ירמיהו פרק מ'. הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם, אחרי שלח אותו נבוזראדן רב טבחים מן הרמה, בקחתו אותו והוא אסור באזיקים בתוך כל גלות ירושלים ויהודה המוגלים בבלה. כעת הוא מתאר בפנינו את הנבואה שהייתה לירמיהו מאת השם אחרי שנבוזראדן רב טבחים לקח אותו מבית הכלא, בעוד בזמן שהיה אסור באזיקים, הכוונה קשור באזיקים. לקח אותו בתוך כל גלות ירושלים ויהודה המוגלים בבלה.
דהיינו בתחילה, כתוב ככה, מה היה, אומר המדרש איכה, באיכה רבתי, מה היה הדבר? ותשובה אל גדליהו. מה כוונת הדברים? אומר המדרש, אמר לו, האם אתה יורד איתם ואני אשאר כאן, או שאתה תישאר כאן ואני יורד עמהם? כך שאל הקדוש ברוך הוא את ירמיהו. אתה יורד איתם ואני אשאר עם אלה כאן, או שאתה תישאר עם אלה כאן ואני ארד עם הגולים בבלה? אמר לו, אם אני יורד עמהם, מה אני מועיל להם? אלא ירד בוראם עמהם, שהוא יועיל להם הרבה. דהיינו שהקדוש ברוך הוא הוא זה שילווה את העם לבבל.
מה שצריך להבין כאן, מה זה "והוא אסור באזיקים בתוך כל גלות ירושלים ויהודה המוגלים בבלה"? איך ייתכן שהוא אסור באזיקים כאשר אמרנו שהוא מזהיר אותו, נבוזראדן מוזהר על ידי נבוכדנאצר שלא להזיק לירמיהו, לא לעשות לו מאומה, רק כאשר ידבר אליך כן עשה עמו. איך פתאום פה מורידים אותו כשהוא אסור באזיקים ומוגלה בבלה? אלא אומרים חז"ל, שהיה גולה מעצמו עמהן. היה רואה קט שלולים בקולרין, הכוונה קשורים בקולרין, והיה מכניס צווארו ביניהם. היה אומר להם, מי יתנני תחתיכם.
אומרים חז"ל שזה היה בעצם העניין במעשה שלו, כביכול לבוא ולהגיד לכם, נו, לא כדאי היה לשמוע לדבר השם שנמסר לכם אז? האם לא ראוי היה יותר לקיים את ציווי השם אז ולא הייתם סובלים כעת? תראו כמה אתם סובלים עכשיו בגלל שלא שמעתם אז. כמה כואב לי עליכם. הרבה פעמים כשבן אדם אומר תיזהרו, יהיה כך, יהיה כך, יהיה כך, וזה בא, אז לפעמים הוא שמח. "או, אתם רואים? אמרתי לכם! למה לא שמעתם לי? זהו, מגיע לכם, עכשיו תקבלו". וזה לא מתאים לאדם, בוודאי לא בדרגה של נביא, על אחת כמה וכמה לאדם מוסרי. כי הרי כל האיום זה כדי שישובו בתשובה. אחרי שהם מקבלים עונש, אנחנו לא צריכים לשמוח בעונש, אלא אדרבה, עוד להעצב למה נענשתם, הרי יכלתם להימנע מזה.
מה שכתוב באבות דרבי נתן, יש עניין אחר, שברגע שהרשע מת הוא כבר לא עושה רשע ולא מזיק יותר לעם ישראל. יש עניין נוסף, שברגע שהרשע מת, אז המציאות שלו של המשך צבירת העבירות נפסקת. זאת אומרת, הוא לא ימשיך לסבול עוד בעולם הבא עוד שנים ארוכות, כי הוא מת בקיצור שנים. מבינים? וזה אנחנו שמחים. כי אם הוא לא בקיצור שנים, כל יום שהוא חי נוסף, זה יום שהוא מוסיף עוד קיסם למדורת הגיהנום שלו. ברגע שהוא חי פחות, אז הוא פחות מזיק לעצמו, וכמו שאמרתי גם פחות מזיק לכלל. וחוץ מזה, בעצם מיתתו יש קידוש השם. זאת אומרת, ברגע שהרשע מת, על ידי זה מתגדל שמו של הבורא בעולם, שהנה הרשע הזה כבר לא נמצא כאן, יש פחות חילול השם בעולם.
אבל ודאי שירמיהו לא שמח בצרתם, אלא אדרבה, עוד ליווה אותם וכאב את כאבם ובכה עמהם וקשר עצמו עמהם. וזהו באמת מנהיג אמיתי. מנהיג אמיתי זה אחד שמחבר את עצמו לעמו וגולה איתם וכואב את כאבם ובוכה עמהם. לא אחד שאומר "רגע, אני יש לי ויזה, אני מסודר, אני חוזר".
ויקח רב טבחים לירמיהו, ויאמר אליו, השם אלוהיך דיבר את הרעה הזאת אל המקום הזה. לקח רב טבחים, נבוזראדן רב טבחים, את ירמיהו, והוא בעצם אומר לו, מה אתה כל כך מצטער עליהם? הרי השם אמר שכל זה יהיה להם. במילים פשוטות, מה השכל של הגוי אומר? אתה עכשיו צריך לשמוח. הנה, מה שהזהרת אותם הגיע. אמרתי לכם, לא שמעתם, אתם רואים? מגיע לכם. שכל של גוי, זה אמורה להיות התגובה. ולכן הוא שואל אותו, הרי השם אלוהיך דיבר את הרעה הזאת, אדרבה, הנה, אתה צריך עכשיו לשמוח ולהגיד להם "אתם רואים? השם אמר, השם קיים". ויבא ויעש השם כאשר דיבר, כי חטאתם להשם ולא שמעתם בקולו, והיה לכם הדבר הזה. דהיינו, הרי זו גזירת השם, ואדרבה, זה מראה שמה שהם עשו היה חטא בעיני השם, והדברים האלה הכעיסו את בוראם, ולכן העונש הזה מגיע להם. אז למה אתה מצטער?
ועתה, הנה פיתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידיך. אם טוב בעיניך לבוא איתי בבל, בוא, ואשים את עיני עליך. ואם רע בעיניך לבוא איתי בבל, חדל. ראה כל הארץ לפניך, אל טוב ואל הישר בעיניך ללכת, שמה לך. הוא אומר לו, הנה פיתחתיך מן האזיקים אשר על ידיך. אתה הלכת ושמת על ידך אזיקים, וזה לא נראה לי, לא מוצא חן בעיניי, יש לי הוראות מהבוס. ואוי ואבוי אם הבוס שלי יראה שיש לך אזיקים על ידיך. נבוכדנאצר הזהיר אותי להיזהר בכבודך, להיזהר במצבך, לעשות את רצונך, ואני לא רוצה שיראה אותך כאשר אתה שלול באזיקים. עכשיו הוא אומר לו, אני נותן לך את האופציה. אם טוב בעיניך לבוא איתי בבל, בוא. אומר לו, אני מוכן לקחת אותך איתי לבבל, אבל בלי אזיקים, כי לא מגיע לך אזיקים. ואם רע בעיניך, חדל. אתה לא רוצה לבוא איתי לבבל, אז אתה יכול עכשיו ללכת לאיזה מקום שתרצה. אבל להמשיך איתי לבבל עם אזיקים, זה אני לא מוכן.
ועודנו לא ישוב, ושובה אל גדליה בן אחיקם בן שפן, אשר הפקיד מלך בבל בערי יהודה, ושב איתו בתוך העם, או אל כל הישר בעיניך ללכת, לך. ויתן לו רב טבחים ארוחה ומשאת, וישלחהו. ועודנו לא ישוב. בכל אופן, לא היה מעוניין ירמיהו לשוב. עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ושובה אל גדליהו בן אחיקם בן שפן. אמר לו השם שישוב, ואני, אומר השם, אני ארד עמהם בבלה, ורק אז הוא היה מוכן לשוב, כיוון ששמע שאלה שנותרו כאן, העניים שנשארו כאן, גם הם צריכים לו כמו שאר הגולים, ולכן הלך והסכים לחזור בחזרה. ויתן לו רב טבחים ארוחה ומשאת וישלחהו. נתן לו אוכל ושלח אותו בחזרה לארצו.
אומר המלבי"ם, שמה שכתוב "ועודנו לא ישוב", דהיינו אומר לו בעצם נבוזראדן שר הטבחים, אומר לו, אם אתה חושב שהגולים יחזרו בחזרה לארץ ישראל ואתה תשוב עמהם, ואתה בעצם חושב שאתה רק הולך ללוות אותם אבל תכף אוטוטו מיד חוזרים, הוא אומר לך, לא אדוני, אתה טועה. ועודנו לא ישוב. מה שעכשיו העם הזה הולכים, זה לתקופה ארוכה. הם הולכים עכשיו לגלות גמורה לבבל. הם לא עושים להם פה סיור מחוזי ומחזירים אותם בחזרה לגדליה בן אחיקם. וכיוון שהוא לא עתיד לשוב, לכן שובה אל גדליה בן אחיקם, תשוב אתה בעצמך מבלעדיהם. אומר לו, וגם שמה יש לך ברירה. אם תרצה, שב איתו בתוך העם. ואם תרצה ללכת משמה למקום אחר, אתה יכול להתיישב גם במקום אחר בארץ. עכשיו, לצערנו, יש הרבה מקום בארץ. כולה פנויה. אתה יכול לשבת איפה שתרצה. וקבע לו סעודת תמיד, שיהיה לו פרנסה קבועה.
ויבוא ירמיהו אל גדליה בן אחיקם המצפתה, וישב איתו בתוך העם הנשארים בארץ. וישמעו כל שרי החיילים אשר בשדה, המה ואנשיהם, כי הפקיד מלך בבל את גדליהו בן אחיקם בארץ, וכי הפקיד איתו אנשים ונשים וטף ומדלת הארץ מאשר לא הוגלו בבלה. כל שרי החיילים אשר בשדה, המה ואנשיהם, דהיינו אלה שלא גלו יחד עם שאר העם, הם היו בשדות, כמו שאמרנו, הם ברחו והתחבאו. שמעו שמלך בבל הפקיד את גדליהו בן אחיקם בארץ, ושיש איתו עוד מן העם, אנשים, נשים, טף ומדלת הארץ, כאלה שלא הוגלו בבלה. דהיינו, מבינים שהוא לא רוצה לעשות עוד גלות, אלא שאלה שנשארו כאן, שהם ימשיכו לקיים כאן את הארץ. אה, אם ככה, אז למה אנחנו צריכים לברוח?
ויבואו אל גדליה המצפתה, וישמעאל בן נתניהו, ויוחנן ויונתן בני קרח, ושריה בן תנחומת, ובני עיפי הנטופתי, ויזניהו בן המעכתי, המה ואנשיהם. וישבע להם גדליהו בן אחיקם בן שפן ולאנשיהם לאמור, אל תיראו מעבוד הכשדים. שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם. אל תיראו, אל תפחדו מהמון הכשדים שאתם תצטרכו לעבוד אותם. אומר להם, תדעו לכם שתחת עולו של מלך בבל ייטב לכם כאן, להיות כנועים להם לכשדים, מאשר לעשות את מה שעשו קודמיכם, שניסו למרוד בכשדים והוגלו. אז האם לא טוב לכם יותר לבוא ולשמוע בקול השם, לעבוד את הכשדים וייטב לכם?
ואני, הנני יושב במצפה לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו. ואתם אספו יין וקיץ ושמן, ושימו בכליכם, ושבו בעריכם אשר תפשתם. אומר להם, מה אתם חושבים? שאולי הכשדים שבאים בשליחותו של המלך יבואו ויבזזו מכם את מה שאתם תעשו, את מה שתקצרו, את מה שתבצרו? אומר להם, אין לכם מה לדאוג. אני הנני יושב במצפה, דהיינו קבעתי מושבי כאן כדי לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו. לעמוד לפניהם, דהיינו שאני אציל אתכם. אין לכם לחשוש או להתמין ולהחביא את היין והשמן והקיץ, הקיץ הכוונה דבלים, תאנים יבשות שקוצצים אותם. הוא אמר להם, אין לכם מה לחשוש, רק אספו יין וקיץ ושימו בכליכם, אתם יכולים לעשות את זה בפרהסיה. אל תיראו, לשבת בכל מקום שתרצו, ושבו בעריכם אשר תפשתם, כל עיר שתרצו תוכלו לשבת בה מבלי להיות מוגבלים.
וגם כל היהודים אשר במואב ובבני עמון ובאדום ואשר בכל הארצות, שמעו כי נתן מלך בבל שארית ליהודה, וכי הפקיד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן. היהודים שהיו שם בכל הארצות שמסביב, אלה שברחו מפאת פחד הכשדים, גם הם שומעים, יש עכשיו מלך חדש ביהודה, גדליהו בן אחיקם עכשיו נמצא שם, ואפשר כעת לבוא ולחסות בצילו. ולכן, וישובו כל היהודים מכל המקומות אשר נידחו שם, ויבואו ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה, ויאספו יין וקיץ הרבה מאוד. היה להם רשות לשבת במצפה, והם באים ונאספים לגדליה בן אחיקם, ובאמת עוסקים בעבודות האדמה מבלי לחשוש.
ויוחנן בן קרח וכל שרי החיילים אשר בשדה באו אל גדליהו המצפתה. ויאמרו אליו, הידוע תדע כי בעליס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכותך נפש? ולא האמין להם גדליה בן אחיקם. יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים, אלה שהיו בשדה ונטמנו, התחבאו, כאשר הגיע נבוכדנאצר וחבר מרעיו, הם עכשיו חוזרים, וכאשר הם חוזרים לגדליהו בן אחיקם, הם אומרים לו, אנחנו רוצים שתדע, יש פה עוד אחד שחוזר איתנו, והבן אדם הזה יש לו כוונות שליליות ביחס אליך. קוראים לבן אדם הזה ישמעאל בן נתניה, והוא נשלח על ידי בעליס מלך בני עמון כדי להכותך נפש. שומע את זה גדליה בן אחיקם, ולא האמין להם.
ויוחנן בן קרח אמר אל גדליהו בסתר במצפה לאמור, אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה ואיש לא ידע. למה יככה נפש ונפוצו כל יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה? תן לי, שאבצע סיכול ממוקד, ועוד לפני שהוא יגיע אליך, אני אהרוג אותו נפש. למה יהרוג הוא אותך, ועל ידי זה קיוותה שארית הגחלת שנותרה כאן ביהודה? כי הרי אתה תקוותנו. ברגע שיראה נבוכדנאצר שגם את גדליה בן אחיקם הרגו, גמרנו, הוא לא יעשה עוד חוכמות, יבוא ויגלה את כולם עד האחרון שבהם. אז האם לא כדאי לתת לי את האפשרות ללכת ולפתור את הבעיה הזאת על ידי שאני אקדים ואהרוג את הבא להורגך? וכך תישאר כאן שארית ישראל ולא תכבה גחלתם. ויאמר גדליהו בן אחיקם אל יוחנן בן קרח, אל תעשה את הדבר הזה, כי שקר אתה דובר אל ישמעאל. שומע את זה דבר, אומר לו, אל תעשה את הדבר הזה. מה שאתה אומר לישמעאל, וכך התוכניות שלו, זה שקר, אינני מאמין לך.
אומרים חז"ל, שאנחנו נראה בהמשך, שההריגה של אותם אנשים והגלות הזאת נקראת על שמו של גדליה בן אחיקם. למה? כי פה הוא נהג כביכול בחסידות מדומה. באים מזהירים אותך מפני רציחה, יהרגו אותך, אתה בן אדם אומר "אוי ואבוי, זה לשון הרע". מה לשון הרע? הוא מזהיר אותך מפני משהו נורא שעומד לקרות לך. ופה הדבר הזה גרם בסופו של דבר לכליה על כל אותו הדור שעוד נותר כאן, ובסופו של דבר זה הביא לגלות המוחלטת.