ירמיהו פרק ל"ט. בשנה התשיעית לצדקיהו מלך יהודה בחודש העשירי בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל ירושלים ויצורו עליה. בשנה התשיעית לצדקיהו מלך יהודה בחודש העשירי, מה זה החודש העשירי? ניסן, אייר, סיוון, תמוז, אב, אלול, תשרי, תשרי זה תמיד החודש השביעי, נכון? חשוון, כסלו, טבת, נכון? וכמה? שנה תשיעית בחודש העשירי, הכוונה בחודש טבת. האברבנאל אומר שאפילו שבאמת העיר הובקעה בתמוז, אבל הם לא נכנסו עד ז' באב. כי היהודים שמה נלחמו. כן? ולכן העיר בסופו של דבר לא הובקעה עד עד ז' באב. נשים לב, אומר המלבי"ם, לקמן בפרק נ"ב מובא עיקר הסיפור של כיבוש העיר, אבל פה הוא רק רוצה להראות לנו את מה שהוא דיבר קודם, כיצד נבואת ירמיהו מתקיימת. בעשתי עשרה שנה לצדקיהו בחודש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר. עשתי עשרה שנה לצדקיהו הכוונה בשנה ה-11. שנה תשיעית, שנה עשירית, שנה 11. כמה שנים היה המצור? שלוש שנים. בחודש הרביעי, מה זה החודש הרביעי? נכון, ניסן, אייר, סיוון, תמוז. חודש תמוז. בתשעה לחודש הובקעה העיר. אנחנו יודעים ב-ז', אז יש כאלה אומרים מרוב הגלות היה שיבוש. נכון, מאידך גיסא יש לנו הרי ידיעה שזה היה בי"ז, הגמרא אומרת שהיה להם שיבוש בזמנים, בגלל הצרות היה להם שיבוש בזמנים.
ויבואו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התווך, נרגל שר אצר, סמגר נבו, שר סכים, רב סריס, נרגל שר אצר, רב מג, וכל שארית שרי מלך בבל. בקיצור כל אלה, כל שאר הירקות המוזכרים כאן, אלה הם שרי מלך בבל והם ישבו בשער התווך. זה שער העזרה, שער ניקנור או השער המזרחי. הוא בין שער עזרת נשים ובין שער ההיכל, לכן הוא נקרא שער התווך. אז על זה אומרים שער התווך, שער שמחתכין בו הלכות, כמו שער התוך. מלשון חיתוך. שער שמחתכין בו הלכות, כן? והוא, שער שמחתכין בו הלכות עליהם, סליחה, הלכות עליהם הוא אומר, מקום המשפט, שמה הרשע. במקום המשפט, דהיינו מקום שמחתכין שם הלכות, לשכת הגזית, מקום הסנהדרין, שמה הרשע, ושמה הגיעו שרי מלך בבל הרשעים.
ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך בשער בין החומותיים ויצא דרך הערבה. אומרים חז"ל, מערה הייתה לו מביתו ועד ערבות יריחו. הלך דרך המנהרה. מה עשה הקדוש ברוך הוא לקיים ופרשתי את רשתי עליו? השם פרס לו כעין רשת על מנת לצוד אותו. כך מובא ביחזקאל י"ב. מה עשה? זימן צבי לפני הכשדים שהיה מהלך על גג המערה מחוץ לעיר. שימו לב, זה מפליא, זה לילה, ועם כל זה ראו צבי, כנראה היו רעבים, החליטו לרוץ אחריו. ורצו אחריו לתופסו. והוא רץ עד פתח המערה, וראו את צדקיהו יוצא מן המערה. איך שהם מרגישים, הנה הנה כבר תופסים אותו, פתאום הם רואים מישהו יוצא להם מתוך המערה. ופתאום הם רואים שזה צדקיהו, שאותו אנחנו מחפשים. השם פרס עליו רשת כביכול כדי לדוג אותו, לצוד אותו. ויהי כאשר ראם צדקיהו, אומר המלבי"ם שהכוונה היא הבקעת העיר, שזה היה הזמן שראם צדקיהו, אז ויברחו ויצאו לילה מן העיר. אבל הם באמת לא ראו אותו עד שבסופו של דבר השיגו אותו. זה היה רק על ידי הצבי, כמו שנראה בפסוק הבא. וירדפו חיל כשדים אחריהם וישיגו את צדקיהו בערבות יריחו ויקחו אותו ויעלוהו אל נבוכדראצר מלך בבל רבלתה בארץ חמת וידבר איתו משפטים.
מה זה וידבר איתו משפטים? אה, אם הוא דיבר איתו מילים, דיבר איתו גם משפטים. מה זה וידבר איתו משפטים? כמו עורך דין אתה אומר. כן. בדין, דנים, דיבר איתו על אנשים, משפטים. טוב. כי היה פעם איזה שר שאהבו לצחוק עליו, אז אמרו עליו בשלב מסוים שהוא הלך ללמוד משפטים, אז אמרו כי עד היום הוא למד מילים, עכשיו הוא התחיל ללמוד משפטים. על כל פנים, פה וידבר איתו משפטים הכוונה היא דן אותו, שפט אותו, על זה שהוא עבר על השבועה. כזכור לכם, הוא השביע אותו שלא ימרוד בו, והשביע אותו גם כן, הוא ראה אותו אוכל ארנבת חיה, השביע אותו שלא יפרסם ולא יספר את זה. והוא הלך וגילה את זה, ופרסם את זה וביזה אותו. וישחט מלך בבל את בני צדקיהו ברבלה לעיניו, ואת כל חורי יהודה שחט מלך בבל. שחט את בני צדקיהו ברבלה לעיניו, זה היה עונשו של צדקיהו על זה שהמרה את פיו. ואת כל חורי יהודה, מי אלה? אלה הם הסנהדרין, אומרים חז"ל. הם אלה שהתירו לו את השבועה. כי הוא שאל אותו, מה ראית לבוא ולעשות, הרי עברת על שבועתך? אמר לו, התירו אותה. מי התיר לך את השבועה? אה, הסנהדרין התירו לך את השבועה, אז אם ככה הם צריכים להיענש. ולכן לקח ושחט אותם, את כל חורי יהודה. ואת עיני צדקיהו עיוור ויאסרהו בנחושתיים להביאו בבלה. גם עיוור את עיניו. ובזה נתקיימו דברי הנבואה שאמר לו ירמיהו, שאתה תובא לבבל ואותה לא תראה. וזה היה תמוה בעיניו, איך ייתכן שהוא אומר לי דבר כזה? אני אבוא לבבל ולא אראה אותה? אם אני אבוא לבבל אז אני אראה אותה. אלא אתה תסומא עוד קודם לכן, ועל ידי זה לא תוכל לראות את בבל.
ואת בית המלך ואת בית העם שרפו הכשדים באש ואת חומות ירושלים נתצו. את בית המלך זה ביתו של המלך. בית העם, יש אומרים שהכוונה בית התאספות העם. ויש כאלה שאומרים בתי כנסיות, כך חז"ל דורשים. בית העם אלו בתי כנסיות. שרפו אותם באש ואת חומות ירושלים נתצו. כן? זה היה בחודש החמישי כבר על ידי נבוזראדן. ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנופלים אשר נפלו עליו ואת יתר העם הנשארים הגלה נבוזראדן רב טבחים בבל. ואת יתר העם הנשארים, כן, בעיר, ואת הנופלים אשר נפלו עליו, ואת יתר העם הנשארים. מה זה הכפילות? יתר העם הנשארים בעיר, הכוונה אלה שבאמת נותרו עם צדקיהו בעיר. הנופלים אשר נפלו עליו, הכוונה אלה שהצטרפו לכשדים מעם ישראל, שמעו לנבואת ירמיה והלכו להגיד לכשדים אנחנו נכנעים בפניכם. ואת יתר העם הנשארים, הכוונה על העם שנשארו מחוץ לחומה. זה אלה שפחדו להיות בתוך החומה מחשש של הכשדים, ולכן הלכו והתחבאו בכל מיני מקומות מחוץ לחומות. את כולם הגלה נבוזראדן רב טבחים בבל. רב טבחים זה לא אחד שעושה עוגות. רב טבחים זה אחד שטובח, שוחט אנשים. זה הכוונה רב טבחים. שר הרציחות, זה נקרא רב טבחים. ומן העם הדלים אשר אין להם מאומה השאיר נבוזראדן רב טבחים בארץ יהודה ויתן להם כרמים ויגבים ביום ההוא. מהעם הדלים אשר אין להם מאומה, הכוונה העניים שבעניים, כאלה שהוא לא חשש שינסו למרוד בו. מהם השאיר נבוזראדן רב טבחים בארץ יהודה, למה? כדי לעבד את הארץ, שהארץ לא תשום. והשאיר להם שיהיו כורמים ויוגבים. מה זה כורמים ויוגבים? כורמים ויוגבים הכוונה היא חופרי אדמה, אלה נקראים יוגבים. כורמים זה בדרך כלל מעבדי כרמים או מלשון אוספים. לכרום הכוונה לאסוף, כמו עורמים. יוגב זה חופר? יוגב זה חופר אדמה, כן. כשרוצים להגיד עובד אדמה אומרים יוגב. זה הכוונה עובד אדמה. יש כאלה קוראים לבן שלו יוגב. מה אתה קורא לבן שלך איכר? זה לא שם מתאים. תקרא לו שם יותר ראוי, אבל שם יוגב זה לא, זה לא שם שהוא מבטא איזושהי חשיבות.
ויצו נבוכדראצר מלך בבל על ירמיהו ביד נבוזראדן רב טבחים לאמור. נבוכדראצר מלך בבל יש לו הוראות ברורות כיצד להתנהל עם ירמיהו. קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע, כי כאשר ידבר אליך כן עשה עימו. הוא אומר לו, מה שרע בעיניו, אפילו אם זה במגמה לטובה, אבל זה לא נעים לו, זה לא טוב לו, אל תעשה את זה. רק כאשר ידבר אליך כן עשה עימו. למה באמת היה כל כך אכפת לו מירמיהו? כי הוא ידע שירמיהו צדיק. והוא ידע שירמיהו מוסר להם נבואות אמיתיות בשם השם. והוא ידע שירמיהו אומר להם להיכנע בפני מלך בבל כי השם המליך אותו. היות וכך, אז אדרבה, לא היה לו עניין להזיק לירמיהו, כי ירמיהו בעצם האינטרס של נבוכדראצר היה דבריו של ירמיהו שדבריו יתקיימו. אז לכן הוא רצה רק להיטיב עימו. וישלחו ויקחו את ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אותו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן להוציאהו אל הבית וישב בתוך העם. שלח את נבוזראדן ואת כל רב מלך בבל, והם שלחו את השליחים שלהם לקחת להוציא את ירמיהו אל הבית. הכוונה נתנו לו בית לשבת, שלא ימשיך להיות בחצר המטרה בבית הכלא, אלא שיהיה חופשי ויוכל לשבת בתוך העם כרצונו במקום שיחפוץ.
ואל ירמיהו היה דבר השם בהיותו עצור בחצר המטרה לאמור. הלוך ואמרת לעבד מלך הכושי לאמור, כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל, הנני מביא את דבריי אל העיר הזאת לרעה ולא לטובה והיו לפניך ביום ההוא. אומר לו השם לירמיהו עוד כאשר היה עצור בחצר המטרה, לך תגיד לעבד מלך הכושי. מי זה היה? אם אתם זוכרים, זה זה שהציל אותו מן הטיט. אמר לו, עד עכשיו הרעה שהייתה לכם תכליתה הייתה לטובה, כדי שתשובו בתשובה ולא אצטרך להביא לכם עונשים חמורים, לא אצטרך להביא עליכם גלות וייסורים וחרב ואובדן. עד עכשיו הרעה הייתה לטובה. אבל עכשיו אני מביא את דבריי אל העיר הזאת לרעה ולא לטובה. עכשיו כבר נגזר גזר דין, עכשיו ממילא יוצא שזה רק לרעה. למה? כי אחרי ההתראה האחרונה שירמיהו התרה בצדקיהו והוא לא שמע, מכאן ואילך כבר נגזרה גזירה העיר תחרב והיא תהי שממה. ולכן הוא בא ואומר לו, כעת כבר אין ברירה, נגזרה גזירה וממילא זה יהיה רק לרעה ולא לטובה. זאת אומרת אין עוד סיכוי להיטיב את המצב. והיו לפניך ביום ההוא, הכוונה אתה תראה את הרעה ולא תצא מן העיר. אבל והצלתיך ביום ההוא נאום השם ולא תינתן ביד האנשים אשר אתה יגור מפניהם. אומר לו, תדע לך שבסופו של דבר אתה תינצל. מחד גיסא הוא אומר לו אתה תראה את כל זה, אתה תהיה בתוך העיר, אבל מאידך גיסא הוא מבטיח לו הצלה. לא תינתן בתוך האנשים אשר אתה יגור מפניהם. האנשים שאתה מפחד מהם, לא תינתן בידיהם. היה לו בעצם שתי חששות, מבאר המלבי"ם. היה לו חשש גם מן השרים, שהשרים כמו שראינו היו נגד ירמיה ונגד התוכחות שהוא היה אומר, וממילא היה להם חשש לעבד מלך הכושי, וגם חרב הכשדים. משניהם השם אומר לו אני אציל אותך. כי מלט אמלטך ובחרב לא תיפול והייתה לך נפשך לשלל כי בטחת בי נאום השם. מלט אמלטך, דהיינו על ידי השגחה פרטית, כיוון שאתה בטחת בי, אני אציל אותך והייתה לך נפשך לשלל היות ובטחת בהשם.