השיר שלפנינו נקרא "שיר האלף" או "שיר הא'", על שם הפסוק שבתוכו: "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה". כבר בתחילת שיר השירים הזכרנו את הכתוב על שלמה המלך "ויהי שירו חמישה ואלף", ויש שביארו שהכוונה לאלף וחמישה שירים שחיבר. אך המלבי"ם מבאר אחרת: "ויהי שירו" - זהו שיר השירים, "חמישה" - חמישה שירים כלולים בו, ואותם ראינו עד כה, עד היפרדות הנפש מן הגוף, "ואלף" - זהו שיר הא', השיר שבו מוזכר "האלף לך שלמה".
מהו עניינו של השיר הזה? אומר המלבי"ם שזהו עוד נספח קטן, שבו מתארת הרעיה כיצד היא שופכת את שיחה בעד האחות הקטנה שיש לה, ומבקשת שהמלך לא יחשוק בה. כאן אנו רואים גם את תשובת הדוד וגם את תשובת האחות עצמה. מי היא האחות הקטנה, מיהו הדוד שממנו מבקשת הרעיה שישמור שהמלך לא יחשוק בה, וכיצד כל זה מתחבר לשלמה ולכל העניין - את זה נראה בחלק המליצה. תחילה נעמוד על חלק המשל כפשוטו.
אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, מַה־נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּהּ׃ (ח, ח)
הרעיה אומרת: יש לנו אחות קטנה, ועדיין שדיים אין לה - כלומר עדיין לא נכון לה צמח, וסימן זה מבטא את המוכנות לנישואין. ומה נעשה לה ביום שידובר בה להינשא אל המלך? שמא שלמה המלך יבקש אותה, והיא עדיין בלתי מוכנה.
אִם־חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף, וְאִם־דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז׃ (ח, ט)
משיב לה הדוד: אם חומה היא, כלומר אם תהיה סגורה כחומה ולא תתרצה כלל לשלמה, "נבנה עליה טירת כסף" - נעשה לה מסגר של טירה חזקה העשויה מכסף. וכסף מלשון כיסופין: ניתן לה בעל שהיא תכסוף אליו, ואליו תהיה תשוקתה, והוא יוציא אותה מארמונותיו של שלמה.
אבל "אם דלת היא" - אם היא פותחת את עצמה, פותחת דלתיה לאהבת שלמה, אזי "נצור עליה לוח ארז". הארז הוא דבר שאינו מתקיים, דבר נרקב וכלה, ופירוש הדבר שנפקיר אותה בפני שלמה. הכול תלוי אפוא בה: אם סגרה עצמה בפניו - ניתן לה בעל שתהיה כוספת אליו; ואם לא סגרה עצמה בפניו - כבר אין מה לעשות.
אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם׃ (ח, י)
משיבה האחות: אני סגורה כחומה, ושדיי קשים מלהיכבש כמגדלות החזקים - כלומר לא פתחתי את עצמי לקראת שלמה. ועד עתה הייתי בעיניו כמוצאת שלום, שעדיין לא הגיע זמן התור ולא הגיעה עת דודים, ושלמה לא קרב אליי. שלום לי עמו, שלמה עדיין לא קרב אצלי.
כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת־הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים, אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף׃ (ח, יא)
כאן מדברת הרעיה: כרם היה לשלמה בבעל המון - שם של מקום - והכרם היה גדול כל כך, עד שהנוטרים ששמרו עליו, כל אחד מהם היה מביא לו אלף כסף בשכר פירותיו. כך היו משלמים עבור פירות הכרם.
כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי, הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת־פִּרְיוֹ׃ (ח, יב)
אומרת האחות: הנה, ראו, הכרם שלי לפניי - שלמה נתן לי את הכרם הזה במתנה, שהרי הייתי בעיניו כמוצאת שלום, כמו שנאמר. אבל עתה היא מכריזה שאין היא רוצה להחזיק בכרם הזה כלל: "האלף לך שלמה" - מה הביאו בעבור פירותיו? אלף כסף; והיא מוותרת עליו. שלמה נתן לי את הכרם במתנה, ואני מוותרת: קח לך את הכרם, והחזק לעצמך את האלף כסף שניתן לי בעבורו. וגם המאתיים הראויים לנוטרים את פריו - אף מהם איני רוצה ליהנות.
הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי׃ (ח, יג)
עתה פונה הדוד אל האחות הקטנה ואומר לה: את היושבת בגנים, לא התרחקת אל המדבר כאחותך, אלא ישבת בגנים הסמוכים לעיר. ובמקום הסמוך לעיר יש חברים המקשיבים לדברייך, שהרי כשאדם נמצא בקרבת העיר, אנשים שומעים את דבריו והוא מצוי בחברת בני אדם. לפיכך אומר לה הדוד: איני יכול להתייחד עמך מקרוב, שכן החברים המקשיבים לקולך ישמעו את אשר נשיח בינינו. ועל כן בקשתי היא "השמיעני את קולך" - השמיעי לי את קולך מרחוק בכל פעם.
בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה־לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים׃ (ח, יד)
גם היא מתייראת מן השומרים, ולכן היא אומרת לו: ברח דודי, ודמה לך לצבי. כשם שהצבי רץ כל הזמן, כך גם אתה בוא ולך לפרקים, ושוב אליי בכל פעם מחדש.
בשיר האלף, שהוא נספח קטן לחמשת השירים שקדמו לו, שופכת הרעיה את שיחה על אחותה הקטנה שעדיין אינה מוכנה, ושואלת מה יהא עליה ביום שידובר בה. הדוד משיב שהכול תלוי בה: אם תעמוד כחומה בפני שלמה - תיבנה עליה טירת כסף, בעל שאליו תכסוף ויוציאנה מארמונות שלמה; ואם דלת היא ותפתח עצמה - נצור עליה לוח ארז, ותופקר בפניו. האחות מעידה על עצמה "אני חומה", ומוותרת על כרם שלמה כולו - האלף לשלמה והמאתיים לנוטרים. בסיום מבקש הדוד שתשמיע לו את קולה מרחוק, מפני החברים המקשיבים, והיא מבקשת ממנו לברוח כצבי ולשוב אליה לפרקים. עד כאן חלק המשל, ומכאן נפנה לראות את הנמשל שהשיר הזה בא לבטא.