ירמיהו פרק מ"ד. הדבר אשר היה אל ירמיהו אל כל היהודים היושבים בארץ מצרים היושבים במגדול ובתחפנחס ובנוף ובארץ פתרוס לאמור. כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים ועל כל ערי יהודה והינם חורבה כהיום הזה ואין בהם יושב. כשבן אדם רואה שיש איזושהי צרה, איזשהו אסון, אז הוא מנסה לבדוק מה הגורמים, ממה זה נובע, האם לפני כן היו אלו נסיבות שהביאו לצרה ולאסון הזה. עכשיו, כשהוא מוצא איזה סיבה מוקדמת, הוא מברר האם הסיבה הזאת גרמה או שלא הסיבה הזאת, אולי יכול להיות שזה מסיבות אחרות. כאשר בא הנביא מראש ומכריז על דבר מסוים שיקרה, פה אין מקום להתחיל לברר. כי זה לא מקום שיש להסתפק, תשמע אולי זה גרם אולי לא. כן נכון, זה לפני כן הבעיה הזאת הייתה לפני כן, אבל אינני בטוח ששחיקת הצמיגים היא זאת שגרמה לתאונה. יכול להיות עוד הרבה סיבות אחרות, יש אנשים עושים תאונות גם עם צמיגים חדשים. אבל כשבא נביא ואומר לך תדע לך, יש לך בעיה כזאת וכזאת, ואם הבעיה הזאת לא תתוקן, תוך זמן כך וכך יקרה כך וכך. וזה קרה, פה אין מקום להגיד טוב בוא נבדוק האם הסיבה היא הייתה הגורם. הנביא הודיע את זה מראש. וזה מה שהוא בא ואומר להם כאן. אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים ועל כל ערי יהודה והינם חורבה היום הזה ואין בהם יושב. הוא אומר להם אתם ראיתם איזה רעות נוראות שהם היו עושים ובעקבות זה איזה צרה גדולה נחתה עליהם. מפני רעתם אשר עשו להכעיסני ללכת לקטר לעבוד לאלוהים אחרים אשר לא ידעום המה אתם ואבותיכם. ולמה זה? פה אין ספקות, שזה בגלל הרעה אשר עשו להכעיסני. לא בגלל תשמע, היה פה בעיות מדיניות, הם הרגיזו את נבוכדנצר, ונבוכדנצר היה מגלומן והוא לא היה מוכן בשום אופן לקבל את זה ו... כל זה תירוצים. הוא אומר להם הסיבה היא מפני רעתם אשר עשו להכעיסני. אז זאת הסיבה היחידה. ואל תסתפקו האם זה הגורם, כי הנה הוא בא ואומר להם ואשלח אליכם את כל עבדיי הנביאים השכם ושלוח לאמור אל נא תעשו את דבר התועבה הזאת אשר שנאתי. זאת אומרת, הייתה כאן אזהרה מראש, שאומרת אם תעשה א' תקבל ב'. אחרי שזה בא, יש מקום להסתפק לא, אולי זה לא בגלל זה? אני הרי התרעתי. אני הרי הזהרתי. אני הרי אמרתי מראש שהדבר הזה יגרום אחריו ויגרור אחריו תוצאות הרסניות. ולא שמעו ולא הטו את אוזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר לאלוהים אחרים. לא רק שלא שמעו, אלא גם לא הטו את אוזנם לשוב מרעתם. גם לא לעשות תשובה וגם לא להפסיק את מעשיהם הרעים. יש בן אדם שלא עושה תשובה על מעשיו הקודמים, אבל לפחות הוא לא ממשיך בהם. יש בן אדם שלא די שלא עושה תשובה על מעשיו הקודמים, עוד ממשיך וחוטא וכושל באותם עוונות עצמם. אז הוא אומר כאן, א' לא שמעו. דבר שני אפילו להטות את אוזנם לא היו מוכנים לשוב מרעתם. ולא רק לא היו מוכנים לשוב מרעתם, אלא עוד המשיכו לבלתי קטר לאלוהים אחרים, עוד היו ממשיכים לקטר לאלוהים אחרים. ותתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחוצות ירושלים ותהיינה לחורבה לשממה כיום הזה. אומר וזאת הסיבה אם כן שבגללה חמתי ואפי בערו בערי יהודה. אומר להם הנה תראו, הפכו להיות חורבה ושממה וכל זה הזהרתי מראש, אז כאן אין ספקות שזה בגלל מעשיהם השליליים.
ועתה כה אמר השם אלוהי צבאות אלוהי ישראל למה אתם עושים רעה גדולה אל נפשותיכם להכרית לכם איש ואישה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית. אומר להם למה אתם במעשים שאתם עושים כעת, אתם מביאים רעה גדולה על נפשותיכם. למה? שעכשיו לא יהיה מה שהיה קודם. בעבר כילה חמתו על העצים ועל האבנים. והנה ראינו ותבער אפי בערי יהודה ובחוצות ירושלים. הערים והחוצות נחרבו. אבל פה הוא אומר להם אתם כבר עושים רעה גדולה אל נפשותיכם. פה כבר אין עצים ואבנים. אז פה אם יהיה פגיעה במה זה יהיה? בנפש חלילה. וזה יגרום חלילה להכרית לכם איש ואישה עולל ויונק מתוך יהודה, הכוונה מגולת בני יהודה, לבלתי הותיר לכם שארית. פה כבר אין עצים ואבנים. להכעיסני במעשי ידיכם לקטר לאלוהים אחרים בארץ מצרים אשר אתם באים לגור שם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ. אומר להם אתם חושבים שאתם לא כבר לא מחויבים לקיום מצוות התורה, אתם כבר במצרים, אתם לא בארץ הקדושה. הוא אומר להם תדעו לכם שבזה הרעה שלכם כעת תהיה כפולה. א' הכרית לכם, חס ושלום תיכרתו לגמרי. דבר שני, כעת שאתם בין הגויים יש פה אלמנט נוסף והוא חילול השם. אתם נמצאים בין הגויים והגויים האלה אתם מביאים את זה שאתם נהיים לחרפה בכל גויי הארץ. זה העם שקיבל תורה? זה העם שהיה אמור להיות אור לגויים? תראה אותו מגיע לכאן למצרים בשביל מה? בשביל לעבוד את עבודה זרה, את העבודה זרה של מצרים. הוא אמר להם בזה אתם מגדילים חטאתכם פי כמה.
השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעותיכם ואת רעות נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחוצות ירושלים? האם אתם שוכחים את הסיבה שגרמה לכל הרעות אשר מצאו אתכם שם בארץ יהודה ובירושלים? האם אתם שוכחים את מה שעשו מלכי יהודה שעוד חטאו והחטיאו בפרהסיה? האם יש איזשהו ספק שזה מה שסובב וגרם את כל הרעה? האם יש איזשהו ספק שכל מה שנגרם לכם היה בגלל עוונותיכם? אז איך אתם ממשיכים לעשות את אותם דברים גם כאן במצרים? לא דוכאו עד היום הזה ולא יראו ולא הלכו בתורתי ובחוקותיי אשר נתתי לפניכם ולפני אבותיכם. הלב שלהם לא נהיה מדוכא מהרעה שהם קיבלו. זה לא הועיל בבחינת תשב אנוש עד דכא. כשהוא הגיע לדכדוכה של נפש אז הוא שב. זה לא הועיל. הנה אתם רואים לא דוכאו עד היום הזה. כל מה שקיבלו משאיר אותם באומץ לבבם ובעיקשותם. הם ברחו למצרים כי הם חששו, הם פחדו מנבוכדנצר שיבוא וינקום בנו על זה שאנשים מתוכנו הלכו והרגו את הנשיא שהוא המליך. אבל הם ציפו ששמה יהיה להם הגנה. ומפני ירמיה רואה ששם במצרים הם עדיין ממשיכים להכעיס את בורא עולם.
לכן כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל הנני שם פניי בכם לרעה ולהכרית את כל יהודה. הנני שם פניי בכם לרעה. כאשר הרי לכאורה תמיד לשים פניי בהם זה לרעה. מה מה התחדש כאן שזה לרעה? אלא ראינו שהמלבי"ם הסביר לאל שהחורבן שהיה בירושלים היה לטובה. וכך הוא הסביר את כילה חמתו בעצים ובאבנים, זה היה חורבן לטובה. מה זאת אומרת חורבן לטובה? כמו שאם אני עכשיו אלך ואכרית את כל הפירות מן העץ, אפיל אותם, את כולם אשחית לאדמה וארמוס אותם, זה רעה גדולה, הרסתי את כל הפירות. אבל מאידך גיסא זה לטובה, כי מתוך זה עכשיו הפירות ירקבו בארץ, הגרעינים יתחילו להוציא לנץ ולנבוט ויגדלו אילנות חדשים. אז זאת רעה שבסופו של דבר המטרה שלה היא לטובה. אבל לעומת זאת, כה אמר השם אלוהי צבאות הנני שם פניי בכם לרעה ולהכרית את כל יהודה. לא כמו זריעה אלא להכרית כמו כריתה. וזה לא כמו שהיה בירושלים, כיוון שאתם ממשיכים ודבקים בדרכיכם הרעים, אז פה זה יהיה הרבה הרבה יותר קשה ממה שהיה קודם.
ולקחתי את שארית יהודה אשר שמו פניהם לבוא ארץ מצרים לגור שם ותמו כול בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו מקטון ועד גדול בחרב וברעב ימותו והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה. אומר המלבי"ם היו ביניהם שתי כיתות. הייתה כת אחת שבאה למצרים על מנת להשתקע שם. הם כבר הלכו למשרד הפנים המצרי כדי להוציא תעודת תושב ולהנפיק תעודת זהות מצרית. גרין קארד, כן. והייתה כת אחרת, וזה מי היו? זה שרי החיילים והזדים שראינו לאל. הייתה כת אחרת שהם באו בעל כורחם, מה שנקרא בלית ברירה, מפחד, כמו שכתוב ויקח יוחנן בן קרח את כל שארית יהודה. הם אומרים אנחנו באנו לפה שלא ירדו אבותינו מה להשתקע במצרים. נכון? מה באמת הייתה המטרה? זמנית, להינצל מנבוכדנצר. ברגע שהעניין יירגע, עד יעבור זעם, נחזור בחזרה לארצנו. עכשיו, הוא אומר הכת הראשונה אשר שמו פניהם לבוא מצרים, שעיקר מגמתם הייתה להיות בארץ מצרים, עליהם מה הוא אומר? לגור שם. מה זה לגור שם? מגורים גמורים. קבוע. ותמו כול בארץ מצרים וכולי. הם עתידים להיות מושחתים לגמרי. יתמו בחרב וברעב ותמו כול באופן מוחלט. לא יישאר מהם מאומה. מקטון ועד גדול בחרב וברעב ימותו. מה הוא רוצה להגיד מקטון ועד גדול? מבאר המלבי"ם שבדרך כלל בחרב של המלחמה הגדולים הם המתים. הקטנים לא. אבל פה הוא אומר יהיה כזה חרב ורעב שהקטנים יפלו ברעב מרוב עוני ולא בחרב כי הרי הם לא ילחמו. ובזה ישוו הקטן והגדול שבמצב הזה, זאת אומרת תמיד הקטן מת ברעב והגדול בחרב. פה כולם ימותו בחרב וברעב. פה לא יהיה הבדל. כן, לא תהיה חלוקה. וחוץ מזה, אומר לך יהיו גם כן לאלה ולשמה ולקללה ולחרפה. למה? ופקדתי על היושבים בארץ מצרים כאשר פקדתי על ירושלים בחרב ברעב ובדבר. דהיינו יהיה כליה מוחלטת וכמו שאמרנו בהשגחה מלאה. לא מתוך הסתר פנים אלא חס ושלום השם ייתן פניהם בהם. יתבונן בהם, אבל במקום לתת פניו בנו להיטיב לנו, ייתן פניו בהם להרע להם.
ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה הבאים לגור שם בארץ מצרים ולשוב ארץ יהודה אשר המה מנשאים את נפשם לשוב לשבת שם כי לא ישובו כי אם פלטים. עכשיו על מי הוא מדבר? על הכת השנייה. שהכת השנייה הייתה להם תקווה לשוב ארץ יהודה אשר המה מנשאים את נפשם, הם מרוממים את נפשם ואומרים לעצמם אנחנו עוד נשוב ליהודה. כי לא ישובו כי אם פלטים. אומר גם הם, אפילו שהם לא יהיה להם מלחמה עם נבוכדנצר, הם יכלו בחרב וברעב ובדבר ומתוכם רק פלטים. מה זה פלטים? מועטים, מה שנפלט. מועטים מתוכם ישובו.
ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלוהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול וכל העם היושבים בארץ מצרים בפתרוס לאמור. עונים לירמיהו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלוהים אחרים. כל פעם כתוב פה כי מקטרות נשיהם, הרבה פעמים אנשים מקטרות באמת. אבל פה מדובר שהיו מקטרות לאלוהים אחרים. קטורת. אומר המלבי"ם, הנשים כולם היו מקטרות לאלוהים אחרים. רק היו כאלה שבעליהם ידעו מהם והיו כאלה שבעליהם לא ידעו מהם. מי זה שעונה לו? אלה שענו לו זה כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלוהים אחרים. זה אלה שכן ידעו שנשיהם מקטרות והם עשו את זה מדעת בעליהם. למה? כי הם בעצם נוגעים בדבר. ככה אתה יכול להגיד זה אשתי, אני לא זה לא אני, אני לא מתערב בזה. אבל ברגע שזה מדעת בעליהם, זאת אומרת ניחא לי וזה על דעתי. עכשיו הוא אומר לך וכל הנשים העומדות קהל גדול. כל הנשים כולם ענו. למה? כי באמת כל הנשים היו מקטרות. אז לענות כל הנשים ענו כיוון שזה נוגע אליהם באופן אישי. אבל הבעלים שנשיהם לא מקטרות או שהם לא ידעו שנשיהם מקטרות, הם לא ענו כי הם לא הרגישו שזה נוגע אליהם באופן אישי.
עכשיו בואו נראה מה הם אומרים לו. עכשיו נבין למה דווקא המקטרים הם אלה שענו. הדבר אשר דיברת אלינו בשם השם איננו שומעים אליך. במילים פשוטות, לא מקובל עלינו. למה? כי עשו נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמיים והסך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחוצות ירושלים ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו. הם אומרים לו מה אתה טוען ירמיהו? שבגלל שקיטרנו לאלוהים אחרים ועבדנו עבודה זרה, בגלל זה השם הביא עלינו את כל הצרות? אנחנו מתווכחים עם הפרשנות שלך ירמיהו. ככה טענו. תראו ממש אמצעי תקשורת היו גם בזמנם, ממש כמו היום. הם אומרים לו אדרבה, תדע לך שכל הצרות שאתה רואה עכשיו אינם נובעות מזה שאנחנו קיטרנו לעבודה זרה. שהנה אתה רואה שבימי אחז ומנשה, זה הייתה תקופה שעשו הכי הרבה עבודה זרה. הכי הכעיסו את בורא עולם. ועם כל זה, לא בימיהם באה הרעה. מתי באה הרעה? בימיו של מי? נבוכדנצר הגלה? צדקיהו. נכון? בהתחלה יהויכין, אחרי זה צדקיהו. עכשיו צדקיהו הרי הוא היה צדיק. באותו זמן רוב העם עבדו את השם, שמעו לדברי הנביאים. רבים היו גם עובדי עבודה זרה, אבל זה ודאי מצב יותר טוב מתקופת אחז ומתקופת מנשה. והנה אתה רואה שדווקא בתקופה הזאת היו להם צרות. אז מה אתם הדתיים אומרים זה בגלל כל מיני זה עבודה זרה וזה? הנה אתם רואים שלא ככה. מה אתם רואים? אז שימו לב, הם מגיעים למסקנה הפוכה. מסקנה: כשמקטרים לעבודה זרה, מצליחים. כשלא מקטרים לעבודה זרה, נכשלים. מתקופת צדקיהו לא קיטרו הרבה לעבודה זרה ולכן קרה לנו מה שקרה. אתם מבינים? בדיוק הפוך, הם מביאים מזה הוכחה.
מה מה כוונת הדברים? אומר המלבי"ם, הם האמינו ובעצם היה להם אמונה שלמה על מה להתבסס, שעל ידי שהיו מקטרים לעבודה זרה הם מורידים שפע מן השמיים. ככה הם האמינו. כי באמת הם היו רואים תגובות. דיברנו על זה בעבר כמה וכמה פעמים. האנשים בזמנם שהיו עובדים עבודה זרה, הם לא היו אנשים לוקים באיזושהי לקות נפשית. אף על פי שכך לכאורה נראה. מה, בן אדם לקח עץ, גילף ממנו איזה דמות, אומר לו אתה אלוהיי ואתה יצרתני? בן אדם כזה הוא לא זקוק לעונש, הוא זקוק לאשפוז, נכון? ועם כל זה, האנשים שמה לא היו אנשים טיפשים. היו אנשים חכמים ביותר. איך הם עשו את זה? אלא הם באמת ראו תוצאות. מה זאת אומרת ראו תוצאות? הם הרבה פעמים היו מקטרים לעבודה זרה והיו מקבלים תגובות. מקבלים תגובות. הגמרא אומרת היו זובחים לה... אומרת להם תשחטו לפניי קורבן אדם, והיו שוחטים והיה יורד גשם. הגמרא אומרת על זה כתוב שהשם החליקם. מה זה החליקם? החליקם בדברים. נתן להם מקום לטעות. למה? כי באמת אמור לרדת גשם. רק היינו מצפים שהשם ימנע את הגשם שלא יגידו שזה בגללם. אבל לא, השם אומר אתה רוצה לטעות? אני אתן לך מקום לטעות. ובאמת על ידי כל מיני כוחות רוחניים שהיו יורדים לאותם צלמים ופסלים שהם היו עושים, לפעמים הצלמים היו מדברים או מגיבים. וזה היה נותן להם להבין שכביכול יש כוח וממשות באותם צלמים. היו אומרים לפעמים אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ועוד כל מיני דברים מן הסוג הזה. הם אומרים לו הנה אתה רואה כשהורדנו את השפע על ידי כל אותם כוחות רוחניים למעלה, היינו מקטרים למלכת השמיים, דווקא כן הצלחנו. אבל מאז שחדלנו לקטר, חסרנו כל. אז הזוהר הקדוש אומר מסייעין לו. אתה צודק. באמת בגמרא כתוב פותחים לו, הזוהר הקדוש אומר מסייעין לו. מטמא, איך כתוב שמה? מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה. אתה מבין?
דבר נוסף, הם באים ואומרים לו אנחנו לא משתחווים לאלוהי השמיים, דהיינו לכל אותם הכוכבים והמזלות שאנחנו עובדים אותם, אנחנו לא עובדים אותם לשם אלוהות. אנחנו מאמינים בהשם, מאמינים בהשגחה, מאמינים בנבואה. אבל לדעתנו יש איזשהו עניין סגולי בקיטור למלכת השמיים שגורם הצלחה. איך ייתכן? תשמע אדוני, עם עובדות אל תתווכח. מראה לך עובדות. כל עוד קיטרנו למלכת השמיים, הצלחנו. הפסקנו, נכשלנו. מאמינים בהשם בלי ספק, אבל אתה רואה שכנראה יש בקיטור למלכת השמיים, יש בזה איזושהי תועלת. והם אומרים לו עשו נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמיים. אבל אומר המלבי"ם, הם התכוונו לומר לו זה לא לשם אלוהות. רק כאשר עשינו אנחנו ואבותינו בערי יהודה, דהיינו רק כדי להוריד את השפע מצד שלדוגמה השמש היא המולכת בצבא השמיים ובישול הפירות וכל מה שקורה בעולם כביכול קורה על ידי השמש. ואם בן אדם לא יהיה חשוף לשמש כלל, הוא יכול חלילה גם להגיע למצב של מיתה. ברגע שחסר לו ויטמינים, ויטמין D ועוד כל מיני דברים. ובעצם השמש היא מקור חיים. אז הם אומרים לו אנחנו כנראה נוכחנו לראות שכאשר מקטרים למלכת השמיים, על ידי זה בא השפע לעולם. ונשבע לחם. אתה רואה יש תבואה. ונהיה טובים. מה הם מתכוונים ונהיה טובים? ואף על פי כן זה לא נחשב לדעתנו לעשות את הרע בעיני השם. ונהיה טובים. זה כביכול טוב בעיני השם. כי אנחנו מאמינים באלוקיו של השמש. השמש היא המשפיע, אבל יש כוח עליון מעליה וזה בורא עולם. ואנחנו מאמינים בבורא עולם. ואנחנו חושבים שאין פה איזשהו דבר שלילי אם אנחנו נעבוד את השם וגם נזבח ונקטר לאלוהי השמיים. אנחנו לא בזה מסלקים מאיתנו את אמונתו יתברך. ולכן ורעה לא ראינו. לכן כל אותה תקופה לא היה לנו רעה, כי זה גם בעיני השם לא רע. ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמיים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו. תראה שמאז שהפסקנו התחילו כל הצרות. אז בקיצור מה הם אומרים לו? העובדות מוכיחות ההפך ממה שאתה אומר.
וכי אנחנו מקטרים למלכת השמיים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כוונים להעציבה והסך לה נסכים? באות הנשים ואומרות מה אתה חושב שאולי הנשים הסכלות שאינן פיקחות שאינן משכילות, ובזמנם נשים רבות היו בגדר של נשים שאינן משכילות כי הם היו רוב הזמן בבית ולא היו רוכשות חוכמה והשכלה וכמעט כולם לא ידעו קרוא וכתוב. מה אתה חושב שרק הנשים הסכלות אלה הבורות הם אלה שהיו מקטרות למלכת השמיים ותגיד מהן אין להביא ראיה? הם אומרות לו וכי אנחנו מקטרים למלכת השמיים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כוונים להעציבה והסך לה נסכים? וכי אנחנו עשינו את זה שלא בידיעת אנשינו, בעלינו? הרי אישינו, בעלינו, הם היוזמים והם השותפים וכל מה שעשינו היה גם בהסכמתם וברצונם. אז אל תבוא ותגיד אה אין להביא מזה ראיה, זה טענות של בורים. פה מדובר גם באנשים חכמים. והם עשו לה כוונים. מה זה כוונים? דמויות מיוחדות שיהיו מכוונות אל השפע של הכוכב, כביכול שהכוכב ישפיע על הדמות הזאת שהיא תהיה מסוגלת לקבל את השפעתו. ואם ככה הם בעצם אומרים לו אל תתייחס אלינו בזלזול. זה פה אנשים חשובים עשו את זה.
ויאמר ירמיהו אל כל העם על הגברים ועל הנשים ועל כל העם העונים אותו דבר לאמור. ירמיהו עונה על הגברים, זה אלה שיודעים שנשיהם מקטרות שהם ראינו שהם היו ראשי הדוברים. ועל כל הנשים, כי ראינו שכל הנשים היו מקטרות. ועל כל העם, זה אלה שראינו שיושבים בפתרוס. העונים אותו דבר. זאת אומרת עד עכשיו הוא עדיין לא אומר להם נבואה, אלא הוא אומר להם תשובה מעצמו על מה שהם הגיבו. הוא אומר להם הלוא הקיטר אשר קיטרתם בערי יהודה ובחוצות ירושלים אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ אותם זכר השם ותעלה על ליבו. הוא עונה להם ואומר להם מה אתם אומרים? אנחנו לא מקטירים לשמש ולכוכבים לשם אלוהות, לא מאמינים שהוא האלוה. רק עניין סגולי, אנחנו רואים להקטיר לזה זה עוזר, אנחנו מאמינים אבל בבורא עולם. הוא אומר להם הנה אתם רואים שגם בערי יהודה היה כדבר הזה והנה חרה אף השם בכם. אומר להם מה אתם טוענים? למה אם ככה השם לא העניש אותנו בתקופה שבה הקיטור היה רב יותר? ודווקא בתקופה שבה זה נחלש אנחנו נענשנו, דווקא אז התחילו כל הצרות. אומר להם הלוא את הקיטר אשר קיטרתם אתם ואבותיכם. זאת אומרת אפילו שבזמן יהויקים וצדקיהו לא היה רמה כל כך גבוהה של עבודה זרה כמו בזמן מנשה, אבל ההמשך שלכם היה אוחזים מעשה אבותיכם. וכאשר אתם אוחזים מעשה אבותיכם, אז הקדוש ברוך הוא לא נפרע מהאבות אלא ממתין לראות אם אוחזים מעשה אבותם, אז הקדוש ברוך הוא נפרע מהם. זאת אומרת יש כמו מציאות של נתמלאה הסאה. בזמן אבותיכם הרבו להכעיס, נכון, אבל לא נתמלאה הסאה. אבל בזמנכם, מעט שאתם להכעיס, אבל כבר נתמלאה הסאה. ברגע שנתמלאה הסאה, אין מה לעשות. אני רוצה לתת משל, אולי דוגמה משל מריקון הסאה, לא ממילוי הסאה. כמו תארו לעצמכם שבן אדם ייסע בצורה לא חסכונית ברכב. ישים הרבה גז וכל מיני ימשוך הילוכים, ייסע בצורה לא חסכונית. פתאום הוא יראה המחוג של הדלק כבר עומד כמעט על האפס. ומעכשיו מתחיל לנסוע בצורה חסכונית. אחרי שני קילומטרים הרכב נדם. אומר תראה, כשנסעתי בצורה לא חסכונית, הוא נסע. רק התחלתי לנסוע בצורה חסכונית, הרכב נכבה. מצחיק, נכון? זה בדיוק מה שאתם... הנה, בזמן אבותינו השם לא... נכון, אתה יודע כמה הם הקדישו את הסאה? הם כבר מילאו אותה 90%. אתם הוספתם את ה-10% שזה מה שגמר אותם בעצם. אוחזים מעשה אבותיכם בידיכם וממילא זה מה שהביא לסיום המר והנמהר. זה לא של הבנים, זה כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. והם המשיכו. אם הם לא היו ממשיכים מעשה אבותיהם, היית אומר תשמע זה דור שכולו צדיק, ודאי לא היה שום רע. אבל מה מה הם טוענים? גם הם לא טוענים היינו צדיקים. מה שהם טוענים זה שהיינו יותר טובים מדורות אבותינו. יותר טובים זה כמו שאמרתי, כמו במשל, הוא נהג יותר בזהירות, אבל הוא לא עצר, טעה, אוטו, הוא נהג, הוא נסע. אין מה לעשות, נסיעה מכלה דלק. לא הרבה, אבל מכלה. אתם המשכתם בזה. ואין ויכוח, הרי אתה רואה את כל התוכחות, אתה רואה שהיה. אי אפשר לבוא ולהגיד עכשיו לשנות את ההיסטוריה ולהגיד לא, בזמן צדקיהו היו צדיקים. הרי חז"ל אומרים שצדקיהו היה צדיק ודורו היה רשע. זאת אומרת חלק נכבד היו רשעים, אומנם לא בדרגות של אחז ואמון ומנשה, לא בדרגות האלה, אבל היו רשעים מספיק גם בדורות האלה.
והנה זה מה שהוא אומר להם בפסוק הבא. כי ולא יוכל השם עוד לשאת מפני רוע מעלליכם מפני התועבות אשר עשיתם ותהי ארצכם לחורבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה. המתין עד שתתמלא הסאה. ורק בדורכם נתמלאה הסאה עד שלא יוכל השם עוד שאת. הקדוש ברוך הוא לא יכל, אתה כבר להמשיך ולהבליג. באמת, מכיוון שהעבודה זרה צריכים לדעת זה היה יסוד לכל. וחז"ל אומרים לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיה. זאת אומרת, ברגע שהם היו מבטלים את העבודה זרה, אז לא היה לגיטימציה לכל השאר. רק מה, בן אדם היה רוצה לקבל לגיטימציה לעבור את כל העבירות, אז אתה מכיר יש בן אדם שכל עוד שהוא דתי הוא מרגיש כל הזמן הכיפה מגבילה אותי. עכשיו ברגע שהוא הסיר את ה... או, זהו, עכשיו הוא חופשי. ככה אם לא נעים עם הכיפה ללכת לקולנוע, הוא לא יכול, יש לך כיפה על הראש. אתה לא יכול עם הכיפה ללכת לים מעורב, אתה... יש כאלה שכן הולכים, אבל לא משנה, זה באופן טבעי, אתה לא יכול, יש לך כיפה על הראש. אבל ברגע שהוא הסיר את הכיפה, הוא מרגיש שגמרנו, כבר הכל מותר. האנשים לא רצו עול מצוות. כיוון שלא רצו עול מצוות, לקחו עליהם עבודה זרה. כך שאם לא היה עבודה זרה, לא היה לך תירוץ כביכול. העבודה זרה זה אומר לא, גם אני מאמין, אבל תשמע, יש עוד כוחות. האליל הזה הוא הוא הרבה יותר אליל מתקדם, סימפטי, אה הוא פחות קשוח, אין לו הרבה ציוויים וזה, אין לו תרי"ג. הוא ליברלי, זה אליל ליברלי, כן. אתה מבין? כן, לא מתלונן, גם לא שולח נביאים עם כל מיני איומים. זה ממש אליל סימפטי. אז הוא בוחר לו אליל. אתה מבין? הרבה יותר פשוט לו. ועל ידי זה כאילו במעשה אחד הוא התפטר מהכל. הוא בחר לו עבודה זרה, אז התפטרתי מכל הציוויים של בורא עולם. אז מה היה הגורם להכל? זה העבודה זרה. אם לא היה להם את העבודה זרה, על ידי זה לא היו מגיעים לכל מה שהגיעו.
מפני אשר קיטרתם ואשר חטאתם להשם. אומר להם ככה, מפני אשר קיטרתם. ודבר נוסף, ואשר חטאתם, זה הכוונה בשאר העבירות. ולא שמעתם בקול השם, היה התראות, על גבי התראות, אזהרות, על גבי הנביאים ראינו שהקדוש ברוך הוא שלח אותם השכם והערב. ולא שמעתם בקול השם ובתורתו ובחוקותיו ובעדותיו לא הלכתם. על כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה. אומר להם מה שהקדוש ברוך הוא כביכול נתן לכם לטעות ולחשוב שהרעה באה במקרה, ולחשוב שזה בעצם אדרבה בגלל שלא קיטרנו מספיק, הוא אומר להם מפני אשר קיטרתם. כאשר בן אדם עושה חטא כזה גדול לקטר לעבודה זרה, הקדוש ברוך הוא מעלים ממנו את העונש ומקשה את ליבו להאבידו. תשמעו מה אומר להם. אומר להם דבר נורא. אומר להם בעצם מה שקיבלתם עכשיו זה חלק מהעונש. הקושיות שאתם שואלים זה חלק מהעונש. הקדוש ברוך הוא כביכול יצר מצב כזה שהדור שלכאורה היה יחסית טוב יותר יסבול יותר מהדור הגרוע יותר, כי זה חלק מהעונש על זה שאתם המשכתם לעבוד עבודה זרה. חלק מהעונש זה שיהיה לכם קושיה איך ייתכן? איך ייתכן שבדורות הקודמים לא היה והנה פה כן אנחנו מקבלים כאלה צרות? דבר כזה מה גורם לבן אדם? להקשות את ליבו. וכשבן אדם מקשה את ליבו, מה זה גורם? שהשם ייתן לו עונש יותר גדול. זה חלק מהעונש שלכם. חלק מהעונש שלכם שהשם עושה לכם כל מיני דברים שיגרמו לכם להקשות את הלב. דוגמה לזה אנחנו מוצאים אצל פרעה. ואנוכי אכביד, אנוכי הכבדתי את ליבו. למה הכבדתי את ליבו? מכיוון שפרעה הגיע לשלב שהוא יכל לחזור בתשובה, אבל הגיע לשלב שזה כבר נמנע ממנו. אתה לא רצית לחזור בתשובה, אומר לו הקדוש ברוך הוא, אז עכשיו אני כבר אמנע ממך את התשובה. ככה אומר הרמב"ם. ומהמכה החמישית ואילך כבר נמנעה ממנו התשובה. זה הכבדת הלב. אה לכאורה זה לא הוגן, אין לו בחירה חופשית. מה התשובה? בחירה חופשית זה עד שלב מסוים. משלב מסוים אומר הקדוש ברוך הוא מעכשיו כבר תתחיל לקבל את העונש. זה היה מצבו של פרעה. וכך גם כן אומר להם אצלכם. אני המתנתי והמתנתי והמתנתי. מעכשיו אני אגרום לכם שכביכול אתם לא תרצו לחזור בתשובה. איך? על ידי שיהיה לכם כאלה קושיות שיוכיחו לכם שטוב לקטר לעבודה זרה. וזה עצמו ישקיע אתכם יותר בעבודה זרה וירחיק אתכם יותר כדי שתקבלו עונש יותר גדול.
ויאמר ירמיהו אל כל העם ואל כל הנשים שמעו דבר השם כל יהודה אשר בארץ מצרים. עד הנקודה הזאת ירמיהו אומר את הדברים מליבו. עד הנקודה הזאת ירמיהו טוען טיעונים שהטיעונים הללו הם בעצם הסברים שהוא מסביר מעצמו. מנקודה זאת בא ירמיהו ואומר להם עכשיו אני רוצה למסור לכם נבואה שהיא בשם השם. כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל לאמור אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מילאתם לאמור עשו נעשה את נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמיים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את נדריכם ועשו תעשינה את נדריכם. אומר להם אין לכם תירוץ שאתם תבואו ותגידו שרק הנשים שלכם עשו את זה. למה? כי הוא אומר להם אתם ונשיכם. גם אתם וגם נשיכם כאן בעוון הזה. ובידיכם מילאתם לאמור עשו נעשה את נדרינו. דהיינו אתם הסכמתם, אתם הבעלים, ואתם נדרתם, אמרתם אנחנו נמלא ונקיים את נדרינו מה שנדרנו לקטר למלכת השמיים. הסכמתם למעשה הנשים. ואתם עוד חושבים שזאת מצווה. אומר להם הקים תקימנה את נדריכם. אומר לו הרי אם האישה נדרה דבר מסוים, הבעל יכול להפר לה. אבל אתם לא הפרתם את נדרי נשותיכם. אלא הקים תקימנה את נדריכם. עוד הקמת לה את הנדר. ואם הקם יקים לה ביום שומעו וקמו לה כל נדריה וכל איסריה אשר אסרה על נפשה. היא אומרת אני נודרת להסיך למלכת השמיים. כמו בן אדם אומר אני נודר לוג שמן לבית המקדש, היא אומרת אני נודרת לעשות נסך למלכת השמיים. והבעל היה שומע והיה מקים לה את הנדר. לא, אנחנו לא דנים על זה עכשיו. אנחנו דנים מה הייתה דעתם.
לכן שמעו דבר השם כל יהודה היושבים בארץ מצרים. הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר השם אם יהיה עוד שמי נקרא בפי כל איש יהודה אומר חי השם אלוקים בכל ארץ מצרים. אומר להם אני נשבע, וזה גזר דין שיש עמו שבועה. אם יהיה עוד שמי נקרא בפי כל איש יהודה אומר חי השם אלוקים בכל ארץ מצרים. דהיינו אתם בסופו של דבר אני נשבע לכם שאני אשכיח את שמי מכם. אתם תשכחו את השם באמת עד שאתם תהיו כגויים לכל דבר. הנני שוקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל איש יהודה אשר בארץ מצרים בחרב וברעב עד כלותם. דהיינו נגד העם, שהעם אומרים שהם רוצים לשוב מארץ ישראל למצרים, הוא אומר להם הרעה שתהיה שמה במצרים תשיג אתכם ואני אעשה לכם רעה מיוחדת שתכלה אתכם לגמרי. ופליטי חרב ישובון מן ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר. אנשים הנפלטים מן החרב. וידעו כל שארית יהודה הבאים לארץ מצרים לגור שם דבר מי יקום ממני ומהם. ופליטי חרב ישובון, הכוונה הפליטים שהזכרנו למעלה, אלה שישובו ליהודה, יהיו רק מתי מספר. מה זה מתי מספר? אנשי מספר, הכוונה אנשים מועטים. וידעו דבר מי יקום ממני ומהם. ואז הם יראו דבר מי יתקיים, דברי אומר השם או דבריהם. כעת הם יראו מי יכול לקיים את דבריו. כי הרי הם קיימו את נדר הנשים ואמרו שאדרבה יזבחו למלכת השמיים. בוא עכשיו נראה דברי מי יתקיימו.
וזאת לכם האות נאום השם כי פוקד אני עליכם במקום הזה למען תדעו כי קום יקומו דבריי עליכם לרעה. כה אמר השם הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד אויביו וביד מבקשי נפשו כאשר נתתי את צדקיהו מלך יהודה ביד נבוכדראצר מלך בבל אויבו ומבקש נפשו. אומר המלבי"ם מה בעצם האות? הוא אומר להם ככה, הרי אם מלך בבל היה נלחם כנגד מלך מצרים אבל מחוץ לארץ מצרים, אז הוא לא היה מכלה את יושבי המדינה, אלא אולי מכלה את צבאו של מלך מצרים כי המלחמה היא מחוץ לארץ עצמה. היו נלחמים במדבר לדוגמה. היה יוצא לקראתו למדבר סיני ושמה נלחם איתו. אז יושבי הארץ לא היו קלים כי המלחמה היא לא בתוך הארץ. אבל הוא אומר להם על ידי זה שאני פוקד עליכם במקום הזה, שנבוכדנצר יבוא עד מצרים ופרעה יסגר במצור כמו שצדקיהו היה נסגר במצור, ולכן כאשר הוא כבש את המקום אז הוא הרג את כולם כמו שעשה שר טבחים בירושלים. וזה מה שהוא אומר להם הנני נותן את פרעה כאשר נתתי את צדקיהו. כמו שהיה אצל צדקיהו, אתם חושבים שברחתם למצרים להינצל שם, תדעו לכם מה שהיה כאן בארץ הקדושה, כך עתיד להיות גם כן במצרים והמלחמה תהיה בתוככי מצרים ולא חוצה לה, כך שבעצם אתם נפלתם מן הפח אל הפחת. ואז על ידי זה יתברר דברי מי יתקיים אומר להם הנביא, האם דבר השם או דבריכם.