ספר ירמיהו פרק ל"ו. ויהי בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת השם לאמור. הפרק הזה שנלמד כעת הוא פרק מאוד מאוד רלוונטי לימים שבהם אנחנו נמצאים ערב תשעה באב. הפרק הזה עוסק במגילת איכה ובצורת התהוותה. כדאי שנעקוב אחרי הדברים שנדע כיצד נוצרה מגילת איכה והגלגולים שהיא עברה. המגילת איכה שיש לנו אותה היום היא בעצם המוצר המוגמר. המוצר המקורי לא היה נראה כך כפי שנראה בפרק שלנו. נראה מה היו הגלגולים עד שזה הגיע למגילה שיש בפנינו היום שאותה כידוע כתב ירמיהו הנביא.
[שקט] זה נקרא כעת. השם אומר לו לירמיהו זה היה בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו. יהויקים היה צדיק או רשע? רשע גדול היה יהויקים. היינו שגולגלתו הלכה ונתגלגלה עד שנשרפה בימי בזמן התלמוד. היה מלך רשע. אז השם אומר לו לירמיהו נבואה. קח לך מגילת ספר וכתבת עליה את כל הדברים אשר דיברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגויים מיום דיברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום הזה. קח לך מגילת ספר, מגילה הכוונה על הקלף, זה נקרא מגילה, גיליון. מגילת ספר. ועליה על הגיליון הזה תכתוב את כל הדברים אשר דיברתי אליך על ישראל ועל יהודה. תזכיר במגילה הזאת את כל המאורעות הרעות שיעדתי שיהיו על ישראל ועל יהודה, מה שבא ומה שגם עתיד לבוא. לא הכל התקיים. היו דברים שרק בעתיד התקיימו באותו זמן שהוא כתב את הדברים היו דברים שעדיין לא התקיימו. ואת כל הדברים האלה תכתוב אותם על מגילת ספר מימי יאשיהו ועד היום הזה.
מה המטרה? אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אנוכי חושב לעשות להם למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעוונם ולחטאתם. אולי כאשר אתה תשים במגילה הזאת, אתה תראה ותזכיר דברים שאמרת מראש ותראה להם הנה הדברים האלה התקיימו. כמו שאמרתי ככה התגשם. אולי זה יביא אותם להבין שגם הדברים העתידים שאתה אומר גם הם עתידים להתגשם ועל ידי זה אולי הם יתעוררו. למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעוונם ולחטאתם. השם אומר לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה. בעצם רוצה לומר להם כל הרעה הזאת היא איננה תכלית בפני עצמה אלא תכלית הרעה היא להביא אל הטובה שישובו בתשובה ואז לא יצטרכו לגלות.
ויקרא ירמיהו את ברוך בן נריה ויכתוב ברוך מפי ירמיהו את כל דברי השם אשר דיבר אליו על מגילת ספר. ירמיהו היה מוציא את הדברים מפיו וברוך היה כותב. המלבי"ם אומר, ככה הוא מביא בשם האברבנאל, ש... [שקט] איזה שהוא חכם שהיה בתקופתו של ירמיה והוא היה כעין מסייע לירמיה, עוזר לירמיה. אנחנו רואים אותו מלווה אותו בחלק ארוך מן הדרך. כמו נערו של ירמיה, מסייעו, עוזרו של ירמיה. כן, ברוך בן נריה. זה היה שמו. [שקט] מה? [שקט] לא הבנתי את השאלה. [שקט] הקדוש ברוך הוא אומר אינני חפץ באדם שימות בסוף. כמו שכתוב על... המת... יש בזה דרשה, יש פשט. הדרשה היא הרשע בחייו קרוי מת. אז השם אומר לא אחפוץ במות המת. הרשע המת אני לא רוצה במותו הטוטאלי. זה דרש. פשט הכתוב כי יפול הנופל ממנו. קראו הכתוב על שם סופו. הנופל אפילו שעוד לא נפל הוא אומר לך בעתיד, קורא לו נופל. כך גם כן במות המת. זה שראית שהוא מת, השם אומר אני לא חפצתי להמית אותו. במות המת אינני חפץ. אני מעדיף שהוא לא יגיע למצב הזה אלא שובו מדרכיו וחיה.
אומר המלבי"ם כמו שהתחלתי לומר בשם האברבנאל, את הנבואות של ירמיה את כולם ירמיהו כתב בעצמו. על ספר בלשונו, בכתיבתו, בלשון צח וברור. מה שאין כן מגילת איכה, אומר האברבנאל, זה לא נכתב בנבואה אלא ברוח הקודש. רוח הקודש זה דרגה אחת פחות מדרגת הנבואה. ולכן רצה פה להקל עליו את המלאכה ואמר לו אתה תאמר וברוך הוא זה שיכתוב. ולכן כתוב ויקרא ברוך את דברי ירמיה. אומר המלבי"ם אם זה היה דברי נבואה היה צריך להיות כתוב ויקרא ברוך את דברי השם. למה כתוב דברי ירמיה? כיוון שזה לא היה דברי השם כמו נבואה אלא יותר בגדר של רוח הקודש. אבל אין כאן זה לא להבין לא נכון. גם נבואה וגם רוח הקודש בסופו של דבר זה מאת השם. רק כיוון שזה דרגה נמוכה יותר שייך בהם יותר לומר דברי ירמיה ולא דברי השם.
ויצווה ירמיהו את ברוך לאמור אני עצור לא אוכל לבוא בית השם. אני עצור הכוונה בבית הכלא. יהויקים כלא את ירמיהו. אומנם ראינו שצדקיהו כלאו בחצר המטרה, אבל מפה אנחנו מבינים שגם יהויקים כלא אותו. כנראה זה היה תחביב של המלכים אז לכלוא את ירמיהו כי ירמיהו לא היה סימפטי. היה תמיד אומר דברים רעים. תקשורת לא אהבה אותו. תמיד היה אומר דברים רעים. הם רצו שיגיד דברים טובים, יהיה טוב, תנחם את העם, תעשה להם מופעים, תגיד להם דברים... אתה תמיד רק אומר יהיה רע, לא יהיה טוב, יהיה מלחמת גוג ומגוג, יהיה ככה, יבוא נבוכדנאצר. אתם הרבנים תמיד אוהבים להפחיד. כלא אותו בבית הכלא.
ובאת אתה וקראת במגילה אשר כתבת מפי את דברי השם באוזני העם בית השם ביום צום. וגם באוזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם. הוא אומר לו היות ואני כלוא ועצור אין בכוחי לבוא ולהפיץ את הדבר ביד כל העם. והרי צריך שהעם ידע. מה יעזור שאני אכתוב? וזה לא כמו היום אתה מוציא עיתון ב-100, 200, 300 אלף עותקים. פעם אם לבן אדם היה מסר אז הוא היה צריך לקחת את המגילה ולקרוא אותה באוזני העם. היו מביאים איזה טו טו טו טו טו טו טו מין איזה חצוצרה כזאת, בא מישהו פותח את המגילה, קורא אותה, עובר לרחוב הבא. קורא את המגילה שוב פעם, עובר לרחוב הבא. תתארו לעצמכם כמה היה צריך בשביל שמסר יגיע. היום אתה שולח הודעת SMS ל-400 איש, יש הערב הרצאה בשעה כך וכך. על המקום 400 איש יודעים. אם יש לך עשרות אלפי אנשים אתה שולח לו הודעת SMS או במייל או אינני יודע מה באיזה דרך, תוך זמן קצר יכולים לדעת חצי העולם ואשתו מה עתיד להיות. אבל פעם זה לא היה כך. פעם היית צריך בעבודה סיזיפית ממש ללכת לעבור אחד אחד. לכן הוא אומר לו אני מוגבל, אני בכלא. אתה תצטרך ללכת לקרוא את המגילה אשר כתבת מפי את דברי השם באוזני העם בית השם ביום צום.
מה זה ביום צום? מה הכוונה ביום צום? פירוש פשוט, אומר הרד"ק, הכוונה יום תענית. צום זו תענית. אבל יש הסבר אחר. צום, מבאר הרד"ק בשם אביו, מה מקור המילה צום? זה מלשון צומת. מה פירוש המילה צומת? מה זה צומת הגידים? מה פירוש צומת הגידים? ריכוז. ריכוז של גידים רבים נקרא צומת. ריכוז של כבישים מכיוונים רבים נקרא צומת. צומת זה ריכוז. אז באותה מידה עוד דוגמה, אותו דבר תשימו לב, אם אני אומר נצמת בשרו, מה הכוונה נצמת? התרכז, התכווץ. התכווץ והתרכז, נכון? זה המושג של של צומת ושל צום. ולכן המילה צום מבטאת ריכוז של אנשים. כי מה היו עושים בזמנם? איך כתוב שמה? קראו צום אספו עצרה, נכון? זאת אומרת כשקוראים צום היו העם מתקבצים לתפילה. זה הייתה המציאות בזמנם. אז כשכתוב לנו כאן ביום צום הכוונה ביום ריכוז, ביום שבו כל העם היה מתרכז אל בתי הכנסיות או אל בית המקדש. ואז באותו יום הוא מצווה אותו אני מבקש שתקרא את זה באוזני כולם. כיוון שאז כולם יהיו ואתה לא תצטרך להתאמץ הרבה לפרסם את הדברים. אם באותו מקום יהיו מרוכזים 1,000, 2,000 איש ואתה תקרא בפניהם, אז חברא חברא אית ליה ותוך יומיים שלושה זה יגיע לכל העם היושבים בערי יהודה.
מה המטרה? אולי תיפול תחינתם לפני השם וישובו איש מדרכו הרעה כי גדול האף והחימה אשר דיבר השם אל העם הזה. אולי כשהם ישמעו את הדברים יכנע לבבם הערל וישובו לקדוש ברוך הוא ויתחננו על הדבר הזה עצמו וישובו בתשובה. ויעש ברוך בן נריה ככל אשר ציווהו ירמיה הנביא. ירמיהו הנביא לקרוא בספר דברי השם בית השם. המלבי"ם אומר שבאמת הוא לא עשה את זה מיד. המלבי"ם מבאר שהוא ציווה אותו בשנה הרביעית ליהויקים והוא קרא את זה בשנה החמישית בחודש התשיעי. מה זה חודש התשיעי? שביעי זה תשרי, תשיעי זה כסלו, נכון? קרא את זה בחודש התשיעי. והסיבה לכך שואל המלבי"ם הרי לכאורה הרואה היה צריך לומר את זה כבר לפני כן. בשנה הרביעית אמרו לך ואתה מחכה עד שנה חמישית לחודש כסלו שזה החודש התשיעי? אלא מבאר המלבי"ם מכיוון שהיה צריך לעשות ככל אשר ציווהו ירמיה. לפי כל התנאים, באיזה אופן שהוא אמר לו. ומה הוא אמר לו? תקרא את דברי השם בבית השם ותקרא את זה ביום צום. ולא היה יום איסוף של העם בבית השם עד הזמן הזה. שאז התאספו גם מהערים והיה ניתן לקרוא את זה בפרסום. ולכן הוא קרא את זה רק אז. וזה הדיוק בפסוק. ככל אשר ציווהו ירמיהו הנביא. למה הוא דחה את זה כל כך? כי הוא רצה לעמוד בציווי במלואו שהציווי היה שהדבר יהיה בפרסום. למה שלא יקרא את זה בפני עם קטן ואחרי זה בפני עוד קצת ועוד קצת? זה לא עדיף מאשר לחכות שנה וחצי שנתיים? יאסרו אותו מיד. יפה מאוד. יפה מאוד. זה התשובה. אם הוא יקרא בפני 15 איש פה, על המקום יעצרו אותו, יקחו את המגילה, יחרימו ואז אף אחד לא ידע מזה. לעומת זאת אם אני אנצל את המומנטום כשיש פה אלפי אנשים ואני אקרא את זה בפניהם, אז עכשיו תעצור אותי. זה כבר מפורסם. כולם כבר ידעו מזה. מובן? אם הוא היה קורא את זה בתחילה היו עוצרים אותו מיד ואף אחד לא היה יודע מזה.
ויהי בשנה החמישית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה בחודש התשיעי קראו צום לפני השם כל העם בירושלים וכל העם הבאים מערי יהודה בירושלים. קראו צום כמו שאמרנו תענית, התאספו העם. ופה היו כמה יתרונות כמו שאמרנו. א' קראו צום, הוא אמר לו תקרא את זה ביום צום. דבר שני זה היה לפני השם. דבר שלישי כל העם בירושלים. דבר רביעי באו גם כן מערי יהודה. אז פה הושלמו כל התנאים לקרוא את המגילה מה שנקרא בצורה האופטימלית ביותר שיהיו מקסימום אנשים שידעו וישמעו מן הדבר. ויש גם כן עניין נוסף בעצם זה שזה יום צום, ביום צום בן אדם פתוח יותר לקבל מוסר. זה יום של תשובה, זה יום של קרבה להשם, זה יום של רצון לתיקון. ואז בן אדם יותר פתוח לשנות.
ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו בית השם בלשכת גמריהו בן שפן הסופר בחצר העליון פתח שער בית השם החדש באוזני כל העם. קרא את דברי ירמיהו, כמו שאמרנו שזה היה ברוח הקודש, כן? לכן זה נקרא דברי ירמיהו ולא דבר השם. וישמע מיכיהו בן גמריהו בן שפן את כל דברי השם מעל הספר. שמע את כל דברי השם הנקראים מעל הספר. וירד בית המלך על לשכת הסופר והנה שם כל השרים יושבים. אלישמע הסופר ודליהו בן שמעיהו ואלנתן בן עכבור וגמריהו בן שפן וצדקיהו בן חנניהו וכל השרים. ויגד להם מיכיהו את כל הדברים אשר שמע בקרוא ברוך בספר באוזני העם. וישלחו כל השרים אל ברוך את יהודי בן נתניהו בן שלמיהו בן כושי לאמור המגילה אשר קראת בה באוזני העם קחנו בידך ולך. דהיינו ובוא. זה הכוונה ולך. ויקח ברוך בן נריהו את המגילה בידו ויבוא אליהם. רוצים מה שנקרא לשמוע את הדברים מכלי ראשון. מבינים יש כאן מסר. ויהי כשומעם את כל הדברים פחדו איש אל רעהו ויאמרו אל ברוך הגד נגיד למלך את כל הדברים האלה. פחדו איש אל רעהו. אז הפשטות היא כל אחד מהם חשש ואמרו לו חייבים להגיד את הדברים האלה למלך. אבל יש פירוש אחר שהמלבי"ם מבאר הגד מה שאמרו פחדו איש אל רעהו זאת אומרת הם אמרו עדיף שהמלך לא ישמע. אבל כל אחד מהם חשש אולי רעי יגיד את זה למלך ואז המלך בעצם יבוא ויגיד לי אה אתה לא באת לספר לי שככה הייתה נבואה. אתה לא באת לספר לי שכך ברוך בן נריה אמר. אז זה מה שכתוב פחדו איש אל רעהו. כל אחד חשש מהשני שמא הוא ילך וילשין ואז אנחנו נסבול. אבל אם היו כולם מקבלים על עצמם לשתוק, להגיד לא ידענו לא שמענו, היו מעדיפים את זה. ואז אמרו לכן מוכרחים להגיד את זה.
ואת ברוך שאלו לאמור הגד נא לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו? זאת אומרת הם רוצים לדעת אם אתה כתבת את הדברים האלה כשירמיהו הוציא אותם מפיו ואז אנחנו צריכים מאוד מאוד לחשוש על כל הפרטים הכתובים כאן, או שירמיהו דיבר באופן כללי ואתה בלשונך הציורית הוספת ונתת דוגמאות ופירטת והרחבת ואז לא צריכים כל כך לחשוש מהפרטים כי אפשר תמיד להגיד שאתה קצת נסחפת או קצת הגזמת או נתת פרשנות מרחיקת לכת לדברים שנאמרו מפי ירמיהו. ולכן תגיד לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו? האם זה ממש היה מפיו? המלבי"ם מסביר שהשרים בזמנו של בימי יהויקים החליטו שאין משפט מוות לירמיה על עצם הנבואה כי את זה הוא אמר בשם השם. אבל על דברי ברוך בן נריה הם הסתפקו. אולי ברוך בן נריה כן דינו ומשפטו מוות. למה? כי אולי אתה העתקת את הדברים האלה ממה שכתב ירמיה מבלי שהשם שלח אותך להעתיק אותם ולפרסם אותם. ואז ממילא אתה חייב מיתה. כי הנביא אשר יבוא וידבר בשם השם את מה שהשם לא אמרו או לא שלחו לדבר בן מוות הוא. אז יכול להיות מאוד שירמיה כתב ואתה עכשיו באת ומפיץ את הדברים של ירמיה עצמו כביכול קיבלת איזה שהוא מסר להפיץ את הדברים בשם השם. וגם הם רוצים לדעת האם אתה מעצמך הוספת פה דברים נוספים.
ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אליי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. אומר להם שלא תטעו. את כל הדברים האלה הוא אמר לי מפיו. דהיינו אני כתבתי מילה במילה. ואני כותב את הדברים האלה על הספר בדיו. זאת אומרת כל מה שכתבתי, כתבתי את זה על הספר בדיו. מה הדגש על הספר בדיו? אכפת לי עם מה כתבת? ואם כתבת את זה עם צבע ולא עם דיו? ואם כתבת את זה במקלדת ולא עם דיו? מה זה משנה? אלא יש לנו כלל איך כותבים ספר תורה ואיך כותבים מגילות. ספרי תורה ומגילות נכתבים על הספר בדיו. ספר זה הכוונה קלף. בדיו חייב להיות דיו ממי עפצים. ואם לא כתבת כך אין על זה בכלל שם של כתבי הקודש. מבחינת הקדושה שלו, רמת הקדושה שלו הרבה יותר נמוכה. מגילה כזאת לא יוצאים בידי חובה. אפילו אם כתבת את כולה נגיד בדיו על נייר או על דיפתרא או על כל מיני סוגים של דברים שהיו כותבים בזמנם פפירוס וכדומה, זה לא כלום. צריך להיות על הספר בדיו. לכן הוא אומר להם תדעו לכם שהדבר הזה שאני קורא לכם זה בדיוק כמו ספר התורה עצמו. כי איך ספר התורה נכתב? היה משה היה הקדוש ברוך הוא מקריא ומשה כותב. איפה? על גבי ספר בדיו. כך גם כן פה. היה ירמיהו מקריא ואני כותב מפיו על הספר בדיו. זאת אומרת יש פה כתיבה מדויקת, העברת המסירה מבלי שום חיסרון ומבלי שום תוספת. בדיוק כפי שנמסר ויש לזה דין של כתבי הקודש.
ויאמרו השרים אל ברוך לך היסתר אתה וירמיהו ואיש אל ידע איפה אתם. אומר הרד"ק היסתר בחצר המטרה. והסיבה היא שמא יחרה אף המלך עליכם כאשר הוא ישמע את הדברים ירצה להרע לכם. לכן לך תתחבא כדי להינצל ממנו. ואיש אל ידע כי אם איש ידע הוא ילך לגלות למלך ואז עוד פעם אתם בסכנה. ולכן תתחבא בצורה שאף אחד לא ידע היכן אתה נמצא. המלבי"ם אומר הם אמרו לו לך היסתר אתה וירמיה. אם הוא היה אומר שהוא העתיק את זה מספר שירמיהו כתב לעצמו, אז בזה ירמיהו לא מתחייב למלך על מה שהוא כותב זיכרון דברים לעצמו. אבל היות והוא בעצמו אומר שאת הדברים העתקתי מדברים שכתב ירמיה וציווה לפרסם אותם, אני בשליחותו של ירמיה, בזה אדוני אתה מחייב גם כן את ראשו של ירמיה למלך. וחז"ל אומרים הרי סנהדרין ק"ג שיהויקים היה רשע ודורו היו צדיקים. וההפך בצדקיהו. שהנה תראה דורו רצו להציל את ירמיהו והמלך יהויקים היה רשע והוא רצה להרוג אותו. ובימי צדקיהו זה היה הפוך. השרים רצו להרוג אותו ומי שהציל אותו זה היה המלך.
ויבואו אל המלך חצרה ואת המגילה הפקידו בלשכת אלישמע הסופר ויגידו באוזני המלך את כל הדברים. הגיעו אל המלך חצרה אל חצרו ואת המגילה הפקידו בלשכת אלישמע הסופר. דהיינו שמה גנזו אותה לבינתיים. ואז אמרו למלך את כל המסר מה שנמסר מאת ברוך בשם ירמיה. וישלח המלך את יהודי, זה היה שמו, לקחת את המגילה ויקחה מלשכת אלישמע הסופר ויקראה יהודי באוזני המלך ובאוזני כל השרים והעומדים מעל המלך. קורא את המגילה בפניהם כי גם המלך רצה לשמוע את המגילה כולה לפרטי פרטיה. והמלך יושב בית החורף בחודש התשיעי ואת האח לפניו מבוערת. המלך היה יושב בית החורף. למלכים היה בית קיץ ובית חורף. בית קיץ מקום שהיה עם תקרה גבוהה והרבה חלונות. בית חורף מקום עם תקרה נמוכה יותר ומעט חלונות כדי שהמקום יהיה פחות קר. שמה הייתה גם אח בבית החורף. בבית הקיץ היו מזגנים אבל בבית החורף הייתה אח. כן? אח מבוערת. מה זה אח? תנור, נכון? מאיזה לשון זה נקרא אח? והאם יש קשר בין אח לאח? אז באמת חז"ל אומרים אח נקרא אח מכיוון שאלה עצים הנדלקים באחווה. כביכול באחווה. עץ נדלק מחברו. זה מלשון אחים אנחנו. [שקט] אה? [שקט] אה, גם יכול להיות. בן אדם שנוגע באח אומר אח. נבהל, נכווה. כן. נוסיף את זה, תרשום את זה סליחה. כן. המלבי"ם אומר האח מלשון ותראנה באחו. כך אומר המלבי"ם. מייבשים האחו ומבעיר בהם את האש בעצים. אחו יכול להיות מאוד על פי המלבי"ם שהכוונה קוצים. הכוונה עשבים. ותראנה באחו הכוונה בין העשבים והקוצים. אז איך היו מדליקים את האש? על ידי העשבים היבשים היו שמים את זה על גבי העצים וזה מבעיר את האש. לכן זה נקרא אח. לשון אחו, לשון עשבים יבשים.
ויהי כקרוא יהודי שלוש דלתות וארבעה יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח עד תום כל המגילה על האש אשר על האח. כאשר היה קורא בפניו שתיים ושלוש שלוש וארבעה פסוקים, הכוונה שלושה וארבעה פסוקים, הוא היה שומע את זה ולא די שלא התפעל מן הדברים אלא עוד לקח את המגילה, קרע אותה עם התער, עם הסכין, וזרק אותה לתוך האש המבוערת. כביכול תראו איזה סכלות. אם אנחנו נשרוף את המגילה הכתובה הנבואה, הנבואה לא תתקיים. תראו איזה רשעות ואיזה חוסר הבנה. אומרים חז"ל התחילו לקרוא לפניו איכה. לאחר מכן קראו לפניו בכו תבכה בלילה. לאחר מכן האות ג' גלתה יהודה מעוני. דרכי ציון אבלות. אומרים חז"ל בכל אלה לא חשש. אומרים לך דברים קשים, לא חשש. למה? אמר אני מלך. עדיין אני מולך על אלה שנותרו כאן. לא כתוב פה עדיין עליי שום דבר. הגיעו לאות ה' כיוון שקרא היו צריה לראש, זה הפסוק החמישי וזה מה שכתוב שלוש דלתות וארבעה, הפסוק החמישי הדליק אותו. היו צריה לראש, אה אני לא מלך. הם יהיו ראשים. זה כבר לא יכל לקבל. מיד ויקרעה בתער הסופר. קרע אותה וחיתך את המגילה כדי להראות שבזה הוא כביכול בא לבטל את הדברים ולא מקבל אותם.
ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם המלך וכל עבדיו השומעים את כל הדברים האלה. היו צריכים לחשוש, היו צריכים לפחד, היו צריכים לקרוע בגדים. אתה שומע צרה ואסון נוראים ממי שקורא מה שכתוב במגילת איכה, דברים נוראים ואיומים. השרים ראינו שפחדו. כמו שראינו למעלה פחדו איש אל רעהו. והשרים גם כן ניסו למנוע ממנו לשרוף את המגילה כפי שתכף נראה. אבל המלך והשרים שאיתו לא חששו משום דבר. חז"ל לומדים מכאן שאם בן אדם רואה ספר תורה שנקרע צריך קריעה. מאיפה אתה יודע שצריך אדם לקרוע את בגדיו על קריאת ספר תורה? שהנה כאן הנביא אומר ולא קרעו את בגדיהם. זאת אומרת היה עלינו חובה לקרוע בגדינו בכזה מצב. וגם אלנתן ודליהו וגמריהו הפגיעו במלך לבלתי שרוף את המגילה ולא שמע אליהם. ניסו לדבר על ליבו אל תשרוף את המגילה, יש כאן נבואה שצריכים לקחת אותה ברצינות, ולא שמע אליהם.
ויצווה המלך את ירחמאל בן המלך ואת שריהו בן עזריאל ואת שלמיהו בן עבדיאל לקחת את ברוך הסופר ואת ירמיהו הנביא ויסתרם השם. המלך מצווה את כל אלה שילכו לאסוף את ירמיהו ואת ברוך הסופר. למה? לא מוצא חן בעיניו מה שהם אומרים ומה שהם מפיצים וזה גורם לו לחשוש ולפחד שהם ילכו ויפרסמו את זה עוד ועוד והם יפגעו במלכותו ויטילו מורך בלב העם כמו שראינו שהמלכים מאוד לא אהבו את הנביאים מהסיבה הזאת עצמה. כיוון שהנביאים היו באיזה שהוא מקום מפחידים את העם והיו אומרים להם תדעו לכם שהאויב קרוב, צריך להשלים עם האויב, אסור למרוד כנגדו, השם המליך אותו, וכל הדברים מן הסוג הזה הביאו את המלכים לנסות ולהילחם כנגד האויבים. כנגד הנביאים. לנסות לבטל את דבריהם של הנביאים. ויסתרם השם. מה פירוש ויסתרם השם? אז המצודות אומר שהכוונה בדרך נס. הרד"ק אומר ייתכן מאוד ששת חושך סביבותם. ייתכן מאוד שעשה מסביב חושך ואפלה וזה גרם שהם כמו הוכו בסנוורים, התחילו לחפש אותם ולא מצאו אותם. או שהתבטל כוח ראותם. השם עשה בדרך נס שלא יוכלו לתופסם.
ויהי דבר השם אל ירמיהו אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמור. אחרי שהמלך שרף את המגילה ואת הדברים, אומר הרד"ק שלא תגיד את גיליוני המגילה שרף אלא אומר לך לא רק את הגיליונות הכוונה מה שמסביב לכתב, גם את המגילה עצמה. כי חז"ל אומרים אדם שרואה ספר תורה שנשרף צריך לקרוע שתי קריעות. אחת על הגוויל, עצם הקלף שהוא קדוש, ואחת על הכתב. שכתוב את המגילה ואת הדברים. דהיינו יש פה כפילות. המלך שרף את שניהם ואז השם אומר לירמיהו הנביא נבואה. שוב קח לך מגילה אחרת וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים אשר היו על המגילה הראשונה אשר שרף יהויקים מלך יהודה. הוא כשהוא כתב את המגילה הראשונה הוא כתב אותה בלי קופי. אמר לו עכשיו תשב תחזור מחדש. תכתוב את כל המגילה מחדש. ועל יהויקים מלך יהודה תאמר כה אמר השם אתה שרפת את המגילה הזאת לאמור מדוע כתבת עליה לאמור בוא יבוא מלך בבל והשחית את הארץ הזאת והשבית ממנה אדם ובהמה. אתה יהויקים שרפת את המגילה הזאת כי היה לך קשה, לא מצא חן בעיניך למה כתבתי שמלך בבל יבוא וישחית את הארץ וישבית אדם ובהמה. לכן כה אמר השם על יהויקים מלך יהודה לא יהיה לו יושב על כיסא דוד ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה. כה אומר השם לירמיהו נבואה על יהויקים. לא יהיה לו יושב על כיסא דוד. כן? יהויכין מלך רק שלושה חודשים. בנו מלך רק שלושה חודשים. זה לא נקרא יושב על כיסא דוד. ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה. כמו שראינו שלא ייקבר לאחר מותו וראינו שהגולגולת שלו הייתה מושלכת כדומן על פני השדה עד תקופתם של החכמים. מביא אחד מן החכמים שיום אחד מצא את הגולגולת הזאת והביא אותה לביתו וכרך אותה בשיראין. כי על הגולגולת הזאת היה כתוב זאת ועוד אחרת. והוא אמר לא לא ראוי ככה שתהיה גולגולת של מלך מבוזה. מדובר כבר 1,000 שנה אולי יותר אפילו אחרי הזמן של יהויקים. עדיין גולגלתו הייתה כדומן על פני השדה. הגמרא מספרת שאשתו הגיעה הביתה רואה פתאום שבעלה יש לו בארון שלו מגלה שלדים בארון. יש לו גולגולת בתוך הארון. מה זה? היא נכנסה ללחץ. גולגולת בארון? לא נעים. אישה היום הייתה מתעלפת. היא הלכה לשאול את השכנות. אז השכנה אומרת לה אה הוא לקח ארז אותה ככה בבד יקר וזה עטף אותה, בטח זאת אשתו הראשונה קשה לו להיפרד ממנה. אז הוא לקח את הגולגולת שלה שם אותה למשמרת. ככה? אני אעזור לו להיפרד ממנה. לקחה את הגולגולת אומרת הגמרא זרקה אותה לתוך האח. לתוך התנור ושרפה אותה. וזה מה שנאמר בו ביהויקים זאת ועוד אחרת. נתקיים בו חוץ מסחוב והשלך שיהיה מוטל כדומן על פני השדה, התקיים בו עוד עניין אחר שיישרף. אפשר לומר שזה גם מידה כנגד מידה. אתה שרפת את המגילה של דבר השם ואת הגולגולת שלו עצמו ישרפו.
ופקדתי עליו ועל זרעו ועל עבדיו את עוונם והבאתי עליהם ועל יושבי ירושלים ואל איש יהודה את כל הרעה אשר דיברתי עליהם ולא שמעו. אני אפקוד עליהם את כל הרעה שהם לא היו מוכנים לשמוע, שלא יחשבו שבשריפת המגילה על ידי זה הם יבטלו את הרעה אלא הכל יבוא עליהם. ולא זו בלבד. וירמיהו לקח מגילה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הסופר ויכתוב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה. מה זה ועוד נוסף עליהם? אומרת הגמרא רבי חמא בר רבי חנינא ורב נחלקו בדבר. חד אמר ועוד נוסף עליהם זה הפרק איכה יעיב באפו. דברים זה איכה יועם זהב. רבים זכור השם מה היה לנו. כהמה זה אני הגבר ראה עוני. נכון? כך אומרים חז"ל. יש עוד דעה אחרת שאומרת ועוד נוסף עליהם זה רק הפרק אני הגבר. כן? זאת אומרת שעל המגילה הראשונה כבר היה כתוב איכה ישבה, איכה יעיב, איכה יועם זהב, ומה שנוסף עליהם רק זה אני הגבר. ונוסף עליהם דברים כהמה זה אני הגבר שהוא שלושה שלושה פסוקים בכל אות ואות. רבים זה הזכרת שם השם. איך שלא יהיה מה שברור הוא שהמגילה הייתה מצומצמת יותר במקורה. מה שיש לנו במגילת איכה היום חמישה פרקים, אלה הם פרקים נוספים בעקבות שריפת יהויקים את המגילה. לו המגילה לא הייתה נשרפת היה לנו פרק אחד או ארבעה לפי דעה אחרת, אבל לא חמישה פרקים. יש אומרים שארבעה נוספו, יש אומרים פרק אחד נוסף. איך שלא יהיה המגילה הייתה אמורה להיות קצרה יותר. רק על ידי מעשהו נוסף על המגילה עוד דברים רבים כהמה.