לכן כה אמר השם אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, לא יספדו לו הוי אחי והוי אחות, לא יספדו לו הוי אדון והוי הודו. כה אמר השם אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, לא יספדו לו הוי. קודם כל דרכם היה בהספד להגיד הוי, דהיינו לשונות של צער, לשונות של כאב. מה זה הוי אחי והוי אחות? מה פתאום שיספדו לו הוי אחות? הרי יהויקים הוא זכר. אז רש"י מסביר שההוי אחות זה חוזר על אשת יהויקים. אפילו שהיא בעצם לא מוזכרת כאן, אבל ברגע שיהויקים יענש אז כביכול אשתו עמו. ואז כאשר יספידו, יספידו הוי אחי עליו והוי אחות עליה. אבל כאן הוא אומר עליך לא יספדו ולא עליה. לא יספדו הוי אחי והוי אחות, דהיינו לא עליך ולא על אשתך. המלבי"ם מסביר, לא יספדו אחיו הוי אחי, ואחיותיו הוי לאחות. זאת אומרת כמו אוי. זאת אומרת אוי לי אחותו שראיתי בכך. אוי לי אני אחיו שאני נחשפתי למצב הנורא שלו, למיטה שלו, לנזק שקרה לו. אז ההוי זה חוזר על על המספיד עצמו. האח והאחות זה חוזר על המספיד עצמו. לא כפי שהסביר רש"י שזה חוזר על יהויקים, אתה אומר יהויקים מה שייך להגיד אחות? אז הוא אומר לך לא, אשתו. אבל לפי מה שמסביר המלבי"ם, זה הסופדים, הם הוי אחי, הוי אחות, הוי לי שאני אחיו של אדם זה שסבל כל כך. אוי לי שאני אחותו של אדם זה שסבל כל כך, זה הוי אחי והוי אחות. כמו שמסבירה מצודת דוד ביתר פירוט, הוא אומר קרובותיו לא תספדנה לומר הוי כי הייתי לו לאחות, אוי לי שהייתי לאחות לאדם כזה.
מה זה והוי אדון והוי הודו? אז מסביר המלבי"ם, עבדיו לא יספדו לו הוי אדון, לא יספדו לו על כך שהוא היה אדון להם. ועמו לא יספדו לו על הודו והדרו, על תפארתו. מה שעכשיו אני קצת שם לב שלכאורה פירושו של המלבי"ם קצת מוקשה. זאת אומרת יש עדיפות לפירושו של רש"י בהמשך הפסוק. כי הרי גם המלבי"ם מסביר שהוי אדון חוזר על המלך. זה לא חוזר על המספיד. אז למה הוי אחי והוי אחות לפי המלבי"ם זה חוזר על המספיד? אוי לי שאני הייתי אחותו, אוי לי שאני הייתי אחיו. ולכאורה מהמשך הוי אדון משתמע מזה שכל ההספד הוא עליו עצמו, לא עליי, לא אותי אני מזכיר כאן. ולכן לכאורה יכול להיות מאוד שזה מה שהכריח את רש"י להסביר שהאחות פה הוא הרי לא אחות, אלא זה חוזר על אשתו, עליו זה בעצם מרמז.
קבורת חמור יקבר, סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים. עוד ברכות הוא מוסיף לו. קבורת חמור יקבר, מסביר הרד"ק והמצודת דוד, לא, אתה כמו שלא יקבר החמור, כך הוא לא יקבר. זה הכוונה קבורת חמור יקבר. רוצה לומר כמו שקוברים את החמור. איך קוברים חמור? משליכים אותו על אם הדרך, לא קוברים את החמור. כך גם כן קבורת חמור יקבר, הכוונה ישלך בדרך ולא יקברו אותו. כך היה גם כן עניינו של יהויקים, כמו שאומר הרד"ק, שהרי הוליכו אותו בגולה והוא מת בדרך. ולא הייתה לו קבורה כמו שהיה כמו שאמרנו לחמור. כמו שאין לחמור, כך לא, לא הייתה קבורה. סחוב והשלך, מגרר ומושלך להלאה משערי ירושלים, מחוץ לשערי ירושלים. זה הכוונה סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים, מרוחק משערי ירושלים, לא יקברו אותו כלל, זה הסחוב והשלך.
יש אומרים שקבורת חמור פירושו של דבר שהיו קוברים חמור בעמידה. כך יש ביטוי קבורת חמור. יש אומרים שקבורת חמור, ככה יש הגדרה בהלכה, שאסור לקבור יהודי קבורת חמור, פירושו בעמידה. פעם היה מעשה, סיפרנו אותו על ר' משה פיינשטיין, שהוא היה רב עוד בליובאן, היה שמה איזה מויסר, רשע גדול, שעשה צרות צרורות ליהודים שגרו שם באותו אזור. ולפני מותו, בטרם התפגר, הוא קרא לחברא קדישא ואמר להם שהוא יודע שאמנם הוא עשה הרבה צרות, אבל הוא רוצה לעשות תשובה על העניין הזה ולכן הוא רוצה שלתיקון שלו יקברו אותו קבורת חמור. דהיינו בעמידה. טוב, אמר את דבריו וזהו, הלך. בקיצור, באו לעשות את זה, שמע את זה ר' משה פיינשטיין, הוא היה הרב שם, הוא אמר בשום אופן לא. לא קוברים יהודי קבורת חמור. זה הלכה בשולחן ערוך והדבר הזה אסור. והוא אומר הוא ביקש וכבוד המת וכפרה ו... שום דבר, לא הסכים. קברו אותו רגיל. אחרי יומיים באים לרב ולחברי הקהילה, לראשי הקהילה שם החברא קדישא, באים מהאן קה וה דה, זה הגלגול הקודם של הק.ג.ב. באים אומרים להם רוצים שתפתחו את הקבר. מה? ביזיון המת, מה? לא, אנחנו רוצים שתפתחו את הקבר. טוב, רוסיה אי אפשר לערער הרבה, אין לך הרבה זכות דיבור. טוב, תדבר הרבה ישלחו אותך לקפמוקה, בסיביר ושמה לך תדע, איך אתה נכנס, אתה לא יודע איך אתה יוצא. בקיצור, פתחו את הקבר. הם מסתכלים, בודקים וזה, טוב, אומרים אפשר לכסות, אפשר ללכת. אומרים תגידו מה מה רציתם? אמרו להם תראו, הבן אדם הזה הוא היה מקושר מאוד אלינו, הרי הוא היה מויסר, אז הוא היה מקושר אליהם. הוא אמר להם תראו, היהודים ינקמו בי בסוף ימיי, ואתם תראו מה הם יעשו לי, הם יקברו אותי בעמידה. ואצל היהודים זה קבורה בזויה, הם יקברו אותי ככה כדי לנקום בי. אתם אחרי הפטירה שלי תלכו תוודאו, תראו אם עשו לי את זה, ואם עשו לי את זה תיפרעו מהם כמו שצריך, תתנו להם באבי אביהם, ותקברו אותי אחרי זה כמו שצריך, תקברו אותי בשכיבה. אתם מבינים את הבן אדם הזה? מהגיהנום הוא רוצה עדיין להמשיך להצר לאחיו היהודים. ואיזה מזל היה שר' משה פיינשטיין, חסד השם, ששאלו דעת תורה, ור' משה פיינשטיין אמר להם שבשום אופן אין לעשות כדבר הזה. זה נזכרנו בעקבות הקבורת חמור יקבר.
עלי הלבנון וצעקי, ובבשן תני קולך, וצעקי מעברים, כי נשברו כל מאהביך. עלי הלבנון וצעקי. מה זה הלבנון? מה זה בבשן תני קולך? מה זה צעקי מעברים? מה כאן כל המקומות הללו? אז רש"י מביא כפי התרגום שכאן הוא מדבר על בית המקדש. והלבנון זה בית המקדש. אומר התרגום סקי לבית מקדשא וצוחי. סקי הכוונה עלי, לבית המקדש ותצעקי. אומר הרד"ק, לבנון זה בית המקדש, כמו שכתוב ההר הטוב הזה והלבנון. בית מקדשא אומר שם התרגום. ולמה נקרא בית המקדש לבנון? שהיה מלבין עוונותיהם של ישראל. לכן נקרא לבנון מלשון לבן. ועוד הסבר יותר פשטני, שבית המקדש נקרא לבנון על שם שהיה מארזי הלבנון. הרי את בית המקדש בנו מארזי הלבנון, ולכן הוא נקרא לבנון, זה יותר על פי פשט. ועל בבשן תני קולך, על מה הבכי כאן? על הבשן שיחרב. התרגום אונקלוס, תרגום יונתן מסביר מה זה הבשן הזה? הוא מסביר שהכוונה הר הבית, טור ביתא. ולמעשה אומר רש"י, איני יודע לפרש היאך נופל לשון בשן בשערי הר הבית. מה שייך ובבשן תני קולך בהר הבית? איך מתחבר בשן להר הבית? אם לא, רש"י מביא השערה, בשביל הדלתות שעושים מאלוני הבשן. את הדלתות של בית המקדש עשו מאלוני הבשן, זה אלונים יקרים, ואז אם כן יוצא שהר הבית שדלתותיו מאלוני הבשן נקרא כולו בשן. עוד הסבר אומר רש"י, למה הר הבית נקרא בשן? אומר רש"י מכיוון שבשן זה מקום בקעה רחבה. כך גם כן ההיקף של הר הבית זה היה כעין בקעה, רווח, מקום פנוי לבית המקדש. הסבר שלישי או השערה שלישית שמביא הרד"ק, שאולי כינה הר הבית בשן, מכיוון שהבשן היה מקום מרעה של בהמות. וגם בבית המקדש היו בהמות רבות אשר מביאים לשם לקורבן. ולכן על עניין הבהמות שהיה היו רבות כאן ושם, לכן כינה את המקום הזה בשן. וצעקי מעברים, מסביר התרגום וצוחי ממגזתא. מגזתא הכוונה היא שם של מקום שנקרא המקום הזה עברים.
הרד"ק מסביר שהלבנון והבשן ועברים, כל המקומות הללו לא כרש"י שזה חוזר על בית המקדש, אלא זה חוזר על אותם אומות. אומר הרד"ק, אומר הנביא לעם ישראל, אתם חושבים שיהיה לכם עזר מכל האוהבים אתכם, לכו ותצעקו להם. תבקשו שיועילו לכם. הרי אתם פניתם לאשור, פניתם למצרים, עליהם אתם סומכים, בהם אתם בוטחים, סילקת את הביטחון שלך כנסת ישראל ממני, אומר הקדוש ברוך הוא, ואת סמכת לך על מצרים קנה רצוץ ועל אשור. הרי על זה אנחנו אומרים אשור לא יושיענו, על סוס לא נרכב, פירושו ולא נאמר עוד מעשינו... כוחנו למעשה ידינו. זאת אומרת אנחנו רואים שהיה כאן איזשהו קלקול וכך שסמכנו על האומות חוץ מהקדוש ברוך הוא. אז לכן הוא אומר, לכי תצעקי להם. כאשר יגיע השבר שלך, כשתגיע הצרה, לכי תצעקי להם, תראו אם הם יוכלו להושיע אותך. ואז את תיווכחי לראות שגם הם נשברו כמותך. מלך אשור נשבר, מצרים גם כן נשברו על ידי נבוכדנצר בימי יהויקים. כמו שכתוב ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנהר מצרים ועד נהר פרת את כל אשר היה למצרים. אז גם מצרים נשברו. אומר הרד"ק, והגם שלאחר מכן בימי צדקיהו כתוב וחיל פרעה יצא ממצרים, אתה רואה שלאחר מכן כן ראינו את מצרים פעילים ובעלי כוח. אומר הרד"ק, באחרונה בסופו של דבר ניצח נבוכדנצר והחריב את מצרים. אז בימי צדקיהו אומנם ראינו שהיה להם כוח, אבל לאחר מכן נבוכדנצר גבר, כך שגם למצרים אין כוח. ולכן הוא אומר להם עלי הלבנון. מה זה עלי הלבנון? הוא לא מתכוון לומר שם של מקום, תשימו לב, אלא הוא מתכוון, דהיינו לאומה הלבנונית, לא, אלא הוא מתכוון לומר תעלי למקומות הגבוהים ותצעקי לכל האומות שאת סומכת עליהם שיבואו לעזור לך. הלבנון זה מקום גבוה, אז תעלי להר הלבנון. בבשן תני קולך, זה הר בשן, תעלי לשם, תצעקי לאומות, לאשור, למצרים, תעלי, תצעקי שיושיעו אותך. מעברים, צעקי מעברים, הכוונה היא מכל עבר ומכל צד, תצעקי לאותם אומות שאת סמכת עליהם, כי נשברו כל מאהביך. הנה תראי, נשברו כל מאהביך אחרי שגלו רוב ישראל על ידי כנוחלש הכוח שלך, אז את צריכה לדאוג שגם עלייך תעבור כוס. שגם עלייך תבוא צרה. אז למה את רואה את כל מה שקרה להם ואת לא מוטרדת? לפי זה יוצא שהמאהביך זה ישראל, זה עשרת השבטים, זה האחים שלנו. אז הם אולי יכלו לעזור לנו, אבל את רואה, אומר קודשא בריך הוא לכנסת ישראל, שגם הם כבר גלו. אבל אתה אמרת לא אשמע, ומדוע? זה דרכך מנעוריך, שלא לשמוע בקול השם, ולא רצית לחזור בתשובה.
כל רועיך תרעה רוח, ומאהביך בשבי ילכו, כי אז תבושי ונכלמת מכל רעתך. הרד"ק שהסביר לעיל עלי הלבנון וצעקי, הכוונה היא לאשור, למצרים, שהם יושיעו אותך, על זה הוא ממשיך ואומר כל רועיך, מי זה רועיך? פרנסייך, אלה שאת סומכת עליהם, זה מלכי אשור ומצרים, הם כמו הפרנסים שלנו, הרועים שלנו, הם ידאגו לנו. אומר לה את כולם תרעה רוח, את כולם תאכל הרוח, הם יישברו במהרה כאילו הרוח הפיצה אותם. זאת אומרת, מה שנקרא, הם לא יהיו אפילו בעלי כוח להילחם, אלא כמו שרוח מעיפה בנקל קש ועלים, כך גם כן את כולם תרעה הרוח. כמו שאומר תרגום יונתן, יתבדרון לכל רוח, יתפזרו לכל רוח. ואז, אומר על זה, אז תבושי ונכלמת מכל רעתך. אז תבושי כי הנה תראי, עליהם סמכתי, בהם בטחתי, ויתברר שרוח קלה אספה אותם. אז אם כן על מי יש לי עוד לסמוך?
המלבי"ם הולך לשיטתו, שהוא הסביר שהיה לנו ללמוד מגלותם של עשרת השבטים ולא למדנו. אז הוא אומר הנה תראה את אחרית דבר שכל רועיך ומלכיך תרעה רוח. אתה תראה שנבוכדנצר כמו שהגלה את עשרת השבטים, אתה תראה שהוא יגלה גם כן את יהויכין ואת החרש ואת המסגר ולאחר מכן את יהויקים. כל זה אמור לתת לנו מוסר שהנה מה שקרה לאחינו שם בשומרון כבר מתחיל לקרות אצלנו. אז זה כבר לא רק איום ביחס אלינו. א', זה כבר קרה בשומרון, ב', הכורת כבר עולה עלינו. הנה תראה נבוכדנצר בא והגלה את יהויכין ואת החרש ואת המסגר, אז אלה שנשארו כאן, כמה מוסר עליהם לקחת, כמה הם צריכים להיזהר במעשיהם ולא להמשיך ולקלקל. אומר הקדוש ברוך הוא, כי אז תבושי ונכלמת מכל רעתך. אחרי שהחרב נגעה עד הנפש, כמו שאומר המלבי"ם, דהיינו אתה כבר רואה שזה ממש כבר מאיים על חייך, היית צריך להתבייש מכל רעתך.
מה זה תבושי ונכלמת? אז המלבי"ם יש לו דרך שהוא צועד איתה באופן קבוע, שההבדל בין תבושי לנכלמת, שהתבושי אדם תמיד מתבייש מעצמו. לעומת זאת הכלימה היא מאחרים. הכלימה זה ממה שאחרים מבזים אותי, כמו פניי לא הסתרתי מכלימות ורוק. הם הכלימוני, הכלימוני הכוונה אחרים שבייישו אותי. לעומת זאת בן אדם יכול להגיד התביישתי בעצמי, כיוון שהבושה זה הרגש הפנימי של האדם שמתבייש בעצמו מבלי כוח אחר שמבייש אותו. הכלימה זה מישהו אחר שמבייש אותו. יושבת בלבנון, מקוננת בארזים, מה נחנת בבוא לך חבלים חיל כיולדה. יושבת בלבנון, את אשר יושבת בלבנון, ואת אשר מקוננת בארזים, מסביר רש"י שמת את קינך במגדלות בתי ארזים, בנית לך בתי מידות, טירות גדולות. מה נחנת בבוא לך חבלים? מה נחנת רש"י מסביר, מה מצאת חן בשביל גובה מגדלייך בעיני שודדייך בבוא לך חבלים של לידה. אז אפשר להסביר מה נחנת הכוונה היא מה את חושבת שבזה תמצאי חן בעיניו? או שאפשר להסביר הפוך, מה נחנת כאילו אוי כמה מצאת חן בעיניו כאשר בנית לך כאלה מגדלים שהוא עכשיו יכול לבוא ולקחת אותם. כביכול דווקא בשל כן מצאת חן בעיניו. מה מצאת חן בשביל גובה מגדלייך בעיני שודדייך בבוא לך חבלים של לידה. הכוונה כאשר יבואו לשדוד את כל אשר לך. רש"י מביא הסבר נוסף, ההסבר הזה זה של דונש, דונש בן לברט, שהוא מסביר נחנת זה מלשון מצאת חן. לעומת זאת מנחם פתר נחנת לשון חניה. מה נחנת הכוונה מה מקום חניה מצאת לך כאשר יבואו לך חבלים חיל כיולדה? איזה מקום חניה? חניה זה מקום מלשון מנוחה, לנוח, לחנות במקום, איזה קרית חנה דוד, מקום שבו חנה ונח, כן? זה מלשון מנוחה. איזה מנוחה מצאת לך כאשר באו חבלים חיל כיולדה? חבלים הכוונה היא מלשון חבלי לידה.
המלבי"ם מסביר, יושבת בלבנון. אומר המלבי"ם, בעלי חיים היונקים, הדרך היא שכאשר הוולד עוד רק נולד, אז מכוננים אותו בעת לידתו. פירושו של דבר, כיוון שבעלי חיים היונקים הם יולדים, להבדיל מבעלי חיים המטילים ביצים שהם לא יולדים, אז לאפרוח אין קושי יציאה מהביצה. לעומת זאת לשלוף עגל ממעי אמו זה מהמלאכות הקשות. והחקלאים עושים הרבה עבודה כדי ליילד את הבהמה. ואם יש בעיות לפעמים גם צריך טרקטור שיסחב אותו כדי להצליח לשחרר אותו ממעי אמו. יוצא אם כן שהעגל או הבהמה לאחר לידה, העגל הנולד צריך שיקום. הוא צריך לאחר מכן לכונן אותו כדי מה שנקרא להחזיר אותו למצב תקין. אז זה מה שהוא אומר, הרי חלים יוצאות חנונות. מה זה יוצאות חנונות? בשעה שקורעת ללדת, טומנים לה שני עזקין של שמן. מה שאין כן אומר המלבי"ם, העופות המטילים ביצים, לא יכוננו אותם. לפי זה הוא אומר, בואו ראה שהוא מדמה את ירושלים כעוף, מקוננת בארזים, לשון קן.
עוף המקונן בארזים. וכיבוש העיר הוא מדמה כמו לידה וחבלי יולדת. לעוף אין חבלי לידה ולא חבלי יולדת כמו שאמרנו. כמו שכתוב כי קול כחולה שמענו קול בת ציון תתייפח. ויאמר כי לא עשו לה היולדת הזאת שום חנינה בעת באה עד משבר. תראה שירושלים כאשר היא נשברה זה כמו יולדת שנשברו דלתי בטנה והוציאה את הוולד. כך גם כן ירושלים הייתה במצור עד שנפתחה בפני האויבים. אז זה היה מעין לידה, רק שהלידה הזאת הייתה לידה מאוד קשה. אז כאשר את יושבת בלבנון ומקוננת בארזים כמו עוף ששם במרום קינו, ומה נחנת הכוונה איזה חנינה עשו לך כאשר באו לך אותם חבלי הלידה.
מסביר המלבי"ם שהכוונה של הדברים היא על גלות יהויכין. כאשר בא נבוכדנצר על העיר אז כתוב שיהויכין הוא ואימו ועבדיו כולם יצאו לקראתו. הם חשבו שזה ייתן להם נקודות זכות. לא נלחמנו, אנחנו באנו לקראתך, יצאנו כולנו אני ואימי ועבדיי, אז אולי אולי הוא ישאיר אותו בשביל זה. אומר זה לא עזר לו. זה לא עזר לו כיוון שבסופו של דבר את יהויכין ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת כל אנשי החיל. ואחרי שהוא מדבר על כיבוש יהויקים, כשהוא מדבר אומר המלבי"ם על יהויכין, זה היה הלידה. שהכיבוש של העיר זה כמו הוצאת הוולד כמו שאמרנו. וזה היה כמו עוף שמטיל ביצה ברגע. כשרוצים להגיד לאישה שיהיה לה לידה קלה אומרים לה כביצת התרנגולת. אז העוף מטיל ביצה בשעה קלה. אז הנה כאן ירושלים מה שנקרא הטילה ביצה של יהויכין שיצא החוצה. הוא יצא בקלות, לא היה צריך פה מאבקים, לא צריך מילדת בשביל לשבור את ירושלים, מה שנקרא כהניף דגל לבן, כהולדת הביצה.
אבל מה חשבת, שזה יעזור לו? הוא אומר לו בוא תראה שנבוכדנצר לא חנן אותו כמו שלא מחוננים עוף בעת לידתו. מה אמרנו? העוף האפרוח יוצא בקלות, הוא לא צריך שמישהו יחונן אותו, הוא לא צריך שמישהו יטפל בו לאחר מכן ישקם אותו. הוא יוצא בקלות. אז הוא כמו עוף שהלידה שלו הייתה קלה ונבוכדנצר לא חנן אותו. אז הגם שהיה ראוי שהוא יחונן אותו כיוון שהוא יצא מעצמו, הוא חסך לו את הקרב, לא הייתי צריך עכשיו לשפוך דם כדי להקיז דם כדי להילחם על ירושלים, בכל אופן באו חבלים כיולדה ואיזה חנינה עשו לך? לא נתנו לך בזה מאומה, דהיינו הכניעה שנכנעת לא העניקה לך שום דבר.
חי אני נאום השם כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך. רש"י מסביר חי אני נאום השם כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני. חותם על יד ימיני הכוונה חקוק וחתום בתוך בשר הזרוע. כידוע שהיו שמים חותם היו חוקקים בתוך הבשר. אומר השם אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך. מה הכוונה של הדברים? אז רש"י מסביר שזה כמו אנתקך. כביכול חסר פה נון בין האלף לתו. אז הגם שכתוב אתקנך צריך לומר כמו אנתקנך וכולי. כן, והוא מביא לזה דוגמאות כמו התיקנו כצאן לטבחה, עד התיקנו אותה מן העיר, שמה כתוב אצל יהושע, שהכוונה מלשון לנתק אותה.
ובאמת המדרש דורש את שתי האפשרויות. גם מלשון תיקון וגם מלשון ניתוק. אומר המדרש במקום שניתק נתקן. מה פירוש הדבר? שעשה תשובה בבבל. ונשאל הקדוש ברוך הוא על שנשבע. כתבו את האיש הזה ערירי. הקדוש ברוך הוא נשבע כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו. ואנחנו נראה בהמשך שנולד לו זרובבל בבבל. איך ערירי? יש שבועת השם. אומר לך הקדוש ברוך הוא נשאל על שבועתו. כן, הפר שבועתו. הייתה כאן שבועה והוא נשאל עליה. והנה תראה נולד לו זרובבל בבבל. נראה בהמשך הסברים אחרים כי זה באמת קושי שהוא מצד הכתובים. כתוב שיהיה ערירי כל ימיו ומצד שני אתה רואה שיש לו בנים. מה הסבר לזה? נראה עוד הסברים. הסבר אחד של חז"ל השם נשבע והתיר שבועתו.
כלפי שאמר לאביו אם יהיה כחותם על יד ימיני אנתקנו, אומר לו הקדוש ברוך הוא כעת לזרובבל בן שאלתיאל אתה כן תהיה כחותם. במילים פשוטות, כאן כתוב אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני משם אנתקך. אם אתה תהיה כמו חותם על יד ימיני שזה אומר מעלה על יד ימינו של הקדוש ברוך הוא אנחנו כחותם, הוא אומר גם אם תהיה שם אני אנתק אותך משם. בכל אופן אומר הקדוש ברוך הוא לבנים שלו, זה זרובבל, יהיה חותם על יד ימיני ושמתיך כחותם. אקחך זרובבל בן שאלתיאל ושמתיך כחותם. איך זה מסתדר? הרי אמרת שהוא יהיה ערירי, הרי אמרת שלא יהיה חותם על יד ימינך. התיר השם את שבועתו ולכן אתקנך זה גם מלשון תיקון וגם מלשון ניתוק.
הרד"ק מסביר בעצם יש לו פה קושי, איך פתאום עברנו מלדבר על יהויקים איך עברנו לדבר על יהויכין. אומר הרד"ק כיוון שדיבר על יהויקים אז הוא המשיך הלאה לדבר על הבן שלו על יהויכין. ולאות פחיתות כינה אותו כניהו. כן, במקום יהויכין כניהו. כנראה יהויכין אז הי' ק' ו' הם נמצאים בראש ובכניהו הם נמצאים בסוף. אז זה כנראה לשם פחיתות.
ואז הוא אומר לו אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני. אומר הרד"ק הכוונה היא כמו חותמת שחותמים בה הכתבים. זה נקרא חותם. שימני כחותם על ליבך, חותמך ופתילך. והטבעת הזאת אומר הרד"ק זה דבר שלא סר מיד האדם לא ביום ולא בלילה. אז חותם על יד ימיני פירושו של דבר לא כמו שרש"י הסביר חקוק וחתום בתוך בשר זרועי אלא חותמת כפשוטו הנמצאת באצבע יד ימינו. זה הכוונה טבעת חותמת אבל בזמנם היו משתמשים בטבעת כחותמת. ואז הוא אומר שהטבעת הזאת לא סרה לא ביום ולא בלילה. הוא אומר גם אם יהיה כניהו כמו החותם על יד הימין שלא יסור לעולם, אותו אני אסיר. זה כוונת הדברים.
וגם הוא מסביר שאתקנך הוא מסביר שזה מלשון ניתוק. ודגש התיו מורה על חיסרון הנון. והנון האחרונה היא נון יתרה. אז כאילו כתוב אנתקך והנון האחרונה כאילו אותה לא קוראים. והרד"ק מסביר יותר שבבית האסורים עשה תשובה וקיבלו הקדוש ברוך הוא. דרשת חז"ל שהזכרנו קודם אז הרד"ק מבאר יותר כי רש"י לא הזכיר מפורש שעשה תשובה. אבל הרד"ק אומר את זה במפורש שבבית האסורים עשה תשובה וקיבלו הקדוש ברוך הוא ונולד לו בן בבית האסורים. ומשל בן בנו זרובבל בן שאלתיאל ביהודה וישב על כיסא דוד. עליו נאמר ושמתיך כחותם. כנגד מה שנאמר לאביך שגם אם יהיה חותם אני אנתק אותו, אתה תזכה, אתה הנכד תזכה כן להיות חותם.
המלבי"ם מסביר חי אני נאום השם, דהיינו מה שאנחנו ראינו לעיל שהוא אמר יושבת בלבנון מקוננת בארזים מה נחנת בבוא לך חבלים חיל כיולדה, דהיינו היינו שהוא אמר הנה תראו לא זכיתם לשום חנינה, אתה יהויכין יצאת אל נבוכדנצר ובמקום לקבל את פניך בכבוד עוד הגלה אותך. אומר למה? מכיוון שנגזר עליו גזר דין בשבועה. זאת אומרת לפי המלבי"ם אדרבה, היות והגזר דין הזה נגזר בשבועה זה הסיבה שהשם לא חזר בו. והיות ששבועה זה דבר שהוא קיים לתמיד, לכן הגם שיהויכין עשה כאן פעולה של התרצות בפני נבוכדנצר, אבל כבר נגזר הדין בשבועה. בואו נסביר את הדברים יותר כי באמת יש כאן קושי. והקושי הוא הרי אדרבה, מה שיהויכין יצא לקראת נבוכדנצר זה המעשה היחיד הטוב שהוא עשה. מכיוון שהרי זה תמיד מה שדרש הנביא. מה הנביא תמיד אמר להם? אל תמרדו. אל תמרדו בנבוכדנצר. תמיד הוא אמר להם את זה והוכיח את צדקיהו והוכיח את כל המלכים. רק הם הגאווה הלאומית לא נתנה להם. הוא אמר להם אותו הקדוש ברוך הוא המליך ואם אתם תשמעו לו אתם תוכלו להישאר כאן בארץ עוד הרבה שנים. אבל הם לא שמעו לו והם מרדו והוא אמר להם אל תלכו למצרים והם הלכו למצרים. וצדקיהו הלך והפר את השבועה וגילה את זה שנבוכדנצר אכל ארנבת חיה וכולי. ומרדו בו בצדקיהו. כך שלמעשה אם היו שומעים לנביא היו מסכימים לקבל את מלכות נבוכדנצר והיה כאן עוד שלטון וממשלה לשנים רבות. אז אם ככה לא מובן מה רוצים מיהויכין שיצא לקראתו. אז בעצם המהלך היה נכון. זה תמיד מה שזעק הנביא. ועוד יותר קשה אז למה כשהוא יצא לקראתו נבוכדנצר שבה אותו. אדרבה, לפי התוכנית של הנביא אם אתם תצאו לקראת נבוכדנצר נבוכדנצר יקבל אתכם. זאת אומרת הוא ישאיר אתכם כאן. ופה אתה רואה הנה יצא לקראת נבוכדנצר ועוד הגלה אותו. יש כאן קושי.
ולכן מסביר המלבי"ם שהקושי הזה מיד מיושב בפסוק שלנו. אתה יודע למה לא עזר לו מה שהוא יצא אל נבוכדנצר? כי זה היה מאוחר מדי. כי אתה סירבת מראש ולא הסכמת לרגע, רק שהרגשת שטבעת החנק כבר מתהדקת ואין שום סיכוי אז יצאת לקראתו. יוצא אם כן שלא יצאת בגלל שהשם ציווה. וכאשר השם ציווה ולא יצאת, חי אני נאום השם, השם כבר נשבע שתקבל את העונש. אה עכשיו אתה שואל למה יצאתי והנה לקחו אותי בגלות? אחרי השבועה אז אולי היית צריך להתעורר לפני השבועה. אבל אחרי שהשם נשבע עכשיו זה כבר מאוחר מדי. כך מסביר המלבי"ם. אומר באר זה שזה היה מפני שנגזר עליו גזר דין בשבועה. מה הייתה השבועה? כי אם יהיה כניהו שהוא בן יהויקים ולכן נגזרה עליו הגזירה ולכן נבוכדנצר מגלה אותו, זה בעוון אביו כמו שאומר המלבי"ם.
אם יהיה חותם על יד ימיני. מסביר המלבי"ם כתוב בנבואת חגי בפרק ב' פסוק כ"ג ביום ההוא אקחך זרובבל ושמתיך כחותם. שהמלך המשיח עתיד להיות כחותם על ימין השם. כמו שהחותם שמה מפותח על גבי החותם, פיתוחי חותם מפתחים עליו את שם האדון. ועל ידי זה שמטביעים את זה על העבד יודעים עבד זה למי שייך. אז החותם מודיע מי הוא האדון. כך גם כן על ידי מעשה המשיח על ידי כן כולם ידעו מי הוא האדון. ובוא האדון השם אלוקי ישראל. דהיינו אז ידעו אותי למגדול ועד קטנם. ואז מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. אז זה מלך המשיח. מלך המשיח יהיה כחותם על ימין השם כמו שהחותם מודיע מי האדון מלך המשיח יודיע מי אדון הארץ. וזה מה שכתוב שמלך המשיח יבוא כדי לקבץ את נדחי ישראל וכדי לפרסם שם השם בעולם ולגלות מלכותו כמו חותם העבד שמגלה מי הוא האדון. על זה הוא אומר הגם שלעתיד יהיה כניהו חותם על יד ימיני, מה הפירוש? לא מדברים עליו אישית אלא מדברים על זרעו שיצא ממנו המשיח. בכל אופן עכשיו משם אתקנך. הכוונה היא אני אנתק את החותם מן הימין. לעת עתה יש פה ניתוק. לעת עתה אתה לא בגדר חותם. והמלבי"ם לא מתעלם מכך שהמילה הזאת גם כן באה לרמז על עניין של תיקון, לא רק על עניין של ניתוק. והוא אומר שהתיקון יהיה כחותם מאיפה זה יבוא? מגלות בבל. מכיוון ששם בגלות בבל הם יצורפו בבבל בגלות בייסורים שיהיה להם שם עד שמתוך זה יצמח צמח מזרעו של כניהו והוא יהיה כחותם תוכנית על ימין השם.
כחותם תוכנית זה לשון של פסוק. אני למעשה שברתי פה את הראש להבין מה זה כחותם תוכנית על ימין השם. על איזה תוכנית פה מדברים? תוכנית החותם, תוכנית אני מכיר תוכנית ההתנתקות אבל על איזה תוכנית פה מדברים? אז כחותם תוכנית זה לשון פסוק שמופיע בספר יחזקאל. אז על הלשון הזה כותב כאן המלבי"ם כחותם תוכנית על ימין השם. בהתחלה חשבתי אולי זה טעות אולי זה כחותם תבנית. כמו שלחותם יש איזושהי תבנית מסוימת. אבל לא, כמו שאמרתי זה לשון הכתוב. אז כדי להבין מלבי"ם צריכים גם כן קצת להכיר את הכתובים כי המלבי"ם לשונו לשון הכתובים והוא בטח סומך עלינו שאנחנו בטח יודעים הכל. אבל אתם רואים צריכים קצת לחפור ולחפש כדי להבין את לשונותיו המליציות.
ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר אתה יגור מפניהם וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד הכשדים. אומר לו הקדוש ברוך הוא ונתתיך ביד מבקשי נפשך. אומר הרד"ק הכוונה היא שהם לא יחמלו עליך. אלה אשר אתה יגור מפניהם לא יהיה לך כוח לעמוד כנגדם. וביד נבוכדנצר מלך בבל שהוא מלך עז וקשה כמו שכתוב עליו עלה אריה מסובכו ומשחית גויים נסע ממקומו. זאת אומרת אריה שכולם פחדו ממנו. כתוב שכאשר הקדוש ברוך הוא הוריד את נבוכדנצר לגיהינום, זה מדרש מדהים, כשהוריד הקדוש ברוך הוא את נבוכדנצר לגיהינום יושבי הגיהינום התחילו לראות מפחד. אתם מבינים זאת אומרת גיהינום זה גן עדן ליד נבוכדנצר. אתם מבינים? כשנבוכדנצר מגיע לפה נכנסו לפחד אוי נבוכדנצר כאן אוי ואבוי לך תדע מה יהיה לנו. אתם מבינים? אז הוא אומר תראה שמסרתיך ביד נבוכדנצר מלך בבל זה אומר צרה גדולה, אסון גדול. וביד הכשדים שהם גוי עז וקשה אשר לא ישא פנים שעליהם כתוב הגוי המר והנמהר. אומר לו את כל אלה הרשעים אני אותך אמסור בידם.
המלבי"ם מסביר ונתתיך ביד מבקשי נפשך. המלבי"ם מסביר שהייתה כת ביהודה שהם רצו בצדקיהו. למעשה המלבי"ם לא מסביר מה זה רצו בצדקיהו והלשון שלו פה קצת סתום. אבל היה נשמע כאילו רצו בו כמלך. מהמשך נבין אחרת. רצו בצדקיהו הכוונה היא בפשטות רצו להרוג אותו. ועל ידי כך הגלה אותו נבוכדנצר כדי למלאות שאלת הכת הזאת. למה? הם רצו להרוג אותו אז הוא הגלה אותו אליהם כדי שיכלו לחסל אותו. הם מבקשי נפשו אז הוא מביא להם את הטרף עליהם. והוא היה יגור מפניהם. זה מה שהוא אומר ונתתיך ביד מבקשי נפשך. אני עכשיו אגלה אותך כניהו לבבל ושמה יש כאלה שמה שנקרא כבר מחכים לך עם חרבות מצוחצחות. ואני אמסור אותך ביד מבקשי נפשך וביד אשר אתה יגור מפניהם. אלה שאתה פחדת מהם אז כשהם גלו היית רגוע. אומר לך לא לא עכשיו נבוכדנצר ייקח אותך ימסור אותך בידם. וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד הכשדים.
והטלתי אותך ואת אמך אשר ילדתך על הארץ אחרת אשר לא יולדתם שם ושם תמותו. הרד"ק מסביר והטלתי אותך ואת אמך כמו והשלכתי. כמו שכתוב ויטילו את הכלים. ואת אמך אשר ילדתך. מה זה אמך אשר ילדתך? ולמה? אז קודם כל יש שמסבירים אמך אשר ילדתך ולא אמך האומנת. כך מסביר המלבי"ם. שגם האומנת אשר מגדלתו כאמו תיקרא אמו. ולכן אומר לו פה זה אמך אשר ילדתך, אני אדבר על האם שלך מה שנקרא האם הביולוגית. הסבר אחד. ההסבר הנוסף הרד"ק מסביר שאשר ילדתך בא לומר אשר אתה דומה לה. היא ילדה אותך מה שנקרא שכפלה עצמה. כמו שהיא מרשעת כך גם אתה נולדת רשע. ולכן היה אומר עליו ושם אמו במלכים. לומר לך שהיה לה שם והוא היה ממשיך דרכה. היה הבן דומה לאם בהנהגות המקולקלות שלו. ואז אני הטלתי אותך ואת אמך אשר ילדתך על הארץ אחרת. הכוונה על ארץ אחרת ועוד מעט אנחנו נבין מה הלשון המשונה הזו הארץ אחרת. על ארץ אחרת. אשר לא יולדתם שם ושם תמותו. זאת אומרת לא יולדתם שם במקום ששם יולדת אז יש לך עוד קרובים, ירחמו עליך, יסייעו בידך כשתהיה במצוקה. אבל פה לא יולדתם שם. אתה לא נולדת שם אז משפחה משם שיעזרו לך אתה לא תמצא. ושם תמותו. וגם זו קללה בפני עצמה שכפי שכבר ראינו לעיל שעצם זה שבן אדם מת בארץ טמאה זה עצמה קללה ושם תמותו.
המלבי"ם מסביר על הארץ אחרת. אומר המלבי"ם הה' שלא כמשפט. כמו את הכבש אחד תעשה בבוקר. אם כבר תגיד תגיד את הכבש האחד. מה זה את הכבש אחד? ולכן הוא אומר שכשכתוב בצורה הזאת אז אנחנו מפרשים את זה כך. הוא ישליך אותך על הארץ וכן ארץ אחרת. זאת אומרת כאילו אחרי הארץ יש פסיק. ואז אני קורא והטלתי אותך ואת אמך אשר ילדתך על הארץ וגם זה יהיה אחרת. לא תהיה גם ארץ אחרת. מה רוצה לומר? למה למה בעצם יש כאן שני דברים? מסביר המלבי"ם הרי אנחנו ראינו לעיל שהוא המשיל אותו לעוף אשר מקונן בארזים. אז הוא אומר לו המפלה שלך תהיה כפולה. מפלה ראשונה אתה תושלך כמו העוף מהמקום הגבוה שם כוננת בארז, שמה בנית קינך אל הארץ. זה כבר נפילה אחת. ולא די בזה מהארץ עוד ישליכו אותך אל ארץ אחרת. זאת אומרת יהיה פה נפילה אחר נפילה. ולכן והטלתי זה הארץ קודם כל מלמעלה לארץ אחרי זה אחרת. אחרי זה יהיה גם כן ארץ אחרת שלשם תושלך.
ועל הארץ אשר הם מנשאים את נפשם לשוב שם שמה לא ישובו. הכוונה היא מנחמים את עצמם כמו שרש"י מסביר. נפשם מתנשאה להתנחם ולהגיד עוד נשוב לארצנו. הוא אומר לך שמה לא ישובו. המקום הזה לא יזכו לשוב אליו הכוונה היא לארץ הקדושה אל ארץ ישראל. הרד"ק מסביר שהמנשאים את נפשם הכוונה נביאי השקר. הרי אנחנו יודעים שתמיד נביאי השקר היו מנבאים להם נבואות טובות ונעימות. על כך שכלי בית המקדש יחזרו. ובהתחלה זה היו נבואות שבית המקדש לא ייחרב. ולאחר מכן נבואות שהשרים על יהודה ילכו ויחזרו לארצם ולא יעשו לנו מאומה. תמיד היה להם הבטחות טובות תמיד היו רק מרגיעים את העם כמו שהסברנו וסיפרנו כמה וכמה פעמים. אז הוא אומר לך על הארץ אשר הם מנשאים את נפשם שאותם נביאי השקר הם מבטיחים להם שכל הגולים ישובו במהרה וכלי בית השם מושבים מבבל עתה מהרה. אז הארץ אשר הם מנשאים את נפשם אומר לך נבואת אמת עכשיו תשמע שמה לא ישובו. לא ישובו זו הנבואה האמיתית וכל מה שהם מנשאים את נפשם הם בוטחים על שקר. הם מצפים לישועת הבל, דבר זה לא יהיה.
המלבי"ם מסביר שהמחשבה הזאת התעוררה אצל כניהו מתי? אחרי שמרד צדקיה. ואז הוא אמר אה צדקיה מרד אז עכשיו מי יש לו למלך בבל לנבוכדנצר למי יש לקחת? יש לו לקחת אותי. אני כבר הרי תמיד מי שמכיר את זה יודע חיידק של ראש ממשלה אף פעם לא יוצא לו. אתם יכולים לראות את זה כל הזמן. אתם יכולים לראות את זה אצל לא משנה בלי שמות בקיצור אתם יכולים לראות את זה בפוליטיקה. אז אתם מבינים שבן אדם שיש לו את החיידק הזה הוא לא זה לא עוזב אותו. אז לכן הוא היה בטוח צדקיהו מרד עכשיו ייקחו אותי. מי יש לו עכשיו כתחליף לראש ממשלה פה? תחליף למלך כאן? אז בטח הוא ייקח אותי. על זה היה צריך לומר לו על הארץ אשר הם מנשאים את נפשם לשוב שמה לא ישובו. אין סיכוי אתה לא תחזור.
העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם כלי אין חפץ בו מדוע הוטלו הוא וזרעו והושלכו על הארץ אשר לא ידעו. אומר המלבי"ם הוא שואל למה באמת עשה לו כך. וכי הוא דומה כעצב נבזה ונשבר שלא ראוי למלכות מצד עצמו. הרד"ק מסביר שעצב זה מלשון עצבים. עצבים הכוונה היא צלמים. חז"ל אומרים למה הצלמים נקראו עצבים? כיוון שהם עושים עצבים לעובדיהם. לא לא במובן של עצבים כן של עצבני אלא במובן של מעציבים. מעציבים את עובדיהם צועק צועק צועק אין תגובה. אז זה בבחינה של עצב. אז הוא אומר האם הוא עצב נבזה ונשבר. הכוונה היא האם הוא צלם נשבר נפוץ נפוץ הכוונה היא מלשון ניפוץ שניפצו אותו כמו ונפוץ הקדים. כיוון שכשמשליכים משהו אז הוא נשבר. אז העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם כלי אין חפץ בו. הרי אתה משליך אותו כמו דבר שאין בו תועלת משבר אותו. האם הוא דומה ככלי אין חפץ בו. אומר המלבי"ם מה התוספת כאן? שגם אם הוא שלם אין חפץ בו. לפעמים יש כלי חרס שנשבר לא משתמשים בו. ויש כלי שגם אם הוא שלם הוא נחשב זול ופשוט והוא נחשב כלי אין חפץ בו אז על אף שלמותו. ובנמשל השאלה היא בעצם וכי הוא מרד בנבוכדנצר עד כדי כך שנבוכדנצר אין חפץ בו. כמו שאמר המלבי"ם לעיל הוא הרי יצא לקראתו הוא ואשתו ואמו וכל עבדיו. אז למה אם ככה הוטלו הוא וזרעו והושלכו על הארץ אשר לא ידעו. למה אם ככה הם הושלכו לארץ אחרת אשר לא ידעו. מה המלבי"ם מה ההבדל בין הוטלו והושלכו. הוטלו זה מלמעלה למטה. כמו שאוני והטילוני אל הים כי יפול לא יוטל זה השלכה מלמעלה למטה. לעומת זאת ההשלכה זה למקום רחוק. השליך אותם אל ארץ אחרת כיום הזה. אז לכן זה מאוד מתאים למה שראינו לעיל שהיה פה שני שלבים. היה כאן שלב של הארץ שהוא הושלך אל הארץ ולאחר מכן אחרת. שחוץ מזה הוא גם כן הושלך לארץ שהיא אחרת.
ארץ ארץ ארץ שמעי דבר השם. ופה המפרשים יוצאים לתור להם מנוחה ארץ ארץ ארץ לא מספיק לנו אחת. מה זה השלוש ארצות הכתובות כאן שמעי דבר השם. אז רש"י מסביר פירוש ראשון מארצו גלה אל ארץ אחרת ואת ארץ ישראל שמעי דבר השם. שלוש ארצות א' ארץ מכאן גלה דבר שני ארץ זה להיכן גלה. גלה מארץ ישראל להיכן לבבל. עכשיו אני פונה לארץ שתשמע את דבר השם. פירוש אחר אומר רש"י ארץ שהיא ארץ שבארצות. ארץ ארץ ארץ הארץ המשובחת שבמשובחות. המשובחת שבכולם. איך מישהו אמר פעם שכשהיו רוצים להגיד על איזה שהוא דבר שהוא משובח היו אומרים א' א'. היום שרוצים להגיד על משהו שהוא משובח אומרים א' א' א'. מה ההבדל? א' א' זה אנשי אמונה. באמת כשהיום אומרים לך זה א' א' אנשי אמונה אבדו. א' א' א' זה מייד אין צ'יינה ותקווה שהוא לא יתפרק לך עד שתגיע הביתה. כן על כל פנים אז זה מה שהוא אומר ארץ ארץ ארץ הארץ המשובחת המעולה שבכל הארצות. הסבר שלישי אומר רש"י שזו ארץ ישראל שהיו בה שלוש ארצות. יהודה ועבר הגליל ועבר הירדן והגליל. כמו שלמדנו במשניות בזרעים ששמה כתוב שלוש ארצות לשביעית. זאת אומרת היא מחולקת לשלושה מחוזות אז זה הארץ ארץ ארץ. הרד"ק מסביר שהכפל בא לחזק את העניין. שכאן מנהג הלשון פעם בשתי מילים ופעם בשלוש מילים. והוא מביא לנו דוגמאות. בשתי מילים כל הקרב הקרב אל משכן השם. או נחמו נחמו עמי. אתה רואה שלפעמים רוצים לחזק דבר אז כופלים אותו. ולפעמים בשלוש מילים ארץ ארץ ארץ היכל השם היכל השם היכל השם המה. עווה עווה עווה אשימנה. יש כמה מקומות שבהם אנחנו רואים שהוא מחזק את הדבר בקריאה כפולה ומשולשת. וכאן כשהוא כותב ארץ אומר הרד"ק שהכוונה היא לאנשי הארץ הוא הרי לא מדבר עם רגבי העפר הוא מדבר אל אנשי הארץ. כן כמו שכתוב וכל הארץ באו מצרימה מה חשבנו שזה הארץ עצמה הכוונה וכל עם הארץ באו מצרימה.
המלבי"ם מסביר שכאן יש תשובה. והתשובה היא על השאלה ששאלנו קודם העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו עם כלי אין חפץ בו. מה קרה שככה מתנהג איתו נבוכדנצר. הרי הוא יצא לקראתו הוא הרי הניף דגל לבן. מה קרה אם ככה שהוא מתנהג אליו בכזאת צורה שלילית לוקח ומגלה אותו. התשובה היא אומר המלבי"ם ארץ ארץ ארץ. אומר המלבי"ם הזו גזירת השם שהשם ציווה את ארץ בבל וככה אמר לה. והגזירה היא כה אמר השם כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כיסא דוד ומושל עוד ביהודה.
כה אמר השם כתבו את האיש הזה ערירי. אתה רוצה לדעת למה זה היה כך? כיוון שהייתה כאן שבועה כמו שהסברנו. והשם כבר אמר מראש כתבו את האיש הזה ערירי. מה זה כתבו? מסביר המלבי"ם שהכוונה שיכתבו בחוקי המדינה. שהאיש הזה שימו לב יהיה דומה כאילו הוא ערירי ואין לו בנים. מאי נפקא מינה איך נהיים כאילו הוא ערירי? אומר המלבי"ם שהבנים לא יוכלו לטעון טענת ירושה ביחס למלכות. זה הכוונה כתבו את האיש הזה ערירי. דהיינו אתם לא יכולים לבוא ולהגיד אנחנו בנים של המלך. לא המלך הזה הוא כמו ערירי כאילו אין לו המשך. ושימו לב זה תירוץ נוסף לשאלה שאותה כבר ראינו קודם. איך כתבו האיש הזה ערירי ולאחר מכן נולדים לו ילדים. שאלתיאל זרובבל הרי אמרת ערירי. אז הסבר אחד אמרנו השם נשאל על שבועתו. הסבר שני אומר המלבי"ם ערירי זה לא במובן שאין לו בנים אלא במובן שבניו לא יורשים מלכותו אז הם הוא כמו ערירי בנוגע למלכות שלא ירשו אותה מאבותם. למה? כי הוא גבר לא יצלח בימיו שכל ימיו לא יצלח למלוכה. מה פירוש? אומר לא יצלח בימיו שמזרעו יהיה איש יושב על כיסא דוד. כך יהיה כתוב בדתי ארץ בבל לחוק. זה הכתבו את האיש הזה ערירי כביכול יעבירו בחוקי בבל שלא יהיה מלך מולך מזרעו של כניהו. והבנים שלו איבדו את הזכות במלוכה כל זמן שהוא חי. אז זה נותן הסבר איך זה שאחרי זה הם מלכו. כיוון שהחוק היה כל זמן שהוא חי. אבל לאחר שהוא מת ראינו שכן זרובבל היה שר ומושל כי כל החוק הזה היה רק בימי יהויכין.
הרד"ק מסביר שמה שכתוב ערירי שאם היו לו בנים הם ימותו בחייו. ואם לא היו לו אז לא יהיו לו בנים. ככה הרד"ק מסביר. ולמעשה יש כאלה שמיישבים את השאלה הזאת בצורה נוספת ויש שרוצים לומר שהכוונה היא לא יהיו לו בנים אז באותה תקופה. אבל לאחר מכן כן ייוולדו לו בנים. ואז זה כן מסביר כתבו את האיש הזה ערירי סליחה הפוך. זאת אומרת כתבו את האיש הזה ערירי זה מכאן והילך. אבל לפני כן כן היו לו בנים. אז מכאן והילך לא יוליד בנים זה הכוונה היא כתבו את האיש הזה ערירי. ואם אתה רואה את שאלתיאל וזרובבל זה כבר זה כבר נולד לו קודם נולד לו שאלתיאל שהוליד לאחר מכן את זרובבל ועל ידי זה מיושבים כאן את הקושיה.