מה לידידי בביתי עשותה המזימתה הרבים ובשר קודש יעברו מעלייך כי רעתכי אז תעלוזי. מה לידידי בביתי. לא כל כך ברור פה הקשר של הפסוק הזה. ומי כאן הוא הידידי אשר בביתי? מה זה עשותה המזימתה? על איזה מזימה מדברים? ומה זה הרבים שכתוב כאן? ובשר קודש יעברו מעלייך, מה זה אותו בשר קודש שעבר מעליהם? ומה הקשר לסוף הפסוק, רעתכי אז תעלוזי? מה הקשר בין הרעה לבין התעלוזי? בואו ונסביר.
מה לידידי בביתי. רש"י מסביר שהכוונה היא כלפי עם ישראל. עם ישראל נקראים ידיד השם. ישכון לבטח עליו. ידיד השם, מה לעם סגולתי לבוא בביתי? וכי הם באים בביתי עשותה המזימתה? כדי לעשות את החטאים שלה, את המזימות שלה, את ענייני הזימה שלה? הרבים, כן, הכוונה הרבים, לפי רש"י הכוונה הרבים שבהם. ובשר קודש יעברו מעלייך, גם את מצוות המילה ביטלו. זה ובשר קודש יעברו מעלייך. המילת בשר שעל ידם היו נחשבים לקודש, גם את זה ביטלו.
כי רעתכי אז תעלוזי. פירושו של דבר, במה הם שמחים? הם שמחים ברעות שהם עושים. זה מה שמשמח אותם. כי רעתכי, כשהם עוברים עבירה, אז תעלוזי, אז יש להם שמחה. הרד"ק מסביר, אומר הרד"ק שידידי הכוונה לקדוש ברוך הוא. ובעצם הנביא אומר, מה לידידי בביתי? כביכול מה עוד יש לקדוש ברוך הוא לעשות בבית, בבית המקדש? מה יש עוד להשם להשרות שכינתו שם? הרי השם נקרא ידיד עם ישראל, אנחנו נקראים ידידים להשם יתברך. אז השם נקרא ידיד לנו. אז אומר הנביא, אחרי כל המעשים הרעים שעשו עם ישראל, מה לידידי, מה לקודשא בריך הוא עוד להשרות שכינתו בבית המקדש?
הרי עשותה המזימתה הרבים. הכוונה היא, הם עשו את המזימה שזה עבודה זרה עם רבים, כמו שראינו שכמספר עריך היו אלוהייך. אז הרבים, לפי רש"י זה מדבר על האנשים הגדולים. ולפי איך שהרד"ק מסביר, זה מדבר על עבודות זרות רבות. הם עבדו עבודות זרות רבות, מספר עריך היו אלוהיך. ואם כאן, כיוון שכך, מה עוד יש להשם לחפש כביכול בבית מקדשו?
ובשר קודש יעברו מעלייך. פה הוא חוזר כבר לכנסת ישראל והוא אומר, במקום שהם יקריבו בשר קודש לבית המקדש, יקריבו קורבנות לפני השם יתברך, במקום זה הם מקריבים קורבנות לרבים, לעבודות הזרות הרבות שיש להם. וכביכול יעברו מעלייך, הבשר קודש שאתה מחויב להקריב בבית המקדש, זה כאילו לא נוגע לך, זה עובר מעליך. כביכול אתה לא מחויב בזה, כך הם מרגישים על כל פנים. אז אם ככה, מה לידידי בביתי? מה יש לו עוד לקודשא בריך הוא לבוא ולעשות כאן בבית המקדש כאשר אינכם עושים את המחויב לכם?
עכשיו נשים לב, אומר הרד"ק, הוא קורא לקדוש ברוך הוא ידידי. הוא לא קורא לו ידיד ישראל. שכביכול ישראל כבר לקחו להם, בחרו להם אלוהים חדשים. אז השם כביכול אין לו ידידות עמם. אז עם מי נשאר לו ידידות? רק עם הנביא. והוא אומר בביתי, מכיוון שבית המקדש כביכול כנותר ביתי שלי. כיוון שאתם כבר מזמן לא רואים בו בית שלכם. בית המקדש כבר מזמן לא שייך אליכם, אלא אתם נמצאים במקדשות של העבודות זרות, שלהם אתם עובדים. אז אם כן, מה לידידי, הקדוש ברוך הוא נשאר ידידי, והבית נשאר ביתי שלי, שאין לכם שום קשר לכל מה שקורה שם בבית המקדש.
עוד הסבר מסביר הרד"ק, הוא מביא שבשר קודש יעבור מעלייך, הכוונה היא ואנשי קודש, כמו שכתוב יבוא כל בשר להשתחוות. בשר מדבר על אנשים, יבוא כל איש להשתחוות. אז בשר קודש הכוונה אנשי קודש. שפירושו, אומר הרד"ק, כלומר החסידים, אנשי קודש, עברו מעלייך. כבר אינם נמצאים עמך. עמך אין יותר חסידים כביכול בעם ישראל. ולכן את עושה את כל הצרות והרעות, כיוון שאין איתך חסידים וצדיקים שינחילו לך את דרך הישר. כי רעתכי אז תעלוזי, פירושו של דבר, במה הם שמחים? הם שמחים ברעות שהם עושים. זה מה שמשמח אותם. כי רעתכי, כשהם עוברים עבירה, אז תעלוזי, אז יש להם שמחה.
את המזימה שזה עבודה זרה עם רבים, כמו שראינו שכמספר עריך היו אלוהייך. אז הרבים, לפי רש"י זה מדבר על האנשים הגדולים. ולפי איך שהרד"ק מסביר, זה מדבר על עבודות זרות רבות. הם עבדו עבודות זרות רבות, מספר עריך היו אלוהיך. ואם כאן, כיוון שכך, מה עוד יש להשם לחפש כביכול בבית מקדשו?
ובשר קודש יעברו מעלייך. פה הוא חוזר כבר לכנסת ישראל והוא אומר, במקום שהם יקריבו בשר קודש לבית המקדש, יקריבו קורבנות לפני השם יתברך, במקום זה הם מקריבים קורבנות לרבים, לעבודות הזרות הרבות שיש להם. וכביכול יעברו מעלייך, הבשר קודש שאתה מחויב להקריב בבית המקדש, זה כאילו לא נוגע לך, זה עובר מעליך. כביכול אתה לא מחויב בזה, כך הם מרגישים על כל פנים. אז אם ככה, מה לידידי בביתי? מה יש לו עוד לקודשא בריך הוא לבוא ולעשות כאן בבית המקדש כאשר אינכם עושים את המחויב לכם?
עכשיו נשים לב, אומר הרד"ק, הוא קורא לקדוש ברוך הוא ידידי. הוא לא קורא לו ידיד ישראל. שכביכול ישראל כבר לקחו להם, בחרו להם אלוהים חדשים. אז השם כביכול אין לו ידידות עמם. אז עם מי נשאר לו ידידות? רק עם הנביא. והוא אומר בביתי, מכיוון שבית המקדש כביכול כנותר ביתי שלי. כיוון שאתם כבר מזמן לא רואים בו בית שלכם. בית המקדש כבר מזמן לא שייך אליכם, אלא אתם נמצאים במקדשות של העבודות זרות, שלהם אתם עובדים. אז אם כן, מה לידידי, הקדוש ברוך הוא נשאר ידידי, והבית נשאר ביתי שלי, שאין לכם שום קשר לכל מה שקורה שם בבית המקדש.
עוד הסבר מסביר הרד"ק, הוא מביא שבשר קודש יעבור מעלייך, הכוונה היא ואנשי קודש, כמו שכתוב יבוא כל בשר להשתחוות. בשר מדבר על אנשים, יבוא כל איש להשתחוות. אז בשר קודש הכוונה אנשי קודש. שפירושו, אומר הרד"ק, כלומר החסידים, אנשי קודש, עברו מעלייך. כבר אינם נמצאים עמך. עמך אין יותר חסידים כביכול בעם ישראל. ולכן את עושה את כל הצרות והרעות, כיוון שאין איתך חסידים וצדיקים שינחילו לך את דרך הישר. כי רעתכי אז תעלוזי, פירושו של דבר, במה הם שמחים? הם שמחים ברעות שהם עושים. זה מה שמשמח אותם. כי רעתכי, כשהם עוברים עבירה, אז תעלוזי, אז יש להם שמחה.
כאשר אתה עושה רעה, אז יש לך שמחה. היה מקום לומר שלפחות יש להם איזושהי צביטה בלב, עוד לפחות כשהם עושים דבר רע, עוד הם מרגישים נקיפות מצפון. הוא אומר לא, ההיפך הוא הנכון. אין סיכוי כביכול לתשובה מהם, כיוון שכשהם עושים רעות, הם עוד שמחים. הם עוד מרוצים ברעות שהם עושים, כי רעתכי אז תעלוזי. אז עם מי יש לדבר? מה יש לי עוד לומר ולהוכיח לעם הזה? רעתכי זה כמו שמופיע נעורייכי, תחלואייכי וכולי, שזה י' יתרה, אז כך גם כן כאן.
הרד"ק מביא מדרש, מדרש שרבים מכירים. בשעה שחרב בית המקדש, מצאו הקדוש ברוך הוא לאברהם עומד בבית המקדש. ואמר לו, מה לידידי בביתי? אברהם, מה, מה אתה עושה כאן? אמר לו, על עסקי בניי באתי. שמעתי שיש בעיות עם הילדים. על עסקי בניי באתי. אמר לו, בניך חטאו וגלו. אומר לו הקדוש ברוך הוא, הבנים שלך חטאו, הגליתי אותם. אמר לו, שמא בשוגג חטאו? אולי החטא שלהם היה בשגגה? אמר לו, עשותה המזימתה. שזה אומר היה להם מזימה, מזימה זה משהו מתוכנן, זה לא בשגגה מבלי משים. אמר לו, שמא מיעוטם חטאו? אמר לו, הרבים, כמו שכתוב בפסוק. אמר לו, היה לך לזכור ברית מילה. ריבונו של עולם, תזכור להם ברית אבות, תזכור להם שהם נימולים. אמר לו, ובשר קודש יעברו מעליך. הוא אומר לו, הם גם לא נימולו, העבירו מעליהם את מצוות המילה. אמר לו, שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשובה? אולי היה כדאי לחכות ואז היו שבים בתשובה? אמר לו, כי רעתכי אז תעלוזי. הוא אמר לו, הן כשהם עושים רעה, הם בשמחה. אז יש סיכוי שהם יחזרו בתשובה? אמר לו, שמא חס ושלום אין להם תקנה? אז אם ככה אז גמרנו, אין, הלך עם ישראל.
זה הפסוק הבא, זית רענן יפה פרי תואר קרא השם שמך וכולי, שעם ישראל יש להם קיום נצחי ותמידי, כפי שנראה בפסוק הבא.
המלבי"ם מסביר, מה לידידי בביתי? אומר המלבי"ם, השם אומר לירמיה. בביאור אחד ראינו שזה פנייה לעם ישראל. ביאור שני זה הנביא אומר לקודשא בריך הוא. הביאור של המלבי"ם זה שהשם אומר לירמיה, אל תתפלל בעד העם הזה. מה לידידי בביתי? מה פתאום באת לביתי כדי להתפלל בעד העם? זה המה לידידי בביתי, שזה הקשר גם כן לפסוק הקודם. כי הרי אמרתי לך אל תתפלל בעדם ואל תישא בעדם רינה ותפילה, ופתאום הקדוש ברוך הוא כביכול רואה אותו כאן בבית המקדש. אומר לו, מה עושה ידידי בביתי? למה באת להתפלל בעדם, להקריב בעדם קורבנות? הרי ירמיהו היה כהן, ירמיהו היה עובד עבודה בבית המקדש. עשותה המזימתה הרבים ובשר קודש יעברו מעליך. הוא אומר להם, הרי כנסת ישראל עשתה את המזימות ואת התועבות הגדולות ביותר, ואיך אתה מתפלל בעדם? ואז הוא אומר לעם ישראל בעצמם, וכי בשר קודש יעברו מעליך? מה פירוש הדבר? וכי אתה חושב שבמה שאתה תביא בשר קודש, דהיינו קורבנות, אז על ידי זה יעברו מעליך כל המזימות והעבירות וכל הפשעים שאתה עושה? בשר קודש יעברו מעליך, זה הכוונה. האם בשר קודש יש בהם כוח להעביר מעליך את כל העבירות החמורות שאתה עושה? בשר קודש יעברו מעליך, זה יעביר מעליך, אם על ידי זה אתה תנקה מהמזימה? הרי אתה לא חוזר בתשובה כשאתה מביא את בשר הקודש. כי רעתכי אז תעלוזי. אתה לא שמח כשאתה מביא קורבן. במה אתה שמח? אתה שמח ברעה שאתה עושה. ואם כן, אז זה לא עזר הקורבן, כי אחרי שסיימת עם הקורבן, אתה חוזר לרעתך. ועוד פעם רעתכי אז תעלוזי. אז האם בשר קודש כזה שתקריב לפני השם, האם על ידו יעברו מעליך כל העוונות והעבירות שעשית?
זית רענן יפה פרי תואר קרא השם שמך. לקול המולה גדולה הצית אש עליה ורעו דליותיו. הרד"ק אומר, המשיל אותו לזית, כיוון שזית כל השנה עליו ירוקים. כל השנה עליו ירוקים, העלים שלו הם ירוקים באופן תמידי, ואז יש לו רעננות תמידית. יפה פרי תואר. מה זה יפה פרי תואר? מסביר הרד"ק שזה כמו יפה פרי ויפה תואר. היפה לוקח אחרת עמו. שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם. השלא חוזר על שניהם, שלא שם חלקנו כהם ושלא שם חלקנו וגורלנו ככל המונם. אז גם פה, זית רענן יפה פרי תואר, יפה פרי ויפה תואר.
והנה הוא אומר, תראה, מתחילה קרא השם את עם ישראל בחינה של זית רענן. על מתי זה נאמר? זה לכאורה לא מתחבר למה שאנחנו מתארים פה. אנחנו מתארים פה עם שעושה עבירות, דברים חמורים ביותר, אז איך הוא מכנה אותם זית רענן? הוא אומר לא, זה מדבר על הזמן שבו השם לקח אותנו. אז הזמן, הזמן שבו השם בחר אותנו, אז היינו בחינה של זית רענן. ההצלחה הייתה איתנו בתמידות. היינו עושים מעשים טובים, דומים לפרי זית שממנו ייהנו אלוקים ואנשים. ועכשיו, לקול המולה גדולה, והנה בורא שמעשים המקולקלים שלך כעת, לקול המולה גדולה. מה זה המולה גדולה? המולה הכוונה רעש. הרי אתה גרמת במעשים שלך להביא קול המולה גדולה. כשהחיל מגיע, הוא מגיע בקול רעש גדול. אז כשהאויב מגיע עכשיו להכות בהם, הוא בא בקול המולה גדולה, בקול רעש גדול. ומאיזה לשון זה המולה? המלבי"ם מסביר שהמולה זה מלשון מילה. כמו אין מילה בלשוני. קול המולה כקול מחנה. פירושו של דבר, יש קול מילה, יש קול רעש ודיבורים, ורעש רב. מי הביא את זה? זה העוונות שלך, כנסת ישראל, הן גרמו לכך. קול המולה גדולה הצית אש עליה, זה הביא עליה את האש.
ואל תתפלא שפעם הוא מדבר עליו בלשון נוכח, פעם בלשון נסתר. כבר דיברנו כמה פעמים והרד"ק מזכיר את זה שוב, שכן דרך הפסוקים, שלפעמים עובר מלשון נוכח לדבר על לשון נסתר, והבאנו על זה בעבר כמה וכמה ראיות. ורעו דליותיו. ואתם, הגויים, הם שוברים את דליות הזית. דליות הזית הכוונה הענפים הגבוהים, שהם כביכול נידלים, הם מרוממים בזית מלמעלה. הגוי שיבוא, יצית אש עליה וישבר, ורעו מלשון לרועע, תרועם בשבט ברזל, וישבר את הענפים הגדולים של אותו זית. אז אותו זית שהיה רענן ונפלא, בוא תראה לאיזה צרה ולאיזה קלקול הגיע. הוא מביא עוד הסבר, אדוני אבי הראש, הוא אומר, אדוני אבי ז"ל פירש, אומר הרד"ק, שמה שכתוב והצית אש עליה, עליה זה לא מלשון מעליה, אלא מלשון עלים שלה. העליה הכתוב כאן זה כמו הצית אש בעליה. אז הגם שעליה הם רעננים, ובאופן טבעי הם לא מקבלים אש, עם כל זה הוא יצית בהם אש.
הרד"ק עומד על עוד דקדוק, שזה לשון זכר, לשון נקבה. ולמה פעם הוא מדבר עליה בלשון זכר? זית רענן יפה, הוא לא אומר יפה. ואחרי זה הוא אומר הצית אש עליה, מדבר בלשון נקבה. והוא אומר שבעצם אנחנו אמרנו פעם תשובה בשם האבן עזרא שמיישבת את כל הקושיות הללו. האבן עזרא אומר, כל שאין בו רוח חיים, זוכרהו ונוקבהו. והזית אין בו רוח חיים, אז ממילא אפשר להתבטא עליו בלשון זכר, אפשר להתבטא עליו בלשון נקבה. הרד"ק מסביר שהיות והוא המשיל פה את כנסת ישראל שהיא בלשון נקבה, אז הזית פה בא ונמשל עליהם, לכן אמר עליהם גם כן לשון נקבה. ואחרי זה שב לדבר בלשון זכר, אמר דליותיו, על פי טבעו.
המלבי"ם מסביר, זית רענן, כאשר השם נטע אותך, אז הוא קרא את שמך זית רענן יפה פרי תואר. אומר המלבי"ם, יש כאן שלוש מעלות. מעלה ראשונה זית, העלה שלו רענן ולח תמידי בקיץ ובחורף. זה הזית. דבר שני, יפה תואר. יש לו יופי בטהרו. דבר שלישי, פרי תואר. מה זה הפרי תואר ומה זה היפה תואר? אומר המלבי"ם, הנמשל של זית רענן שיש לו עלים שהם שומרים את הפרי, זה בא לסמל את העושר, את ההצלחה, תמיד רענן, מלא ברכת השם. כל הזמן הפירות שלו שמורים מכוח העלים. ויפה תואר זה משל לגבורת העם. העם הם רבים, העם הם חזקים, יפה תואר. פרי תואר זה משל למעשים. פירותיהם, אוכל פירותיהם בעולם הזה, בעולם הבא. פרי תואר זה משל למעשים הטובים והתורה שלהם, שזה בעצם הפרי המרוצה מן המעשים של האדם. מהו הפרי המיוחד, הפרי הטוב שיש במעשה האדם? זה הפרי תואר, המעשים הטובים, התורה שלהם. ואז לשמע קול המולה גדולה. לפי המלבי"ם, ההמולה גדולה זה לא הצבא של הגוי שבא עכשיו להיפרע מאיתנו. אלא המולה גדולה זה נשמע קול רעש גדול שגזרו עלייך גזר דין בגזירת עירין פתגמא. זה ההמולה גדולה. ואחרי קול רעש גדול, זה המולה גדולה שכביכול של הדין בשמיים, שנחרץ דין בשמיים כנגד אותו זית רענן יפה פרי תואר. ואז אותו קול המולה גדולה בשמיים גרם לכך שהצית אש בעליה. עליה זית, הוצתה בהם אש. העלים, כמו שאמרנו, בא לסמל את העושר וההצלחה. זה בא לסמל את זה ששללו מהם כעת את העושר שלהם, את האוצרות שלהם. זה ההוצת אש בעלים.
ורעו ושברו את דליותיו, שזה הענפים הגבוהים. עליו הוא אמר יפה תואר. זאת אומרת, הם שברו את העם והוליכו אותו לגולה. אז בעצם גם את גבורת העם וגם מעשיהם הטובים לא עמדו להם, והוליכו אותם בגולה. כך שלמעשה בוא וראה איך משהו שהתחיל כדבר כל כך מפואר, זית, יפה פרי תואר, זית רענן, הנה בוא וראה שגם דליותיו, אלה הענפים הנידלים והגבוהים, כולם בסופו של דבר נשברו והלכו בגולה. והשם צבאות הנוטע אותך דיבר עלייך רעה, בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה אשר עשו להם להכעיסני לקטר לבעל. והשם צבאות הנוטע אותך דיבר עלייך רעה. והרעה הזאת, זה מה שהזכרנו קודם לפי איך שהסביר המלבי"ם, בקול המולה גדולה, שהכוונה שרי מעלה, שהכוונה היא מלאכי שרפי מעלה, שהם כביכול על ידם נגזרה אותה גזירה, השם דיבר עלייך רעה להצית בך אש.
אומר המלבי"ם, וזה לא מצד שמחשבתו כביכול של קודשא בריך הוא נשתנתה עלינו מבעת שנטע אותנו. אין אצל השם שינוי תוכניות. אין אצל השם כביכול שינוי מחשבה. כי מה שהוא דיבר עלייך רעה, זה היות והוא נטע אותך. פירושו של דבר, מטרת הנטיעה, פרי הילולים. מטרת הנטיעה זה כדי שיצמחו כאן פירות קודש, שעם ישראל יהיו בבחינת אור לגויים. אבל אנחנו רואים שעם ישראל לא מילאו את התפקיד שלהם. אין פה בחינה כזאת של פרי הילולים, אלא עוד אדרבה, יש פה פרי מוות, פרי משכלת. וזה מה שהוא אומר, דיבר עלייך רעה בגלל רעת בית ישראל. זאת אומרת, זה כמו שבן אדם נטע גן, והגן ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. והוא עקר עכשיו את הגן. אז תגיד לו, הוא שינה תוכניות? הוא לא שינה תוכניות. התוכנית הייתה לנטוע גן שמביא פירות טובים. אם הוא לא הביא פירות טובים, אז נשארה אותה תוכנית מקורית. גן כזה מראש הוא לא רוצה. ומה שהוא מסיים כאן, אשר עשו להם להכעיסני לקטר לבעל, הוא אומר בהתחלה הם עשו להם. בשלב השני זה היה להכעיסני. אחרי זה עשו לקטר לבעל, דבקו בו באמונה שלמה והאמינו בו. וזה כך תמיד הדרך של ההידרדרות. הדרך של ההידרדרות, כי הוא חושב שייצא מזה איזושהי תועלת. לא, אני לא עושה את זה באמת בשביל זה, אני לא באמת מאמין לזה. הוא חושב שייצא לו מזה איזה תועלת. בשלב השני הוא מתחיל להתחבר ועושה כבר להכעיס. ואחרי זה כבר יש לו בזה אמונה שלמה ותמימה, הוא מאמין בעניין הזה בכל ליבו.
והשם הודיעני ואדעה, אז הראיתני מעלליהם. והשם הודיעני ואדעה. מה השם הודיעני? מה בעצם כתוב כאן? יש כאן ביאור של הרד"ק ונראה גם ביאור של המלבי"ם. הרד"ק מסביר שהפסוק הזה מחובר לפסוק הבא. הפסוק הבא כתוב, ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי. ובעצם הפסוק הבא יתאר בפנינו מצב שבו ניסו להתנקש בחיי הנביא. ואת זה אנחנו נראה בפסוק הבא, איך ומה ובאיזו צורה. אבל על זה הוא אומר כאן, והשם הודיעני. מה השם הודיעני? השם גילה לי והודיע לי שהם רוצים להתנקש בי. השם הודיעני ואדעם. אני לא הייתי יודע את זה. הראיתני מעלליהם. לא היה עולה על ליבי שהם ירצו לעשות לי כדבר הזה שאני מבקש טובתם. הרי אדרבה, אני מחפש טובתם, אני מוכיח אותם כדי להציל אותם מרעה. אז אני יעלה על הדעת שהם ירצו להרוג אותי? על זה שאני מחפש להציל אותם? אז אז הראיתני מעלליהם. הראית לי את המעללים הרעים, שאם לי היו רוצים לעשות כדבר הזה שאני מבקש טובתם, כל שכן, לך תדע איזה מעשים ומעללים רעים היו עושים כנגד אחרים שהם באמת חיפשו לעשות להם רעה.
המלבי"ם מסביר, והשם הודיעני, דהיינו, אמרנו קודם והשם דיבר עלייך רעה. בזה ראינו עסק הפסוק הקודם. הוא אומר לעם ישראל, תדעו לכם שהשם דיבר עליכם רעה בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה. והדיבר עלייך רעה ראינו שזה להצית אש בציון. אומר להם כעת, תדעו לכם, השם הודיעני. זאת אומרת, כאשר השם דיבר עלייך רעה, הוא לא שמר את זה אצלו. הוא גם גילה לי את הרעה. הוא גם הודיע לי את הרעה שהוא עומד לעשות לכם. כמו שהקדוש ברוך הוא אמר ביחס לאברהם אבינו, המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה? הקדוש ברוך הוא מגלה לצדיקים את מה שעתיד להיות. אז מה שאני מודיע לכם על רעה עתידה, תדעו לכם שהשם גילה לי והראני את הרעה הזאת. ואז, שימו לב, באותה הזדמנות שהשם הראה לי את הרעה שהוא עומד לעשות לכם, הוא אמר לי גם ותדע שגם לך הם רצו להזיק.
ואז, על זה הפסוק הבא. ואני ככבש אלוף יובל לטבוח, ולא ידעתי כי עליי חשבו מחשבות. מחשבות, נשחיתה עץ בלחמו, ונכרתנו מארץ חיים, ושמו לא ייזכר עוד. ואני ככבש אלוף יובל לטבוח. מה זה ואני ככבש אלוף? מה זה, איזה אלוף? אלוף במה הוא? אז רש"י מביא, דונש ויהודה בן קוריש, וכך גם כן הסביר הרד"ק, ככבש ופר אשר יובל לטבח. ואלוף זה כמו שור. כמו שגר אלפיך. וכן אלופינו מסובלים. זה במובן של כמו כבש וצאן ובקר. אז כבש אלוף הכוונה היא כמו הכבש ושור המובל לטבח. לעומת זאת הוא מביא פירוש נוסף, מנחם בן סרוק, שככבש אלוף הכוונה היא ככבש גדול. כן, וזה גם כן משתמע מתרגום יונתן, כי אמר כאימר בחיר. בחיר הכוונה מובחר, גדול, משובח.
ומה בעצם הייתה התוכנית שלהם? אולי לפני כן, המלבי"ם מסביר שככבש אלוף הוא אומר זה מלשון אלפני בינה. לאלף, כמו שאנחנו אומרים היום מאולף. כבש אלוף הכוונה כמו הכבש המאולף ללכת אחר בעליו. כל מקום שבעליו הולך, הוא הולך יחד איתו. יש לו ביטחון שלם בבעלים שלו. ואז מה קורה? שיום אחד בעליו הולך לאן? לשוחט, לבית המטבחיים. והכבש הוא רגיל ללכת אחר הבעלים, אז הוא הולך מאולף אחריו, גם לבית המטבחיים. זאת אומרת, הוא בכלל לא מודע לזה שעומדים לקחת אותו לשחיטה. הוא בכלל לא מודע לזה שהמקום שאליו אתה הולך כעת זה כדי להורגך. אז הוא אומר, כך גם כן אני הייתי ככבש אלוף יובל לטבוח. דהיינו, לקחו אותי לטביחה ולא ידעתי כי עליי חשבו מחשבות. ולא ידעתי את התוכניות שלהם שהם תכננו להרוג אותי, בצורה כזאת, שימו לב, שבכלל לא ייוודע שהם הרגו אותי. בעצם היה פה תכנון של רצח מושלם. רצח שלא ניתן לפענח אותו. איך? באיזו צורה? מה, מה הייתה התוכנית?
הם אמרו, נשחיתה עץ בלחמו. מה זה נשחיתה עץ בלחמו? הם אמרו, אנחנו נשים לו בלחם שלו עץ משחית. עץ משחית הכוונה עץ רעיל. פירושו של דבר, נשים לו סם המוות בלחמו. למה? כי נביא שנהרג על ידי חרב, אומר המלבי"ם, שמו נזכר בכל דור ודור שהוא נהרג על קידוש השם. הנביא הזה, הרגו אותו על זה שהוא הוכיח את העם. כמו זכריה הנביא. אבל לעומת זאת פה, אף אחד לא ידע. כולם יהיו בטוחים שהוא מת מעצמו. ולא זו בלבד, מכיוון שיש סם המוות שהוא לא פועל באופן מיידי, ישנו סם המוות שהוא פועל אחרי כמה ימים. אז כולם יגידו, כנראה אכל משהו לא טוב, היה לו קלקול קיבה, שבץ, התקף לב. אף אחד לא יתאר לעצמו שיש פה מישהו שהתנקש בחיי הנביא, ובעקבות זה הנביא מת. אז אם כן, הדבר הזה, אומר הנביא, ככבש אלוף יובל לטבוח, ולא ידעתי כי עליי חשבו מחשבות. לא העליתי על הדעת שיש להם כאלה תוכניות נגדי, נשחיתה עץ בלחמו.
ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא ייזכר עוד. וזה נפלא מאוד לפי איך שהסביר המלבי"ם. שמו לא ייזכר עוד, כי אם היו מתנקשים בו, אז כולנו זוכרים את אותו שיכור שהיה פה ראש ממשלה שהתנקשו בו. וכולם מאז זוכרים אותו, פתאום נהיה לו מורשת. מורשת, שבע, שבע, שבע. זה המורשת שלו. פתאום נהיה לו מורשת. מי הוא? מה הוא? מי שמע עליו? כמעט עמדו להפיל אותו בבחירות הקרובות. מה נשאר ממנו? רק מלחמה הביא לנו לכאן, רק גרם צרות. יש לו מורשת. מה קרה? כי התנקשו בו. הוא אומר, זה בדיוק מה שכתוב כאן. אומר המלבי"ם, הנביא, אם הוא ייהרג על ידי חרב, אז יזכרו אותו לדורות. זכריה כמה זמן דמו היה תוסס? יזכרו אותו. אבל הם רוצים להרוג אותי בצורה כזאת שאף אחד בכלל לא יזכור אותי אף פעם. ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא ייזכר עוד. נהרוג אותו מפה, נכרית אותו מארץ חיים, ולא ייזכר עוד שמו בעתיד, כיוון שכולם יגידו כנראה בגלל איזה משהו פנימי הוא מת, איזה חולי פנימי. אף אחד לא יתאר לעצמו שמישהו התנקש בחייו.
והשם צבאות שופט צדק, בוחן כליות ולב, אראה נקמתך מהם, כי אליך גיליתי את ריבי. השם צבאות שופט צדק, בוחן כליות ולב. השם, אתה בוחן צדק ושופט צדק, אז אתה, ריבונו של עולם, תשפוט אותי מהם. הכוונה היא, תדון אותי לעומתם ותציל אותי מאותם מחשבות זדון שיש להם כלפיי. אתה השם בוחן כליות ולב, ואתה בחנת את ליבם, את כליותיהם, אז תודיע לי את המחשבות שלהם, את התוכניות העתידיות שלהם. ואראה נקמתך מהם. הכוונה היא, שלא אלך ואפטר מן העולם בטרם אראה איך אתה לוקח את נקמתך מהם. הכוונה, נפרע מהם על המעשים הרעים שהם עשו. כי אליך גיליתי את ריבי. כי אליך גיליתי את ריבי, פירושו של דבר, אין לי כביכול למי להפנות ולגלות את ריבי עמהם אלא אליך. זאת אומרת, אין לי עוד עוזר וסומך. כל אלה שאני בא להוכיח אותם, כולם מתנגדים לי. ואם ככה, למי יש לי לפנות? אליך גיליתי את ריבי. יש לי לפנות רק לקדוש ברוך הוא. אתה תיקח משפטי מהם, כיוון שכביכול ריבי ידוע וגלוי רק לפניך.
המלבי"ם מסביר, השם צבאות, אתה שופט צדק ובוחן כליות ולב. אז לא ייתכן שאתה תטה משפט. לא ייתכן שאתה תעשה דבר שיש בו נטייה מן היושר. ולא ייתכן גם כן שיש, לפעמים השופט לא רוצה להטות משפט, אבל העובדות לא לגמרי ברורות לו. והוא שופט על פי מה שנגלה לו, על פי העובדות. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. אבל לעומת זאת אצל הקדוש ברוך הוא אי אפשר להגיד את זה. אומר הנביא, אצלך לא ייתכן שאתה לא תדע מהי אמיתת הדבר. כיוון שאתה השם בוחן כליות ולב. אז אתה גם יודע מה שבלבם. אפילו שכלפי חוץ הם לא מציגים את זה, אבל אתה השם יודע גם מה במחשבותיהם. ולכן מה שאני מבקש ממך, ריבונו של עולם, אראה נקמתך מהם. אני לא מבקש את נקמתי, אני מבקש את נקמתך. כי אליך גיליתי את ריבי. פירושו של דבר, הרי למה יש לי ריב איתם? אני הלכתי לריב איתם על איזשהו עניין פרטי? אני הלכתי לריב איתם על איזשהו עניין כספי? על ויכוח ביני לבינם? הרי כל ריבי עמהם הוא אליך. אני רב איתם שישמרו מצוותיך, שיחזרו בתשובה, שיתקרבו לעבודתך. הרי אליך גיליתי את ריבי. ואם ככה, מה שהם רצו להרוג אותי בריבי, זה היות ואני ניבאתי בשמך. אז אם ככה, מי ראוי שיילחם מלחמתי? אתה, ריבונו של עולם, אתה תיפרע מהם. כי הרי אני, בעקבות המלחמה שלי בעבורך, הם רודפים אותי. אז אתה, ריבונו של עולם, תילחם מלחמתי ואתה תציל אותי מהם.
לכן כה אמר השם על אנשי ענתות המבקשים את נפשך לאמור, לא תינבא בשם השם ולא תמות בידנו. לכן כה אמר השם על אנשי ענתות. אומר הקדוש ברוך הוא, יש כאן נבואה על אנשי ענתות המבקשים את נפשך. פירושו של דבר, למה הם מבקשים את נפשך? לא כי יש להם דין ודברים איתך באופן אישי. אלא כל העניין שלהם זה רק מפני שהם אומרים, לא תינבא בשם השם. זה הריב שלהם איתך. מה מפריע להם? שאתה שליח ההשגחה העליונה. אומר הקדוש ברוך הוא, כיוון שכך, אז הם ייענשו, כפי שנראה בפסוק הבא. רק הרד"ק כאן עומד על קושי. איך הוא אומר, והשם הודיעני, ככה ראינו לעיל, ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי. השם הודיעני ואדעה. מי שגילה לי את זה, זה רק הקדוש ברוך הוא. וכאן אתה רואה שבמפורש הם אמרו לו, לא תינבא בשם השם ולא תמות בידנו. תיזהר, אתה תמשיך להתנבא, אנחנו נרצח אותך. אתה רואה במפורש, היו איומים על חייו. הוגשו תלונות במשטרה. אז אם ככה, על מה הבן אדם אומר לא ידעתי שמאיימים עליי? שהשם רק גילה לי שרצו להרוג אותי. אתה בעצמך אומר, אנשי ענתות המבקשים את נפשך לאמור, הם היו אומרים, אם תינבא בשם השם אנחנו נהרוג אותך. אז אתה רואה שכן ידעת שאתה מסוכן למיתה על ידם.
אלא הוא מסביר שבאמת, כמו היום ממש. בן אדם אומר למישהו אני ארצח אותך, אז הוא חושב זה איומים. הוא חושב זה איומים מבלי כיסוי. כמה סיפורים אנחנו מכירים כאלה? פתאום ההוא נרצח וזה נרצח. היו, כן, היו איומים, הוגשו תלונות למשטרה. מה המשטרה לא עשתה? המשטרה הייתה על כל אחד שיש איומים עליו, הייתה מצמידה לו שוטר, היו נגמרים השוטרים. כל אחד שאומר אני ארצח אותך, זה, הבן אדם מדבר ומוציא מהפה איומים ואין להם כיסוי. אז אם ככה יוצא שירמיהו מעולם לא חשש לזה שכביכול יש פה משהו אמיתי. כשהם אמרו לו אנחנו נחסל אותך, הוא לא חשב שהם באמת עומדים ליישם את התוכניות. כי חשב שזה דרך הפחד והגיזום. רוצים להפחיד אותו ומגזימים. מאיימים עליו איומים עם אקדח ריק. שלא ייתכן שימיתוהו בגלוי. כי הרי אם ימיתוהו בגלוי, אז עדיין מדובר היה במקום ששמה היה מלך ובמקום ששמה היה שלטון. והרי אילמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. אז מישהו שיבוא וירצח אותו בגלוי, לא היה להם את העוז לבוא ולעשות את זה. ולכן הוא לא חשש מזה. אבל שימיתו אותו בסתר על ידי סם, זה דבר שכן יכול להיות. ומזה, את זה מה שנקרא, הוא לא העלה על הדעת. הוא לא חשב שכאלה תוכניות יש להם, להמית אותו בסתר על ידי סם, מבלי שהדבר ייוודע. ואומר הרד"ק, כמו שאמרנו קודם, אין הכרח שהדבר ייוודע. כי הם יכולים לשים לו סם במאכלו, סם שלא משפיע מיידית. שמשפיע רק לאחר עשרה ימים, לאחר חודש. ישימו לו חומר רדיואקטיבי. תשאלו את פוטין, הוא מכיר את השיטות. ישימו לו, כן, ואז פתאום אחרי תקופה הוא ימות, אף אחד לא ידע ממה הוא מת, איך הוא מת, מה קרה לו. אז זאת אומרת שיש מצב שהם יהרגו אותו מבלי שהדבר ייוודע. את זה, את זה הוא לא חשש. מזה הכוונה הוא לא העלה על הדעת. על זה הוא אומר, השם הודיעני.
לכן כה אמר השם צבאות, הנני פוקד עליהם, הבחורים ימותו בחרב, בניהם ובנותיהם ימותו ברעב. אומר הקדוש ברוך הוא, לכן כה אמר השם צבאות, אני פוקד עליהם שהבחורים ימותו בחרב. מה זה הבחורים? למה דווקא הבחורים? מכיוון שהבחורים הם בוטחים בגבורה שלהם, והם יצאו להילחם. והיות והם בוטחים בגבורתם והולכים להילחם, מיתתם תהיה בחרב, כיוון שהם יוצאים להילחם, אז יהיה בחרב הקרב. בניהם ובנותיהם ימותו ברעב. הם ימותו ברעב בעיר. אומר הרד"ק, תשים לב, הוא זכר בניהם ולא זכר האבות. למה הוא מזכיר שבניהם ימותו? למה הוא לא אומר שהאבות ימותו? אומר הרד"ק, כי אם האבות ישיגו דבר מאכל, יאכלו הם, כי חייהם קודמים. שומעים? ולא זו בלבד, אלא עוד אכלו בשר בניהם ובנותיהם מפני הרעב. זאת אומרת שאתה מבין שכאשר היה להם ספק האם אני אחיה או בני יחיה, אז הוא ודאי היה בוחר בחייו תחילה. אז לכן מי אמור היה למות ראשון? זה הבנים אמורים למות ראשונים. מכיוון שהוריהם, גם אם היה צורך, היו טובחים בהם כדי לאכול מבשרם.
לכן אומר השם, הנני פוקד עליהם, הבחורים ימותו בחרב. אומר המלבי"ם, לכן אומר השם הנני פוקד עליהם. תשים לב, כתוב כאן הנני. זה קשור למה שהזכרנו קודם. אומר הרי ירמיה לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, לא את מלחמתי אני נלחם, אלא את מלחמתך. אומר הקדוש ברוך הוא, אתה צודק. ולכן אני לוקח אחריות על מה שהם עושים, ואני, יש להם מלחמה איתי. הנני פוקד עליהם. זה לא יהיה איתך, זה לא מולך, זה מולי. אני זה שאפרע מהם. והבחורים והבנים, הם ימותו בחרב ובמצור. ושארית לא תהיה להם, כי אביא רעה אל אנשי ענתות שנת פקודתם. ושארית לא תהיה להם, הכוונה היא לא יישאר להם שארית לאנשי ענתות. אנחנו יודעים שאנשי ענתות הצירו מאוד לירמיהו. ירמיהו הרי היה כהן מן הכהנים אשר בענתות. והם הצירו לו, הצירו לו מאוד. והוא התפלל עליהם שהקדוש ברוך הוא יכשיל אותם בעניים שאינם מהוגנים, והתפלל עליהם שהקדוש ברוך הוא יעניש אותם. וגם פה אנחנו רואים שהם רצו גם כן לרצוח אותו. אז אומר לו הקדוש ברוך הוא, שארית לא תהיה להם. הרי הם היו צריכים לחזק את ידיו. הרי ירמיהו הוא קרוב שלהם, הוא ממשפחה שלהם. הם בני עירו. ובמקום שלפחות בעירו יחזקו את ידיו, שמה עוד האנשים הולכים ומחפשים איך להתנקש בחייו. כי אביא רעה אל אנשי ענתות שנת פקודתם. שנת פקודתם הכוונה היא בשנת החורבן, מסביר הרד"ק. שזה הייתה שנת 19 לנבוכדנצר, שאז השם פקד על עוונם והארץ הרי נחרבה. באותה שנה, אומר, גם כן ייפקדו אנשי ענתות ולא יהיה להם שארית. אומר הרד"ק, הגם שנגזרה עליהם גזירה מאוד קשה, שלא יהיה להם שארית, הרי אנחנו רואים בהמשך שכששבו מגלות בבל, כתוב אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה. זאת אומרת, שארית כן הייתה להם. אומר הרד"ק, מה ההסבר לזה? אז הרד"ק עצמו מסביר שמה שכתוב לא יהיה להם שארית, הכוונה אם לא יעשו תשובה. והוא אומר שהגם שנגזרה עליהם כזאת גזירה, כאשר נלכדו האויבים את העיר, עשו תשובה. וכיוון שכן, נשתנתה הגזירה והייתה להם שארית. המלבי"ם מסביר שהשארית לא תהיה להם, זה נאמר על הזקנים. אני אביא עליהם רעה מיוחדת בעת החורבן, ולא יהיה להם שארית לזקניהם. כך שלמעשה זה לא מדבר על הדורות הבאים, אלא הוא בהתחלה אמר הנני פוקד עליהם, זה הבחורים ימותו בחרב, בניהם ובנותיהם ימותו ברעב. איפה הזקנים? ולא יהיה להם שארית, מדברים על הזקנים. כך שבעצם לא מדברים כאן על העתיד, על אחרי שהם יחזרו מן הגלות, על זה לא דובר כאן. כך שמעיקרא קושיא ליתא.