופן מופשט, לא היה כל הבדל בין נברא לנברא, ולא הייתה ניכרת מעלתו של זה על זה ותכונתו השונה של זה מזה. לפיכך היה על אותו חפץ אלוקי להצטמצם עוד יותר, לרדת לפרטים ולהיכנס בכל נברא ונברא באופן אישי וספציפי, ביכולותיו ובכליו - וזהו הנקרא 'דבר ה''.
נמצא שבכל נברא ונברא ישנם שני הדברים: ההוויה הכללית שלו באה מן החפץ האלוקי, ואילו התכונות והדברים האישיים שלו באים מ'דבר ה''. במילים אחרות: חיות באופן מקיף - החיות הכללית, שהיא בחינת 'חפץ'; וחיות באופן פנימי - שהיא בחינת 'דבר'.
מה הדין בנבראים שהם עבודה זרה - הקליפות והסטרא אחרא? אף בהם ישנן שתי הבחינות: החיות הכללית המקיפה והחיות הפנימית. אלא שמציאותם אינה כלי כלל לגילוי הכוח האלוקי, ואדרבה - היא מנגדת לו. לפיכך מבאר כאן אדמו"ר הזקן שנבראים אלו נקראים "אלוקים אחרים", ומביא בפרק שתי סיבות לכינוי זה: מצד החיות המקיפה, ומצד החיות הפנימית - ונעמוד על כל אחת מהן בפני עצמה.
['אלוקים אחרים' הוא כינוי לאותם כוחות של עבודה זרה. פעם נשאל הרבי כיצד יש לומר כשמדובר בעבודה זרה, והוא מדייק מאחד מביאורי הרמב"ן על התורה שגם שם יש לומר "אלוקים" בק'].
למילה "אחרים" יש צליל כמו "אחוריים", היינו הצד האחורי. ומה ההבדל בין פנים לאחור? כאשר אדם נותן לחברו דבר בפנים, הרי הוא נותן לו בכל ליבו ובכל פנימיותו; ואילו כשהוא משליך לו דבר מאחוריו - או שהנתינה נעשית דרך אגב, בלא לשים לב אליו, או שאין הוא יכול לסובלו ואין לו ברירה, ולכן הוא זורק לו זאת בדרך של אחוריים.
וכלשון אבות דרבי נתן על דברי המשנה "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות": "שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ - מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום - מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם". נתת לו כל טוב, אך לא הסתכלת בפניו - כאילו לא נתת כלום. 'פנים', אפוא, מורה על נתינה שיש בה חשק ורצון, הנאה ושמחה.
כל הנבראים הללו, הקליפות והסטרא אחרא, נבראו בידי הקב"ה. ומדוע בראם? כמבואר כאן בתניא, משום שרצה שתהיה בעולם בחירה חופשית, כלשון הפסוק "נתתי לפניך את הטוב ואת הרע", ולכן ברא בעולם גם טוב וגם היפך הטוב. אך האם הוא רוצה בהם? האם יש בהם מטרה כשלעצמם? בהם עצמם אין שום מטרה, ולא נבראו אלא כדי שיהיה בעולם איזון ניכר, ואילו בהם עצמם אין לו שום רצון.
נמצא שבריאתם הייתה באופן של אחוריים: הכוח האלוקי אינו חודר בהם בצורה פנימית. אין לומר כלפי הבורא שהדבר נעשה בלית ברירה - שהרי "מי יאמר לו מה תעשה" ואין מי שיכריח אותו - אך אין זה ברצון פנימי.
משל למה הדבר דומה: אדם הנכנס לחנות לקנות לחם, אומר למוכר "תן לי לחם" ומשלם לו. וכי הוא רוצה לשלם? את הלחם הוא רוצה, ומכיוון שהוא יודע שאי אפשר לקבלו בלא תשלום - הוא משלם. אי אפשר לומר שאינו רוצה לשלם, שהרי בפועל הוא משלם; אלא שרצון זה הוא כבעל כורחו - מעשה הנעשה לא באופן של פנים אלא באופן של אחוריים.
דוגמה נוספת: אייכמן ימח שמו, שהוחזק כאן בארץ עד למשפטו, ובמשך הזמן הזה ניתן לו טיפול טוב, רופאים ומזון, ושמרו על שלומו. וכי באמת רצו בו ובבריאותו? הרי בסופו של דבר עשו בו את שהיה צריך לעשות. כך גם כאן: כוחות הטומאה והסטרא אחרא קיימים בינתיים, עד שיקוים "בילע המוות לנצח", והקב"ה יבטל את כל כוחות הטומאה והסטרא אחרא מן העולם. ובינתיים - קיומם הוא באופן של אחוריים.
זהו אפוא ביאור החיות הכללית המקיפה הקיימת גם בהם: אי אפשר לומר עליהם שהיא בבחינת 'חפץ', רצון פנימי, ולכן נקראים הם "אלוקים אחרים" - מפני שהיא בחינת אחוריים.
בלשון אדמו"ר הזקן: "ולכן נקראים אלקים אחרים מפני שיניקתם וחיותם אינה מבחינת פנים" - היניקה והחיות של אותן קליפות וסטרא אחרא אינן באופן של פנים ופנימיות - "אלא מבחינת אחוריים דקדושה". הם מקבלים מן הקדושה, שהרי לא ייתכן שדבר יקבל חיות בעולם שלא מן הקדושה, הכל בא מן הבורא ואין מקורות אחרים; אלא שקבלה זו היא בבחינת אחוריים, באופן שאין זו התכלית ואין זו המטרה.
"ופירוש אחוריים כאדם הנותן דבר לשונאו שלא ברצונו שמשליכו לו כלאחר כתפו" - כאדם הנותן דבר לשונאו שלא ברצונו: אין הוא רוצה לתת לו, אלא שאין לו ברירה, ולכן הוא זורק לו זאת מאחורי כתפו, דרך אגב.
[ראוי להעיר: תיאור זה של 'אחוריים' ושל נתינה 'דרך אגב' עלול להיראות כפוגע בשלמות שבקדושה, שהרי לא ייתכן שצד אחד למעלה יהיה עשוי בשלמות וצד אחר לא. אלא שהמשל נאמר בשבילנו, בשביל הנבראים, כדי שנוכל להבין; ובוודאי שבחינת האחוריים שלמעלה עמוקה ונעלית הרבה יותר מנתינה שמאחורי הגב כפשוטה. ונקודה זו עצמה היא כל תוכנו של פרק כ"א שלמדנו].
לסיכום: בחלק זה למדנו שאף הקליפות והסטרא אחרא מקבלות חיות מדבר ה' ורוח פיו, בהסתר פנים ובירידת המדרגות. הקדמנו את ההבחנה שבין 'חפץ ה'' - החיות המקיפה המהווה את עצם ישותו של הנברא, לבין 'דבר ה'' - החיות הפנימית שממנה באות התכונות הפרטיות של כל נברא. שתי בחינות אלו קיימות גם בקליפות, ומשתיהן נקראות הן "אלוקים אחרים". עמדנו על הסיבה הראשונה, מצד החיות המקיפה: "אחרים" מלשון אחוריים - יניקתם אינה מבחינת פנים אלא מבחינת אחוריים דקדושה, כאדם הנותן לשונאו שלא ברצונו ומשליך לו כלאחר כתפו.
בחלק הבא נעסוק בסיבה השנייה שבפרק - מדוע נקראים הם "אלוקים אחרים" גם מצד החיות הפנימית.