לשום ארצם לשמה שריקות עולם. שריקות עולם, כל עובר עליה יישום ויניד בראשו. לשום ארצם לשמה שריקות עולם. הם במעשים שלהם יגרמו לשום ארצם לשמה. הארץ תהיה שוממה. ולא תחשוב רק באופן זמני, אלא שריקות עולם לימים רבים. והשריקות עולם, רש"י מצודת ציון גם כן מסבירים, שריקות עניינו השמעת קול בקיבוץ השפתיים. מוכר לכם. ומה העניין של השריקה? כשרואים דבר חשוב שנחרב, היו שורקים. מי שזוכר פעם לפני 20 שנה זה די היה מקובל, היום זה כבר הפסיקו עם זה. אבל פעם היו כשבן אדם היה רוצה, לפני היה ממיע או אחרי, הוא היה שורק. ככה היה מקובל. וזה כתוב בפסוק, שרקו ויניעו ראשם. כל העובר יישום וישרוק. הכוונה מי שהיה עובר היה שורק לאות תדהמה. יש בזה עניין של תימהון, ויישום גם כן עניינו תימהון. כמו מלשון שממה, מקום שהוא איך אומרים, שומם, אז הוא מעורר תימהון. אז כל עובר עליה יישום, יתמה על החורבן, ויניד בראשו. יניד בראשו זה מה שאנחנו היום עושים תוך כדי צקצוק השפתיים, רוצים להגיד ככה אז מזיזים את הראש ימינה ושמאלה. זה ביטוי, זה מה שכתוב על רעי איוב שבאו לנוד לו. לנוד לו זה אותו רעיון, שבן אדם רוצה לבטא השתתפות בצער וכאב על מצבו של זולתו, אז הוא מניד ראשו לימין ולשמאל.
כרוח קדים אפיצם לפני אויב. עורף ולא פנים אראם ביום אידם. כרוח קדים אפיץ אותם, רוח שנושבת בחוזקה מפיצה הכל, ככה אני אפיץ אותם. ולא תאמר שיהיה להם שם בגלות מנוחה. אומר המלבי"ם, עורף ולא פנים אראם. זאת אומרת תמיד הם יפנו עורף לנוס, דהיינו גם בגויים שמה הם יהיו נרדפים, כמו שכתוב ובגויים ההם לא תרגיע. זאת אומרת גם בהיותם ביניהם לא תהיה להם ישועה.
ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות. כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא, לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו. אחרי שירמיהו מודיע להם את מחשבת השם לטובה, מה התגובה? חייבים לעשות פה משהו, חייבים לעשות משהו. מה? לחסל את ירמיהו. לחסל את ירמיהו, כיבינו את המנורה האדומה שכל הזמן מטרידה באוטו על המנוע, כיבינו אותה, זהו, עכשיו צא לדרך. אתה יכול לנסוע חופשי, אין שום בעיה, יותר אין מנורה נדלקת. זה תמיד הייתה הדרך כשרצו להיפטר ולפתור בעיות בקלות, אז משתיקים את הרבנים, משתיקים את המוכיחים בשער, משתיקים את אלה שאומרים שצריך לתקן את דרכינו, ואז מה? הנה אתה רואה אף אחד לא אמר כלום, אז הכל נפלא. אתה לא שומע שאף אחד לא אומר כלום? אתה לא שומע שאף אחד לא מוכיח? אז הכל נפלא. יש לנו עם נפלא, יש לנו נוער נפלא, יש לנו צבא נפלא, הכל נפלא. אדוני הכל נפלא ואל תקטרוג. אל תקטרוג, הכל בסדר. אתם רואים שאנשי התקשורת היו כבר אז. ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות. אנחנו צריכים לחסל אותו. כי לא תאבד תורה מכהן. בואו עכשיו תבינו. הם עושים חשבון, אם אנחנו נחסל את ירמיהו, אבל יש איתנו יש לו בעיה. לירמיהו היה שלוש מעלות. מעלה ראשונה הוא היה כהן מורה הוראה. הוא היה חכם, היה מייעץ עצות טובות. והיה נביא, דובר בדבר השם. אז הם אומרים נכון, אין לנו אדם שהוא החכם הכולל השלם שכולל בתוכו כמוהו את כל שלושת המעלות. אבל אנחנו לא חייבים, אפשר לפזר סמכויות. לא חייבים אחד שיהיה בו את הכל. מה אתה צריך? תורה? אתה צודק, בירמיהו יש תורה, אבל לא תאבד תורה מכהן. לא תאבד תורה מכהן, עדיין יש לנו כהנים שיש בהם תורה, מהם אנחנו נקבל תורה. מה תגיד צריך יועץ? ירמיהו היה יועץ חכם. אמרו ועצה מחכם. יש אנשים שהם אומנם לא כהנים אבל הם חכמים, אז נוכל לקבל מהם עצה. מה תגיד, אבל אם השם ירצה לדבר איתנו, מה עם נבועה? ודבר מנביא. יש גם נביאים אחרים שמהם אפשר יהיה לקבל דבר, מבלעדי ירמיה. ולכן הם אומרים לכו ונכהו בלשון. מה זה לכו ונכהו בלשון? מה כוונת הדברים? ראינו שהם לא הצליחו לחסל את ירמיהו, זה היה ניסיון כושל כאשר אמרו נשחיתה עץ בלחמו, ניסו להרוג אותו על ידי שימת סם המוות במזונו. הם לא הצליחו, עכשיו הם רצו להכות אותו על ידי לשון הרע והוצאת דיבה. ואז הם אומרים לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו. הוא ירצה בטח להצדיק את עצמו ולבאר את מעשיו, לא ניתן לו, לא נקשיבה לו. אל נקשיבה אל כל דבריו, מה שיבוא להצדיק עצמו. הסבר נוסף אומר המלבי"ם, נכהו בלשונו. מה זה בלשונו? בלשונו שלו. אנחנו נעליל עליו עלילה, נמסור אותו ביד המלכות, ונאמר בוא תשמע איזה נבואות הוא אומר, בוא תראה איזה דברים קשים, הוא מורד במלך. בנבואות הללו הוא מטיל מורך בלב העם והוא מורד בך. ואנחנו נראה בהמשך שירמיהו באמת הסתבך בצורה מאוד לא פשוטה עם המלכים שהיו בדורו והוא הושלך לחצר המטרה ואל טיט היוון ומה לא. הוא עבר דברים מאוד קשים. אז בואו אנחנו נמסור אותו, נכהו בלשון, הכוונה בלשונו, בנבואה שלו. והגם שאם בסופו של דבר ישמע, העם ישמע לנבואות שלו, יהיה לו זכות, כי הנה בסופו של דבר הוא אמר דברי מוסר והעם שמעו, אנחנו לא ניתן לו גם את הזכות הזאת. ולכן אנחנו לא נקשיבה אל כל דבריו. לא נקשיבה לדברים שהוא אמר, כי אם אנחנו צריך לחזור על הדברים, אנחנו נחזור על כל הנבואה ואז יש פה אולי גם התעוררות. לא נקשיבה אל כל דבריו אלא רק נביא חלק מדבריו, מה שנקרא ציטוטים. הרי העיתונאים מומחים בזה, התקשורת מומחית בזה, כשרוצים להכפיש ולהשחיר פני מישהו, מוציאים איזה שהוא משפט אגבי וסתמי מתוך דבריו, עד שההוא צריך להגיד דבריי הוצאו מהקשרם. לפעמים זה נכון, לפעמים אתה קורא מה הבן אדם כותב, לחלוטין אתה מבין שהבן אדם לחלוטין הוא לא קשור לשום דבר. אבל על כל פנים הרבה פעמים באמת זה התקשורת שמוציאה איזה משפט ועושה ממנו מטעמים. אז אנחנו לא נקשיב לכל דבריו כי אולי נשתכנע, אנחנו רק נוציא ככה כמה איזה שהם אמרות כנף מתוך דבריו ובהם אנחנו כבר נשחיר את פניו ונראה שהוא מורד נגד המלך.
הקשיבה השם אליי ושמע לקול יריביי. הרד"ק מסביר, הם אומרים שהם לא יקשיבו לי, אבל אתה כן תקשיב לי ריבונו של עולם. והקשיבה פה מסביר הרד"ק שהכוונה היא תקשיב לתפילתי. ושמע לקול יריביי, הכוונה תשמע לא בקולם אלא תשמע מה הם מתפללים עליי, כביכול תשמע מה הם מדברים עליי, מה הם מבקשים ומצפים שיהיה לי. הקשיבה השם אליי, מצודת דוד מסביר שבא ירמיה כאן להראות ריבונו של עולם תראה אותי לעומתם. אני מתפלל עליהם טובות ולעומת זאת הם אלה שמריבים עמדי, הם מתייעצים עליך, מתייעצים עליי הכוונה היא להרוג אותי. אני מבקש עליהם טובה והם מבקשים עליי רעה. לעומת זאת המלבי"ם מסביר שכאן זה בקשת משפט. הקשיבה השם אליי פירושו של דבר אתה השם תהיה שופט ביני ובין העם, ביני ובין אלה היוצאים נגדי, ואתה תראה מי טענותיו צודקות. ולפי זה כעת הוא טוען, הישולם תחת טובה רעה? כי כרו שוחה לנפשי. זכור עומדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם. וכי ראוי שישולם תחת טובה רעה? תחת טובה שקיבלת ראוי שתשלם רעה? הרי כל הנבואות שלי אומר ירמיה היה בשבילם לטובתם, להחזיר אותם בתשובה, לבטל את הגזרות הרעות. הרי ריבונו של עולם זכור עומדי לפניך לדבר עליהם טובה. פה הוא אומר דבר נפלא מאוד. הסברנו כמה פעמים בעבר שההבדל בין קטרוג שזה דבר פסול לבין נבואה קשה מאוד שיש בה מילים חריפות ביותר שזה דבר כשר ומהודר, ההבדל הוא מי הכתובת. אם הכתובת זה ריבונו של עולם, זה חמור מאוד ופסול. ואם הכתובת זה העם, אז זה כשר ומהודר. מצוות תוכחה לפעמים היא גם מצווה לומר דברים קשים, גם דברים שקשה לשמוע, זוהי מצוות תוכחה. להוכיח, ודאי צריך שיהיו דברים הנשמעים, אבל מצד תוכחה זה להוכיח. ואנחנו רואים את הנביאים לכל אורך הדרך מוכיחים במילים קשות וחריפות. זוהי מצוות תוכחה. אבל לעומת זאת אם הנביא יפנה באחת ואפילו באמירה קטנה ומועטת מכל מה שהוא הוכיח את העם, יפנה בזה לריבונו של עולם ויגיד ריבונו של עולם שריהם סוררים, חברי גנבים ועוד כל מיני ביטויים כאלה, הוא ייחשב כמקטרג על העם והקדוש ברוך הוא יגיד לו כמו שהוא אמר לאליהו. כשאליהו אמר קנא קינאתי להשם, אמר לו אליהו צריך תמצא לך מחליף. אתה לא יכול להיות מנהל את העם הזה מכיוון שמי שמנהל את העם לא יכול להיות קנאי בצורה כזאת שהוא יבוא ויקטרג על עם ישראל. עזבו את בריתך ועוד ביטויים חריפים שהקדוש ברוך הוא לא רצה שירמיה, שאליהו ימשיך וינבא להם. זה גם כן מה שקורה כאן. אומר הנביא הישולם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי, שוחה הכוונה היא בור כדי להפיל אותי. זכור עומדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם. אומר ירמיהו הרי כל דבריי לפניך הם תמיד היו לטובה. זאת אומרת כל הנבואות הקשות שלי היו רק ביחס לעם. רק שעמדתי מול העם אמרתי להם דברים חריפים וקשים. אבל כאשר עמדתי לפניך, מה אמרתי? רק דברים טובים. זכור עומדי לפניך לדבר עליהם טובה. הרי זה אות ומופת שרק רצוני להיטיב להם. כי אם היה רצוני להרע להם אז הייתי בא ומקטרג עליהם לפניך.
לכן תן את בניהם לרעב והגירם על ידי חרב ותהיינה נשיהם שכולות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרוגי מוות בחוריהם מוכי חרב במלחמה. ולכן אומר ירמיהו ריבונו של עולם אלה שכעת מביאים על הרע, ממיטים עליי אסון, ומה שהם בעצם מנסים להשתיק את כל הנבואה שכל הנבואה כעת באה להגן על העם, באה להציל אותו מפני הצרה הנוראה שעומדת להיות ניחתת עליו, ואלה שבמקום לעורר את העם אדרבה עוד מרגיעים אותו וכל מיני נחמות הבל, האנשים האלה הם רשעים מרושעים ומושחתים כי הם בעצם מטביעים את כל האונייה כולה, והם אפילו לא שמים לב מה הם עושים. ולכן טוב יותר לעם ריבונו של עולם שאת האנשים הללו, את אלה הלוחמים בי, את אלה שבאים להשתיק את קול האמת ורוצים שהעם ילכו בשקר, הרי הם בגדר מסית ומדיח. הרי האנשים האלה עליהם נאמר לא תחמול ולא תרחם ולא תכסה עליו. הרי עליהם נאמר שצריך להרוג מעולל עד יונק כדין עיר הנידחת, אלה שמסיתים ומדיחים כנגד עם ישראל כלפיהם אין חמלה. כי אם אתה תרחם עליהם אז אתה מתאכזר על כלל ישראל. אם אתה תרחם עליהם אז הבאת את עם ישראל אל פי פחת. ולכן ריבונו של עולם כעת אז אני מבקש שאת אותם אנשים שמטעים את העם, אותם אנשים שמנסים להתנקש בחיי הנביאים כדי להשתיק את דבר השם, אז אם ככה אני מבקש ריבונו של עולם אתה הגירם לחרב. למה זה נקרא הגירם? מסביר הרד"ק, הגירם על ידי חרב הכוונה היא מלשון הדם ניגר על ידי חרב. היה ניתן לומר שהגירם זה כמו הורגם, אבל הרד"ק אומר שאין זאת הכוונה, אלא כוונת הדברים מלשון דם ניגר, אז הגירם שיהיה דמם ניגר על ידי חרב. והמלבי"ם מסביר למה נאמרו כאן כמה ביטויים. אומר המלבי"ם תן את בניהם, בניהם הרי נשארים בעיר הם לא יוצאים למלחמה, אז תן את בניהם שימותו ברעב. הם עצמם הרי יוצאים למלחמה, אז אותם תן שימותו על ידי חרב. מכוח זה תהיינה נשיהם שכולות, זה מחמת הבנים שמתו, ואלמנות מחמת בעליהם שמתו בחרב. ואנשיהם, מי אלה אנשיהם? כבר דיברנו על בניהם, דיברנו על הבעלים שיוצאים למלחמה, אנשיהם זה אלה שהם אינם בעלי מלחמה, לא יוצאים לקרב, הם יהיו הרוגי מוות, הכוונה שימותו במיתות משונות. ובחוריהם, אליהם הגיבורים שיצאו למלחמה, יהיו מוכי חרב במלחמה. תישמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאום כי כרו שוחה ללוכדני ופחים טמנו לרגליי. תישמע זעקה מבתיהם, דהיינו כשתביא עליהם גדוד פתאום יהיה צעקה גדולה מבתיהם. מסביר המלבי"ם שהצעקה שכאן אנחנו מדברים עליה היא צעקה שיש בה הצדקת הדין. תישמע צעקה מבתיהם שהם יגידו זה בגלל שהתענינו ורדפנו את ירמיה. תישמע זעקה מבתיהם כי כרו שוחה ללוכדני. אז הם יזעקו ויאמרו קרינו שוחה כדי ללכוד את הנביא. זה הזעקה שתישמע. הזעקה הזאת היא בחינת וידוי. הם יתוודו ויאמרו העונש הזה מגיע לנו הרי אנחנו רדפנו את הנביא ולכן כעת כך הוא עונשנו. ובזה ייוודע לכל שמה שקרו עליי שוחה, מה שרצו לעשות לי ולהפיל אותי, התברר שהדבר הזה היה בשקר. אבל כל עוד שלא יישמע וידוי מפיהם, שהם יודו שבעקבות מעשיהם הרעים כך קרה להם, אז העם לא יקשרו בין השניים. העם יגידו הם קרה להם איזה אסון, בלי קשר לנביא. ומה שהם אמרו על הנביא, תשמע זה כנראה נכון מה שהם אמרו עליו, מה שטפלו עליו והאשימו אותו שדבריו שקר ושהוא רוצה ברעת העם. העם לא ידע לקשר ביניהם. לכן אני מבקש ריבונו של עולם שתישמע זעקה מבתיהם כאשר תביא עליהם גדוד פתאום, ומה תהיה הזעקה? כי כרו שוחה ללוכדני. שבזעקתם הם יתוודו ויאמרו קרינו שוחה ובור ללכוד את הנביא, אבל אשמים אנחנו. ועל ידי זה כולם ידעו שאני הוא נביא אמת וכל טענותיי ונבואותיי ממך הם. המלבי"ם מסביר כרו שוחה שהכוונה היא כשהיו עושים, יש נשים לב יש פה שני דברים. כי כרו שוחה ללוכדני ופחים טמנו לרגליי. אומר המלבי"ם מה ההבדל? כאשר רוצים ללכוד חיה אז כורים שוחה. שוחה זה בור. הבור המטרה שלו זה כדי שהחיה תיפול פנימה ואז היא נלכדת ולא יכולה לצאת. אבל איך קוראים לה לבוא פנימה? איך מזמנים אותה? אז הדרך היא על ידי זה שמכינים פחים במקום הילוך החיה. פחים פירושו של דבר מכינים מהצדדים מקומות שבהם מהם החיה פוחדת. החיה מתרחקת. פח טמנו לי, הכוונה מקום שהוא מוקש, מקום שהוא גורם נזק, והחיה רואה את זה ומתרחקת. ואז בעצם נוצר מצב שבו לחיה אין ברירה אלא להגיע לאותה נקודה שרציתי שלשם היא תגיע. אז כרו שוחה ללוכדני ופחים טמנו לרגליי כדי שהפחים הללו, הפח יקוש הזה שזה בחינת מוקש, יביא אותי בהכרח לאותו מקום של השוחה כדי שאפול בידם. רש"י מסביר דבר מאוד מעניין. אומר רש"י כי כרו שוחה ללוכדני שחשדוהו מאשת איש. אומר רש"י כמו שכתוב כי שוחה עמוקה זונה. יוצא אם כן שלא רק את משה חשדו מאשת איש, וכתוב שמה שעדת קורח הביאו את נשותיהם כדי שיבדקו אותם המים המרים כדי לראות האם נסתרו עם משה, אלא את אותו חשד הביאו גם כלפי ירמיהו.
ואתה השם ידעת את כל עצתם עליי למוות. אל תכפר על עוונם וחטאתם מלפניך אל תמחי. ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם. ריבונו של עולם אתה אל תקבל את הזעקה הזאת. כמו שהסברנו הם יזעקו ויתוודו ויאמרו זה הכל בגלל שאנחנו יצאנו נגד הנביא. אז חלילה אולי יש כאן איזה שהוא וידוי שיתקבל על ידי השם ויש פה גדר של מודה ועוזב ירוחם. אני מבקש ריבונו של עולם אל תכפר על עוונם. אל תמחק את העוון על ידי הווידוי, כי באופן רגיל הווידוי מכפר עוון. וכבר דיברנו כמה פעמים שעניין התשובה בתורה מוזכר רק בעניין הווידוי. זאת אומרת מי שיחפש איפה מוזכר בתורה מצוות התשובה, זה מה שכתוב והתוודו. זה מצוות התשובה. ואם כן כאשר הם יתוודו יש פה וידוי שזה מכפר עוון. הנורא מכל זה אומרך לא חטאתי. הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי, כי העיקר חסר פה. מה הוא העיקר בתשובה? זה הווידוי. הווידוי זה להתוודות ולומר חטאתי עוויתי פשעתי. ואם כן ריבונו של עולם אל תכפר עוונם מכוח הווידוי שהם יתוודו. וגם אחרי העונש חטאתם מלפניך אל תמחי. גם אחרי העונש תהיה חטאתם כתובה לפניך למזכרת נצח. וגם עוד דבר מסביר המלבי"ם, שהעונש לא יהיה על ידי הסתר פנים. אני אסביר. דיברנו על זה כמה פעמים בעבר, המלבי"ם הזכיר את זה כמה וכמה פעמים, שישנם שני מיני עונשים. יש עונש שהקדוש ברוך הוא נותן והוא עונש השגחי. עונש השגחי פירושו של דבר שהקדוש ברוך הוא מפקח על העונש ומביא אותו בדיוק לפי מה שניצרך לאדם לתיקונו בהתאם למה שהוא עשה, הכל מדוקדק ובהשגחה. ויש עונש שאינו השגחי. מה זה עונש שאינו השגחי? יש משהו בעולם שלא בהשגחה? ישנה מציאות שבה כאשר בן אדם הרשיע, הקדוש ברוך הוא כביכול מסיר השגחתו ממנו ומוסר אותו ביד המערכה. ביד המערכה הכוונה היא כוכבים ומזלות. דהיינו לפי המזל שלך. יהיה תאונה, תאונה. יהיה נזק, נזק. יכול להיות שעל פי המזל שלך יהיה הצלחה, אז יהיה הצלחה. עכשיו במובן מסוים המצב הזה הוא טוב יותר, כי בעונש השגחי זה בהכרח עונש. בו בזמן שכשמדובר רק בהסתר פנים זה לא בהכרח עונש. יכול להיות שמבחינת הכוכבים והמזלות המצב הוא בסדר אז לא יהיה לך עונש. אבל מאידך גיסא, על הצד שמבחינת הכוכבים והמזלות המצב שלך גרוע, אז זה גרוע שבעתיים מעונש השגחי. כי עונש השגחי ניתן במינונים המדויקים ובהשגחה מאת השם. בו בזמן שכאשר השם מה שנקרא זנח אותו ביד המזל והקדוש ברוך הוא הסתיר פניו ממנו, אז יכולים להיות לו צרות רבות ורעות כמו שכתוב בתורה בעקבות והסתרתי פניי מהם. וכמו שדיברנו כמה וכמה פעמים שיש אשר שואלים היכן היה אלוקים בשואה? והתשובה היא הוא לא היה. מה זאת אומרת הוא לא היה? התשובה היא הוא לא היה והוא הודיע מראש שהוא לא יהיה. הקדוש ברוך הוא אמר ביום ההוא מצאוהו צרות רבות ורעות, ואומר הקדוש ברוך הוא ואנוכי הסתר אסתיר פניי מהם ביום ההוא. אומר הקדוש ברוך הוא אני לא אהיה שם, אל תחפש אותי. כך שלמעשה לשאול איפה הוא היה, השאלה הראשונית צריכה להיות ואיפה אתה היית? ואיפה אתה היית לפני שהייתה השואה? שהקדוש ברוך הוא קרא וזעק השכם והערב ואיפה העם היו כאשר ירמיהו קורא להם לשוב בתשובה? ואיפה הייתם ב-200 שנה של השכלה, זאת אומרת תקופת השואה זה 130 שנה של השכלה שאנשים אמרו היה יהודי בביתך ואדם בצאתך. קרי בושה היא להיות יהודי ברחוב הגרמני המתקדם, הנאור. שמה תהיה בן אדם, תהיה אנושי, בבית תהיה יהודי. עד כמה שהמשפט הזה הוא אנטישמי ונורא והיום, זה המשפט שאז בזמנו מנדלסון וחבריו, זה המשכילים של אותם של אותו הדור, זה אלה היו הביטויים. כך שלמעשה לבוא ולשאול איפה היה אלוקים, מיד מעורר שאלה ואיפה היית אתה? מכיוון שהקדוש ברוך הוא קרא וזעק קודם. ולכן זה גם כן מה שהוא מבקש כאן. ריבונו של עולם אני מבקש שגם העונש הזה שאתה מביא עליהם, העונש הזה לא יהיה עונש של הסתר פנים, רק עונש בהשגחה שיהיו מוכשלים לפניך. עונש של הסתר פנים כמו שאמרנו הוא לא מיידי, כי עונש של הסתר פנים יכול להיות שיהיה הרבה זמן עד שיבוא העונש לפי המזל. אבל אם אני מבקש שזה יהיה בהשגחה, אז העונש מיידי. איך איפה היו עונשים בהשגחה? במדבר. במדבר היינו בהשגחה מתמדת. ענני כבוד ועמוד האש לפניהם והארון בתוכם והשכינה עמהם. כל דבר הכי קטן, 24,000 הרוגים. פה עגל, 3,000 הרוגים. פה בתבערה בערה בם אש השם, שם המרגלים. כל דבר הכי קטן גרר תגובה. זה עונש השגחי. אז כיוון שהנבואות שלי פה כעת לא מתקבלות כי יש אנשים שמערערים על הנבואה, פה אין מקום לתת להם עונש בעוד 30 שנה. פה העונש צריך להיות מיידי. ומה זה עונש מיידי? עונש השגחי. רק בהשגחה העונש הוא מיידי. ועוד הוא מבקש בעת אפך עשה בהם. פירושו של דבר שזה לא יהיה עונש שבא לכפר עוון. יש עונש שהוא מצד חמלה ורחמים. הקדוש ברוך הוא מרחם ומכפר עוון על ידי העונש. מבקש ריבונו של עולם לא, שהעונש יהיה ביטוי לכעס וחרון אף. בעת אפך עשה בהם. וגם פה לא עונש שבא מעצמו מחמת הסתר פנים אלא עשה בהם, זה גם ביטוי לעונש השגחי כמו שהסברנו קודם, שהמעשה פה מתייחס לריבונו של עולם. ומדגיש ואומר אל תכפר על עוונם וחטאתם מלפניך אל תמחי. אל תכפר על עוונם, עוון זה במזיד, וחטאתם זה גם כן בשוגג. ואת כל אלה ריבונו של עולם אל תמחה מלפניך שתמיד יהיו נזכרים לפניך חטאיהם ועוונותיהם.