ספר ירמיהו פרק כ"ד. הראני השם והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל השם, אחרי הגלות נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה ואת שרי יהודה ואת החרש ואת המסגר מירושלים ויביאם בבל.
ירמיהו כאן מתאר נבואה שהקדוש ברוך הוא הראה לו והנבואה הזאת נוגעת ליהויכין שגלה תחילה, יהויקים, ולאחר מכן לצדקיהו שגלה בהזדמנות השנייה, הכוונה בפעם השנייה שהגיע לכאן מלך בבל.
והוא מתאר, הראני השם והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל השם. דודאי, אז מסבירים כאן המפרשים שהכוונה כמו דודי. הא' כמו יתרה. אז זה לא מדברים על דודאי בני, אלא מדברים על דודים. הראני השם שני דודי תאנים, שני דודים, כמו שני סלים ובתוכם תאנים, תאנים מועדים. מועדים הכוונה היא מוכנים, מיועד, כן, כבר מיועד לאכילה. התאנים הללו היו מוכנים לאכילה. לפני היכל השם.
המלבי"ם, אינני יודע למה, בפסוק הזה לא ביאר כלום והיה מתבקש מאוד כאן ביאור. וכנראה שהוא ביאר, רק שזה נשמט מן הדפוס. מסתבר, כך גם משתמע לכאורה מהמשך הביאור שלו שהוא חוזר לדברים שלכאורה הוא ביאר בפסוק א'. אבל בדפוסים לא מופיע ביאור לפסוק הזה. ובמקום זה אנחנו הבאנו את הביאור של האברבנאל, כי ידוע שהמלבי"ם הרבה פעמים מביא את ביאורו של האברבנאל, הרבה פעמים מסתמך על ביאורו של האברבנאל. הוא קורא לו הרי"א. הרבה פעמים שאלו אותי מה זה הרי"א שמביא האברבנאל? הרי"א זה רבנו יצחק אברבנאל. כן, הרי"א אברבנאל. אז אנחנו פה נסביר את הביאור של האברבנאל במקום ביאורו של המלבי"ם.
הראני השם והנה שני דודאי תאנים. מסביר האברבנאל, היות והשם הראה לירמיהו את הגלות של בני יהודה, הגלות שעתידה להיות. ומראה לו עוד מה יהיה איתם אחרי שהם ילכו בגולה. ולכן הוא מראה לו שני דודאי תאנים, שני סלים מלאים בתאנים שהיו מוכנים לפני היכל השם. מה עושים סלי תאנים לפני היכל השם? איפה בכלל היה פירות בבית המקדש? אומר על זה האברבנאל, מהביכורים שהביאו לבית המקדש, הם הונחו שמה בבית המקדש. שני דודאי תאנים, סלים עם תאנים לפני היכל השם.
אחרי, הנבואה הזאת, אחרי הגלות נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה. שואל האברבנאל שלכאורה הסדר כאן לא הגיוני. הרי קודם כל היית צריך להגיד, אחרי הגלות נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה ואת שרי יהודה ואת החרש ואת המסגר מירושלים ויביאם בבל, הראני השם והנה שני דודאי תאנים. להגיד הראני השם והנה שני דודאי תאנים, זה היה אחרי הגלות, לא ככה מדברים. אתה קודם כל אומר את הזמן, אחרי הגלות מלך בבל את הגלות הראשונה של יכניהו, יהויקים, אז הראני השם שני דודאי תאנים. למה היפך את הסדר?
אז הוא מסביר, שהיות והשני דודאים כאן, האחד רומז ליכניה שיכניה גלה תחילה, ואל שרי יהודה ואל החרש והמסגר. מה זה החרש והמסגר? חז"ל אומרים, החרש זה לשון חרש. המסגר זה לשון סגור. אומרים חז"ל, אלה שגלו בתחילה היו היועצים, היו החכמים, היו גדולי התורה. והם נקראים החרש והמסגר. דהיינו, היו כאלה גדולים בתורה, שכאשר אחד מהם היה מדבר, כולם היו שותקים. כמו חרש אילם, לא מסוגל לדבר. דהיינו, כשהוא קם לדבר, אז זה כזאת עוצמה והדברים כאלה אמיתיים וכאלה נכונים, שכל השאר שותקים. ומסגר, כי אחרי שהוא היה סוגר דבר מסוים, אומר על דבר מסוים המסקנה היא כך, פוסק או בכל דרך שהיא, היה מגיע לאיזושהי מסקנה, אחרי שהוא סוגר, אין אף אחד שפותח. אף אחד לא יכול, לא, אבל עדיין יש אולי אפשר להגיד, עוד איזה... לא, אם הוא סגר, זאת אומרת שהוא בדק את כל האפשרויות ואי אפשר להגיד כלום. כן, כמו שכשהגמרא מגיעה לאיזושהי מסקנה, אז זה המסקנה. עכשיו לא יכול לבוא ראשון, אחד מהראשונים או אחד מהגאונים ולהגיד, אומנם רבינא ורב אשי אמרו כך, אבל ייתכן שאפשר לתרץ, אין, אי אפשר לתרץ. אחרי שהם סגרו, אף אחד לא יכול לפתוח. כך שלמעשה מדובר היה בחכמים גדולים. אז זה הדוד האחד. הדוד האחד מדבר על הגלות הראשונה של יכניה, שהוא גלה תחילה ושמה היו החרש והמסגר.
והדוד השני מרמז לצדקיהו והשרים ושארית העם, שהם גלו לאחר מכן. ופה הוא בא לספר לנו, שאם זה שיכניה ושריו וחכמיו גלו, וצדקיהו ושריו נשארו בירושלים, אל תחשוב שבגלל זה צדקיהו ואנשיו צדיקים יותר. טובים יותר. הנה, בוא תראה, יכניה ועמו גלו, ואילו צדקיהו ועמו עדיין בירושלים. אז עלול לחשוב, השם הגלה את הרעים והשאיר את הטובים. מזה בא הנביא להפקיע. את זה בא הנביא לשלול. אומר לך, ראיתי שני דודאים, דודאי תאנים, שני דודי תאנים מועדים לפני היכל השם. מה הפירוש מועדים לפני היכל השם? מועדים לפורענות. שניהם לפני היכל השם, הכוונה לפני הקדוש ברוך הוא, מועדים לפורענות שהשם ייפרע מהם. זה בא להראות שהקדוש ברוך הוא עושה עמהם משפט. אז הגלות של צדקיהו זה רק עניין של זמן. אז זה שהם לא גלו כעת, זה לא מפני שהם טובים יותר, אלא מפני שעדיין לא הגיע הזמן. לכן הוא אומר לך, דע לך שעל פי המעשים שלהם, מעשיהם שווים. הגם שתשימו לב, ודאי שצדקיהו מצד עצמו היה מלך צדיק והגון לעומת יהויקים. אבל עם כל זה, העם, מדברים על כללות העם, שכללות העם הייתה שלילית.
הדוד אחד תאנים טובות מאוד כתאני הבכורות. והדוד אחד תאנים רעות מאוד אשר לא תאכלנה מרוע. הדוד אחד, הכוונה היא בסל אחד, ראיתי תאנים טובות מאוד כתאני הבכורות. מה זה תאני הבכורות? תאנים שבישלו כל צורכן, כמו בהתחלה של ביכורי תאנים. ואז התאנים הללו חשובות, הם חביבות על מוצאיהם. המלבי"ם מסביר, שאת התאנה, כך חז"ל אומרים במדרש, את התאנה אם לא לוקטים אותה מיד כשניכרת בה ההבשלה, היא מתבקעת, קצת שמש, היא מתליעה, היא מרקיבה, היא נמאסת. את התאנים צריך לקטוף אותם אפילו מעט בוסר. אם אתה תמתין עוד קצת, אחרי זה זה רק בשביל מרק. אין מה לעשות עם זה. אז התאנים, ראיתי שהיו שמה תאנים הבכורות, תאנים טובות מאוד, כאלה שהם מיד בתחילת צמיחתם, אז את התאנים הללו מיד כשהם הבשילו, טוב לקחת אותם, הם תאנים משובחות. שימו לב, בזה הוא ממשיל את גלות יהויכין, אומר המלבי"ם, שהם נלקטו בתחילה מארץ ישראל. הם נלקטו ראשונה. הוא בא לומר לך, שבאופן יחסי יהויכין, אנשי הגלות הזאת, הם כמו תאנה המבכרת, שהם תאנים המשובחות.
אגב, כתוב הדוד אחד תאנים טובות. על פי משפט הלשון, אומר המלבי"ם, היה צריך להגיד הדוד האחד. כמו את הכבש האחד תעשה בבוקר. לא אומרים את הכבש אחד. למה פה הדוד האחד? אלא הוא אומר, היות וכל אחד היה מיוחד בפני עצמו, לכן הוא קורא לו אחד. הדוד אחד. למה כל אחד מיוחד? כי זה בבבל וההוא בירושלים. אז כל אחד, כל קבוצה היא ייחודית. לכן הוא לא קורא לו האחד, אלא אומר אחד. אחד פירושו של דבר מיוחד בפני עצמו.
ויאמר השם אליי, מה אתה רואה ירמיהו? ואומר תאנים. התאנים הטובות, טובות מאוד. והרעות, רעות מאוד אשר לא תאכלנה מרוע. שואל אותו מה אתה רואה? אומר לו אני רואה תאנים, וכמו שאמרנו יש תאנים בכורות שהם תאנים טובות, שהם תאנים שהגיע זמנם כעת להתבשל, אני רואה שהתאנים הללו הטובות, טובות מאוד. והרעות, כמו שאמרנו, אלה שלא קטפו אותם בזמן, וזה מסמל על צדקיהו שלא נקטף בזמן מארץ ישראל, אלא עדיין נשארו פה, שהוא בבחינת התאנים הרעות, הרעות רעות מאוד אשר לא תאכלנה מרוע.
שואל המלבי"ם, מה הכפל? התאנים טובות מאוד והרעות מאוד. שניות רעות מאוד. למה הטובות טובות מאוד והרעות רעות מאוד? למה בעצם זה הניסוח ומה הוא רוצה לומר כאן? אומר המלבי"ם, יש טוב ויש רע יחסיים. אתה שואל זה טוב או רע? אני אומר לך, ביחס לההוא, הוא רע. אבל אם תרצה לדעת מצד עצמו, הוא טוב. אבל ביחס למשובח ביותר, הוא ביחסית אליו הוא רע. לעומת זאת, יש רע שהוא רע בעצם. בלי שום יחס. הוא רע. לא בגלל ביחס לזה או ביחס לזה. הוא רע מצד עצמו. כך גם כן כשאני מדבר על טוב, יש טוב יחסי. אני יכול לדבר לדוגמה על אסירים בכלא, אני אומר לך זה אסיר טוב. למה? הוא לא עושה הרבה בלגנים. מבינים? הוא עושה קצת, אז הוא אסיר טוב. מה זה טוב? ביחס לשאר הקרימינלים שמסתובבים שם, הוא אסיר טוב. אסיר והלקנה. אבל אם תרצה לדון, רגע, אז מה זה אסיר זה הוא אדם, תיקח אותו כחתן לבתך? לא, אל תיסחף. טוב זה יחסית. יחסית למעשיהו, הוא בסדר. אבל אם תרצה לדון אותו ליחסית לאנשים נורמטיביים, אז זה לא בדיוק טוב. לעומת זאת, אני יכול להגיד על בן אדם שהוא טוב בעצם. בכל מדד ופרמטר שתמדוד אותו, הוא טוב. איך שתמדוד, איך שתבדוק, הוא טוב.
אומר המלבי"ם, כאן הוא רצה לומר לנו, בוא וראה שהטובות והרעות שראה, זה טוב ורע מצד עצמו. מוחלט, לא יחסי. ולכן הוא אומר הטובות, טובות מאוד. מצד עצמן הן טובות מאוד. והרעות, רעות מאוד. מצד עצמן הן רעות. גם לא ביחס לאחרים הן רעות, גם ביחס לעצמן, מצד עצמן הן רעות. פירושו של דבר, מסביר המלבי"ם, שהטובות היה בהם תוספת טובה והם נהיו טובות מאוד. הטובות, טובות מאוד. דהיינו, היות ולקטת אותם מיידית, אז הם נהיו יותר משובחות וראויות לאכילה. והרעות, היות ולא לקטת אותם מיידית, השהייה הזאת גרמה שהם נהיו שליליות עד אשר לא תאכלנה מרוע. מה הוא רוצה לומר בעצם? אני כבר אומר את הנמשל. נמשל הדברים הוא, שהגלות של יכניה, כיוון שהם נלקטו תכף, גלו מיד, אז הם הצדיקו מעשיהם שם בגולה. הם שיפרו מעשיהם. ולעומת זאת צדקיהו, הם הרי ממשיכים ברשעם, כיוון שהם נשארו פה בארץ ישראל, אז התאנים הרעות נהיו רעות בעצם. לא לקטו אותם בזמן לגלות, אז הם נהיו רעות בעצם.
ויהי דבר השם אליי לאמור. כה אמר השם אלוהי ישראל, כתאנים הטובות האלה, כן אכיר את גלות יהודה אשר שילחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה. כתאנים הטובות האלה שנלקטו בזמנם, כך אכיר לטובה את גלות יהודה שהם נלקטו בזמנם, שהם נעשו טובות עד מאוד. דהיינו, שמה ששילחתי אותם מן המקום הזה, זה לטובתם וזה בעצם שיפר אותם, זה הטיב אותם. השילוח הזה הוא שילוח טוב. מסביר המלבי"ם, שמה שכתוב אשר שילחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובתם, השילחתי, על זה נאמר הלְטובה. פירושו של דבר, השילחתי היה לטובתם. וגם על אכיר, גם על זה נאמר לטובה. אז כתוב כאן, כן אכיר את גלות יהודה אשר שילחתי, לטובה. אכיר לטובה ושילחתי לטובה. המילה לטובה חוזרת על שני הדברים שכתובים קודם.
במה? ושמתי עיניי עליהם לטובה. והשיבותים על הארץ הזאת. ובניטים ולא אהרוס. ונטעתים ולא אתוש. הוא אומר, ושמתי עיניי עליהם לטובה. אשים עליהם עיניי לטובה, הכוונה השגחה שלי תהיה עליהם בגלות. קודם כל שם, במקום שבו הם נמצאים, לא השלכתי אותם, אלא אני משגיח עליהם, השגחה לטובה. מעבר לכך, והשיבותים אל הארץ הזאת. יש כאן הבטחה נוספת, שהם עתידים לחזור בימי כורש, עזרא ונחמיה, השיבותים אל הארץ הזאת. ואז, ובניטים ולא אהרוס. תהיו בנויים, הגלות הזאת תהיה בנויה ולא אהרוס. כמו שעכשיו היה כאן הרס וחורבן. ונטעתים ולא אתוש, ולא אגלה אותם. ובפרט שהוא אומר, שלא יהיה עוד סיבה לחורבן וגלות. שהרי, ונתתי להם לב לדעת אותי כי אני השם, והיו לי לעם ואנוכי אהיה להם לאלוהים, כי ישובו אליי בכל ליבם. אני נתתי להם לב לדעת אותי, ומכוח זה הם יהיו לי לעם, ועל ידי הגלות הם ישובו בכל ליבם, ואז ממילא הם כבר לא יהיו ראויים עוד לפורענות וגלות.
וכתאנים הרעות אשר לא תאכלנה מרוע, כי כה אמר השם, כן אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת שריו ואת שארית ירושלים הנשארים בארץ הזאת, והיושבים בארץ מצרים. וכמו התאנים הרעות שלא נלקטו בזמן, התאנים הרעות שהותלעו אשר לא תאכלנה מרוע, כה אמר השם, דע לך, כן אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת שריו ואת שארית ירושלים. כל אלה שלא נלקטו לבבל, הם סופם יהיה שהם יגלו, ואת שארית ירושלים הנשארים בארץ הזאת והיושבים בארץ מצרים. הם אחרי זה נתתין לזעווה וכולי, כמו שנראה בפסוק הבא. אז עצם זה שהם לא נלקטו בזמן, הכוונה לא גלו בזמן, הדבר הזה יהיה להם לרעה. אז שלא תחשבו שבזה שלא גליתם, כי אנחנו טובים יותר מאלה שגלו. לא, אלא יש עוד רעה ופורענות המעותדת לבוא עליהם.
המלבי"ם עומד כאן על דקדוק, מה זה כי כה אמר השם כן אתן את צדקיהו? הרי לכאורה כבר אמרנו כבר קודם שזה נבואה מאת השם. אומר המלבי"ם, כי ניתן היה לחשוב שמה שראינו לעיל בפסוק ג', שהרעות רעות מאוד אשר לא תאכלנה מרוע, היה ניתן לחשוב שזה דבריו של ירמיהו. הכוונה, דבריו שלו, מצד עצמו. כך הוא אומר, מבטא בזה את דעתו האישית. בא הקדוש ברוך הוא ומגלה לו, דע לך, מה שאתה אמרת אשר לא תאכלנה מרוע, זה לא דברים פרטיים שלך, זה אני הכנסתי בפיך. כי כה אמר השם. פירושו של דבר, מה שהתאנים הרעות אשר לא תאכלנה מרוע, כה אמר השם. זה ניתן בפיך על פי דבר השם. השם שם את הדברים בפיו, כי יש פה בעצם נבואה, כן אתן את צדקיהו מלך יהודה וכולי, שהם יהיו כאותם תאנים רעות.
ונתתים לזעווה לרעה לכל ממלכות הארץ, לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל המקומות אשר אדיחם שם. אני אתן אותם לזעווה. מה זה זעווה? מסביר המלבי"ם, זעווה זה מלשון לזוע, לזוע ממקומו. דהיינו, אומר המלבי"ם, שנגזר עליהם שנבוכדנאצר ירדוף אחריהם. ומכוח אותה רדיפה, תשימו לב, ומכוח אותה גזירה, לא רק עם ישראל יהיה נרדף, אלא גם כל האומות שהם ביניהם. ואז יוצא שכל הממלכות יזועו. למה? כי הנה נבוכדנאצר רודף אחרינו ואנחנו עכשיו ברחנו למקום אחר, אז הוא יגיע גם לשם. אז יוצא אם כן שהוא יזעזע ויזועו כל הממלכות בעקבות הרדיפה שלו אחרינו. כולם יהיו זעים ונעים מכוח זה שאנחנו נברח לשם. אז ממילא יוצא, ונתתים לזעווה לרעה לכל ממלכות הארץ. אז כל ממלכות הארץ יהיה זעווה. כל ממלכות הארץ יהיה תנועה, יזועו מכוח תנועתם של ישראל.
ואז יהיה לחרפה ולמשל ולשנינה ולקללה. חרפה זה ביזיון, חירוף. שנינה פירושו ישננו בך, ישננו וידברו הכל בפורענותם. כולם יגידו ראית איזה צרה גדולה קרתה לעם ישראל. וזה גם כן מה שכתוב שבגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך, והיית שם למשל ולשנינה. זה דבר מדהים, זה נבואה שאלמלא התורה אומרת, איך אפשר היה לומר, איך היה אפשר לדעת אותה? והייתם שם למשל ולשנינה. התורה בעצם מספרת לנו מראש, אתם תהיו מועטים, אתם תהיו מפוזרים בכל האומות, ועם כל זה כולם כל הזמן ידברו על היהודים. אין לזה שום הסבר. שום, אין לזה שום דמיון גם היסטורי. שעם שפוזר מארצו, לרסיסים, במקומות מושבותם, במקומות ההם לא תרגיע, לא יהיה מנוח לכף רגלך, כולם ירדפו אותך, אז אם כן מובטח שהעם הזה יכלה. עם כל זה הקדוש ברוך הוא מבטיח שאף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. אז אני מבטיח שהם לא יכלו. ירצו כולם לכלותם והם לא יכלו. וכולם ידברו בהם. אתם יודעים שמישהו פעם עשה סקר ומצא, קודם כל החלטות האו"ם, למעלה מ-70% נגד מדינת ישראל. אין עוד אומות בעולם? אין עוד בעיות בעולם? ברוך השם, הבעיות עם אסד נפתרו, העם שלו בעיקר נפתר. ועוד כל מיני, בקיצור, אין לנו בעיות, ישראל, יש לנו בעיה עם ישראל. 70% מהחלטות האו"ם הם נגד ישראל. והעם היהודי זה העם הכי מדובר בכל מקום, בעיתונות, בתקשורת, במה לא. בוחרים נשיא לארצות הברית, מה הדיון? מה היהודים חושבים? עם מי נמצאים היהודים? מה היהודים יאמרו? זה לא להאמין, כמה רודפים את היהודים, היהודים מדברים עליהם בכל מקום. מספרים שפעם השר הסיני פגש את שר החוץ הישראלי. הוא אמר לו, תגיד לי, אתם כמה, כמה אתם היהודים? אז הוא אמר לו, כמה אנחנו? משהו כמו חמישה, שישה, שבעה מיליון. אז הוא אומר לו, מה? הוא אומר לו, זה המספר שלכם? אומר לו, אנחנו יותר ממיליארד ואנחנו לא תופסים בעיתונות אפילו פרומיל מהנפח שהיהודים תופסים בעיתונות. מעבר לזה שהם אלי עיתונות. היהודים ידוע שהם אלי עיתונות, נניח לעניין הזה. אבל כמה כותבים עליהם? הוא אמר לו, אתה יודע מה זה חמישה מיליון? הוא אומר לו, שתדע לך שאצלנו בסין עושים מפקד אוכלוסין, חמישה מיליון זה טעות דגימה. אומר לו, אז אתם אצלנו נופלים בטעות דגימה. אומר לו, ואתם עושים כזה רעש, כל העולם שומע עליכם. נתניהו יש לו משהו להגיד נגד אובמה, אתם מבינים? איזושהי מרפסת מזרח תיכונית שם באיזושהי פינה, לא רואים אותו על הגלובוס, אבל הוא יש לו ביקורת על אובמה, הוא יוצא נגדו ראש בראש. זה לא, מה אתה רוסיה? מה אתה פוטין? אתה מבין? אבל פה יכול לשבת לו פה איזה מישהו קטן ומתגרה בפיל הענק ההוא שנמצא לו שם, או בחמור, לא משנה מה, כן, מתגרה לו שם בנשיא ארצות הברית. זה לא להאמין עד כמה כל העולם כולו מדברים על עם ישראל. אומר, זה למשל ולשנינה ולקללה. אומר, ישננו בך, אבל לא תשבחות, קללות בעיקר, זה בעיקר מה שתקבל שם.
ושילחתי בם את החרב, את הרעב ואת הדבר, עד תומם מעל האדמה אשר נתתי להם ולאבותיהם. ושילחתי בם את החרב, את הרעב ואת הדבר, עד תומם. מסביר המלבי"ם, שזה מדבר על אלה שירצו לשוב לארץ ישראל. הם יתעקשו כנגד הגלות והם יחליטו שבכל אופן הם חוזרים. עד תומם, הכוונה עד אשר יכלו מעל האדמה.