אלה זאת אסלח לך בניי עזבוני וישבעו בלא אלוהים ואשביע אותם וינאפו ובית זונה יתגודדו. רש"י מסביר שזה נאמר בלשון תמיהה, אלה זאת אסלח לך, האם לכל מה שמניתי כעת ראויה מחילה? שמא לזאת אסלח לך? הסבר נוסף מביא הרד"ק, אלה זאת אסלח לך, מה טובה יש בך שאוכל לומר לזאת אסלח לך. ואז בעצם זה כמו מחולק, אי, הכוונה איה טובה שתאמר בה לזאת אסלח לך. לפי רש"י אלה זאת אסלח לך הכוונה האם על העוונות שמניתי קודם אסלח לך? לפי הביאור פה של הרד"ק הכוונה איזה טובה יש בכם שתאמר לי לזאת, הנה אתה רואה עשיתי מעשה טוב, זה יהיה מליץ יושר בעיניך, בפניך, אלה זאת אסלח לך, איה הוא הדבר הטוב והחיובי שתוכל לומר לזאת אסלח לך, באיזה טובה אסלח לך, הרי כל מה שאני מוצא בך זה רק רעות, זה רק קלקולים, זה רק מרדים. וזה בעצם קריאה כלפי ירושלים. ואשביע אותם וינאפו. ואשביע אותם על דרך מה שכתוב וישמן ישורון ויבעט. אומר הקדוש ברוך הוא נתתי להם שובע, הכוונה השפעתי עליהם כל טוב. ואשביע אותם והנה בעקבות זה וישמן ישורון ויבעט. המלבי"ם מסביר שבעצם הוא אומר הרי על הדברים הללו ראויים אתם לעונש. ואז הוא בעצם כאן שב לדברי השם. הקדוש ברוך הוא הרי אמר שוטטו בחוצות ירושלים. הקדוש ברוך הוא אמר חפשו האם יש אנשים הגונים בירושלים, אם תמצאו שמה מבקש אמונה, אם יש עושה משפט, אני אסלח לה. ואז אומר השם אי לזאת, אי זה כמו איה ואלכה, איזה זכות יש לכם? ואם תמצא בכם משפט ואמונה שיש בעבורו לסלוח לכם? אי לזאת אסלח לך. אומר הקדוש ברוך הוא על מה אתה רוצה שאני אסלח לה? על איזה זכות מצאת בהם שאסלח לה? וזה וזה המשך, שוטטו בחוצות ירושלים, תמצאו איזה זכות יש, האם יש להם איזה זכות כלשהי שבעבורה ראויים הם למחילה? ובוא וראה שלאידך גיסא הם נשבעים בעבודה זרה, שהם לא אלוהים. ולא זו בלבד, אלא עוד עושים מהעבירות החמורות ביותר. ואשביע אותם וינאפו. ואומר בוא וראה, אני השבעתי אותם, נתתי להם כל טוב, וינאפו, והם מנאפים. ובית זונה יתגודדו. למה הוא כופל את העניין ובית זונה יתגודדו? מכיוון שיש מציאות שבה היחידים עוברים עבירות. ותמיד היה לעולמים שתמיד הייתה מציאות כזאת שהיו יחידים בעלי עבירה. וכשאלה הם יחידים בעלי עבירה לרוב אין על זה השפעה על הכלל. בפרט כאשר הכלל לא יכלו למחות כיוון שהדבר נעשה בצנעה. אבל כאשר ובית זונה יתגודדו, יתגודדו פירושו של דבר גדודים, פירושו של דבר בפרהסיה. הנה בוא וראה שבמצב כזה לא ראויים הם למחילה, מכיוון שהדבר הזה הרי ידוע לכל, כיוון שהדבר הזה מפורסם, כיוון שהעבירה נעשית בפרהסיה, איך על דבר כזה אפשר לסלוח ולמחול? אז אומר הקדוש ברוך הוא כאן תראה שלא זו בלבד שאין מבקש אמונה שוטטו בחוצות ירושלים, אלא את העבירות שלהם ואת הקלקולים שלהם הם עוד עושים בפרהסיה.
סוסים מיוזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו. סוסים מיוזנים. פירושו של דבר, אני אסביר לפי הרד"ק, אחרי זה נראה לפי המלבי"ם. קודם כל כתוב פה מוזנים והקרי הוא מיוזנים. וזה אותיות אהו"י מתחלפות כמו שמסביר הרד"ק. וזה כמו מזונים. מזונים זה מלשון מזון. והמשל הוא כאן הוא הרי ממשיל אותם לסוסים. והסוסים לא בכדי הם המשל פה, כיוון שכשחז"ל רוצים לבטא ניאוף הם מדברים על סוסים. עשרה קבין של ניאוף ירדו לעולם ותשעה נטלו הסוסים, כסוס ההולך אחר שיחה נאה. אז סוסים בא לבטא זנות. אשר זרמת סוסים זרמתם. סוסים מבטא זנות. אז הוא אומר הנה בוא וראה סוסים מיוזנים, הכוונה היא סוסים שקיבלו את המזון שלהם, קיבלו מזון רב בלילה, והם שבעים, הם לא בעלי תאווה. עם כל זה בבוקר הם יוצאים וצוהלים ונותנים קולם בשמחה. מה בעצם רוצה לומר? שבלילה היו הולכים איש עם אשת רעהו, ובבוקר היו הולכים ומתהללים בזה. היו הולכים ומתגאים בזה. היו הולכים ומספרים כביכול על המעשים אשר הם עשו. אז לפחות היה לו בושה במעשה הזה, נו כל העובר עבירה ומתבייש בה, זה כבר משהו. אבל כאן לא זו בלבד שעברו עבירה חמורה שהיו איש אל אשת רעהו, עוד יצהלו. הם עוד הולכים וצוהלים ומספרים בגאווה שהוא היה עם אשת פלוני והיה עם אשת אלמוני. והדבר הזה הוא בעצם מראה עד כמה הם הגיעו לדרדור נורא שהם כבר מחסום הבושה לא מהווה בשבילם איזושהי איזשהו מעצור שימנע מהם מלעשות את העבירה, כי הוא עובר עבירה והולך ואחרי זה גם כן ומתגאה בה, הולך גם כן ומספר את מה שהוא עשה.
יש פה קושי בפסוק, מכיוון שלפי הרד"ק היו איש אל אשת רעהו זה היה בערב. ומשכים, הם משכימים בבוקר ומספרים את זה לחבריהם בדרך גאווה. וזה לא מסתדר עם לשון הפסוק. כי לשון הפסוק הוא סוסים מיוזנים משכים היו, משכים זה בכ"ף, משכים בהשכמה היו איש אל אשת רעהו. משתמע מכאן שאיש אל אשת רעהו היו הולכים בהשכמה. ולפי הרד"ק הוא מסביר לא, הם היו משכימים לספר שאתמול בלילה היו איש אל אשת רעהו. כך מסביר הרד"ק. ומה זה סוסים מיוזנים? הכוונה היה להם כבר מזון בלילה, מה שהם עשו איש אל אשת רעהו, והם אחרי זה בבוקר הולכים ומספרים את זה. אז זה לא כל כך מסתדר עם סדר הכתובים. יותר מסתבר כאן ביאורו של המלבי"ם. המלבי"ם אומר שאחרי שנאפו בלילה והם היו דומים בבוקר כמו סוסים מיוזנים, מה זה מיוזנים? הכוונה שהם היו שבעים מתאוותם כי הם כבר נאפו בלילה, עם כל זה בוא וראה שבבוקר המשיכו בדרכם הקלוקלת. משכים היו איש אל אשת רעהו. אחרי שבלילה עשית כאלה עבירות חמורות, אז אולי ביום כבר שבעת מדבר העבירה. ואז ממילא כשהוא ישכים בבוקר כבר אין אין לו כבר תאווה. אומר לא, בוא תראה שמשכים היו, היו משכימים בבוקר איש אל אשת רעהו, יצהלו. אז הוא אומר האם על דבר כזה ראויים הם למחילה? ועוד פעם תשימו לב, יש כאן ביטוי לכך שאדם שחוטא מתוך תאווה, אז נו, אתה יכול להגיד שתאוותו התגברה עליו. אבל הפסוק הזה בא הרי לבטא את המציאות הזאת שהשביעו עצמם מן התאווה, מכיוון שהרי אתמול בלילה הוא כבר עבר עבירה. למה אם ככה קמת בבוקר עוד פעם בשביל לעבור עבירה? האם האם לא שבעת? הרי מראה סוסים מיוזנים, הכוונה שכבר מזון היה להם כבר מאתמול, אז למה הוא קם בבוקר עוד פעם בשביל לעבור עבירה?
הסבר נוסף מסביר כאן המלבי"ם שמה מה פירוש המיוזנים? הסבר אחד אמרנו זה מלשון מזון, שהם כבר שבעו מתאוותם כביכול. הסבר נוסף הוא אומר שזה מיוזנים כמו מזוינים, כמו יצאו בכלי זין. הכוונה היא בא לומר שהם כביכול בקישוי איבר, זה הכוונה מיוזנים כמו אדם שיוצא למלחמה עם חרבו, כך גם כן הם עם כלי זיינם.
יש לפי זה הוא מסביר מה זה משכים היו, איש אשת רעהו משכים כמו מאשכים, כמו מרוח אשך, הכוונה מלשון ביצים. מיוזנים אומר בביצי ההולדה המרבים התאווה. הכוונה בא לומר שהם היו קמים בבוקר עם תאווה גדולה בשביל לעבור עבירה, שזה עצמו כמו שאמרנו מלמד על פחיתותם שאחרי שעברו עבירה בלילה לא שבעו ממנה ועוד קמים בבוקר ששים אלי קרב.
העל אלה לא אפקוד נאום השם ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי? האם על הרעות הגדולות האלה יתכן שלא אעניש אותם? ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי לפי הרד"ק הכוונה היא כפל העניין במילים שונות. בגוי אשר כזה שעושה כאלה מעשים לא אתנקם בהם? אבל אנחנו הרי יודעים והדבר כבר אצלנו מפורסם שהמלבי"ם תמיד לומד שאין כפל העניין במילים שונות. לעולם לא יכפול הנביא דבריו ולא שום ספר בספרי הנביאים והכתובים וכל שכן התורה שכופל העניין במילים שונות. ואם יש כפל, הכפל הוא לא כפל גרידא אלא הוא בא לבטא משמעות נוספת.
על זה אומר מסביר כאן המלבי"ם, העל אלה האם לא ראוי שאפקוד עליך, בין מצד המעשים עצמם, אומר העל אלה לא אפקוד, בין מצד התכונה של העם, דהיינו השחתת המידות שהייתה בהם, שזה בבחינתנו על החוטא עצמו, על האדם עצמו. האם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי? האם בעם כאלה לא תתנקם נפשי? אז זאת אומרת יש פה העל אלה זה העבירות, בגוי אשר כזה אלה האנשים. אז אין פה סתם כפילות. הכפילות כאן באה לבטא הן מצד חומרת החטא, הן מצד שפלות החוטא. מצד שני הדברים הללו ראוי אומר הקדוש ברוך הוא שאפקוד בם.
עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל תעשו. הסירו נטישותיה כי לא להשם המה. עלו בשרותיה פה המפרשים מתחבטים מה אלה שרותיה. רש"י מביא שני פירושים וסותר אותם. פירוש ראשון אומר רש"י בשרותיה הכוונה לשון מישור, כביכול אומר הנביא לגויים שהגויים יבואו במישוריה. הוא מביא פירוש נוסף בשם מנחם שבשרותיה מלשון אדלג שור, בנות צעדה עלי שור, שזה חומה. והסברנו גם כן שזה מלשון ראייה, אשורנו ולא עתה, אראנו ולא קרוב, כי היו עולים על גבי החומה כדי לראות למרחוק. אז עוד פעם זה מלשון חומה. אז עלו בשרותיה או מלשון מישור או מלשון חומה. אומר רש"י אין אפשרות להסביר כך. שני הפירושים הללו לא ייתכנו עם ההמשך של הפסוק. הסירו נטישותיה. מה הקשר? נטישותיה אומר רש"י הרי זה שורשי הכרם. מה החיבור של שורשי הכרם עם החומות או עם המישור? מה זה קשור? חומות לא עושים לכרם, חומות עושים לעיר. ולא מובן עלו בשרותיה ותסירו נטישותיה? תעלו בחומות ותעקרו את שורשי הכרם? איך מתחבר חומות או מישור עם כרם?
ולכן אומר רש"י ההסבר שאנחנו חייבים להסביר ששרותיה זה מלשון שורותיה. שורותיה זה שורה, ומה הם השורות? את הכרם היו נוטעים בשורות. אז הוא אומר להם עלו בשורותיה, הכוונה יבוא האויב בשורותיה, בשורות הכרם. אבל וכלה אל תעשו. פירושו של דבר אומר הקדוש ברוך הוא עדיין אני לא נותן שתהיה אפשרות של כליה. ואנחנו נראה את זה בהמשך שוב ושוב, שהקדוש ברוך הוא מודיע שוב ושוב שגם שיבוא האויב, אבל אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. הקדוש ברוך הוא יש ברית איתנו והברית הזאת מבטיחה שכליה לעולם לא תהיה. ולכן גם כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להשמיד את העם הוא אומר למשה הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול. צריך שיהיה המשך לאברהם יצחק ויעקב, זה יהיה ממך. אבל השמדה טוטאלית זה בשום אופן לא יהיה.
על כל פנים, ביאור נוסף מביא רש"י שזה ביאור מתרגום יונתן, שבשרותיה הוא מסביר זה בקרווהא, מה זה בקרווהא? זה הערים שלה. ונטישותיה זה ברנייתהא, זה ארמנותיה. אז עלו בעריה ושחתו וכלה אל תעשו, הסירו ארמונותיה כי לא להשם המה. כך יתבאר הפסוק לפי תרגום יונתן.
הרד"ק לעומת זאת מסביר שבשרותיה זה מלשון חומה. ואז הוא בעצם מצווה כאן את האויבים שיעלו וישחתו את החומות. הסירו נטישותיה, רש"י הקשה קושיה, איך פתאום מתחבר הכרם לחומות? אומר הרד"ק לא, נטישותיה זה לא מדבר על הכרם, נטישותיה מדבר על האבנים הבולטות מן החומה. הרי אנחנו יודעים שלחומה יש אבנים והם אבנים בולטות. על זה הוא מדבר ואומר תסירו את האבנים הבולטות מן החומה, זה הסירו את נטישותיה. כי לא להשם המה. מה פירוש לא להשם המה? עד עכשיו הם היו להשם, כמו שכתוב הקדוש ברוך הוא הבטיח וגנותי על העיר הזאת להושיעה, להשם המה. אבל עכשיו הוא אומר לא להשם המה, אין חומותיה להשם. כביכול אומר הקדוש ברוך הוא זה לא העיר שלי, אם זה לא העיר שלי אני לא מחויב בהגנה שלה. הם הרי אתם עזבתם את השם, אז הקדוש ברוך הוא עזב את העיר, עזב את החומה.
יש הסבר נוסף מסביר הרד"ק שמה שכתוב הסירו נטישותיה זה כמו ואת העטישות חסר, התז, שהכוונה סעיפי האילנות המתפשטים. סעיפי האילנות הכוונה הענפים המתפשטים של האילנות. וכלה אל תעשו, הוא לא אומר את זה על החומה, כיוון שהרי החומה הרי מוגרה לחלוטין, הרי נותצה לחלוטין, כמו שכתוב ואת חומות ירושלים סביב נתצו. אלא כלה אל תעשו בעם. הכוונה אפילו שלגמרי ניתצו את החומה, אבל את העם תשאירו שיתקיים.
גם המלבי"ם מסביר כמו רש"י שבשרותיה הכוונה שורות הכרם. וכלה אל תעשו הכוונה רק תסירו את הנטישות, זה את הענפים המתפשטים החוצה, את זה תסירו. למה? מכיוון שהענפים המתפשטים החוצה בכרם, אתם יודעים אחד מהדברים שכל בעל כרם מקפיד לעשות אותו כי אם לא הכרם נהרס, זה לזמור את הכרם. זמירת הכרם מפתחת אותו. אם אתה לא זומר את הכרם, מה שקורה זה שהכוח שאמור להגיע אל הפרי, אל הענבים, הוא יוצא אל הענפים. במקום שכל הכוח הזה יפתח ענבים יותר משובחות, הוא מאריך את פוארותיו, את ענפיו, את ההארכות ואת הנטישות של הכרם, וזה מכחיש את כוחו. ולכן הוא אומר מה יש להסיר מכאן? שימו לב את נטישותיה, שומעים איך המלבי"ם מסביר? אומר המלבי"ם יש פה ענפים ארוכים המקלקלים את הגפן. מי הם הענפים הארוכים המקלקלים את הגפן? אלה הם הרשעים. כיוון שהכרם הזאת מצד עצמה זה כרם השם צבאות. עם ישראל מצד עצמו זה עם השם. ואם אתה רואה שיש קלקול, אנחנו רואים שיש פגמים גדולים, אומר השם זה נטישותיה. אלה הם הענפים הגדולים המתרחקים כביכול ונוטשים את הגפן עצמה. הם אלה שגורמים להכחשה של הגפן, הם אלה שגורמים את הקלקול. ואפשר להסביר, עולה עכשיו בדעתי, לפי הביאור הזה, למה זה נקרא נטישותיה? אז כפשוטו כיוון שזה נטש את הכרם, את הגפן, זה מתרחק. אבל גם בנמשל, הרי על מי מדברים פה? מדברים על הרשעים. מה הם הרשעים? אם לא נוטשי דרך השם, נוטשי תורת השם. לכן הוא מגדיר אותם נטישותיה. מי אלה נטישותיה? הכוונה אלה שהתרחקו, אלה שהם כבר לא חלק מכרם בית ישראל, אותם אומר הקדוש ברוך הוא צריך להשחית, אותם צריך להסיר, כי לא להשם שימו לב מי? המה. המה, הנטישות, המתרחקים הם לא להשם. אבל לעומת זאת כלל עם ישראל, על זה כתוב וכלה אל תעשו, שלא יהיה מצב של כליה.
כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאום השם. אומר הרד"ק למה תנקמו מהם? מכיוון שהם בגדו בי. למה לא להשם המה מסביר המלבי"ם? כי בגדו כמה בגידות. ועכשיו הוא יסביר לנו איך הבגידות הללו הם כוללים אומר המלבי"ם את כל עיקרי הדת. ידוע שאנחנו מונים 13 עיקרי אמונה. אבל זה לא כתוב בתורה, וזה גם לא כתוב בגמרא. זה אלה הם עיקרים שהרמב"ם ריכז אותם. והיו ראשונים אחרים שנתנו דגש על עיקרים אחרים, לא אחרים אלא אפשר לומר על פחות. בעל העיקרים הוא נתן דגש על שלושה עיקרים. רבי אלבו הוא נתן דגש על שלושה עיקרים, שזה מציאות השם, תורה מן השמיים, שכר ועונש. מציאות השם עדיין לא אומר שיש תורה מן השמיים. אז לא מספיק להגיד אני מאמין בהשם. צריך להגיד אני גם מאמין שהוא נתן תורה מן השמיים. תורה מן השמיים עדיין לא מספיק בשביל לקיים, כי נכון השם נתן תורה מן השמיים והוא אמר שבאמת הכי מומלץ לחיות ככה. ואם לא? אז תחיה בכיף שלך, איך שבא לך. לא, צריך לדעת שגם יש שכר ועונש. אם יש לך את שלושת העיקרים הללו, אין לאדם שום טיעון למה לא להתחיל לעבוד. גמרנו, תתחיל לעבוד. תתחיל לקיים מצוות, לעשות רצון השם. אלה הם שלושת העיקרים ההכרחיים. דבר ראשון לדעת שיש בורא לעולם. דבר שני לדעת שבורא עולם נתן תורה. דבר שלישי שהתורה מחייבת, ואם לא תעשה את התורה אז חס ושלום יש עונש. אז הוא אומר כנגד שלושת הדברים הללו בואו וראה שעם ישראל מרדו וקלקלו.
כיחשו בהשם ויאמרו לא הוא ולא תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לא נראה. אחרי כל התוכחות שהנביא מוכיח אותם, כיחשו בהשם ויאמרו לא הוא. אומר הרד"ק לא הוא שישגיח עלינו ויראה במעשינו, ואם נעשה כחפצנו לא תבוא עלינו שום רעה. זה כנגד העניין של השכר והעונש אומר המלבי"ם. כפרו בזה בשכר ועונש. כיוון שהמעניש לא נמצא במציאות, אז לא תבוא הרעה שיעדו הנביאים בשמו. זאת אומרת הם כפרו במציאותו של הבורא. ואמרו לא הוא, הקדוש ברוך הוא כביכול לא קיים. ולא תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לא נראה, זאת אומרת כל מה שהנביאים מאיימים עלינו על הצרות העתידות, על העונשים שנקבל אם אנחנו נמשיך ונסטה מן הדרך, אפילו שהם מפחידים אותנו בדברים קשים, שקר הם אומרים. כיוון שלא בא לא בא להם נבואה מאת האל, את כל זה הם בודים מליבם. היות וכן חרב ורעב לא תהיה.
והנביאים יהיו לרוח והדיבר אין בהם כה יעשה להם. הפסוק הזה ישנם שתי אפשרויות להסביר, שתי אפשרויות בעצם מנוגדות. לפי ההסבר של המלבי"ם פה זה המשך, המשך של הטענה של הכופרים. הכופרים שכיחשו בהשם אומרים לא הוא, לא תבוא עלינו רעה, חרב ורעב לא נראה. ממשיכים הכופרים וטוענים, אחרי שיתברר שהעונש שהנביאים מבטיחים לנו לא יבוא, אז מה יתברר? שהנביאים שמבטיחים את כל אותם עונשים יהיו לרוח. יתברר שכל הנביאים הללו אין רוח השם בפיהם, אלא דבריהם הם רוח, זה המצאה שלהם. ואחרי שזה יתברר, אז כה יעשה להם. פירוש הדבר, מה שהם מבטיחים לנו, השם יביא עליהם. כה יעשה להם. זאת אומרת, כיוון שהם נביאי שקר וכיוון שכל ההבטחות שלהם הם לא אמת, אז הקדוש ברוך הוא יביא עליהם את כל מה שהם כביכול צופים ברעתם לנו. לפי זה זה טענתם של הכופרים.
אבל לפי הרד"ק פה הטענה היא הפוכה. פה הטענה היא כנגדם. הנביאים שכתוב כאן מסביר הרד"ק, הנביאים שמטעים אותם, הם נביאי השקר. הנביאים הללו, לא נביאי האמת שהכופרים מדברים עליהם, לא. עכשיו מדברים פה לפי הרד"ק זה נביאי השקר. הנביא כביכול אומר הנביאים נביאי השקר יהיו לרוח. והדיבר אין בהם, פירושו של דבר אין בהם דיבור אלוקי, אין בהם רוח הקודש, אלא הם סומכים על החלומות שלהם, על הקסמים שלהם, על כל אותם הבלים שבהם הם מתעסקים כדי לומר נבואות. והדברים הללו היו כמו שאמרנו בזמנו, הדברים הללו היו מאוד מאוד מפתים, כיוון שכשאתה אומר נבואה טובה לעם אז אתה מאוד פופולרי. כשאתה אומר נבואה קשה אז אף אחד לא נעים לשמוע נבואות שמתארות חורבן ומתארות חרב ורעב ושבי. כיוון שכך, אומר להם הנביא תדעו לכם שהנביאים הללו שמנסים למצוא חן בעיניכם, אלה נביאי שקר. והנביאים יהיו לרוח. אז יתברר לכם שהם רוח ודבריהם אין בהם ממש. הם כל הנבואות שלהם הם נבואות שאותם הוציאו מהקסמים ומההבלים שלהם. כה יעשה להם. מה זה כה יעשה להם? מה יעשה להם? אדרבה, הם הרי אומרים דברים טובים. אז מה זה כה יעשה להם? כמו גיזם ולא פירש. בהרבה מקומות רואים את הביטוי הזה, כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף אם וכולי. אם עד מחר ראש אלישע בן שפט יעמוד על מכונו, כה יעשה השם לי וכה יוסיף. מה זה? רוצה להגיד יהיה לי אוי ואבוי, אבל הוא לא רוצה להגיד רע על עצמו, שלא יהיה חס ושלום פתיחת פה לרעה, אז הוא אומר כה יעשה לי, השם יעשה לי אוי אם אני לא אעשה כך וכך. כדי לא להוציא דבר מהפה אז הוא לא רוצה להגיד מה. אז גם פה, כה יעשה להם, השם יעשה להם אוי. הוא לא רוצה להגיד מה יהיה בכלל אותו מעשה. אז יוצא אם כן לפי הרד"ק ולפי המלבי"ם שאלה שני ביאורים שונים לחלוטין. לפי המלבי"ם והנביאים יהיו לרוח הכוונה היא הכופרים אומרים על נביאי האמת שדבריהם שקר והם יהיו לרוח והדיבר אין בהם. לפי הרד"ק הנביאים יהיו לרוח זה נביא האמת אומר על נביאי השקר שנביאי השקר יהיו לרוח והדיבר אין בהם כה יעשה להם.
לכן כה אמר השם אלוהי צבאות יען דברכם את הדבר הזה הנני נותן דבריי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם. לכן כה אמר השם, פה כעת זה התגובה של נביא האמת שמשיב להם. ירמיהו משיב להם כעת בשם השם, היות ואתם כופרים במציאות השם, היות ואתם כופרים בעניין שכר ועונש, אז כה אמר השם אלוהי צבאות יען דברכם את הדבר הזה, כיוון שאתם דיברתם את הדברים שראינו כעת שהם דברי כפירה גמורים, הנני נותן דבריי בפיך לאש. הדברים של הקדוש ברוך הוא יהיו בפי הנביא לאש. והעם יהיו כמו עצים. מה בעצם המשל הזה בא לומר? עד עכשיו לא ניתן היה להגדיר את דברי הנביא בפיו לאש ואת העם לעצים, כי אם מפי הנביא יוצא אש ומהעם והעם הם עצים, אז העם כבר מזמן היה נשרף. בעצם מה היה הנביא? הנביא היה רק איומים על אש. למה? כדי שהעם ישובו בתשובה ולא יצטרכו להישרף. אבל אומר הקדוש ברוך הוא אם יש מצב כזה שהנביא מדבר מדבר וזה לא מועיל, אז אין טעם לשלוח אותו לעורר. אז אם ככה שידבר וזה מיד יפעל, אולי אז העם יבינו. שידבר ואז זה מיד ישרוף, ואז אולי אז העם יקלטו שהדברים שלו הם דברי אמת, שהעונש יבוא תכף ומיד, כמו שהאש מדליקה את העצים. היות והם כופרים ולא מאמינים, אז אני לא יכול לתת להם עונש שהם צריכים לצפות לקיום שלו. הם לא מאמינים, הם כופרים, אומרים זה לא יתקיים, זה לא יהיה. הם אומרים על נביאי השם שהם נביאי שקר, הם לא מאמינים במציאות השם, רעה לא תהיה. אה ככה אתם אומרים? אז כל פעם שהנביא יגיד דבר מה עכשיו, על המקום תקרה הרעה. אולי כשזה יקרה בפועל בזה אתם כן תאמינו.
הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאום השם. גוי איתן הוא, גוי מעולם הוא, גוי לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר. לכן אומר הקדוש ברוך הוא הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל. מה זה גוי ממרחק? אומר המלבי"ם גוי שנמצא קרוב לארץ שאותה הוא כובש, הוא לא משחית אותה. חבל לו להשחית אותה. הרי בואו תחשבו, אם לדוגמה אסד מחר יכבוש חלק מארץ ישראל, אז למה שישחית אותה? הפוך, הוא יספח אותה. זה שיש לו גבול קרוב אלינו גורם לכך שאם הוא יכבוש אותנו הוא רוצה לשמר אותנו, כיוון שיש לו פה תשתיות ויש לו פה חבל ארץ ויש לו פה הכל. לעומת זאת אם יבוא גוי מארץ מרחק ויכבוש אותנו כאן, אז הוא אין לו מה לעשות פה עם המקום, הוא לא יכול לספח אותה לארצו. ולהחזיק שני מקומות גם בדרך כלל פעמים רבות לא כדאי לו, שאין לו טעם. ואז הוא היה משחית את המקום ולוקח מה שאפשר לקחת, לוקח את הכסף, את הזהב, את העם, את כל מה שאפשר לקחת, את ההון האנושי והכלכלי, והולך. ואז את הארץ הוא היה משחית, כיוון שאם אני לא נהנה שאף אחד לא ייהנה מזה, או כדי שהעם הנשאר לא יישארו בה וייאלצו לגלות. זה מה שהוא אומר להם, הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל. והגוי כיוון שהוא בא ממרחק אז ממילא הוא משחית את הכל, הוא מחריב הכל.
ואל תגידו אה יבוא אנחנו נתמודד כנגדו. אומר השם גוי איתן הוא. גוי איתן הכוונה היא גוי חזק. ואל תגידו טוב אולי יעבור לתקופה קצרה ואנחנו ניגאל בקרוב. אומר להם השם גוי מעולם הוא. גוי מעולם הוא הכוונה הוא מתמיד בממשלתו מעולם מימים רבים. זאת אומרת זה לא מישהו שרץ למרחקים קצרים. הוא רץ למרחקים ארוכים, הוא כבר שנים ארוכות מולך ומושל והוא כיבושים רבים מאחריו, וכשהוא בא הוא בא כדי להישאר. אז זה גוי מעולם הוא, והוא יתמיד בממשלתו ימים רבים, אז אם הוא יכבוש אתכם זה לא יהיה לתקופה קצרה, חצי שנה שנה וילך.
מה תגידו? טוב אולי אנחנו נשתדל למצוא חן בעיניו. הוא אומר לך לא יהיה לך אפילו דרך לעשות את זה, כיוון שגוי זה יהיה גוי אשר לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר. זה גוי שלא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר. מה פירוש לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר? לא תדע לשונו הוא מדבר בלשון אחרת. ולא תשמע מה ידבר, גם אם תדע את לשונו האחרת, אתה לא לגמרי תבין אותו כי הוא מדבר בלעגי שפה. המבטא שלו משונה שגם מי שיודע את הלשון לא מבין את מה שהוא אומר. אני אתן אולי דוגמה, יכול בן אדם להגיע, בן אדם למד למד אנגלית, והוא יגיע לאמריקה, הוא ישמע אנשים מדברים הוא לא יבין מה הם מדברים. למה? למה? אבל אתה למדת אנגלית. כן, אבל באנגלית שהוא למד הוא למד this is a table, this is a... אתם מבינים? עכשיו, דעת להגיד... מדברים על זה וכזה... זה כמו זה קריין חדשות, הוא לא מבין מה הוא מדבר בכלל. הוא לא מצליח ל... הוא לא מצליח לפרק את המילים, הוא לא מצליח ליצור הפרדה, הוא יש לו לעגי לשון שהבן אדם השומע גם אם הוא את השפה מבין אבל הוא לא מצליח לפענח מה הוא מוציא מהפה. זאת אומרת יש פה שני מינוסים, זה מה שהוא אומר לא תדע לשונו, וגם אם היית יודע לשונו אתה לא בקיא בלעגי הלשון שלו, בלעגי שפה, שפתו משונה שגם היודע את הלשון לא יבין את דבריו. אז לא תשמע מה ידבר. אז גם למצוא חן בעיניו לא תוכל. אז אם כן זה עומדת להיות צרה נוראה.
בואו נוסיף ומחריף את העניין ואומר, אשפתו כקבר פתוח כולם גיבורים. אשפתו זה המקום של הנרתיק של החיצים, זה נקרא אשפה. החץ ממית מרחוק כידוע, והחרב הורגת מקרוב. הוא, האדם, הגוי הזה שיבוא, הוא רובה קשת, הוא מומחה בירי בקשת. הוא קולע אל השערה, עד שכאשר האשפה של החיצים שלו נפתחת, מה שנקרא היום מחסנית, אז כקבר פתוח. כביכול אנחנו אומרים זה זה קבר, מפה זה רק מיטה. החץ הזה מגיע זה רק למיטה. הוא לא הוא לא מחטיא. הוא לא חוזר ריקם. אז אשפתו ברגע שפתח את אשפתו אז הוא פתח קבר. אז זהו, אתה יודע שמשמה זה רק להביא חללים אל הקבר. וגם כאשר מתקרבים אליהם אז כולם יהיו גיבורים כאשר לוחמים מקרוב, זה ה'כולם גיבורים'. מכיוון שבשביל לירות בחץ אתה לא צריך להיות גיבור. אבל כדי להילחם פנים אל פנים אתה צריך להיות גיבור, כי אז אתה נלחם חרב מול חרב ואז כפי גבורתו וזריזותו של הלוחם כך גם כן סיכויי הניצחון. וכאן הוא אומר לך יש פה שתי מעלות. מעלה אחת אשפתו כקבר פתוח וממרחק כבר הוא יורה חיצי מוות שהם רק לקבר, וגם הקרב פנים אל פנים מקרוב כולם גיבורים.
ועכשיו הוא מתאר מה עוד הוא עתיד לעשות. ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך. יאכל צאנך ובקרך, יאכל גפנך ותאנתך. ירושש ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה בחרב. אתם הרי טענתם חרב ורעב לא נראה. אומר להם הקדוש ברוך הוא כעת תראו ששני הדברים האלו יחולו עליכם. האויב הזה יאכל בהתחלה קצירך ולחמך. מה זה קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך? זה לכאורה לא מובן. אתה אומר לי ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך? אלא הכוונה היא בהתחלה הוא יאכל את קצירך ולחמך, איזה קצירך ולחמך? אשר היה מיועד למאכל בניך ובנותיך. כאילו כתוב אשר. ואכל קצירך ולחמך אשר יאכלו בניך ובנותיך. זאת אומרת לא ממה שבאסמים, לא מהעודפים. מהלחם של הילדים והילדות שלך, משם הוא ייקח, את זה הוא יאכל. ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך. יאכל צאנך ובקרך. אתה צאן והבקר שלך גם אותם הוא יאכל. ולאחר מכן יאכל גפנך ותאנתך. לא זו בלבד שאת פרי הגפן בעצמו ישחית, אלא הוא ישחית הכל, גם את הגפן עצמה, לא רק את הפירות. זאת אומרת כמו שאמרנו קודם שזה יהיה גוי מרחוק, כיוון שכך אז לא אכפת לו להשחית הכל. כי ממילא לי לא נשאר כלום מהמשאבים שיש כאן בארץ, אז מה שאני לוקח לוקח, מה שלא אין לי בעיה להשחית. ואת ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה אותם הוא ירושש בחרב.
וגם בימים ההמה נאום השם לא אעשה אתכם כלה. אומר הקדוש ברוך הוא על אף שיש כאן נבואה מאוד קשה, מאוד חריפה, אומר הקדוש ברוך הוא יש לי הבטחה שלא אעשה אתכם כלה. אני מבטיח שעם ישראל לא יכלו לעולם. שימו לב, אומר המלבי"ם, ההבטחה הזאת חוזרת כאן שלוש פעמים. בהתחלה כשהוא הזכיר את חורבן הארץ בפרק ד' בפסוק כ"ו, הוא אמר שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה. אחר כך כשהוא מזכיר את ההרג שיעשו בעם השם, זה בפרק שלנו, פרק ה' בפסוק י', כתוב עלו בשרותיה ושחתו ושחתו וכלה לא תעשו. עוד פעם ראינו הבטחה שלא תהיה כליה. וכאן בפסוק י"ח שהוא מזכיר את ביזת הממון ואת הרכוש, הוא אומר זה יהיה אחרי הגלות, שהם יחזיקו בהם לעבדים עם כל הקניינים, אף על פי כן דע לך כלה לא יעשו עמהם. כליה לא תהיה עמהם, כי האויב בעצם ייהנה מהם. אז כבשה שאתה נהנה מצמרה אתה לא שוחט אותה. כי אתה ממשיך לגדל אותה כדי שתגדל עוד צמר. זאת אומרת כיוון שפה יקבל מהם כסף וזהב ותועלת, אז כלה הגוי לא יעשה עמכם.
והיה כי תאמרו תחת מה עשה השם אלוהינו לנו את כל אלה? ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלוהי נכר בארצכם, כן תעבדו זרים בארץ לא לכם. כאשר אתם כבר תהיו בגולה ואז תפקחו עיניים ותאמינו בהשם, תאמינו בעונשים שלו, תשאלו איך העונש הזה הוא מידה כנגד מידה? לאיזה חטא יתייחס העונש הזה? כנגד מה? מה פשענו שאנחנו מקבלים כזה עונש? וזה מה שכתוב והיה כי תאמרו תחת מה עשה השם אלוהינו לנו את כל אלה. אומר המלבי"ם כל מקום שכתוב תחת, שזה מילה נרדפת למילה יען, זאת אומרת בגלל, זה אומר שזה מידה כנגד מידה. כמו עין תחת עין, זות להם תחת גאוותם, תחת אשר לא עבדת את השם אלוהיך בשמחה. הביטוי תחת בא לבטא זה לעומת זה, זאת אומרת זה מידה כנגד מידה. ואם אתם תשאלו איזה מידה כנגד מידה יש כאן? תחת מה עשה השם אלוהינו לנו את כל אלה? ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי. כמו שאתם עזבתם אותי בארץ שלכם שהייתה נתונה תחת השגחת השם, עזבתם את הקדוש ברוך הוא, קיבלתם עליכם עבדות של אלוהי נכר, וכך גם כן אומר להם הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה, בארץ לא לכם תעבדו זרים. אתם אוהבים לעבוד זרים? אז אתה תעבוד זרים בארץ לא לך. בארץ שלך תחת גפנך ותאנתך הקדוש ברוך הוא הוא הבעל הבית והוא המושל, אתה אומר אהבתי לעבוד זרים. אהבת לעבוד זרים? אז אתה תגלה לארץ שלהם ושם תעבוד זרים. כך שיש כאן מידה כנגד מידה, כן תעבדו זרים בארץ לא לכם.