ספר ירמיה פרק ז'. הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם לאמור. עמוד בשער בית השם וקראת שם את הדבר הזה ואמרת שמעו דבר השם כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחוות להשם. הרד"ק אומר תשימו לב כתוב פה הדבר אשר היה אל ירמיהו. בפרשיות הקודמות לא ראינו כזה ביטוי, תמיד כתוב כה אמר השם. אומר הרד"ק כיוון שהנבואה הזאת הייתה בשער בית השם, עמוד בשער בית השם, לכן הוא אומר הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם לאמור, גם העמידה בשער בית השם גם זה מאת השם לאמור. מאת השם לאמור, אמור עמוד בשער בית השם. היה ניתן להבין שהנבואה נמסרה מאת השם וירמיהו חיפש מקום מרכזי למסור אותה. אומר לך לא, גם עמוד בשער בית השם גם זה היה ציווי מאת האלוקים.
ומה אומר לו הקדוש ברוך הוא עמוד בשער בית השם, הכוונה בשער בית המקדש, מדברים כאן אומר הרד"ק על השער המזרחי שהוא המיוחד שבשערים. וקראת שם את הדבר הזה ואמרת שמעו דבר השם כל יהודה הבאים בשערים האלה. הבאים בשערים האלה כתוב ששבעה שערים היו בעזרה. שלושה בצפון, שלושה שערים בדרום ואחד במזרח. אומר לו עמוד בשער בית השם, כיוון שהוא רוצה כאן לתת נבואה מיוחדת אומר המלבי"ם, לאנשים שבאים בשער כדי להקריב קורבנות. ותכף נראה שהנבואה מתייחסת לבית המקדש. הוא אומר להם שמעו דבר השם הבאים בשערים האלה ואתם חושבים, אתם באים לשם מה? להשתחוות להשם. אתם חושבים שההשתחוויה זה העיקר, זה מה שהשם מבקש.
כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל, היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה. כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל היטיבו דרכיכם ומעלליכם. הביאה אל העזרה אומר המלבי"ם, אומר להם הנביא זה לא המעשה שהקדוש ברוך הוא מבקש. זה לא המעשה הטוב אותו דורש השם. המעשים הטובים זה התנאי לביאה לעזרה. זאת אומרת אל תתייחס אל עצם הקרבת הקורבן והביאה אל בית השם כתכלית הנרצה. זה לא התכלית. התכלית זה שיפור הדרך, התכלית זה תיקון המעשים. ולכן הוא אומר להם היטיבו דרכיכם, קודם כל תשפרו מעשיכם, ואז ואשכנה אתכם במקום הזה. אז אני אשכן אתכם במקום הזה. והמשמעות של הדברים היא, אם אתה רוצה להיות בקרבת אלוקים בבחינת אשכנה אתכם במקום הזה שהקדוש ברוך הוא השכינה שלו תשרה כאן במקום הזה, אז דבר ראשון היטיבו דרכיכם ומעלליכם. ואז ואשכנה אתכם, אומר הרד"ק מה הרי הם כבר שוכנים? אומר הרד"ק הכוונה אעמידכם בשכונכם במקום הזה ולא תגלו ממנו. זאת אומרת הרי הנביא פה כל הזמן מדבר על כך שהם עומדים לגלות. אבל אם תיטיבו דרכיכם ומעלליכם יש עוד צ'אנס שאני עוד אשכן אתכם במקום הזה, דהיינו תישארו פה בקביעות ולא תגלו.
אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור, היכל השם, היכל השם, היכל השם המה. הכפילות והשילוש כאן הוא נושא לענות בו אצל כל המפרשים. אומר הנביא אל תבטחו בדבר השקר. נביאי השקר אומרים לכם היכל השם, היכל השם, היכל השם המה. מה פירוש הדבר? קודם כל נקרא תרגום יונתן. אני אתרגם אותו. אל תסמכו על דברי נביאי השקר שאומרים לפני היכל השם אתם עובדים, לפני היכל השם אתם זובחים, לפני היכל השם אתם משתחווים, שלוש פעמים בשנה אתם נראים לפניו. זה התרגום. אומר הרד"ק כתוב כאן אל תבטחו לכם אל דברי השקר. ביטחון נמשך עם מילת אל ועם מילת על. והוא אומר אתם בוטחים אל דברי השקר. ויש פסוק הנה אתם בוטחים על. אומר המלבי"ם על מה היה הביטחון? נביאי השקר אומרים להם היכל השם, היכל השם, היכל השם המה. דהיינו נביאי השקר אומרים אין לכם מה לדאוג, יש לכם את היכל השם. פירושו של דבר ההיכל קיים וההיכל הזה הוא מקום השכינה, אז אין לכם מה לדאוג שמא יחרב הבית. היכל השם, היכל השם. מסביר המלבי"ם שאתם חושבים שמצד שהוא היכל השם והוא נבנה לשם השם ועל ידי כך בהכרח הקדוש ברוך הוא ישכון בבית שלו, ואם כן מה יש לדאוג? הקדוש ברוך הוא לא יעזוב אותנו, מה הוא יחריב את בית המקדש? אומר להם לא, היכל השם המה, הדרכים שלכם הטובים, ההנהגות המיושרות, היכל השם המה, הם היכל השם. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. בתוכם ממש. אתה יודע מה זה היכל השם? כשאתה הולך בדרך השם והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליך, זה היכל השם. אל תגידו היכל השם, היכל השם, כיוון שמה שהשם אומר זה היכל השם המה, אני רוצה שהמה עצמם יהיו היכל השם. האנשים עצמם בשיפור המעשים ותיקון הדרכים יהיו ראויים בעצמם להשראת השכינה.
הסבר נוסף אומר הרד"ק שהם האנשים היו אומרים לו לנביא לירמיהו, היו אומרים לו בעוון המעשים הגרועים שלנו לא תחרב העיר הזאת. היכל השם, היכל השם, היכל השם המה. הוא מביא ביאור בשם אביו, שאביו מסביר שהשילוש שכתוב כאן שלוש פעמים היכל השם זה בא כנגד האולם, ההיכל והדביר, אלה שלושה מקומות מקודשים בבית המקדש. וכנגד זה אומר האביו של הרד"ק, יש גם כן פסוק שאומר ארץ ארץ ארץ. מה זה לעומת זה? אתם אומרים היכל השם, היכל השם, השם לא יחריב, זה מקום קדוש. אומר השם ארץ ארץ ארץ, המקום הזה נחשב לפניי כמו ארץ. אחרי שחיללתם אותו, אחרי שאתם בהנהגות המקולקלות שלכם הפכתם אותו להיות מקום בלא קדושה, אז הוא כבר כמו ארץ סתם. ארץ ארץ ארץ, זאת תשובת השם למה שהם טענו היכל השם, היכל השם המה, היות ואתם מבזים את ההיכלות. כמו שהדברים מופיעים בספר יחזקאל, אלה דברים קשים ונוראים על מה שהיו עושים בתוך בית המקדש, והקדוש ברוך הוא עושה לנביא שם סיור והוא רואה שם את הצלמים שהיו עושים בתוך בית המקדש ואת ציורים שהיו חוקקים בקירותיו, דברים מחרידים. אז הוא אומר להם אתם חושבים שלמקום הזה יש עוד מעלה של היכל השם? המקום הזה נחשב ארץ ארץ ארץ, הוא כארץ ממש מבלי שום מעלה ויתרון על עצם זה שהוא נבנה לשם השם, כיוון שהקדוש ברוך הוא כבר את שכינתו לא משרה במקום שבו אתם עושים כאלה עבירות חמורות.
כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם. אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו. גר יתום ואלמנה לא תעשוקו. ודם נקי אל תשפכו במקום הזה. ואחרי אלוהים אחרים לא תלכו לרע לכם. ושיכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם. אומר להם הנביא כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם, מה בעצם הבקשה? מהי הדרישה? אתם תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם, איך? אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו. אם תעשו משפט בין איש ובין רעהו שלא יהיה ביניכם עניין של גזל ועושק והונאה והונאת דברים. ואז ושיכנתי אתכם במקום הזה, על ידי המעשים הטובים שלכם זה עצמו, אתם בעצמכם תהיו היכל השם. כמו שהסברנו, השכינה תשרה בכם ושיכנתי אתכם במקום הזה כמו ושכנתי איתכם. אומר הקדוש ברוך הוא אני יחד איתכם אהיה, אני אהיה בתוככם. ועל ידי זה הוא מבטיח להם שאתם תשכנו כאן בארץ אשר נתתי לכם למן עולם ועד עולם. על ידי זה יהיה לכם כאן קיום תמידי ולא תהיה הגלות שהנביא כל הזמן מתריע עליה, שהנביא כל הזמן מדבר עליה, לא תהיה הגלות.
באמצע הוא מזכיר, הרי דילגתי על פסוק, גר יתום ואלמנה לא תעשוקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה ואחרי אלוהים אחרים לא תלכו לרע לכם. אומר המלבי"ם זה מאמר מוסגר. דהיינו הוא אומר להם אם אתם תלכו בדרך השם, תעשו משפט בין איש ובין רעהו, וודאי ומכל שכן שגר יתום ואלמנה לא תעשוקו, שאלה עבירות, וכל שכן שלא תשפכו דם נקי, אך כל שכן שאחרי אלוהים אחרים לא תלכו, הכוונה לא תלכו אחרי עבודה זרה. כי אם אתם תעשו את הדברים האלה אז ודאי שזה מנוגד למה שאמרתי בתחילה. אלא ודאי שאני מדבר שהיטיב תיטיבו את דרכיכם, שתעשו מעשים טובים, ואז על ידי זה אומר הקדוש ברוך הוא שיכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם.
בעצם יש קושי למלבי"ם כאן, ואני אסביר את הקושי. המלבי"ם בעצמו בחלק של ביאור המילים, המלבי"ם מסביר שהסדר פה תמוה מאוד. הרי אנחנו יודעים תמיד כאשר הפסוק מבטא כמה וכמה דברים הוא תמיד הולך מן הקל אל הקשה. דיברנו על זה כמה פעמים. אנחנו לא רוצים לספר על מישהו משהו, אני לא אומר שהבן אדם הזה האשימו אותו ברצח וגם הוא קיבל דו"ח חניה. אלא אני מתחיל מהדו"ח חניה ואני אומר לך וחוץ מזה גם עצרו לו את הבנייה, וחוץ מזה גם תפסו אותו פעם גונב, ומעבר לכך גם האשימו אותו ברצח. זה תמיד ילך בדרך הזאת ולא בדרך ההפוכה. ואיך אם כן ייתכן שהוא אומר כאן כי אם היטיב תיטיבו דרכיכם ואת מעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו, פה מדבר על דרגות, אתם כבר תהיו צדיקים. גר ויתום ואלמנה לא תעשוקו, פה פתאום מתחיל לרדת. אתם לא תעשקו גר יתום ואלמנה. עכשיו הוא יורד יותר ודם נקי אל תשפכו במקום הזה, כבר מדבר על רצח. ולאחרי כן מדבר ואחרי אלוהים אחרים לא תלכו לרע לכם, הכוונה כבר מדבר על עבודה זרה. פה פתאום הוא התחיל להפך את הסדר. והדבר הזה לכאורה שלא על פי הסדר הנכון והראוי כפי המקובל. אומר המלבי"ם, יש למלבי"ם ספר שנקרא אילת השחר, והספר הזה הוא ספר של כללים בדקדוק המקרא. והוא אומר שלפעמים, שמה בכלל ר"א, לפעמים היפך הסדר לפי הסיבות ומסובביהן. הכוונה לפי הסיבות והמסובבים שגרמו לאותם סיבות. לדוגמה, כתוב לא תגנובו ולא תכחשו. לא תגנובו ועל ידי לא תגנובו לא תכחשו. שתכחשו זה יותר חמור מגניבה. ביהושע לבלתי בוא בגויים בשם אלוהיהם לא תזכירו ולא תישבעו. דהיינו לבלתי בוא בגויים, אתם לא תבואו בגויים, ועל ידי כך, לא חמור יותר, גם בשם אלוהיהם לא תזכירו. ועל ידי שבשם אלוהיהם תזכירו אתם גם עלולים להישבע שזה עוד יותר חמור. ואז הוא אומר כך גם כן כאן יהיה הביאור אצלנו. אז גם מה שכתוב כאן שבהתחלה אמר היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם, הוא אומר כביכול במאמר המוסגר גר יתום ואלמנה לא תעשוקו, כביכול ואין צריך לומר שבוודאי גר יתום ואלמנה לא תעשוקו, ויותר מזה תשפכו דם נקי, ויותר מזה שתעבדו אלוהים אחרים שוודאי שזה אין צריך לומר, אלא תלכו בדרך הישר ואז ושיכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם. הגר"א מסביר, בארץ ונתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם, אומר הכוונה היא שנתתי לכם אותה מימי אברהם נתתי לכם אותה עד עולם, בתנאי שתלכו בדרך השם. אבל אם תסטו מדרך השם אז על זה אין הבטחה שהארץ תהיה לכם לעולם, אלא כמו שהנביא תמיד מודיע, חלילה יגלו ממנה.
הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל. הנה אתם בוטחים על דברי השקר, אומר המלבי"ם לפעמים בן אדם בוטח על שקר בעבור תועלת. מרוויח משהו. אז נו, אז אני אומר אפילו שזה שקר הוא לפחות בטח בתועלת שיבוא לו מהשקר. אבל לבטוח בשקר וגם אין בו תועלת, מה העניין? מה הרווחת בזה? זאת אומרת, לדוגמה בן אדם מבטיחים לו שאם ילך ויעשה עבירה כך וכך יקבל כך וכך. אמרו לו לך תגנוב ואז ייתן לך כך וכך. בסדר, אז לפחות הוא אומר אני הולך עושה עבירה אבל יצא לי מזה משהו. יהיה לי מזה תועלת. אבל כשבן אדם אומרים לו לך תגנוב והוא בוטח על שקר שבמה? ואין לו שום הבטחה, לבלתי הועיל, אז מה הרווחת מזה? אז אין לך לא תועלת, תגיד טוב גנבתי לפחות יש לי כסף. אין לך תועלת וגם זה דבר שקר, אז נשארת מבלי מאומה. על זה הוא אומר הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל, אתם רואים שאין תועלת באותם דברים ובכל אופן אתם ממשיכים לבטוח באותם דברי שקר. ההסבר הוא מה בעצם הפשט של הדברים? הרי הם לא היו אנשים רפי שכל. מה אם כן פשט הדברים? פשט הדברים הוא שכאשר בן אדם בוטח על דברי שקר זה מפני שבזה הוא מבין שהוא יכול להמשיך לעשות כרצונו. כי אם אני אקבל את דברי הנביא אני צריך לשפר את דרכיי. אני צריך להפסיק את הרדיפה אחרי התאוות, אחרי הגשמיות, אחרי ההנאות, אחרי עבודה זרה זה היה סוג של תאווה. היה זה היה דבר שאנשים היו רצים אליו. אז אם אני שומע על דברי הנביא אז אני צריך להפסיק את הדרך הנלוזה. היות וכן אז הוא בוטח על דברי שקר אפילו שזה בלתי הועיל. למה? כדי שלא יצטרך לשנות את דרכיו.
אומר להם הנביא הגנוב רצוח ונאוף והישבע לשקר וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם. ובאתם ועמדתם לפניי בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם ניצלנו למען עשות את כל התועבות האלה. אומר המלבי"ם מוכיח אותם הנביא, האם אתם חושבים שאתם תתמידו בעבירות שלכם, גנוב, רצוח, נאוף, הישבע לשקר, קטר לבעל, הלוך אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם, ובאתם ועמדתם לפניי בבית הזה, ואתם תגיעו כאן לבית המקדש שנקרא שמי עליו ותגידו ניצלנו, לא ישיג אותנו עונש, לא תקרה לנו שום צרה. ואתם חושבים א' שמי שבא לביתי זה כמו עיר מקלט, אני אחפה על מי שבא לביתי. ודבר שני אתם חושבים שאני לא אחריב את הבית ולמה? כיוון ששמי עליו, בבית הזה אשר נקרא שמי עליו, השם יחריב את הבית שנקרא שמו עליו? ויותר מזה הוא אומר, אתם לא מגיעים לבית הזה כדי לחזור בתשובה, אלא כדי לחזור ולעשות רע. אז יוצא אם ככה שהבית שלי אומר הקדוש ברוך הוא זה לא מקום לקירוב, אלא זה מקום שנותן לך גיבוי להמשיך לעשות עבירות. כי אם היית בא לפה כדי לשוב בתשובה, יש טעם להשאיר את בית המקדש, כי בית המקדש זה עוד מקום שבאיזה שהוא מקום עדיין גורם לאנשים התעוררות. אבל אם אתה מגיע לבית הזה כדי לקבל רוח גבית לקלקול שלך, למעשים הרעים שלך, אתה אומר הייתי בבית המקדש, אני כבר הקרבתי קורבן, הכל מסודר, זה בסדר. כמו שאדם הולך לכומר, פעם אחת אחד הלך לכומר, אחרי סיים את הווידוי שלו, אז הוא אומר לו 100 שקלים. אומר לו יש לי רק שטר של 200. אומר לו לא חשוב שיהיה גם על שבוע הבא. תמשיך לעשות עבירות, יש לך עכשיו חשבון פתוח לכל השבוע, אתה כבר התוודית מראש גם על מה שאתה עתיד לעבור. אתה מסודר. אתם באים לפה בשביל מה? אתם חושבים שאני צריך מס? אתה משלם לי מס, מקריב קורבן וזה גורם לך להמשיך, אתם סומכים על זכות הבית להמשיך לעשות את כל התועבות, עד שאתם אומרים שלא זו בלבד שאני משיג על ידי הבית מחילה על העבר, אלא אתם גם על העתיד, זה מה שכתוב כאן למען עשות את כל התועבות האלה. אתם מרגישים שעל ידי זה שאתם הייתם בבית המקדש קיבלתם קרדיט להמשיך לעשות עבירות. אתם מרשים לעצמכם להמשיך בקלקול שלכם. מה אתה מדבר? אני עוד רק הייתי בבית המקדש, אפילו הקרבתי קורבן. מה אתה מדבר? איזה תלונות יש לו עליי? מה אני הציע הכל בסדר, אני הוא חושב שכאילו הוא בא לקודש ברוך הוא להשתיק מישהו ובלהבדיל אלף אלפי הבדלות כמו כמו בבחינת להשליך כמו שכתוב לשטן, יש בחינה כזאת של שעיר לעזאזל כדי לסתום את פיו. מה אתה חושב שככה אתה בא לקודש ברוך הוא? הייתי כבר בבית המקדש אז אני מסודר, אני יכול להמשיך לעשות עבירות. על זה מוכיח אותם הנביא שהדברים האלה חמורים ביותר.
המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם? גם אנוכי הנה ראיתי נאום השם. המערת פריצים אומר המלבי"ם, אתם מחשיבים את הבית שלי כמערת פריצים שמתחבאים שם במקום הזה כדי שלא יתפסו אותם. ועל ידי הבית אתם כביכול מחביאים את המעשים הרעים שלכם. הרד"ק מסביר יותר, הוא אומר דרך הפריצים בעשותם הרעות לאסוף יחד חוץ לעיר באחת המערות להסתר שם מבני אדם. דהיינו כאשר השודדים, כאשר האנשים עולם תחתון, כל אלה שהם הולכים והיו מלסטמים את הבריות, תמיד היה להם איזושהי מערה, איזושהי בקתה באיזה חורשה ששם הם היו מתאספים לחלק שלל, ששם הם מתאספים לתכנן את התוכניות שלהם. הוא אומר הבית שלי נהיה כמו מערת פריצים. אחרי שבן אדם מסיים את השוד יש מקום מערת פריצים ששם היו מתכנסים. אז כביכול הבית הזה הוא מערת פריצים שמשמשת להחביא את השודד מפני הרודפים אחריו. אז כך גם כן יש עבירות, העבירות הללו גורמים שירדפו אחריכם. לא לא אני הלכתי ברחתי לבית המקדש. יש לי מערת פריצים להתחבא שם מפני החוק. הוא אומר הרי הבית הזה היה בעיניכם כמערת פריצים. אם אתם רואים שמה בן אדם משתחווה בבית הזה, אתם אומרים תשמע זה צדיק, הוא בא לבית המקדש, ראיתי איך הוא התנדנד שם, אני אומר לך נעו אמות הסיפים. באמת אני התפילה שלו עולמות היא זיעזעה. אבל התועבות שלו נסתרות מעיניכם. אומר הקדוש ברוך הוא הגם שמעיניכם זה נסתר, אומר הקדוש ברוך הוא אבל הנה אני באמת רואה, אני יודע תעלומות, אז מפניי מי יסתר? זה מה שהוא אומר כאן, המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם? גם אנוכי הנה ראיתי נאום השם. אותם אלה שאתם בעיניכם חושבים שהם באו כדי להתפלל, הם צדיקים, זה רק לאחז עיניים. אומר הקדוש ברוך הוא אבל את עיניי הוא לא מאחז. הנה ראיתי נאום השם. הרי הנסתר איש במסתרים ואנוכי לא אראנו? אז אתם חושבים שאני לא רואה את המעשים הרעים שלו? מה שלעיניכם לא גלוי, לעיניי גלוי. ואם כן אומר הקדוש ברוך הוא אם אתם חושבים שבכל זה אני לא אחריב את הבית, יש לכם טעות גמורה.
כי לכו נא אל מקומי אשר בשילה אשר שיכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל. הוא אומר להם תלכו אל מקומי אשר בשילה, שם שיכנתי את שמי בראשונה והחרבתי אותו, את מקדש שילה מפני רעת עמי ישראל. והרד"ק מוסיף, גלה משם הארון, היה עם פלשתים. למה הקדוש ברוך הוא לא חשש לכבודו? היכל השם, היכל השם, הקדוש ברוך הוא בטח ישמור את המקום הזה. הוא אומר וכל שכן הבית הזה שהוא השני שאין הקביעות כל כך כמו הראשון. זאת אומרת זה דבר מעניין, הוא רוצה לטעון שבשילה היה יותר קביעות מאשר בבית הזה שמדבר איתם כעת על בית המקדש, שלכאורה היינו אומרים בית שלמה הוא הקבוע. אומר הקדוש ברוך הוא לא, הקביעות היא לא כמו בראשונה. וזה מה שהוא אומר אצל שילה שיכנתי שמי. אצל בית המקדש הוא אומר נקרא שמי עליו. זה פחות מאשר שיכנתי שמי. נקרא שמי עליו, שמי לא שוכן אלא נקרא עליו. השכינה כבר הסתלקה. לעומת זאת בשילה שיכנתי שמי. שמה את השם שלי שיכנתי בו. ובכל אופן החרבתי אותו. אז אומר הקדוש ברוך הוא אז האם אתם חושבים שיש לכם תעודת ביטוח ביחס לבית המקדש שכאן זה לא יקרה? ועתה יען עשותכם את כל המעשים האלה נאום השם ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואקרא אתכם ולא עניתם. עכשיו שהחטא שלכם הוא גדול יותר, יען עשותכם את כל המעשים האלה, הייתם צריכים ללמוד משילה, ומההיסטוריה אתה אמור להסיק מסקנות, ולא למדת. דבר שני יען עשותכם את כל המעשים האלה, גנוב ורצוח, אלה דברים שלא היה אז בשילה, ומה שנקרא על פחות מזה החרבתי אותו. אז על המעשים שאתם עושים? ואדבר השכם ודבר, וזה גם כן לא היה בשילה, כי שם לא באו נביאים כדי להוכיח אותם. ואם כן למה אתם לא מסיקים מסקנות עם מה שהיה שם? אומר הקדוש ברוך הוא היות וכן אז העונש כפי שנראה בפסוק הבא יהיה חמור יותר. המלבי"ם אומר כתוב כאן ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואקרא אתכם ולא עניתם. אומר המלבי"ם מה ההבדל בין לדבר לבין לקרוא? אומר המלבי"ם לדבר זה מקרוב, ולקרוא זה מרחוק. תקרא לו, תקרא לו, הוא שמה בקצה, תקרא לו. לעומת זאת לדבר, אני מדבר איתך. אומר המלבי"ם אם כן בהתחלה ואדבר אליכם השכם ודבר, כי בתחילה עוד היה שכינתי, הייתה שכינתי שורה בבית. אבל בעקבות כל המעשים הנוראים שעשיתם השכינה התרחקה. ולכן ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם, וכעת מהו המצב? ואקרא אתכם ולא עניתם, אני כבר מרחוק קורא לכם. כי אין שכינתי, כמו שהגמרא מביאה שכמה גלויות גלתה שכינה, עשר גלויות גלתה שכינה, כן נדד משם אל הכרוב ומכרוב אל הגג וכולי. זאת אומרת אתה רואה שהשכינה הלכה והתרחקה. ולכן בשלב מסוים זה כבר ואקרא אתכם, אני כבר קורא לכם כי מי שקורא מרחוק. ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בוטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשילה. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא היות ולא הסקתם את המסקנות הראויות, אני אעשה לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בוטחים בו. ולמה אומר הקדוש ברוך הוא אני אפרע ממנו? בגלל אשר אתם בוטחים בו. כי הבית הזה הוא המבטח לכם להמשיך לעשות עבירות. עליו אתם סומכים כדי להמשיך לקלקל. מובא מעין זה אצל משה רבנו, שמשה רבנו אמר מחני נא מספרך אשר כתבת. מה זה מחני נא מספרך אשר כתבת? יש משל, כמדומני משל שנראה לי שמופיע אפילו במדרש, או אם לא אז זה מאוחר יותר. המשל אומר משל לבן שכל פעם היה מקלקל, והפדגוג שלו, בן המלך, והפדגוג שלו זה המחנך שלו, היה הולך למלך ומרצה את המלך על כעסו. טוב, פעם אחר פעם, בשלב מסוים שהבן כבר עשה קלקול מאוד גדול, בא הפדגוג למלך ואמר לו אדוני המלך אתה צריך לפטר אותי. אומר לו לפטר אותך למה? הוא אומר לו כי הבן שלך מרשה לעצמו לעשות את כל מה שהוא עושה כי יש מי שירצה את אבא, יש את הפדגוג. אבל ברגע שלא יהיה אותי, אז הבן יבין אדוני אין כבר מישהו שעכשיו יישר את ההדורים ויתקן את הקלקולים. הוא יסיק מזה את המסקנות הנכונות. כך גם כן משה רבנו אמר ריבונו של עולם מחני נא. למה? מה זה קשור אליך? הם סומכים עליי. אני המרצה. ולכן הם עושים גם עבירות חמורות. אם תמחה אותי אז על ידי זה הם לא ירשו לעצמם לקלקל כך. מעין זה זה מה שכתוב כאן. אומר הקדוש ברוך הוא ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בוטחים בו. למה אני אחריב את הבית? כי הוא הצרה. הוא הגורם כביכול, אתם בוטחים בו, היכל השם, השם לא יחריב ביתו. והיות וכן אתם מרשים לעצמכם לקלקל. וגם למקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם. מה זה למקום? זה על כלל ארץ ישראל. כי פה מדברים לא רק על הבית אלא מדברים גם על ארץ ישראל כולה.
והשלכתי אתכם מעל פניי כאשר השלכתי את כל אחיכם את כל זרע אפרים. אומר הקדוש ברוך הוא וההמשך יהיה שאני אשליך אתכם מעל פניי, הכוונה הגולה, כמו שהגליתי את עשרת השבטים. אומר הרד"ק למה כינה אותם אפרים? אומר הרד"ק כיוון שהמלכות בתחילה כאשר נתפלגה בימי שלמה, היא נתפלגה לראש שבט אפרים, דהיינו ירבעם בן נבט היה משבט אפרים. ולכן מאז אנחנו מכנים את עשרת השבטים אפרים. שמוע שמעתי אפרים מתנודד, או יש פסוק הבן יקיר לי אפרים. למה הוא מתבטא על אפרים בביטוי אפרים על עשרה שבטים? מכיוון שהמלוכה הראשונית הייתה מאפרים, לכן זה נדביק להם את השם הזה באופן תמידי. זה אגב מאוד מעניין כי עד היום רואים ששם שאפילו של חברה שהייתה הראשונה להוציא דבר מסוים נדבק לה באופן תמידי. עד היום כולם קוראים למכשיר תקשורת קוראים לו פלאפון. פלאפון זה שם של חברה. עד היום למקרר קוראים פריג'ידר. פריג'ידר זה שם של חברה, זה לא שם של מקרר. ככה קראו לחברה. עד היום קוראים לחנות טמבור. טמבור זה לא שם החנות, זה שם של חברה. אבל כיוון שהחברה הראשונה שייצרה את זה נקראה כך או על שמה, אז ממילא ממשיכים לקרוא לזה. אז גם פה הראשון היה משבט אפרים, כיוון שכך לעולם זה ממשיך להיקרא אפרים, אפילו שיש פה עשרה שבטים ובינתיים כבר היו מלכים משבטים אחרים, על כל פנים זה נקרא על שם הראשוני המקורי.
ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תישא בעדם רינה ותפילה ואל תפגע בי כי אינני שומע אותך. אומר הקדוש ברוך הוא, מסביר המלבי"ם, אני ציוויתי אותך שאתה תעמוד בשער בית השם. שמה הם באים להשתחוות כמו שראינו בתחילת הפרק, שמה ציוויתי אותך לעמוד ולהוכיח אותם. אבל לא ציוויתי אותך להתפלל בעדם. וגם אם הם ירצו להתפלל ואתה תהיה רק שליח ציבור, אני אהיה שליח ציבור שלהם, אומר לך גם זה לא. וזה ההמשך, אל תתפלל בעד העם הזה, זה תפילה שלך, ואל תישא בעדם רינה ותפילה כשליח ציבור. אל תהיה גם שליח ציבור בשבילם, כמו שהדרך שהשליח ציבור מרנן והקהל עונים אחריו. אז גם זה לא, אל תישא בעדם רינה ותפילה. וגם אל תפגע בי. אומר לו הקדוש ברוך הוא אל תעשה, תבקש שאעשה בזכותך. כי אינני שומע אותך. פירושו של דבר אני כלל לא שומע אותך. אז איך אתה יכול לבקש ולהתפלל בעדם? אני לא מקשיב כביכול לתפילה בעבורם כל עיקר. מסביר המלבי"ם אל תפגע בי, גדר הפגיעה זה אם בן אדם מתפלל בעד עצמו. כן, לא לחבר את זה עם פגיעה של נפגעתי, כן, פגע בי. אלא פגיעה של תפילה, זה אחד ממילות הפילול זה פגיעה. כמו ויפגע במקום, כן. אל תפגע בי, גדר הפגיעה זה אם הוא מתפלל בעד עצמו, שהוא מרבה בתפילה עד שכביכול הקדוש ברוך הוא לא יכול להשיב פניו ריקם. מרבה ומתחנן ומעתיר מפני ריבוי הבקשה, זה אל תפגע בי. אם הוא מתפלל בעד חברו, אז פירושו של דבר אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שבזכותי יושיע את חברי, גם אם החבר לא ראוי לכך. אז זה הכוונה אל תפגע בי בעדם, להרבות בתפילה בזכותך בשבילם. אינני שומע אותך, אומר המלבי"ם שומע שאחריו בא הביטוי את, מורה על שמיעת הכל בלבד. אינני שומע, לא כתוב לך אלא אותך. מה פירוש אותך? אפילו את הקול אני לא שומע. כביכול אומר הקדוש ברוך הוא אני אאטום אוזניי שלא אשמע את קול תפילתך כל עיקר.
האינך רואה מה המה עושים בערי יהודה ובחוצות ירושלים? האינך רואה, דבר ראשון מה המה עושים. דבר ראשון זה עצם המעשה, הם עושים מעשים חמורים ביותר. דבר שני, איכות המעשה. זה בפרהסיה, זה הופך את כל המעשה לחמור הרבה יותר, למקולקל הרבה יותר. אז אתה לא רואה מה המה עושים בערי יהודה ובחוצות ירושלים? זה לא יחידים אלא עושים את זה בפרהסיה. והרבים, בוא תראה עד כמה הם דואגים לזיכוי הרבים בכל העבירות שלהם. הבנים מלקטים עצים והאבות מבעירים את האש והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמיים והסך נסכים לאלוהים אחרים למען הכעיסני. זה עבודת צוות, הוא מביא את כל המשפחה. הבנים מלקטים עצים. הבנים הולכים ללקט עצים, דהיינו שכולם יתעסקו בדבר המצווה במרכאות. הם מלקטים עצים. וגם מלאכה שאחד יכול לעשות אותה אומר המלבי"ם, כמו עשיית הכוונים, היו מחלקים אותה לכמה, האבות, הבנים והנשים, כדי שלכולם יהיה חלק במעשה. וכל זה רק למען הכעיסני. מה זה עשיית הכוונים? המלבי"ם מסביר שהכוונה היא צורה שהייתה מכוונת למלכת השמיים. הכוונה היו עושים צורה והצורה הזאת מכוונת, מכוונת זה כנגד. זה מכוון כנגד השמש, זה צורה שעושים מכוון כנגד הלבנה, זה צורה כנגד כוכב פלוני. הם היו מושכים כוחות מאותם כוכבים ומזלות, וכדי למשוך כוח מאותה צורה היו עושים דמות שלה כאן בארץ. אגב שתדעו עד היום יש בהודו כל מיני כאלה שמתעסקים, בכלל במזרח הרחוק, כל מיני כאלה שמתעסקים עם כוחות טומאה, יש להם מה שנקרא סוג של כישוף שנקרא וודו. מה מה הם עושים? לוקחים בובה של בן אדם, רוצים להרוג מישהו, לוקחים בובה של בן אדם ודוקרים אותה. מה הם עושים? ברגע שהוא לקח עשה לו צלם שלו, זה מכוון כנגדו. והוא יכול להרוג אותו גם מרחוק. זאת אומרת יש להם כוחות, כוחות טומאה, וכשפים היו יכולים לפעול פעולות רבות. ככה שלקחת ולעשות צורה בצלם ודמות של דבר רוחני עליון, יוצר השפעות שאותה מציאות רוחנית כביכול תתלבש באותה צורה, ועל ידי זה הוא יוכל לפגוע כאן. או לעשות פעולות, למה היו מקטיר לו נסכים? מה מה זה עוזר? אתה הולך ומקטיר נסך לאיזה שהוא אלוה בצורה מסוימת, מה זה נותן? זה פסל, אתה עשית אותו בעצמך, זה עכשיו סיימת לעשות אותו. מה זה מה זה עוזר שאתה הולך ועושה לו קורבנות וכדומה? לא, כיוון שאני מעריך ומכבד את הצורה, זה יוצר השפעות כי אותה דמות עליונה שהוא כוח רוחני מתלבש באותה צורה. אז זה מה שעשו להם צורה וכוונים. כוונים זה צורה מכוונת כנגד מלאכת השמיים. מלאכת השמיים זה השמש. מאיזה לשון זה מלאכת השמיים? מלשון מולכת בשמיים. יש בזה שני ביאורים. אבל ביאור אחד אומר המלבי"ם, כיוון שבאמת אם היינו רוצים לאפיין את המושל על כל גרמי השמיים, אז זה ללא כל ספק שהחזק והגדול מכל זה השמש. ולכן אחרי השמש טעו האנשים הרבים ביותר. עובדי חמנים היו משכימים בבוקר, אחוריהם אל היכל השם ופניהם מזרחה והיו משתחווים אל השמש. כיוון שהשמש זה הכוח האדיר, החזק, כוח מחמם, כוח נותן חיות, אז בשבילם הוא היה כביכול האלוה. וודאי יותר גדול משאר הכוכבים ומהירח, היות וכן ראו בו עיקר. אז הם הולכים ומשתחווים ועושים נסכים לצורך מי? לצורך מלאכת השמיים, הכוונה מלכת השמיים כביכול, מישהו מולך על כל הכוכבים ומנהיגים אותם. ואומר המלבי"ם שזה גם כן היה עבודת המולך. לשמש היו עובדים את עבודת המולך. והיה אצלם מולך זכר ומולך נקבה. כמו שכתוב בעמוס פרק ה' את סוכות מלככם ואת כיון צלמיכם. או עשינו לה כוונים להעציבה. אז זה אותה מלאכת השמיים, הוא מדבר על המולך שהיא בבחינת נקבה. הסבר נוסף שמלאכת השמיים כמו מלאכת עם א'. אפילו שזה כתוב פה בלי א', אבל זה מלאכת, הרי אתה לא קורא מלכת, נכון? הקריאה היא מלאכת, רק זה בלי א'. מלאכת השמיים זה מלשון מלאכה או מלשון מלאך ושליחות. פירושו של דבר היו עושים מלאכה לעובדו, או שמלשון מלאך ושליחות כיוון שהמלאך הוא נשלח במלאכות השולח אותו, אז זה הכוונה שהוא הולך בשמו כדי להנהיג את השפלים. על זה הוא אומר הרד"ק, הסבר נוסף מה זה הבנים מלקטים עצים והאבות מבעירים את האש והנשים לשות בצק? דהיינו כל זה עבודת צוות כדי לאפות לצורך העבודה זרה. אז הבנים אותם שולחים ללקט עצים. את האבות אליהם נותנים להבעיר את האש. פה א' ראיה שילדים לא נותנים להתעסק עם אש. כן? יש לך ראיה מן הכתוב. הבנים היו שולחים רק לאסוף עצים, את האש האבות היו מבעירים. טוב. הבנים מלקטים עצים, האבות מבעירים את האש, הנשים לשות בצק לעשות כוונים למלאכת השמיים. רש"י מסביר שכוונים זה דפוס הכוכב. והרד"ק אומר שכוונים זה מיני מאכלים שהיו מכינים ומגישים למלאכת השמיים. וכן עשינו לה כוונים את כיון צלמיכם, כל זה הוא אומר כוונים זה מלשון דבר שהיו מכוונים בו כמו שהסברנו קודם למלאכת השמיים. רק יכול להיות מאוד שאת אותה פת הם היו עושים בדרך מיוחדת שיהיה בה את העניין והכוונה כנגד אותם עניינים רוחניים, כנגד אותו קורבן שלשמו היו רוצים להקריב, אז היו מכוונים ליבם ודעתם עליהם לעשותם ולתקנם היטב. כמו להבדיל אלפי הבדלות, כשאשה היום אופה חלות אז היא אומרת לכבוד שבת קודש. אז זה היו אומרים לכבוד העבודה זרה, לכבוד העבודה זרה, ככה. הכל בדבקות גדולה היו עושים, כן? ממש לשם שמיים. וזה היו עושים למלאכת השמיים כמו שהסברנו שהכוונה היא לאותה מלוכה כביכול של הכוח הרוחני העליון המושל בשמיים על אותם עבודות זרות.
האותי הם מכעיסים נאום השם? הלוא אותם למען בושת פניהם. האותי הם מכעיסים נאום השם? אומר המלבי"ם מה זאת אומרת האותי הם מכעיסים? מה הם לא מכעיסים את הקדוש ברוך הוא? האם כל המעשים הללו לא מכעיסים את השם? מה זה האותי הם מכעיסים? אומר המלבי"ם הרי השם לא יתפעל. לא יתפעל הכוונה היא שום דבר לא פועל בו. זה המושג לא יתפעל. כשאני לדוגמה שובר את הכוס אז אני אומר הכוס נתפעל מהפעולה שעשיתי. או כל דבר שאני אעשה ואפעל על משהו אחר אני אומר הדבר השני נפעל. הוא מתפעל מאותו דבר. לא מבחינת יואו איזה התפעלות היה לי. לא במובן הזה, אלא במובן של נפעל. אז הקדוש ברוך הוא לא נפעל. מה פירוש הדבר? אי אפשר לעשות משהו וכביכול משהו ישתנה בקודשא בריך הוא. וכביכול משהו יזוז אצל קודשא בריך הוא. ואם כן, הגם שתראה שמופיע כעס, אז הנה תגיד השם נתפעל, כי על ידי פעולה שאדם עשה כאן הדבר יצר התפעלות אצל קודשא בריך הוא, הכוונה יצר נפעל, הקדוש ברוך הוא נפעל על ידו שהתחיל לכעוס. אומר לא, תדע לך כעס לא בא לידי ביטוי אצל קודשא בריך הוא. איפה הוא בא לידי ביטוי? בחרון אף שיצר רושם וההוא ניזוק. אז תגיד לי איפה הייתה התפעלות? בקודשא בריך הוא או בחוטא? בחוטא, כי אצל השם לא היה שום שינוי. רק מה? כיוון שאצל החוטא חל שינוי, שהוא עשה עבירה והקדוש ברוך הוא עכשיו סוס ורוכבו רמה בים, אז מה אני אומר? השם כעס עליהם. נכון? אבל אני מבטא את זה בביטוי כעס כי זה התוצאה. כי כשאני כועס עליך ונותן לך סטירה, אז אני אומר אני כעסתי וקיבלת סטירה. ולכן כשאני רואה את פרעה מקבל סטירה אני אומר השם כועס. אבל זה לשון בני אדם. הקדוש ברוך הוא כביכול לא חל אצלו שום שינוי. אז למה אתה קורא לזה כועס? כי כשאצלנו אני כועס אתה מקבל סטירה. ולכן כשאני רואה את פרעה מקבל סטירה אז אני אומר השם כועס. אבל שלא תחשוב שבאמת אצל הקדוש ברוך הוא חל שינוי, חל התפעלות. זה מה שהוא אומר האותי הם מכעיסים נאום השם? האם שייך אצלי שינוי? הלוא אותם, הרי הפעולה, הפועל היוצא הוא אצלם. אז אם כן הכעס בא לידי ביטוי רק אצלם, אצל השם אין רושם לאותו כעס. הם מקבלים את הכעס, הם מתפעלים מהכעס, הם נפעלים מפאת הכעס, לא אנוכי. זה מה שהוא אומר הדבר הזה למען בושת פניהם, הדבר הזה רק יגרום להם לבושה ויגרום להם לנזק. אומר הרד"ק כי לא יזיקו לי מעשיהם הרעים ולא ייטיבו לי מעשיהם הטובים. דיברנו על זה כמה פעמים. כל פעולה שאדם פועל לא עושה מאומה לקודשא בריך הוא. כמו שאמר אליהוא לאיוב, אם חטאת מה תפעל בו? ורבו פשעיך מה תעשה לו? או מה מידך ייקח? או אם עשית מעשה טוב מה השם קיבל ממך? לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך. הרשע יפגע בך, והצדקה תועיל לך. אז זאת אומרת לקודשא בריך הוא אתה לא יכול להגיד ציערתי את השם ועשיתי לו, זה ביטויים שאנחנו מתבטאים בהם כיוון שהם לפי מה שאנחנו רואים כאן בעולם התחתון אז אנחנו מתייחסים כך כביכול אל מציאות הבורא. אבל באמת אצל הקדוש ברוך הוא לא שייך שום שינוי ושום התפעלות. אני אמרתי כמה פעמים משל שמאוד יעזור לנו להבין את זה. זה כמו שאם מישהו יגיד לי שישנה עדת נמלים, מיליוני נמלים באפריקה, שאני בשבילם האלוה. הם משתחווים לי, הם עובדים אותי, מתפללים אליי, כל היום רק אליי מתפללים. זה מאוד מרגש, נכון? אני מתחיל ללכת עם תחושות גברות, פשש תראה כמה נמלים יש שמעריכות אותי. זה מגוחך אפילו לחשוב על זה, נכון? כאילו מה זה משנה נמלים כן נמלים לא, ברמיסה אחת אני הורג מיליון. מה כאילו, מי מתפעל ומי חושב על זה? עכשיו תבינו היחס בינינו לנמלים הוא הרבה יותר קרוב מאשר בין קודשא בריך הוא אלינו. שזה בכלל ללא יחס. לעומת זאת בינינו לבין הנמלים עוד יש יחס מסוים. אז כמה נואלו אלה שחושבים שאם עשיתי מצווה השם קיבל ממני משהו. נתתי לו משהו. כן, הקדוש ברוך הוא, או, ריבונו של עולם עשיתי. טיפש, אתה עשית, אם עשית לעצמך עשית. ואם לא עשית, אתה לעצמך הזקת. זהו, ככה. כועס על השם, הוא לא עושה. איזה טיפש, זה כמו בן אדם כועס על החבר שלו, מתחיל לקדוח את האונייה שלו. טיפש, אתה באונייה שלך, מה אתה קודח? לא, הוא מאוד הרגיז אותי. מאוד הרגיז אותך, אתה נותן לעצמך כדור בראש בגלל שהוא הרגיז אותך? כשבן אדם הולך ועושה משהו כי הוא כועס על הקדוש ברוך הוא, אז מה הוא עושה? היפך ציווי השם, אתה חושב שאתה מרגיז אותו? אומר הקדוש ברוך הוא אתה פועל נגד עצמך. מה עשית בזה? תעשה מצוות זה לא נותן לי כלום, תעשה עבירות זה לא מגרע ממני כלום. זה הכל רק נפקא מינה בשבילך. אז כשבן אדם כועס על מישהו והולך עושה נגד, כמה טיפשות יש בעניין הזה, כמה קוצר ראייה, כמה חוסר הבנה בהנהגת השם. לכן כה אמר השם אלוהים הנה אפי וחמתי ניתכת אל המקום הזה, על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי האדמה ובערה ולא תכבה. ולכן הוא אומר התוצאה של הדברים תהיה כעס עליהם, בושת להם, אפי וחמתי ניתכת אל המקום הזה. למי? על המכעיסים, כנגד הקדוש ברוך הוא. ניתכת הכוונה נשפכת, מלשון להריק ולהתיך, כמו ותיתך חמתי ואפי. ועל ידי כן יחרב המקום הזה. כל מי שנמצא בו, אדם, בהמה, צומח, פרי העץ, פרי האדמה, כולם יכלו. והאש תהיה בו באופן תמידי כי לא תכבה. מסביר המלבי"ם, כאשר אדם חולה אז מביאים לו תרופה. ממה מביאים תרופה? מרקחת. מרקחת ממה עשויה? ממיני שורשים ועשבים וצמחים. הוא אומר אבל כאן ברגע שתהיה החימה גם על הצומח, גם הוא יתעפש. אז ממילא יכלו האדם והבהמה באין תרופה. וזה בעצם כביכול, כביכול מה מה אכפת לי הרי ברגע שהאדם כלה מה אכפת לי עכשיו עם הצומח? יהיה צומח לא יהיה צומח? לא, כי בתחילת הכיליון, דהיינו תחילת החולי עוד הצומח יכול להוות רפואה. אבל כיוון שגם הצומח יכלה אז גם רפואה לא תהיה, ואז זה יהיה בערה ולא תכבה.