ספר ירמיהו פרק מז. אשר היה דבר השם אל ירמיהו הנביא אל פלשתים בטרם יכה פרעה את עזה. מסביר המלבים פרעה הכה את עזה כאשר מצרים יצאו לעזור לצדקיהו, לאחר מכן הוא שב לארצו ובחזרתו שטף את עזה אומר המלבים כמו שמופיע בסדר עולם.
לאחר מכן נבוכדנצר החריב את כל פלשתים. פלשתים זה אלה היושבים בעזה. אנחנו מחכים שזה יקרה גם עכשיו, אבל חזון למועד. והטעם שהוא החריב אותם, מה היה העניין של נבוכדנצר ללכת ולהחריב את פלשתים? כיוון שפלשתים היו עוזרים לצור. הם היו בעלי בריתם של צור. נבוכדנצר היה לו מלחמה עם צור. אז החבר של האויב שלי, אויב שלי. והיות והם מיודדים, הם מסייעים לאנשי צור ולנבוכדנצר יש מלחמה עם צור, אז יש לו גם מלחמה איתם. היות וכן, נבוכדנצר החריב את פלשתים.
הסיבה הייתה כדי שלא ימצאו עזרה מהם כאשר הצרים יבקשו את עזרתם של אנשי עזה, הם יראו שאין מי שיעזור להם. הנבואה הזאת היא נבואה שאנחנו נראה בה בעיקר את חורבן פלשתים על ידי נבוכדנצר, שזה היה חורבן מוחלט. והחורבן הזה היה חורבן הגמור ולכן דווקא אותו הוא מדגיש יותר מאשר פרעה שהכה את עזה כשיצא ממצרים אחרי שהלך לעזור לצדקיהו, הוא חזר ובחזרה אמרנו והכה את עזה. אבל החורבן המוחלט היה אצל ועל ידי נבוכדנצר.
כה אמר השם הנה מים עולים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה עיר ויושבי בה וזעקו האדם והליל כל יושב הארץ. כה אמר השם הנה מים עולים מצפון, מים עולים הכוונה מים מתגברים, כמו תעלה המלחמה, הכוונה תתגבר המלחמה. המים אומר הרדק זה משל על כשדים שהם באים מצפון כמים שוטפים. ופרעה הכה את עזה ונבוכדנצר כמו שאמרנו יחריב את הכל, אז כמו שמים שוטפים הם לא משאירים כלום, שוטפים הכל, לכן הוא ממשיל כעת את נבוכדנצר כמים.
המלבים מסביר שמה שכתוב וישטפו ארץ, הרי אתה אומר וישטפו ארץ ומלואה עיר ויושבי בה. מה הכפילות? הוא אומר בהתחלה הם ישטפו ארץ, זה את הארץ עצמה, את השדות, את הכרמים. לאחר מכן הם ישטפו את הערים, שזה עיר ויושבי בה. ואז וזעקו האדם, כדרך שבבוא שטף מים אומר המלבים זועקים לברוח על הספינות, יש צונאמי כולם בורחים. והליל כל יושב הארץ, כל יושבי הארץ הליל, הליל זה מלשון יילילו, כן? יילילו כל יושבי הארץ על איבוד הקניינים, על איבוד הבית, על איבוד ממונם.
מקול שעטת פרסות אביריו מרעש לרכבו המון גלגליו לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידיים. אומר המלבים שהנביא כאן בא לומר לך, דע לך, פה זה יהיה יותר חמור ויותר חריף משטף מים. הוא אומר כאן זה יהיה מקול שעטת פרסות אביריו. מקול שעטת הפרסות, השעטה זה ההכאה שהסוס מכה ברגליו בכוח בארץ, זה נקרא שעטה. מקול שעטת פרסות אביריו, השעטה של הפרסות של הסוסים האבירים, הרעש של הרכב, ההמון של הגלגלים, כל אלה יגרמו לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידיים.
לא הפנו אבות אל בנים מסביר המלבים שכאשר יש שטף מים רבים, כל אב פונה להציל את הבן שלו. כאשר יש צרה אז כל אחד הולך להציל את הקרובים לו. הוא אומר אבל בשטף הזה של הגדודים ששטפו את הארץ, הוא אומר בזה יהיו ידיהם רפות. לא הפנו אבות אל בנים, זאת אומרת כאשר יש לך עדיין קצת כוח אתה עוד דואג לבנים. אבל כשבן אדם אין כוח אז הוא מציל את עצמו. הוא עכשיו בהישרדות, איך הוא עצמו שורד את הצרה. וזה מה שהוא אומר כאן, לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידיים, כיוון שלא יהיה כוח אז מי יחשוב על להציל בניו? הוא עכשיו יחשוב איך הוא עצמו לא טובע.
על היום הבא לשדוד את כל פלשתים להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר כי שודד השם את פלשתים שארית אי כפתור. על היום הבא לשדוד את כל פלשתים, דהיינו שלא תאמר שהנבואה שעכשיו נמסרת לנו היא מתארת את מה שעתיד לקרות כעת, כמו שאמרנו שהרי פרעה בתחילה הלך והכה את עזה. אז אולי אתה תחשוב שאני מדבר על הכאת פרעה. הוא אומר לך לא, זה זה היה בקטן. מה שעשה פרעה היה רק קדימון למי שיבוא וישטוף ולא ישאיר מאומה. הנבואה כאן היא בעצם על משהו שהוא עתיד להיות ולכן הוא אומר על היום הבא לשדוד את כל פלשתים, לא על היום הזה שעכשיו פרעה מגיע ורק כמו שאמרנו רק מכה אותם מכה קלה, אלא אנחנו מדברים על היום שבו ישודדו כל פלשתים.
והסיבה היא למה הוא ישדד את כל פלשתים? כדי להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר. כמו שהסברנו כיוון שהיה פה חשש שמא צור וצידון הם יעזרו מכוח פלשתים ולנבוכדנצר היה מלחמה עם צור וצידון, היות וכן הוא הלך להשמיד כעת את העוזרים של צור וצידון. דבר נוסף הוא אומר לך, היה פה עניין בהשגחה מאת השם, כי שודד השם את פלשתים שארית אי כפתור, מכיוון שהפלשתים הם אחים של כפתור.
באה קורחה אל עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם עד מתי תתגודדי. באה קורחה אל עזה, עזה שכבר נחרבה מפרעה, אז השערות שלה מה שנקרא כבר נידלדלו. הוא אומר עכשיו יהיה פה קרחת מוחלטת. עד עכשיו היה קצת שערות מדולדלות, אבל עכשיו באה קורחה, יבוא כאן מישהו שיעשה קרחת מוחלטת. כך גם כן הוא אומר נדמתה אשקלון, אשקלון שכבר כמו שראינו נשדדה, אתה מה שהיה שם נדמה, נדמה זה לא במובן נדמתה לא במובן של דומה, אלא מסביר המלבים שזה במובן של נכרת, השם הדימנו ועוד ביטויים שראינו לאל שהכוונה היא בביטוי של הכרתה. אז הנה בוא תראה העמק נחרב, לא נשאר כלום, שארית עמקם לחלוטין כלה.
עד מתי תתגודדי, מה זה עד מתי תתגודדי? מסביר המלבים שכאן זה מעין מליצה הלצית. כיוון שהוא נתן לנו מליצה של קרחת, יבוא מישהו ויעשה לכם קרחת גמורה, עוד נשארו קצת שערות אבל יבוא מישהו ויקרח אתכם לגמרי. הוא ממשיך באותה מליצה הלצית, על מי דרכם היה לעשות קורחה? למת. כיוון שהיה דרכם לעשות קורחה למת, אז הוא ממשיך עם הכיוון הזה ואומר עד מתי תתגודדי. כתוב לא תתגודדו ולא תשימו קורחה בין עיניכם למת. אז הוא אומר הקורחה כבר באה, הנה אתה רואה שכבר נהייתם קירחים. ואת תתגודדי גם כן, מה זה תתגודדי? היו שורטים את בשרם על המת, עושה שרט בבשרו לאות צער. אז כיוון שהתחיל בדימוי של קורחה שזה מבטא אבלות, אז הוא ממשיך גם בתתגודדי.
הוי חרב להשם עד אנה לא תשקטי האספי אל תערך הרגעי ודומי. מסביר המלבים הוי חרב להשם עד אנה לא תשקטי, אחרי שחרב השם באה עליהם פעמיים, אומר להם כעת כביכול מתי כבר תשקוט החרב? או האספי אל תערך, פירושו של דבר זה מליצה שהמחריב ישוב לארצו, לא יחריב ולא יחריד ולא ירעיש עוד ממלכות. התער, וחרב הוצאת מתערה שלפת נגד צורריך, החרב יש לה מקום שלתוכו מכניסים, מעין נדן שלתוכו מכניסים את החרב, זה נקרא תערה. על כל פנים הוא אומר הרגעי ודומי, זה פנייה אל החרב, על כל פנים את החרב אפילו שאת עדיין מחוץ לתערך, כדאי שמה שנקרא תרגעי קצת ודומי, תהיי דוממת, לא תהרגי בתמידות.
איך תשקטי והשם ציווה לה אל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה. איך תשקטי, הוא משיב ואומר הדבר בלתי אפשרי. אתם כביכול אומרים עד מתי תתגודדי, הוי חרב להשם עד אנה לא תשקטי, כביכול כמה זמן תמשיך החרב ותאכל שם באשקלון? אומר המלבים איך אתה רוצה שהחרב תשקוט? הרי השם ציווה לה אל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה. הרי השם יעד אותה וציווה לה, ציווה לה זה נבוכדנצר פה הוא שליח מאת השם להחריב ממלכות. דבר נוסף מסיבה טבעית, אשקלון ואל חוף הים שם יעדה, היות והיה לו מלחמה עם צור וצידון שיושבים בים, ופלשתים הם יושבים בחוף הים והם היו עוזרים לצור, אז הוא יעד את החרב שלו להכרית את יושבי הים העוזרים לצור. אז יש פה שני דברים, יש פה א' עניין השגחי משמיים, ויש פה גם כן עניין שנדמה לנו כעניין טבעי, שהוא שנבוכדנצר לא רוצה שיהיו עוזרים לבעלי מלחמתו, לאלה שהוא נלחם נגדם, ולכן הוא הולך להשמיד את אשקלון. כך שלמעשה יש לנו פה שתי סיבות חזקות, הן סיבה טבעית והן סיבה שמימית להביא את החרב על אשקלון, היות וכן אל תשאל עד אנה לא תשקטי. עד אנה לא תשקטי? עד שנבוכדנצר יסיים את עבודתו, עד אז לא תשקוט החרב.