TheWholeTorah.aiBeta

פרק יח - משל בית היוצר - חלק א

לימוד בחברותאלמאמר המקורי
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

ספר ירמיהו פרק י"ח. הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם לאמור. קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דבריי. אומר לו השם, לך ורד אל בית היוצר, בית היוצר התרגום יונתן אומר לבית פחרא, ופחרא אנחנו יודעים שהכוונה היא חרס, הכוונה לביתו של האדם האומן היוצר כלי חרס. ושם אומר לו הקדוש ברוך הוא אני אשמיעך את דבריי. מסביר המלבי"ם, שהיות שאחרי שכל הגזרות שהוא גזר עליהם אמר לו תדע לך אפשר לבטל את כולם מכוח שמירת שבת, כל הגזרות שגזרתי וכל הדברים הקשים שראינו להלן מה עתיד להיות על ירושלים אם רק ישמרו שבת הכל יתבטל, אומר לו השם אני רוצה להבינך זה בחוש, הכוונה היא שתראה את הדברים בצורה מוחשית על מנת שתבין עד כמה הדברים הללו מנויים וגמורים עמדי, שאם ישמרו שבת כל הגזרות תתבטלנה.

וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האובניים. כתוב מילה אחת והנהו ואנחנו קוראים והנה הוא, קוראים את זה בשתי מילים וזה היינו הך. הוא עושה מלאכה על האובניים, האובניים זה כלי היוצר שעליו היוצר יוצר את כליו, והתרגום אומר סדנא. סדנא זה מלשון סדן שעליו היוצר יוצר את מלאכתו. ונשחת הכלי אשר הוא עושה בחומר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות.

בוא וראה שם, אומר המלבי"ם הוא נתן לו פה שני משלים. המשל הראשון הוא שהכלי הראשון נשחת והתבטל לגמרי בידיו של היוצר. והמשל השני שכל ההשחתה הזאת הייתה זמנית, זה רק לפי שעה, כי הנה מיד הוא יוצר מן הכלי, מן החומר, כלי אחר. ולא בצורה אחרת אלא רק כאשר רצה לעשות אותו כאשר ישר בעיני היוצר לעשות, הכוונה כמו שהוא רצה לעשות מלכתחילה. פירוש הדבר, מי שראה פעם את האנשים שיוצרים בחרס, יש להם מעין פדלים כאלה שזה יוצר מצב שבו האובניים מסתובבות, ועליו הוא מניח גוש של חימר, והגוש של החימר הזה האובניים מסתובבות והוא יוצר בו צורה, כן? עושה עיגול, מתוך זה יוצר כד וכן הלאה על זה הדרך. זה כלי היוצר. עכשיו לפעמים קורה שהכלי נשחת, זאת אומרת הוא בא לעשות איזה שהוא דבר, לחץ מדי, זה התפרק, זה נוצר מצב שבו זה נמעך. מה עושים? לוקחים שוב את הכל, עושים עוד פעם גוש, שמים ועוד פעם מתחילים. מתחילים מחדש. זאת אומרת המציאות הזאת של השבירה של הכלי והתחלה מחדש היא המשל לסיפור של עם ישראל.

ויהי דבר השם אליי לאמור, הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאום השם? הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל. הרי מה ראית כעת? איך היוצר רצה להוציא כלי למעשהו ונשחתה מלאכתו, ועוד פעם לקח וגיבל ויצר שוב פעם והוציא את תוכניתו הראשונה לפועל. אז הוא אומר להם אני לא יכול לעשות איתכם כמו שעושה היוצר עם החומר? אז אתם הרי כחומר ביד היוצר, ככה אתם בידי. הכוונה היא שהגם שהייתה לי תוכנית להוציא כלי, אבל אתם נשחתם. נשחתם פירושו השחתם דרכיכם, ובעקבות זה מה שצריך לעשות זה פשוט לעשות את הכלי מחדש. ככה גם כן הוא אומר לו, הגם שגזרתי גזרות קשות, כל הגזרות הקשות הללו זה מעין השחתה. יש פה השחתה, אבל מה אתה רואה שגם היוצר אחרי שהוא שחת יכול לבנות מחדש. אז אם היוצר יכול, אני לא יכול לבנות אתכם מחדש? הרי אתם כחומר ביד היוצר, אז רק אם תשמרו שבת כל המציאות שלכם תשתנה וכל השבירה וההשחתה הייתה כלא הייתה.

רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דיברתי עליו וניחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע, ועשה הרע בעיניי לבלתי שמוע בקולי וניחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו. הוא נותן לו משל ומבאר את הדברים יותר. אומר לו בוא וראה, כמו שאתה רואה שהשבירה של הכלי זה היה רק לרגע על מנת לחדש אותו מחדש, ככה גם כן אומר לו השם תבין שמה שאני דיברתי על מצב של אני נוטש את בית ישראל, שאני נותץ את בית ישראל, זה רגעי. רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד. הגזרה שגזרתי עליהם היא גזרה לרגע, וכל זה היה כמו אצל היוצר שהוא לוקח ומועך את הכל, הרסת יותר, זה רק נמעך קצת, מעכת את הכל, אבל כולם מבינים שזה כדי להתחיל ליצור פה משהו חדש. ככה גם כן כאן, כל הכוונה של הדיבור שדיברתי על הלנתוש ולנתוץ, זה לא כדי להביא את זה בפועל אלא כדי ליצור מכם כלי חדש.

רש"י מצודת דוד מסביר שמה שכתוב רגע אדבר הכוונה היא ברגע אני גוזר על אומה, זה הכוונה רגע אדבר. אבל לפי המלבי"ם כוונת הדברים היא שהגם שראית שלרגע היה כאן חורבן, אבל החורבן הוא רגעי כיוון שכל המטרה היא לבנות. ושב הגוי ההוא מרעתו, הנה בוא תראה שכל המטרה שמה שדיברתי לנתוש ולנתוץ את בית ישראל זה כדי שישובו בתשובה. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דיברתי עליו וניחמתי על הרעה.

יש פה קושי דקדוקי. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דיברתי עליו. זה לא מובן. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר עשה, זה מובן. ושבתי אני מרעתי אשר דיברתי עליו, זה גם מובן. אבל להגיד שהגוי ישוב מרעתו אשר דיברתי עליו? מרעתו שאני דיברתי עליו? אני אני מהרעה שאני דיברתי, מזה הוא ישוב? מה כוונת הדברים? אז רש"י מסביר מרעתו אשר דיברתי עליו, מעבירות שבידו שבשבילו דיברתי עליו לנתוש ולנתוץ. ושב הגוי ההוא, מעבירות שבידו כביכול צריך להוסיף כאן, והרי בשביל זה רעתו אשר דיברתי עליו, בשביל זה הרעה אשר אמרתי להביא לו.

לעומת זאת המלבי"ם מסביר שפה נאמר הרבה יותר. אומר המלבי"ם הקדוש ברוך הוא אומר הרי כל התשובה שלהם היא מחמת אימה ויראה ופחד, כיוון שיש נבואות קשות, יש חורבן, יש דברים נוראים שאמורים לקרות והנביא מעיד עליהם ומתרה בהם. היה מקום לומר זה לא תשובה. זה לא תשובה, מה אתה מצמיד לו אקדח לרקה ובעקבות זה הוא משנה את דרכיו? אין לו ברירה ולכן הוא עושה כן. ואם כן הייתי חושב תשובה כזאת אין לה ערך. אומר לך אף על פי כן. עכשיו תראו כמה זה נפלא בלשון הפסוק. ושב הגוי ההוא, איזה תשובה זאת הייתה? תשובה גרועה. מרעתו אשר דיברתי עליו. למה הוא שב? מהפחד שהבאתי את רעתו אשר דיברתי עליו. בגלל זה הוא שב בתשובה, זה פחד מיראת העונש. אומר לו השם אף על פי כן וניחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. הגם שחשבתי לעשות לו רעה, די בתשובה גרועה כזו שרק מפחד העונש כדי שאנחם על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. ניחמתי הכוונה מחשבה אחרת עלתה בי, זה הכוונה ניחמתי.

ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. ולפעמים אני מדבר על ממלכה לבנות ולנטוע וזה רק רגע. רגע הכוונה היא לזמן קצר. וזה כמו המשל הראשון שמה ראינו שקרה לכלי הראשון? בהתחלה ראינו כלי אבל הוא נשבר. איזה תנועה לא נכונה, איזה לחיצה לא נכונה, נמעך. ואז ראינו שלקח ועשה מזה גוש ושוב פעם בנה את הכלי מחדש. אז רואים שהייתה כאן כוונה לנטוע בהתחלה. בהתחלה הייתה פה כוונה לעשות כלי, אבל מה קרה? נמעך וניתץ. אומר מדוע קרה כדבר הזה שרק לרגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע? מכיוון שעשה הרע בעיניי לבלתי שמוע בקולי. לאחר מכן עשה את הרע בעיניי וזה המשל שם שראינו שהכלי היות וכן נשחת. וניחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו. ולכן הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו ניחמתי עליה ולכן מה עושה השם? עושה כלי אחר. אני שובר את הכלי, הייתה לי כוונה שיהיה כלי מקורי אבל הכלי הזה במקור הוא רע ולכן שברתי אותו. ואז על ידי זה המטרה של השבירה שימו לב היא לתקן. זה לא מטרה של השבירה כדי לבטל.

ולכן אומר תשים לב המלבי"ם, ברעה הוא אמר אשר חשבתי להרע לו. בטובה הוא אמר אשר אמרתי להיטיב אותו. ניחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו. מה ההבדל? אומר המלבי"ם לגבי העניין הרע הקדוש ברוך הוא מתנחם גם כן על המחשבה. השם מתנחם על הרעה אשר חשבתי לעשות לו, אפילו המחשבה נמחקת. זאת אומרת זה רע שיתבטל לחלוטין, אפילו מהמחשבה הוא לא נמצא. כמו שאם נרצה להגיד לתת דוגמה, לפעמים בן אדם כותב דבר והוא מוחק, אבל אחרי שהוא מחק עדיין נשאר רושם. רואים שהיו פה כוונות אחרות. לעומת זאת אם הוא מחק את זה בצורה מוחלטת לחלוטין לא נותר שום רושם. פה אומר הקדוש ברוך הוא אני אנחם על הרעה אשר חשבתי לעשות לו, זאת אומרת הנחמה תהיה גם על המחשבה, גם המחשבה תימחק, לא יישאר מזה שום רושם, הרעה תתבטל לגמרי. לעומת זאת לגבי הטוב תשימו לב ממה הוא מתנחם, הוא מתנחם רק מהאמירה, לא מהמחשבה. ולמה? כי מחשבת ההטבה נשארה גם כעת. השם הרי תמיד רוצה להיטיב. הוא תמיד רוצה להיטיב, אלא מה? אנחנו מקבלי ההטבה לא תמיד ראויים לקבל את ההטבה. אבל המחשבה לעולם נשארת. השם אומר תמיד יש לי מחשבה להיטיב, רק לפעמים אני אומר להיטיב כשאתה ראוי, וכשאתה לא ראוי אז אני ניחם על האמירה ואני לא אומר להיטיב, אבל אני לא ניחם לאף פעם על המחשבה. המחשבה לעולם תישאר להיטיב. וכל ההתנחמות זה רק על האמירה. ולכן המחשבת הטוב אומר המלבי"ם נשארת גם עכשיו, והרי אתה רואה שגם השבירה תכליתה להיטיב. השבירה לא תכליתה להרע. אז הגם שניחמתי על הטוב אשר אמרתי לעשות לו, אין לי ברירה אלא להביא את הטוב לאחר דרך חתחתים, לאחר שבירה ותיקון מחדש ואז יבוא הטוב.

לכן אומר תשים לב שלגבי טוב הוא אומר להיטיב אותו. למה להיטיב אותו? היה צריך להגיד וניחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב לו. למה להיטיב אותו? אלא כוונת הדברים היא שהמטרה היא להיטיב את האדם ולהחזיר אותו למוטב. זה הכוונה להיטיב אותו, לבנות אותו מחדש בדרך חיובית, להחזיר אותו למוטב.

ועתה אמור נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלים לאמור, כה אמר השם הנה אנוכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה. שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם. אומר השם הנה אנוכי יוצר עליכם רעה, ככה הוא מבקש, אני מכין עליכם גזרה רעה, תודיע את זה לאיש יהודה. ולמה אומר הרד"ק נקט יוצר? מכיוון שהוא עוסק פה בפרשה של יוצר כלי חרס, ולכן הוא אומר הנה אנוכי יוצר עליכם רעה כדין היוצר היוצר את הכלים. אבל דעו לכם שהמחשבה היא לא כדי להרע, אלא המחשבה גם עצמה כאשר אני יוצר עליכם רעה, אני חושב עליכם מחשבה של שובו נא איש מדרכו הרעה. תכלית הרעה שתשובו בתשובה. הרע הוא לא תכלית בפני עצמו. הנה אנוכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה. איזה מחשבה? המחשבה הזאת היא שובו נא איש מדרכו הרעה. אז הגם שבפועל אתה רואה רעה, אבל דע לך מה המחשבה בפנים? שובו נא איש מדרכו הרעה. כמו אב המייסר את בנו שמטרתו היא להעמיד אותו על דרך הישר. אב מעניש את בנו כשמטרתו היא לתקן אותו, לא חס ושלום להינקם בו. ככה אומר השם, אני רוצה שתשובו בתשובה, שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם. שובו זה על העבר, והיטיבו דרכיכם זה על העתיד. כמו שראינו במשל של הכלי, שהוא שבר את הכלי הקודם, זה השובו על העבר, ויצר מזה כלי חדש, זה על הבנייה העתידית. והיטיבו דרכיכם ומעלליכם. מה הכפילות דרכיכם ומעלליכם? אומר המלבי"ם פעמים רבות אנחנו מוצאים את זה בתנ"ך וזה מופיע בכפילות, דרכיכם ומעלליכם. אומר להם הנביא אתם צריכים לתקן את עצמכם בין הדרכים שהם דרכי הנפש, בין המעללים שהם הפעולות הצומחות מאותם דרכי הנפש. אני אסביר. בן אדם יכול לקנא בחברו על דבר מה וללכת להזיק לו. אז הקנאה לה אנחנו נקרא דרך. הלהזיק אנחנו נקרא מעללים. מעללים זה הכוונה הפעולות שהוא עושה בפועל. לעומת זאת הדרכים זה הדרך השלילית אשר בליבו, היא נקראת דרכיכם. אז היטיבו דרכיכם ומעלליכם, תיטיבו את דרכיכם מה שבלבכם וגם את מעלליכם הכוונה את הפעולות שאותם אתם פועלים מכוח אותם תכונות נפש שליליות.

ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שרירות ליבו הרע נעשה. אומר לו השם כאשר אתה תגיד להם את הדברים הללו ואמרו נואש. הם יאמרו נואש, מה פירוש הדבר? הם יאמרו דברים של מתייאש, של אדם שכבר לא חפץ בתיקון. נואש ליבנו מהלוך אחר דרכי השם, ככה מסביר הרד"ק. אז כנגד היטיבו דרכיכם הם יגידו לו אחרי מחשבותינו נלך, כי הסברנו שדרכיכם הכוונה היא פנימיות הלב, המידות. וכנגד היטיבו מעלליכם הם אומרים לו איש שרירות ליבו הרע נעשה. שרירות ליבו הרע נעשה, מדובר כאן על פעולה כנגד מעלליכם.

לכן כה אמר השם, שאלו נא בגויים מי שמע כאלה שערורית עשתה מאוד בתולת ישראל. כה אמר השם שאלו נא בגויים, זה תבנית תוכחה קבועה הרבה אצל הנביאים, שהנביאים רוצים להוכיח את ישראל אז הם רוצים להראות להם שהם נהיו יותר גרועים מן האומות. והארכנו בזה בעבר שזו הייתה הסיבה שיונה לא רצה ללכת בשליחות השם להוכיח את נינווה. כי אם הוא יוכיח את נינווה והם ישובו בתשובה אז יהיה בזה קטרוג גדול על עם ישראל שעוד פעם, הם גרועים מן האומות. את האומות הוכחתי ושבו, ואילו את עם ישראל מוכיחים השכם והערב ואינם שבים בתשובה. ולכן מסר נפשו כדי שלא יהיה קטרוג על עם ישראל. אז גם פה אנחנו רואים את אותו דפוס תוכחה. כה אמר השם שאלו נא בגויים מי שמע כאלה שערורית עשתה מאוד בתולת ישראל. מי שמע כאלה דברים מגונים שעשתה עם ישראל, דהיינו גם בגויים אין כאלה דברים. שערורית זה דבר גנאי. זה כמו שאנחנו אומרים שערורייה, שמה ושערורה וכן הלאה, ביטויים מן הסוג הזה. הביטוי של שערורית, שערורייה, שערורה, המשמעות שלהם זה גנאי. הרד"ק מסביר שזה עניינו לכלוך וטינוף. המצודת ציון אומר שזה דבר מגונה ומכוער. כן? אז הוא אומר בוא וראה שהם עשו דברים משונים, מגונים ומכוערים. ושאלו נא בגויים, גם הגויים ישמעו לנביאים שמוכיחים ומזהירים מהמעשים הרעים. וראינו דוגמה לזה בנינווה. הנביא הלך והוכיח אותם והם קיבלו. משא דמשק, משא אדום, אנחנו רואים נבואות גם כן לאומות. אז לכן הוא אומר להם שאלו נא בגויים. היעזוב מצור שדי שלג לבנון, אם יינתשו מים זרים קרים נוזלים? מה זה היעזוב מצור שדי שלג לבנון? וכי יעזוב אדם שצמא שלג לבנון שנובע מצור שדי? פירושו של דבר, אדם שצמא ויש שלג הנובע מן הלבנון, הרי הנהרות שבאות מן הלבנון הם הפשרת שלגים. וכי יש אדם שיעזוב את השלג הזה היוצא שם מצור שדי, מצור הנמצא בשדה? האם יש סיכוי שמישהו צמא יניח מים כאלה זכים וצלולים וילך לו ולא ישתה מהם?

האם יינתשו מים זרים קרים נוזלים? האם יינתשו מים זרים? הביטוי זרים פה קצת זר ויש עליו הרבה פירושים. מה זה מים זרים? יינתשו מים זרים. אז ביאור אחד, זה מסביר המלבי"ם וגם רש"י בפירוש הראשון שלו, זה מלשון זרם. מים שזורמים, מים מרובים. האם יינתשו מים זרים? הכוונה מים הזורמים בכוח, מים מרובים. וקרים, קרים לא במובן להבדיל מחמים, אלא קרים הכוונה מים אשר באו ממקורם. זה הכוונה, שזה תמיד מים משובחים עם המעיין הנובע. וראינו לזה ביטוי אני קרתי ושתיתי מים, כמו שכתוב שמה אצל סנחריב, כן? שהכוונה מים הנובעים ממקורם, כן? כמו שאומרים יש ראש הנקרה, גם שמה, זה מלשון נקרת הצור, זה הכוונה מים שנובעים מהמקור. ונוזלים, נוזלים הכוונה היא זה לא מים שצריך להתאמץ כדי לשאוב אותם, הם נוזלים, אין טורח בשאיבה. אז יוצא אם כן שיש פה מים רבים ששואבים אותם בנקל והם נובעים מצור שדי והם טובים ואיכותיים, והאדם הזה הוא אדם צמא, אז ייתכן שאדם צמא יעזוב מים כאלה טובים ומשובחים? רש"י מסביר שזרים, ככה הוא מביא בשם מנחם, זה לא מלשון זורמים אלא מלשון רפואה. מה הקשר בין זרים לרפואה? כמו לא זורו ולא חובשו. הסברנו פעם למה רפואה נקראת מזור? מכיוון שהיה דרכם על גבי הפצעים היו לוקחים סממנים, שוחקים אותם וזורים על הפצעים. לכן מפה בא הביטוי לא זורו ולא חובשו, היו זורים על הפצע סממנים ולאחר מכן שמים את התחבושת. אז זה הביטוי מזור, מכאן באה המשמעות של המילה מזור. כאן הוא בא ואומר להם, לא זורו, המים הללו היעזוב מצור שדי שלג לבנון אם יינתשו מים זרים? מה זה מים זרים? הכוונה מים אשר בהם רפואה. זה הכוונה מים זרים, מלשון זורו, מים אשר מרפאים. הייתכן שאת המים הללו יעזבו? הוא אומר שלא ייתכן שזה מלשון זרם כי אז היה צריך להגיד מים זורמים או מים זרומים, היה צריך להכפיל את המם ולכן הוא לא מסביר שזה מלשון זרם אלא מלשון רפואה. עוד הסבר רש"י מביא, שזה מלשון אם יינתשו להיות מים זרים נמאסים. הכוונה היא מים מאוסים, זה זרים, כמו זר נחשב הוא, מלשון מים שהם זרים לנו, שאדם לא חפץ בהם. אם יינתשו מים זרים נוזלים, הכוונה המים כאלה משובחים, האם אתה תינטוש אותם כמו מים זרים? כמו מים מאוסים? לא תשתה מהם כאשר המים הם כאלה משובחים? יוצא אם כן שלפי הפירוש הראשון ברש"י זה מלשון זרם, וללשון השני זה מלשון זר.

כי שכחוני עמי לשווא יקטרו ויכשילום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה. אחרי שהשם אומר את המשל, לא ייתכן שאדם צמא יעזוב מים משובחים, הוא אומר בוא תראה אם זה לא מה שקרה כאן. אומר השם כי שכחוני עמי, הם מקטירים לצבא השמיים שאין בהם תועלת, והם מכשילים אותם בדרכים שלהם, אותם נתיבות השמיים ויכשילום בדרכיהם שבילי עולם. זאת אומרת גם שבילי העולם מכשילים אותם בדרכיהם. מה פירוש הדבר? מצודת דוד מסביר שכאשר הם רואים את דרכי הטבע בעולם והם רואים כיצד כוח הטבע פועל מכוח הכוכבים, שזה כידוע דבר שהוא אמיתי ונכון, שהשפעת הכוכבים משפעת כלפי מטה, זאת אומרת הכוכבים הם דרך ההשפעה, כן? זאת אומרת על ידי מי שנולד במזל זה יהיה כך, ובמזל זה יהיה כך, זה יהיה שופך דמים או יהיה ענוותן, זה יהיה כך, זה יהיה כך, אנחנו רואים שכן יש כוח השפעה לכוכבים. רק השם אומר מאותות השמיים אל תחתו. עם ישראל הם מעל המזל. אבל ודאי שיש מזל, אנחנו לא מתעלמים מזה. ואברהם היה גדול מאוד באצטגנינות. ולכן אברהם על פי אצטגנינותו ידע שאינו מוליד. ואמר לו הקדוש ברוך הוא צא, מה זה צא? צא מאצטגנינות שלך וראה וספור הכוכבים. למה? כי אתה מעל הכוכבים. ומי שהוא מתחת לכוכבים מושפע מהם, מי שהוא מעל הכוכבים לא מושפע מהם. אבל העם מה טעו לחשוב? הם ראו והכירו בכך שהכוכבים באמת משפיעים, ולכן הם חשבו שהם יוכלו לקבל שפע על ידי שיתפללו להם, יזבחו להם, יעבדו אותם, זה נקרא עכו"ם, עובד כוכבים ומזלות. וזה בן אדם כזה לחלוטין עכו"ם, כן? ולכן המכשיל היה הכוכב. זה מה שהוא אומר, שכחוני לשווא יקטרו, מי זה השווא כמו שאמרנו? אליהם הכוכבים, ויכשילום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה. הם רואים את השפעת הכוכבים והם חושבים שכל השפע מהם, ועל ידי זה הם הולכים בדרך שאינה סלולה, פירושו של דבר דרך שלא הסירו ממנה את המכשול, זה דרך לא סלולה. דרך סלולה זה דרך שהסירו ממנה את המכשולות. מה כוונת הדברים ברעיון שלהם? שאם הם היו מעמיקים הם היו רואים שהדרך שאתה הולך בה היא דרך חתחתים, מכיוון שגם הכוכבים וכוחותיהם ממנו יתברך הם. הכל מושפע מהקדוש ברוך הוא. אז מה מקום יש לעבוד את הכוכבים כבעל כוח פרטי? אז הדרך שאתה הולך בה היא דרך חתחתים, היא דרך לא סלולה, אתה עובד את הכוכב במקום לעבוד את השם שהשם הוא זה שנתן את הכוח.

המלבי"ם מסביר שכחוני עמי, אותי עזבו מקור מים חיים, ובמקומי הלכו תחתיי לשווא יקטרו, כמו שכתוב לחצוב לו בורות נשברים. ויכשילום בדרכיהם, מה זה בדרכיהם? תשימו לב, ויכשילום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה. שמים כמה ביטויים על דרך? דרך, שביל, נתיבות, דרך לא סלולה. מסביר המלבי"ם, דרכי עבודת השם, דרכי התורה והמצוות, הם דרכים רחבות. והמלבי"ם כבר הסביר כמה וכמה פעמים בעבר ראינו, שדרך תמיד זה דרך לרבים. כשהכתוב מוזכר דרך, זה מה שנקרא אוטוסטרדה, זה דרך לרבים. ואז הדרך הזאת היא דרך לרבים, היא דרך המלך, היא דרך התורה, יש בה הנהגה כוללת בכל מקום, בכל זמן, לכל אדם, אין מי שאין לו הנחיה בתורה. אין מי שאין לו דרך מן התורה. יוצא אם כן שהתורה היא דרך רחבה מאוד, היא דרך לכולם. גם למלך יש דרכי הנהגה איך ינהג על פי התורה, וגם לאדם השפל וגם לחכם וגם לעם הארץ, לכולם. לכן זה נקרא דרך. הדרך הזאת היא דרך לכולם. ויש גם כן שבילי עולם. שביל אומר המלבי"ם זה נתיב היחיד. שבילים הם בדרך כלל יחידים, גם היום אנחנו משתמשים בביטוי הזה בדרך כלל על שביל שהוא שביל יחידי. כך גם כן בתורה, יש לא רק דרך לרבים, יש גם כן שביל ליחידים, בכל פרטי המעשים, איזה מעשה לעשות, מתי לעשות, באיזה צורה לעשות, אלה הם בחינות השבילים. והדבר הזה הוא נצחי, זה לא ישתנה לעולם, לכן זה נקרא שבילי עולם. אלה לא שבילים זמניים, זה שבילים שהם לעולמים. והם מכשילים אותם בדרכיהם, הם שמים מכשולים על הדרכים הללו. הם לא נוחות למהלך כי הם מניחים עליהם מכשולים. פירושו של דבר, אלה האנשים המסיתים, מה הם עושים? הם אומרים לך לא, הדרך לא טובה. יש עליה מכשולות, יש שמה אבנים, הוא ב-GPS שלו הוא מוצא לך נתיב חלופי. מחשב מסלול מחדש. מה קרה? אומר לך לא, הדרך של התורה היא לא טובה. היא לא מוצלחת. ואז בעקבות זה הוא מנחה אותך לדרך אחרת. לאיזה נתיבות? ללכת נתיבות דרך לא סלולה. הוא שולח אותך ללכת לדרך לא סלולה. הכוונה היא קודם כל זה נתיבות, נתיבות זה לא מקום שהוא כולל לרבים אלא זה רק לפרטים ויחידים, והדרך הזאת היא לא סלולה, ויטעם בתוהו לא דרך. זאת אומרת הם מראים לך משהו שהוא נראה כדרך אבל באמת הוא לא סלולה. אז אם כן יוצא שהם לקחו אותם מהדרך הסלולה שיש בה גם שבילים טובים, אל דרך לא סלולה ואל נתיבות שהם מה שנקרא לא בשביל הכלל ויש בהם כמו שאמרתי מלאה במכשולים.