TheWholeTorah.aiBeta

פרק מ - שחרור ירמיהו ומינוי גדליה

לימוד בחברותאלמאמר המקורי
האזנה לשיעור0:00 / 0:00
פתיחה: הנביא שנשאר עם עמו

פרק מ' פותח פרק חדש בחיי ירמיהו ובחיי האומה. ירושלים חרבה, העם הוגלה בבלה, והנביא שהזהיר שנים על גבי שנים עומד עכשיו מול התוצאה. הפרק מתאר את שחרורו של ירמיהו מן האזיקים, את בחירתו להישאר בארץ עם דלת העם, ואת ראשית ימיו של גדליהו בן אחיקם במצפה - ימים של תקווה קצרה שהסתיימו באסון.

הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא־אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כׇּל־גָּלוּת יְרוּשָׁלַיִם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה׃

הכתוב מתאר את הנבואה שהייתה לירמיהו מאת ה' לאחר שנבוזראדן רב טבחים הוציא אותו מבית הכלא, בשעה שהיה אסור - כלומר קשור - באזיקים, בתוך כל גלות ירושלים ויהודה המוגלים בבלה.

מה היה הדבר? ושובה אל גדליהו

המדרש באיכה רבתי שואל: מה היה אותו 'דבר' שהיה אל ירמיהו? ומשיב: 'ותשובה אל גדליהו'. וביאור הדברים: אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיהו - האם אתה יורד עם הגולים ואני אשאר כאן עם הנשארים, או שאתה תישאר כאן ואני ארד עמהם בבלה? אמר ירמיהו: אם אני יורד עמהם, מה אני מועיל להם? אלא ירד בוראם עמהם, שהוא יועיל להם הרבה. כלומר, הקדוש ברוך הוא בכבודו הוא זה שילווה את העם בגלות בבל, וירמיהו יישאר עם הנשארים בארץ.

כיצד היה ירמיהו אסור באזיקים?

יש כאן שאלה גדולה: הרי נבוכדנאצר הזהיר את נבוזראדן במפורש שלא להזיק לירמיהו, לא לעשות לו מאומה, ורק כאשר ידבר אליך כן עשה עמו. אם כן, כיצד ייתכן שירמיהו מורד בשיירת הגולים כשהוא אסור באזיקים ומוגלה בבלה?

אלא אומרים חז"ל: הוא היה גולה מעצמו עמהן. היה רואה קבוצות של אנשים קשורים בקולרין, והיה מכניס את צווארו שלו ביניהם, ואומר להם: מי יתנני תחתיכם.

המוסר שבמעשה: לא לשמוח בצרת החוטאים

במעשה הזה היה מסר שלם. כאילו בא ואומר להם: נו, לא היה כדאי לשמוע לדבר ה' שנמסר לכם אז? האם לא היה ראוי לקיים את ציווי ה', ולא הייתם סובלים כעת? ראו כמה אתם סובלים עכשיו בגלל שלא שמעתם. וכמה כואב לי עליכם.

הרבה פעמים, כשאדם מזהיר ואומר 'יהיה כך וכך', וזה אכן בא - הוא שמח: 'אתם רואים? אמרתי לכם! למה לא שמעתם לי? מגיע לכם, עכשיו תקבלו'. התנהגות כזו אינה מתאימה לאדם, בוודאי לא לנביא, ועל אחת כמה וכמה לא לאדם מוסרי. שהרי כל האיום נועד מלכתחילה כדי שישובו בתשובה. ולאחר שקיבלו את עונשם אין לנו לשמוח בעונש, אלא אדרבה - להתעצב: למה נענשתם, הרי יכולתם להימנע מזה.

ומה שמצינו באבות דרבי נתן שיש עניין של שמחה - זה בעניין אחר לגמרי, במיתתו של רשע. שם יש כמה טעמים: ברגע שהרשע מת הוא כבר אינו עושה רשע ואינו מזיק עוד לעם ישראל. ועוד, שברגע שהוא מת נפסקת אצלו המציאות של המשך צבירת עבירות, ולכן לא ימשיך לסבול בעולם הבא שנים ארוכות, שכן מת בקיצור שנים. שהרי כל יום נוסף שהוא חי הוא יום שבו הוא מוסיף עוד קיסם למדורת הגיהינום שלו, וכשהוא חי פחות הוא מזיק פחות לעצמו, וכאמור גם פחות לכלל. ומלבד זאת, בעצם מיתתו יש קידוש השם - שמו של הבורא מתגדל בעולם בכך שהרשע הזה כבר איננו, ויש פחות חילול השם בעולם.

אבל ירמיהו ודאי לא שמח בצרתם. אדרבה, הוא ליווה אותם, כאב את כאבם, בכה עמהם וקשר את עצמו עמהם. זהו מנהיג אמיתי: אחד שמחבר את עצמו לעמו, גולה עמם, כואב את כאבם ובוכה עמהם. ולא אחד שאומר: 'רגע, לי יש ויזה, אני מסודר, אני חוזר'.

וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת־הָרָעָה הַזֹּאת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃
וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי־חֲטָאתֶם לַיהֹוָה וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה׃

נבוזראדן לוקח את ירמיהו ואומר לו בעצם: מה אתה כל כך מצטער עליהם? הרי ה' אמר שכל זה יבוא עליהם. זהו שכלו של הגוי: לדעתו, ירמיהו אמור עכשיו לשמוח - הנה, מה שהזהרת התקיים, 'אמרתי לכם ולא שמעתם, אתם רואים? מגיע לכם'. ולכן הוא שואל אותו: הרי ה' אלוהיך דיבר את הרעה הזאת, אדרבה, עכשיו עליך לשמוח ולומר להם 'אתם רואים? ה' אמר וה' קיים'.

וזה גם המשך דבריו: ויבא ויעש ה' כאשר דיבר, כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו. כלומר, זו גזירת ה', ואדרבה, הדבר מוכיח שמעשיהם היו חטא בעיני ה', ושהדברים הללו הכעיסו את בוראם, ולכן העונש הזה מגיע להם. אם כן - למה אתה מצטער?

וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן־הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל־יָדֶךָ אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם־רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא־אִתִּי בָבֶל חֲדָל רְאֵה כׇּל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל־טוֹב וְאֶל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ׃

נבוזראדן אומר לו: הנה פיתחתיך מן האזיקים אשר על ידיך. אתה הלכת בעצמך ושמת אזיקים על ידיך, וזה אינו מוצא חן בעיניי - יש לי הוראות מלמעלה. אוי ואבוי אם הבוס שלי יראה שיש לך אזיקים על הידיים; נבוכדנאצר הזהיר אותי להיזהר בכבודך ובמצבך ולעשות את רצונך, ואיני רוצה שיראה אותך כשאתה כבול באזיקים.

ולכן הוא נותן לו אפשרות בחירה: אם טוב בעיניך לבוא איתי בבל - בוא, ואשים את עיני עליך; אני מוכן לקחת אותך עמי, אבל בלי אזיקים, כי אינך ראוי לאזיקים. ואם רע בעיניך לבוא איתי בבל - חדל, לך לכל מקום שתרצה. אבל להמשיך איתי לבבל עם אזיקים - לזה איני מוכן.

וְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב וְשֻׁבָה אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם אוֹ אֶל־כׇּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ׃

ירמיהו לא היה מעוניין לשוב, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: 'ושובה אל גדליהו בן אחיקם בן שפן', ואני - אמר ה' - ארד עמהם בבלה. רק אז הסכים לשוב, כיוון ששמע שאותם עניים שנותרו כאן זקוקים לו בדיוק כמו שאר הגולים. ונבוזראדן נתן לו ארוחה ומשאת - אוכל וצידה - ושילח אותו בחזרה לארצו.

ביאור המלבי"ם ב'ועודנו לא ישוב'

מבאר המלבי"ם: נבוזראדן אומר לירמיהו - אם אתה חושב שהגולים יחזרו במהרה לארץ ישראל, ושאתה רק מלווה אותם ומיד חוזרים, טעות בידך. 'ועודנו לא ישוב' - העם הזה הולך עכשיו לתקופה ארוכה, לגלות גמורה בבבל. אין כאן סיור מחוזי שלאחריו מחזירים אותם לגדליה בן אחיקם. וכיוון שהעם אינו עתיד לשוב, לכן 'שובה אל גדליה בן אחיקם' - שוב אתה בעצמך, בלעדיהם.

ועוד הוסיף לו ברירה: אם תרצה - שב איתו בתוך העם; ואם תרצה ללכת משם למקום אחר, תוכל להתיישב בכל מקום אחר בארץ. שהרי לצערנו יש עכשיו הרבה מקום בארץ, כולה פנויה, ואתה יכול לשבת היכן שתחפוץ. וגם קבע לו סעודת תמיד, שתהיה לו פרנסה קבועה.

וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ׃
וַיִּשְׁמְעוּ כׇל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כִּי־הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא־הׇגְלוּ בָּבֶלָה׃

שרי החיילים אשר בשדה הם אותם אנשים שלא גלו עם שאר העם, אלא ברחו והתחבאו בשדות. עתה הם שומעים שמלך בבל הפקיד את גדליהו בן אחיקם בארץ, ושיש עמו עוד מן העם - אנשים, נשים וטף ומדלת הארץ, מאלה שלא הוגלו בבלה. מכאן הם מבינים שאין בכוונת מלך בבל לעשות גלות נוספת, אלא שהנשארים ימשיכו לקיים את הארץ. ואם כן - למה להם להמשיך לברוח?

וַיָּבֹאוּ אֶל־גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי־קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן־תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם׃
וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל־תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם׃

גדליהו נשבע להם: אל תיראו ואל תפחדו מן הכשדים שתצטרכו לעבוד אותם. דעו לכם שתחת עולו של מלך בבל ייטב לכם כאן. עדיף להיות כנועים לכשדים, מאשר לעשות כמו שעשו קודמיכם שניסו למרוד בכשדים והוגלו. אם כן, האם לא טוב לכם יותר לשמוע בקול ה', לעבוד את הכשדים - וייטב לכם?

וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר־תְּפַשְׂתֶּם׃

גדליהו ממשיך ומרגיע: שמא תחשבו שהכשדים הבאים בשליחות המלך יבואו ויבזזו מכם את מה שתקצרו ותבצרו? אין לכם מה לדאוג. אני יושב במצפה - קבעתי כאן את מושבי כדי לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו, כלומר שאני אגן עליכם ואציל אתכם. אין לכם לחשוש, ואינכם צריכים להסתיר ולהחביא את היין, השמן והקיץ. 'קיץ' הכוונה דבלים, תאנים יבשות שקוצצים אותן.

ולכן: אספו יין וקיץ ושימו בכליכם - ותוכלו לעשות זאת בפרהסיה, בגלוי. ואל תיראו לשבת בכל מקום שתרצו: 'ושבו בעריכם אשר תפשתם' - בכל עיר שתחפצו תוכלו לשבת, מבלי להיות מוגבלים.

וְגַם כׇּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכׇל־הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ כִּי־נָתַן מֶלֶךְ־בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן׃
וַיָּשֻׁבוּ כׇל־הַיְּהוּדִים מִכׇּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ־שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ־יְהוּדָה אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד׃

היהודים שברחו מפני פחד הכשדים אל הארצות שמסביב - מואב, בני עמון ואדום - שומעים גם הם שיש עכשיו מנהיג חדש ביהודה, גדליהו בן אחיקם, ואפשר לבוא ולחסות בצילו. ולכן שבו כל היהודים מכל המקומות אשר נידחו שמה, ובאו אל גדליהו המצפתה. ניתנה להם רשות לשבת במצפה, והם נאספים אליו ועוסקים בעבודת האדמה בלי חשש, ואוספים יין וקיץ הרבה מאוד.

וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכׇל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה׃
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן שָׁלַח אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא־הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם׃

יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים, אותם אנשים שנטמנו והתחבאו בשדה כאשר הגיע נבוכדנאצר וחבר מרעיו, חוזרים עכשיו אל גדליהו. וכשהם באים, הם אומרים לו: אנו רוצים שתדע - יש כאן עוד אחד שחוזר איתנו, ולאיש הזה יש כוונות שליליות כלפיך. שמו ישמעאל בן נתניה, והוא נשלח על ידי בעליס מלך בני עמון כדי להכותך נפש. שומע זאת גדליה בן אחיקם - ואינו מאמין להם.

וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ אָמַר אֶל־גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כׇּל־יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה׃

יוחנן מציע לו בסתר: תן לי לבצע סיכול ממוקד, ועוד לפני שיגיע אליך אהרוג אותו נפש, ואיש לא יידע. למה שהוא יהרוג אותך, ובכך תיכבה שארית הגחלת שנותרה כאן ביהודה? שהרי אתה תקוותנו; ברגע שיראה נבוכדנאצר שגם את גדליה בן אחיקם הרגו, גמרנו - הוא לא יעשה עוד חוכמות, יבוא ויגלה את כולם עד האחרון שבהם. אם כן, האם לא כדאי לתת לי לפתור את הבעיה, שאקדים ואהרוג את הבא להורגך, וכך תישאר כאן שארית ישראל ולא תכבה גחלתם?

וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ אַל־תַּעֲשֵׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה כִּי־שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל־יִשְׁמָעֵאל׃

גדליהו שומע ומשיב: אל תעשה את הדבר הזה. מה שאתה מספר על ישמעאל ועל תוכניותיו - שקר הוא, ואיני מאמין לך.

חסידות מדומה שהביאה חורבן

אומרים חז"ל, וכפי שנראה בהמשך, שההריגה של אותם אנשים והגלות הזאת נקראות על שמו של גדליה בן אחיקם. ולמה? כי כאן נהג כביכול בחסידות מדומה. באים ומזהירים אותך מפני רציחה, שעומדים להרוג אותך, ואדם אומר: 'אוי ואבוי, זה לשון הרע'. מה לשון הרע? הרי הוא מזהיר אותך מפני דבר נורא שעומד לקרות לך! והדבר הזה גרם בסופו של דבר לכליה של כל אותו הדור שעוד נותר בארץ, והביא לגלות המוחלטת.

לסיכום:

פרק מ' מציג לנו שתי דמויות מנהיגות ושני לקחים. ירמיהו, שיכול היה לשמוח ב'אמרתי לכם', בוחר לכבול את עצמו באזיקים יחד עם הגולים ולומר 'מי יתנני תחתיכם' - כי מנהיג אמיתי מחבר את עצמו לעמו, כואב את כאבו ובוכה עמו, ואינו שמח בעונשם של חוטאים. לעומתו גדליהו בן אחיקם, שפעל בתום לב להשיב את שארית יהודה לארצה ולהרגיעה, נכשל ב'חסידות מדומה' כשדחה את האזהרה שהצילה את נפשו וקרא לה שקר - וכישלון זה גרר את כליון השארית ואת הגלות המוחלטת. משני אלה למדנו: אהבת ישראל אמיתית היא להיות עם העם בצרתו, וזהירות אמיתית היא לשמוע אזהרה כשהיא ניתנת.