[שקט]
ירמיהו פרק מ"ג.
ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל כל העם את כל דברי השם אלוהיהם אשר שלחו השם אלוהיהם אליהם את כל הדברים האלה. כאשר כילה ירמיהו לדבר אל כל העם את כל דברי השם אלוהיהם אשר שלחו השם אלוהיהם אליהם. מה, מה התוספת, מה, מה הוא רוצה להגיד כאן? את כל הדברים האלה. אומר המלבי"ם שלכאורה מסוף הדברים היה נראה כאילו זה התראה שהוא מתרה בהם, זה לא מאת השם. סוף הדברים שהוא אומר להם תדעו לכם יהיה לכם צרה ואסון אם תרדו למצרים, זה כאילו איום של ירמיה. אומר לך לא, את כל דברי השם אלוהיהם אשר שלחו השם אלוהיהם אליהם את כל הדברים האלה. הוא אומר להם תדע לך הכל פה מאת השם. גם האיום על מה שיקרה להם במצרים, גם זה מאת השם. לא רק הציווי להישאר בארץ, אלא גם אם לא תישארו מה יקרה לכם, גם זה מאת השם.
ואף על פי שיש כאן דבר שהוא תלוי בבחירה חופשית של האדם, והם יכולים לבחור לטוב והם יכולים לבחור לרע, כאשר הם שומעים את הדברים בעצם, הוא מבין שהם מחליטים בליבם לא להישאר כאן. אומנם עדיין יש לכם בחירה אולי להישאר פה, אבל הוא מבין שכבר אתם גמרתם אומר לא להישאר. ולכן בואו נראה שהם אומרים לו את זה אחרי זה מפורש. הנביא מקדים ואומר את כל, את כל הדברים האלה הכל שלח השם. והם אומרים לו, ויאמר עזריה בן הושעיה ויוחנן בן קרח וכל האנשים הזדים אומרים אל ירמיהו, שקר אתה מדבר, לא שלחך השם אלוהינו לאמור לא תבואו מצרים לגור שם. הציווי הזה שאתה אומר לא ללכת למצרים, זה לא מאת השם. מה שאמרת לנו להישאר כאן, מאמינים שזה מאת השם. אבל מי אמר שללכת למצרים זה לא טוב? זה לא מאת השם, זה אתה עכשיו הוספת מליבך. שקר אתה מדבר, לא שלחך השם אלוהינו לאמור לא תבואו מצרים לגור שם.
כי ברוך בן נריה מסית אותך בנו למען תת אותנו ביד הכשדים להמית אותנו ולהגלות אותנו בבל. הם אומרים לו הרי כנראה אתה שמעת את דברי ברוך בן נריה, שברוך בן נריה היה נכנס ויוצא בתוך העם, ואתה שמעת שברוך בן נריה אומר, אתה יודע, אני שמעתי מהעם שהם מתכננים לרדת מצרים. והוא כנראה מסית אותך לבוא להזהיר, להזהיר אותנו שלא לרדת למצרים. והם אומרים מצד הטבע הרי נבוכדנצר ודאי יבוא לפה וייפרע מאיתנו. אז איך ייתכן שהשם יצווה אותנו לא להציל את עצמנו? יעלה דבר כזה על הדעת? הרי ההצלה על פי טבע איפה היא? במצרים. איך ייתכן שהשם יגיד לנו לא, תישארו במקום הסכנה? ובפרט שלהישאר במקום הסכנה צריכים לנס. והשם הרי תמיד מצווה את האדם שלא להזדקק לניסים, אלא לפעול על פי דרך הטבע. אז לא ייתכן שהשם יעשה לנו דבר כזה שהוא יגיד לנו להישאר במקום הסכנה ולהיזהר שלא לרדת למצרים שזה חוף מבטחים. לכן הם לא האמינו לו, לא האמינו לו.
ולא שמע יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים וכל העם בקול השם לשבת בארץ יהודה. יוחנן בן קרח שהיה הראש וכל שרי החיילים לא הקשיבו לדברי ירמיהו, לא היו מוכנים להישאר בארץ יהודה. וייקח יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים את כל שארית יהודה אשר שבו מכל הגויים אשר נידחו שם לגור בארץ יהודה. זאת אומרת, היו כבר חלק שהוגלו אבל הם חזרו בחזרה לארצם, חזרו בחזרה לכאן. למה הוא מדגיש ארץ יהודה? כיוון שכל שאר ארץ ישראל כבר היא מקום שומם כעת. ארץ ישראל שממה. הרי מרגע שהגלו את שומרון ואת עשרת השבטים, לא היו שמה יושבים, ואם היו אז היו כותים וכל מיני עממים שנבוכדנצר הביא לכאן. אבל ההתכנסות וההתיישבות של עם ישראל היה בעיקר בארץ יהודה.
את הגברים ואת הנשים ואת הטף ואת בנות המלך ואת כל הנפש אשר הניח נבוזראדן רב טבחים את גדליהו בן אחיקם בן שפן, דהיינו עם גדליהו בן אחיקם בן שפן, ואת ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריהו. ויבואו ארץ מצרים כי לא שמעו בקול השם ויבואו עד תחפנחס. באו לארץ מצרים, אומר המלבי"ם, ובזה נסתובב שנתקיימה בהם הקללה. הקללה האחרונה במשנה תורה, והשיבך השם מצרים באוניות. ולמה באמת הובאו לשמה? כי זה היה עונש על החטאים הקודמים שלהם, שהכעיסו את בורא עולם על ידי עבודה זרה ועל ידי גילוי עריות ושפיכות דמים, כל העוונות שהיו בבית ראשון. והנה כעת הם יורדים למצרים, הם חושבים ששמה יהיה להם את המנוחה והנחלה.
אבל שימו לב, גם ירמיהו יורד איתם. כי ירמיהו בא כדי ללוות אותם, לתת להם נבואות, להיות סמוך אליהם. ויהי דבר השם אל ירמיהו בתחפנחס לאמור: קח בידך אבנים גדולות וטמנתם במלט במלבן אשר בפתח בית פרעה בתחפנחס לעיני אנשים יהודים. קח לך אבנים גדולות וטמון אותם במלט. מה זה מלט? תשמעו מה רש"י אומר. תשמעו מה רש"י אומר. מלט זה לא מה שיש היום של זה, שאתה קונה שק מלט. אומר רש"י, טמנתם במלט, מ' זו יסוד נופל היא בתיבה. כמו מקום, מעמד, מעשה. כשאני אומר מעשה, השורש מה הוא? עשה. כשאני אומר מעמד, השורש מה הוא? עמוד, נכון? גם פה כשאני אומר מלט, הוא אומר השורש הוא לט. המ' זה כמו, זה יסוד נופל, דהיינו שהוא לא חלק מן היסוד. אז כך גם כן פה, זה מלשון וילט פניו באדרתו. מה זה לט? הסתיר, נכון. היכן החרב של גוליית הייתה? אצל אחימלך בן אחיטוב שמה במשכן, איפה היא הייתה? הנה היא לוטה בשמלה. נכון? לוטה בשמלה, הייתה מכוסה בשמלה. אנחנו רואים שהעניין של ל', ט', ה' זה מלשון כיסוי.
אז מה שכתוב וטמנתם במלט, במלט פה הכוונה בדבר שלטים עמו. הסתרת הלוט, נכון. אגב מי שיודע בעומק הדברים גם לוט עצמו נקרא לוט כיוון שהיה עושה מעשיו בכיסוי. ביחס לאברהם נראה אותו כביכול שהוא צדיק וישר, אבל לאן שאיפתו הייתה להגיע? לסדום. עם מי הוא ראה את עצמו בונה את חייו? עם רשעי סדום והוא עצמו שופט עליהם. לכן קראו לו לוט, שהיה מכסה דרכיו. אצל אברהם היה כביכול צדיק, אבל לאחר מכן התגלה, התגלתה הדמות האמיתית שמאחורי המסכה.
אומר לו את האבנים הגדולות האלה תטמון אותם במלט, שהכוונה זה אותו חומר כיסוי, במלבן אשר פתח בית פרעה. מה זה המלבן? מלבן זה היה מקום שעשוי לבנים. אשר פתח בית פרעה בתחפנחס לעיני אנשים יהודים. מה בעצם העניין פה? מה, מה, למה הוא צריך לעשות פעולה? ממתי ירמיהו הופך להיות בנאי? מה אי אפשר לתת לו נבואה רגילה?
ואמרת אליהם כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל, הנני שולח ולקחתי את נבוכדראצר מלך בבל עבדי, ושמתי כיסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי, ונטה את שפרירו עליהם. נבוכדנצר, חשבתם שהסיפור איתו נגמר? הוא יבוא לכאן. מעל האבנים האלה הוא ישים את כיסאו. האבנים האלה אשר טמנתי, ונטה את שפרירו עליהם, את אוהלו, כן, את שפרירו, נטה את אוהלו עליהם. ובא והכה את ארץ מצרים, אשר למוות למוות, ואשר לשבי לשבי, ואשר לחרב לחרב. והצתי אש בבתי אלוהי מצרים ושרפם ושבם, מלשון שביה, ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרועה את בגדו ויצא משם בשלום.
ייקח את כל שללה של ארץ מצרים, כמו שהרועה היה לוקח עוטה את בגדו, לוקח את המעיל, שם אותו על הכתף והולך. ככה נבוכדנצר יבוא, ישרוף את בתי העבודה זרה של מצרים, ישבה את האנשים ששם, וייקח את כל שלל מצרים כמו הרועה שלוקח ככה על כתפו, ככה הוא יעמיס על כתפו את כל שלל מצרים. ושיבר את מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים ואת בתי אלוהי מצרים ישרוף באש.
מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים. אומר רש"י, אלה הם המזבחות שעשו אותם שנתגיירו בימי חזקיהו, שבויי סנחריב, שהוליך מכוש וממצרים לפני ירושלים ביום מפלתו. הם עשו שמה מצבות. כתוב שם ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות להשם צבאות, עיר ההרס ייאמר לאחת. מה זה עיר ההרס? מתרגם יונתן, עיר קרייתא בית שמש דעתידא למחרב יתאמר דהיא חדא מנהון. העיר שבנו אותם שנתגיירו בימי חזקיה, כאשר הם ראו את המפלה הגדולה של סנחריב ואת הניצחון הגדול של חזקיה על ידי מלאך השם, בנו להם ערים במצרים והיו מדברים בשפת כנען והם, היה להם מקומות, מצבות שלהם הם היו עובדים.
מה ששייך להגיד נבוכדראצר עבד השם, ממש כאילו מה, מה... יפה. הבא ששייך להגיד עבד השם, כתוב על כורש ביטוי אפילו יותר מזה. מה כתוב על כורש? משיחי. היה עולה על הדעת שהוא המשיח? מה משמעות הדברים? עבד השם הכוונה כאשר אני משתמש בך להוציא לאור את הרצונות שלי, אתה בחינה של עבד שלי. אתה עושה... להבדיל משה עבדי גם... יפה, רק ההבדל מי משתמש במי. משה רבנו הפך עצמו להיות עבד השם. ביטל רצונותיו להשם יתברך, הוא נקרא עבד השם. ומעיד רב גיסא, נבוכדנצר הוא כלי ומקל ביד השם, והוא בעצם עושה את רצון השם. לא מתכוונים לבוא ולומר שהוא נבוכדנצר יקבל שכר כי הוא קיים את רצון האלוקים, אלא הוא כעין מקל בידיו של בורא עולם. הוי אשור שבט אפי, בדיוק כך. לכן הוא נקרא עבדי, הוא המוציא לפועל את רצוני.
עכשיו שאלתי אתכם שאלה, למה היה צריך לעשות את כל ההצגה הזאת עם המלבן והמלט והאבנים הגדולות? לכאורה למה לא היה מספיק לבוא ולמסור נבואה? אז הסברנו בעבר, ככה אומר הרמב"ן, אני גם מזכיר את זה בספר, שנבואה שהנביא עושה בה איזה שהוא אות ומופת, לא הכוונה אות ומופת בבחינה של מופת דבר לא טבעי, אלא מוסיף לפעולה גשמית, הפעולה הגשמית מורידה את ההשתלשלות הרוחנית שזה לא יהיה בגדר השם דברך ניצב בשמיים, אלא זה יהיה דבר שהתחילה חלותו כאן בארץ. זה כבר כביכול התחיל להתקיים, נהייתה כאן חלות של הפעולה הזאת גם בארץ. וברגע שחלות הפעולה בארץ כבר התחילה במשהו, הדבר הזה לא יתבטל לעולם. זאת אומרת זה כעין נבואה שאין ממנה חזרה.
גם שהיא דבר שלילי. מדבר נבואה רעה השם חוזר בו, מדבר טוב השם לא חוזר בו. אבל מנבואה רעה שעשה בה הנביא איזה שהוא דבר פעילות פיזית כאן, זה לא יתבטל. כמו שראינו יש כל מיני נבואות שהנביא היה עושה דברים פיזיים, כמו לקחת בקבוק לזרוק אותו לתוך המים, או כמו ששמה נאמר ליהורם חץ תשועת השם בארם, כן, שאמר לו לקחת לירות את החיצים אל עבר ארם, ככה אמר לו אלישע. כל הדברים האלה הם בעצם הורדה של הדבר ממציאות רוחנית תאורטית למציאות גשמית מעשית. ואז אומר הרמב"ן הדבר הזה ודאי יתקיים. זה כביכול מייסד את הדבר. ועל פי זה גם נביאי השקר היו פועלים כדי להצדיק את דבריהם. ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל, ויאמר באלה תנגח את ארם. למה היה צריך צדקיה בן כנענה לעשות קרני ברזל? זה היה נביא שקר, אבל הוא רצה להוכיח מה שאני אומר לכם זה אמת, הלך ועשה, הנה השם אמר לי תעשה קרניים ואת הקרניים האלה שם על ראשו ואמר השם אמר בזה תנגח את ארם. כביכול מוציא את זה מהמציאות המופשטת של נבואה אל מציאות מעשית המקיימת, כביכול להוכיח שהדבר הזה יתקיים. רק שמה הכל היה שקר. אנחנו מדברים על נבואה אמיתית, כאשר מורידים אותה אל עולם המעשה, זה אומר שהדבר עתיד להתגשם.