להלן התמלול המילולי המלא של השיעור, מחולק לפסקאות טבעיות:
ספר ירמיהו פרק ד. "אם תשוב ישראל נאום השם אליי תשוב. ואם תסיר שיקוציך מפניי ולא תנוד". אם תשוב ישראל מסביר רש"י אם אתה תשוב בתשובה, אליי תשוב, הכוונה אתה תשוב לכבוד שלך, לגדולה הראשונה שהיה לך. ואם תסיר שיקוציך מפניי ולא תנוד, פירושו של דבר לא תצטרך לנוד ולצאת בגולה. אז כאן פונה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל ואומר להם עדיין, עדיין יש אפשרות לתקן, עדיין יש אפשרות לשוב.
אומר הרד"ק אם תשוב ישראל הכוונה היא תתוודו בדברים שראינו לעיל ותשובו אליי, אז אני אקבל אתכם בתשובה ולא תגלו. ומה זה אליי תשוב? אם תשוב ישראל, אליי תשוב. אם תשוב ישראל, מה זה אליי תשוב? מסביר הרד"ק שהתשוב השני זה עניינו מנוחה, כמו שכתוב בשובה ונחת תיוושעון. זאת אומרת אם תשוב ישראל, תהיה במנוחה, זה הכוונה אליי תשוב. אתה אליי תגיע בשובה ונחת. ואז עכשיו אתה מטולטל והחרב הגלות מתנופפת מעל לראשך, אבל אם אתה תשוב בתשובה, אז אליי תשוב, יהיה לך זה בשובה ונחת, ועל ידי זה תסיר שיקוציך מפניי ולא תנוד, לא תצטרך לנוד ולצאת בגולה.
למה זה נקרא תסיר שיקוציך מפניי? אז מסביר המלבי"ם שהכוונה היא בארץ הקדושה, שכל מקום שעיני השם אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. תמיד ההקפדה על עבירה בארץ ישראל היא הרבה יותר חמורה משאר הארצות. לכן כותב הרמב"ן שמה שסדום נחרבה, הגם שיכול להיות שבערים אחרות בעולם עשו חטאים גדולים יותר, מפני שאינו דומה מטנף פלטין של מלך למטנף חצר אחורית של המלך. ארץ ישראל זה פלטין של מלך. אז כאן לטנף יש חרון אף גדול. זה מה שהוא אומר כאן אם תסיר שיקוציך מפניי, השיקוצים הם בעצם בפניי, מכיוון שאתה עושה את זה בפלטין של מלך בארץ ישראל. ויתרה מכך, כמו שמופיע בספר יחזקאל, שהכניסו את הצלם בהיכל, ועשה לו סיור שמה ליחזקאל, הראה לו את כל הדברים הנוראים ואת הצורות המחוקות בכותל, החקוקות שם בכותל, ואת כל מיני העבודה זרה שהכניסו אל ההיכל ולפנים. אז הוא אומר אם תסיר שיקוציך מפניי, הכוונה מהמקום ששם פני השם אלוהיך לשם, על ידי זה, אומר הקדוש ברוך הוא, ולא תנוד, על ידי זה תתקבל התשובה שלך ועל ידי זה לא תנוד.
המלבי"ם מסביר שכאן בעצם זאת תשובה של רוח הקודש לעומת הטענות לעיל. אנחנו ראינו שלעיל לדעת המלבי"ם בעצם עם ישראל טענו טענה, הם אומרים אנחנו רוצים לשוב, אבל המון הרים, הד גבעות מטעות אותנו, אז אנחנו כבר לא יודעים, קוראים לנו, זה סני דחה, קוראים לנו, אנחנו לא יודעים מי, מאיפה זה השם, איפה זה עבודה זרה, לאן ללכת, לא יודעים לאן לשוב. אומר להם השם, אם תשוב אתה ישראל, ממילא אליי תשוב. זאת אומרת אם אתה רק תכוון בדעתך שאתה רוצה לשוב, אני כבר איישר אותך. אני כבר אדאג שהתשוב יהיה אליי. זאת אומרת כשאדם מתחיל לחזור בתשובה הוא מקבל סיעתא דשמיא. הוא מקבל הארה מהי הדרך הנכונה.
ולכן הסברנו בעבר שאנחנו רואים שדבר מאוד מעניין, זה דבר פלא שאנחנו רואים שאנשים שמתקרבים שחוזרים בתשובה, הם דווקא חוזרים אל הדתיים הקיצוניים יותר. באופן טבעי אם היו צריכים לחזור, אה הוא בא מחילוניות גמורה, תהיה דתי לייט. תהיה כזה ככה, גם קצת טלוויזיה, גם קצת אינטרנט, קצת אייפון, קצת זה, קצת זה, וגם תלך קצת להתפלל, תלך, פולקלור כזה, יותר מין כזאת יהדות לייט כזאת. למה אתה רואה שדווקא החוזרים בתשובה הולכים ליותר קיצוניות? מגיעים למאה שערים, ברסלב, לחרדים, ל... לכאורה באופן טבעי הם היו צריכים ללכת לשיטות לדרכים היותר קלילות בעבודת השם. לפי מה שאומר כאן המלבי"ם זה נפלא. אומר הקדוש ברוך הוא אם תשוב, אם אתה רק תפתח בעצמך רצון לשוב, אני מבטיח לך אליי תשוב. אני איישר את דרכך שתשוב עד אליי. אתה לא תעצור באמצע. אתה לא תגיע לכל מיני בורות נשברים שמנסים לשלב בין עבודת השם להבלים שלהם, ואז נשארים בלא זה ובלא זה. אין לו לא עולם הזה ולא עולם הבא. אומר הקדוש ברוך הוא אם אתה באמת עם כנות לשוב, אני אדאג שאתה תשוב עד אליי. אתה תגיע עד הכתובת המדויקת.
והתנאי הוא רק אם תסיר שיקוציך מפניי. הכוונה תתנתק לחלוטין מכל השיקוצים. עכשיו שימו לב, ולא תנוד, הסברנו הכוונה אני מבטיח לך על ידי זה שלא תצא בגלות. אבל לעומת זאת המלבי"ם יש לו הסבר אחר. אומר המלבי"ם ולא תנוד, אנחנו הרבה פעמים מכירים בן אדם חוזר בתשובה, אבל מה קורה לו? הוא מתנדנד. פה חזר, ופעם הוא הולך לשם, ופעם הוא מגיע לפה, ופעם... הוא כל הזמן מתנדנד. אומר הקדוש ברוך הוא לא, אתה צריך לקבל קבלה אבל אמיתית, ולא תנוד. תחזור בתשובה אבל לא כמתנדנד. תשב וחוזר לדרך הקודמת ועוד פעם שב ועוד פעם חוזר. אומר הקדוש ברוך הוא תסיר שיקוציך מפניי, תשליך, תשליך את כל השיקוצים. אמרתי לכם פעם יש בן אדם מוציא את הטלוויזיה אבל שם בבוידעם. למה? לכל צרה שלא תבוא. לך תדע, אולי ישלוף אותה ב... יהיה איזה שהוא מצב שהוא צריך ו... זה לא נקרא להתנתק. בן אדם שאומר הפסקתי לעשן ושומר במקפיא חפיסת סיגריות ל... אני יודע מה, אס או אס, זה מצב מאוד קריטי, זה לא נקרא להתנתק. להתנתק זה כמו שאמרו לרב שך שהסיגריות מזיקות, על המקום הוציא את החבילה, קרע אותה, זרק לפח, מאותו רגע לא המשיך לעשן יותר. לא נגע בסיגריה מעולם, מאז. מאז שהרופא אמר לו זהו. אומר הקדוש ברוך הוא אתה יודע איך לא תנוד? איך לא מתנדנדים בתשובה? תסיר שיקוציך מפניי. תזרוק את השיקוצים לחלוטין. אבל אם אתה משאיר אותם עוד במין אפשרות כזאת שזה עדיין לא מוחלט, אומר הקדוש ברוך הוא זה, זה לא נקרא לשוב, זה לא נקרא תשובה.
"ונשבעת חי השם באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גויים ובו יתהללו". ונשבעת חי השם. לפי איך שהסביר המלבי"ם קודם, אז זה מובן היטב מה שכתוב כאן ונשבעת. אומר המלבי"ם, ראינו לעיל שהם טענו הבושת אכלה את יגיע אבותינו. מה אמרנו? בעצם אנחנו ברפיון, אנחנו בייאוש, ואין לנו כבר סיכויים. אין לנו סיכויים, הבושת אכלה יגיע אבותינו, דהיינו העבודה זרה נשכבה בבושתנו, אנחנו מרגישים כמו חסרי אונים. אומר הנביא ואומר אני מייעץ לך תישבע חי השם. מה פירוש הדבר? תחזק את תשובתך בשבועה. ופה יש עצה. פה בעצם יש עצה. הרי כתוב פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם שקרוניות ועגלות נכנסות בו. בעצם הדרך שבן אדם באמת התשובה שלו תתקבל כראוי, צריך שיהיה פתח מצידו. אבל הפתח איך אפיינו אותו? חודו של מחט. חודו של מחט יש בו שני מאפיינים. מאפיין אחד הוא דק מאוד. המאפיין השני הוא חזק מאוד. אז זה יכול להיות אפילו חור דק ביותר, אבל חזק. יציב כמו מחט, שזה לא יהיה קש, שזה יהיה מחט. זה מה שהוא אומר כאן. אמר להם הנביא ואומר אל תנוד. אל תתנדנד, תחזור בתשובה תחזור באמת. תסיר שיקוציך מפניי, תתרחק מכל התועבות לחלוטין. אל תשאיר אותם ככה בסטנד ביי, אלא באמת להתרחק. ואם אתה מרגיש שאתה עדיין חושש, נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. זה מה שכאן הוא אומר להם, ונשבעת חי השם באמת. אתה תישבע בהשם שמעכשיו אתה דבק באמת, במשפט, בצדקה. שלושה דברים שהעולם עומד עליהם. תישבע בדבר, חי השם באמת. ואז על ידי השבועה הזאת אתה באמת תהיה דבוק בהשם ולא תנוד. לא יהיה לך את המצב של ההתנדנדות של העלייה של הירידה, אלא באמת תהיה דבוק בהשם.
מה זה אמת אומר המלבי"ם? זה האמונה במושכלות, בדברים העיוניים. ידיעת השם, אחדות השם, אמונה בשכר ועונש, זה נקרא אמת. שהאדם בכל הדברים הללו יגיע אל האמת. ולעומת זאת יש משפט וצדקה. משפט וצדקה זה המעשים של בן אדם לחברו ובן אדם למקום. אם אמת מדבר על אמונה, אמת ואמונה, אמת זה מדבר על זה שאני מאמין בהשם שאין עוד מלבדו והוא הנאמן לשלם שכר, זה נקרא אמת. אז יש צדקה ומשפט שכבר מדברים על האופן המעשי. האופן המעשי הוא שייך בבן אדם לחברו ובן אדם למקום. ואז כשאנחנו מדברים על צדקה, צדקה זה בן אדם למקום. צדקה זה מבחינת צדק, לא מה שאנחנו מבינים לתת צדקה. אלא בבחינת צדק, לנהוג בצדק בינינו לבין השם. לעומת זאת משפט תמיד המלבי"ם מסביר שהכוונה היא מלשון משפט שבן אדם לחברו. דהיינו להיות הגון בבן אדם לחברו, לא לעשות עבירות של בן אדם לחברו, זה הגדר של משפט. ואם יש סכסוך בינו לבין חברו, שיעמיד את הדברים על ידי משפט ויברר למי מגיע הדבר, זה הכוונה משפט. אז לכן אומר להם השם אתם צריכים להתחזק באמת, באמונה בהשם ללא פקפוק. והדבר השני זה בן אדם לחברו ובן אדם למקום. ואם אתה תעשה את שלושת הדברים הללו שזה תורה, עבודה וגמילות חסדים, אז אתה לא תגיד עוד נשכבה בבושתנו תכסנו כלימתנו, אתה כבר לא תתבייש מעצמך, לא יהיה לך כלימה מאחרים, כי הרי אמרנו העבודה זרה זה בושת. זה בעל, זה בושה מי שרואה אותך עובד עבודה זרה שאתה עוד מאמין בהבל הזה. פה בעבודה הזאת כאשר תעבוד את השם, ואז על ידי זה והתברכו בו גויים ובו יתהללו. יתברכו בו גויים פירושו של דבר על ידי כך אתה תקבל שפע עצום, ואז לא רק שלא יהיה לך בושה, עוד יהיה לך ברכה. ויתהללו, ההבדל בין ברכה לבין הלל, ברכה זה עדיין בחשאי. אין בזה פרסום. לעומת זאת להתהלל זה דבר של פרסום. בזאת יתהלל המתהלל. הכוונה להתהלל זה בפרסום. אז יהיה לך שפע, יהיה לך ברכה, זה לך באופן אישי. כבר לא יהיה לך בושה. ודבר שני הרי אמרנו שיש גם כן את הכלימה וזה מן האחרים, יש לך כלימה מאחרים, אומר לא יהיה לך כלימה אלא אדרבה, עוד תתהלל בעיניהם. שכולם יראו שאתה הולך בדרך השם ואיזה שפע יש לך, איזה ברכה שורה עליך. וזה הרי מה שהיה בתקופתו של שלמה, שכאשר עם ישראל הלך בדרך השם, היה כאן שפע כלכלי אדיר, חוכמת שלמה הייתה לשם בכל העולם כולו, באו כולם ללמוד כיצד לנהל ממלכה, מלכת שבא ועוד, הגיעו לכאן כדי להעלות לו מנחה, שלט ומשל בכיפה. אומר הקדוש ברוך הוא אם תשוב להשם, על ידי זה גם יהיה לך ברכה וגם תתהלל בעיני האומות. על ידי זה כולם יראו שדרכך היא דרך האמת, היא הדרך הנכונה.
רש"י מסביר שמה שכתוב ונשבעת חי השם באמת, הכוונה היא שהם היו נשבעים לשקר. כמו שכתוב אם חי השם יאמרו, אכן לשקר יישבעו. ירמיהו פרק ה', זה בפרק הבא. הם היו נשבעים לשקר. ואז הנביא על זה כביכול מוכיח אותם, ונשבעת חי השם באמת. כאשר אתה תישבע, תישבע באמת, לא כמו שאתם עכשיו עושים נשבעים לשקר. ואז ועל ידי זה והתברכו בו גויים. מה פירוש יתברכו בו גויים? מסביר רש"י שזה כמו שנאמר לגבי אברהם והיה ברכה, שכולם יגידו שתהיה כמו אברהם, תהיה כמו יצחק, כאפרים וכמנשה, בך יבורך ישראל. זה הכוונה כאן והתברכו בו גויים. שכולם יגידו שתהיה כמו פלוני, ישראל. שתהיה חכם כמו ישראל. שתהיה צדיק כמו ישראל. ואז על ידי זה ובו יתהללו. בו יתהללו כולם יגידו את השבח שלכם, כולם יפארו וירוממו אתכם. ועוד הסבר הוא אומר מה זה יתהללו? שהכוונה היא מי שיוכל להידבק בישראל, זה יהיה לו סיבה לתהילה. זה יהיה לו סיבה לשם ולכבוד, הוא זכה להידבק בישראל. אז ובו יתהללו, יגיד לך אני מחובר לעם ישראל, על ידי זה יהיה בדבר הזה תהילה. הרד"ק אומר הסבר נוסף, ייתכן שמה שכתוב ונשבעת, הוא אומר זה כמו ובשמו תישבע. חז"ל אומרים בשמו תישבע זה מצווה. על מי נאמר ובשמו תישבע? על מי שלעיל נאמר את מה שכתוב בפסוק קודם. אם אתה תלך בדרכיו ואותו תעבוד ואותו תירא, ובשמו תישבע. אם יש לך את כל המעלות הללו שאתה דבק בהשם, אז כאשר אתה נשבע בהשם זה לשם, לכבוד ולתפארת, בשמו תישבע. אבל אם אתה לא כזה, אז אתה סתם נושא שם השם לשווא כאשר אתה נשבע בשמו, כי הרי השם לא יראוי בעיניך או אתה לא אין לך יראה ממנו. אז זה כמו שבן אדם אומר אני נשבע לך בהורים שלי, אז אתה מבין שמן הסתם ההורים שלו חשובים בעיניו ולכן הוא נשבע בהם, לא שזה ראוי, אסור לבן אדם להישבע בכלל, כל שכן לא בהורים שלו, זה דרך ביזיון. אבל כשהוא אומר דבר כזה, או נשבע לך בילדים שלי, כמו שאתה שומע כמקובל בבסטות, נשבע לך בילדים שלי, אז אתה מבין שזה משהו שחשוב בעיניו. אבל אם הוא אומר לך נשבע לך בחמותי... אתה מבין אוי ואבוי, נכון? אז אז אומר ככה גם כן, כשאתה לא ראוי ואתה אומר נשבע נשבע בהשם, זה ביזיון. זה ביזיון, אתה הרי לא חושש מהשם, אז מאיזה טומאה אתה מזכיר את השם? אבל אם אני עובד השם באמת, אז זה כמו שאני אומר לך נשבע לך בילדים שלי, כי אני אני נשבע לך במישהו שאני אוהב אותו באמת. אז עליו נאמר ובשמו תישבע. לכן הוא אומר תשים לב שהנביאים תמיד היו נשבעים בשם השם, חי השם. הוא היה תמיד נשבע בשם השם, כמו שראינו אצל אליהו שהיה נשבע חי השם. ואז על ידי זה אתה באמת מוכיח חשיבות השם, אבל לא כל אדם ראוי באמת להישבע בשם השם. אומר אם כן, זה מה שהוא כאן אומר, כאשר אתם תשובו, אם תשוב ישראל נאום השם אליי תשוב, על ידי זה לא תנוד לפי הסבר הרד"ק הכוונה אתה לא תגלה, ואז אתה תגיע למעלה של ונשבעת חי השם באמת במשפט ובצדקה. כיוון שאז השבועה שלך תהיה באמת, כי אתה תהיה צדיק. כי אתה תהיה באמת מרומם, ומי שהוא צדיק ומרומם, אכן ראוי וצריך להישבע בשמו יתברך. שיהיו בך כל המידות הללו, את השם אלוהיך תירא, אותו תעבוד ובו תדבק, אז באמת בשמו תישבע. ואז על ידי זה והתברכו בו גויים ובו יתהלל. אפילו שאר הגויים יתברכו ויתהללו בו ולא באלילים. הוא מביא עוד הסבר שוהתברכו בו גויים הכוונה היא בעם ישראל. זה הסבר קצת מחודש, והתברכו בו גויים הכוונה והגויים יתברכו בעם ישראל, זאת אומרת הגויים יגידו אשריכם שיש כזה עם, שיש כזאת אומה נפלאה, זה ההתברכו בו גויים.
"כי כה אמר השם לאיש יהודה ולירושלים נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים". אומר רש"י נירו לכם ניר, הוו למדי מעובדי האדמה, שחורשים אותה בימי הקיץ. מה זה ניר? הכוונה חורשים. ניר הכוונה לעשות חרישה, תלם המענה, זה נקרא ניר, החרישה. שחורשים אותה בימי הקיץ. למה צריך לניר בימי הקיץ? אתה לא זורע כעת. כדי להמית שורשי העשבים שלא תהא מעלה קוצים בעת הזרע בחורף. כאשר אתה בא לזרוע בחורף, אם לא נרת ניר בקיץ, אז תזרעו אל קוצים. אתה זורע למקום ששם יגדלו עם זה קוצים, אז זה יהרוס את הכל. ולכן כדי להבטיח שלא תזרעו אל קוצים, אז נירו לכם ניר בימי החמה, כדי שלא תזרעו אל קוצים בימות הגשמים. מה זה בעצם בא לומר המשל הזה? כך גם כן אתם, תטיבו את מעשיכם עוד לפני שתבוא הרעה. שאז כשתבוא הרעה ותתפללו, אז אני זרעת אל קוצים. אתה עם כל המעשים הרעים שלך עומד ומתפלל, איך התפילה שלך תתקבל? אבל אם אתה נרת ניר, דהיינו הסרת את שיקוציכם כמו שהוא אמר קודם, הסרת את הקוצים, אז כשאני אזרע, מה זה הזריעה? זה התפילה, נתפלל לפני השם, אני כבר אחרי שנרתי, סילקתי את המעשים הרעים, התפילה עכשיו ראויה להתקבל. התפילה היא מאדם הגון. לעומת זאת כאשר אתה מתפלל עם כל העוונות, עם כל המעשים הרעים שלך, איזה כוח יש לתפילה הזאת לעלות למעלה? הרי התפילה הזאת נמאסת. כמו שהרמב"ם כותב על האדם בעל תשובה, אומר הרמב"ם אתמול היה אדם זה שנוי, משוקץ, מתועב, מתפלל וטורפין לו תפילתו בפניו. זה כשהיה רשע. והיום אהוב וחביב ונחמד ולמטה ולמעלה ומתפלל ותפילתו מתקבלת. רואים שכשבן אדם צדיק מתפלל, למה הולכים לצדיק? מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם. למה הולכים לחכם? פעם שמעתי פעם הרב מוצפי אומר, היום כולם מחפשים איזה באבא. אומר לא כתוב בשום מקום ילך לבאבא. גם לא כתוב ילך אצל צדיק. למה? מאיפה אני יודע מי צדיק? מאיפה אני יודע מי צדיק? כמה צדיקים חשבו שהם צדיקים, פתאום מצאו קופה של שרצים או קופה של שלמונים או לך תדע מה. אז אז למי אני אלך? ככה תלך אל חכם. אם הוא גדול בתורה, תלך אליו. אבל אם לא, אז מאיפה אתה יודע מה הוא? מאיפה אתה יודע מה הוא? כמו אותו אחד שבא וסיפר על הרב שלו, איזה דברים עצומים הוא עושה בסתר. מספר איזה מה אני אומר לרב, איזה מה זה צדיק נסתר, איזה דברים הוא עושה. מספר את זה לרב אחר. אז אמר לו אותו רב, אם הוא כזה נסתר, מאיפה אתה יודע את כל הדברים האלה? כנראה שהוא מסוג כזה של נסתר שדואג שגם ידעו שהוא גם נסתר. הוא לא סתם צדיק, רוצה שתדעו שאני לא סתם צדיק, יש הרבה צדיקים, אבל אני שתדעו אני גם צדיק וגם נסתר. כן, אז אז לא כתוב תלך אצל צדיק, כתוב תלך אצל חכם. למה? כי חכם אני יודע, זה למד תורה. הוא כל ימיו שקוע בתורה, נפלא מאוד. אתה מחפש לך איזה באבא, שם זה לא הולך. אז לכן הוא אומר כאן, נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים, ילך אצל חכם. דהיינו אדם שהוא באמת בעל מעלה, תפילתו מתקבלת. אבל אם אתה זורע על הקוצים, על העבירות אתה הולך ומתפלל, אז התפילה יש לה תועלת מועטה. ולכן מיד בתחילת התפילה, מה הבן אדם מבקש דבר ראשון? א' תן לנו דעת. אחרי זה מה הוא מבקש? השיבנו אבינו לתורתך. למה השיבנו? מה זה זה חייב להיות בהתחלה? אדם רוצה להתפלל, נכון? אם אתה רוצה להתפלל, איך אתה רוצה להתפלל בלי תשובה? בלי תשובה מה יתקבל? מה יתקבל? אתה נחשב לאדם רשע, התפילה שלך לא עוברת את התקרה. אתה רוצה באמת שהתפילה תתקבל, אז תבקש תשובה, תבקש סליחה ומחילה, עכשיו תיגש לתפילה. עכשיו תגיד כל מה שאתה רוצה. עכשיו, כדי לשוב בתשובה צריך דעת. כי בלי דעת איך בן אדם ישוב בתשובה? חסר דעה לא שב בתשובה. לא שב בתשובה. אז לכן א' ריבונו של עולם תן לנו דעת. הרי שיש לנו דעת, אז עכשיו ריבונו של עולם השיבנו אבינו לתורתך, סלח לנו אבינו כי חטאנו. מכאן והילך אנא השם שלח לנו גאולה, שלח רפואה, שלח פרנסה וכן שאר קבץ נדחי עמו ישראל, מכאן באות כל הבקשות. אבל א' שנקבל דעת, כשיש דעת שבים בתשובה, שבים בתשובה יש מחילה, סלח לנו אבינו כי חטאנו, עכשיו מכאן והילך הקדוש ברוך הוא מקבל את התפילה וישפיע עליך שפע טוב.
המלבי"ם מסביר שנגד הטענות שראינו לעיל, הטענות הללו הם צומחות משתי תכונות רעות. דבר ראשון הרי ראינו שהם נעים ונדים, פוסחים על שתי הסעיפים. וראינו ממה זה נובע? מכיוון שהם אומרים שהם שומעים קול הקורא לאותה סני דחה מבין ההרים, והם לא יודעים מאיפה הקול הזה. מה המקור שלו? והיות וכן הם נמשכים לעבודת השם ופעם לעבודה זרה, הם נעים ונדים, לא יודעים באיזה דרך לבחור. מהו הקול הקורא להם? כבר הסברנו בעבר שהעבודה זרה הייתה מטעה. הייתה נותנת להאמין שיש בה כוח. הוא אומר אתה יודע ממה זה נובע? היות ולא שירשתם מהלב את הקוצים, את הדרדרים, את התכונות הרעות, שכל זה היה שם במקור, במקום לשרש את זה, אתה מביא את הדברים הטובים ואת התפילה ואת השבח ואת הכל על שדה קוצים. אז פלא שזה לא נקלט? אז פלא שאתה שומע כמה קולות ואתה לא יודע לאן להכריע? אם אתה תתרחק מן הרע, אתה תראה איך מאוד ברור לך מהי דרך האמת, מאוד ברור לך מהו הקול שאחריו צריך לנהות. אתה לא תהיה פוסח על שתי הסעיפים. הדבר הראשון הוא אומר נירו לכם ניר. מי שחורש בעומק, על ידי זה הוא מסיר את הקוצים, ואז זה לא חונק את התבואה. ואז אתה לא שומע כמה קולות, אתה לא יודע להכריע. האלוהים עשה את האדם ישר. אז איך אם ככה המה ביקשו חשבונות רבים? כמו שהוא אומר כאן אלוהויות רבות, והוא לא יודע להכריע. כי אדם עיקם את הישרות שלו. איך מעקמים את הישרות אומר הרב דסלר? זה טמטום הלב. מה זה טמטום הלב? זה העבירות שבן אדם עושה. אז עוד עבירה ועוד עבירה ועוד עבירה, עד שאתה רואה את הבן אדם, הראש שלו עקום לגמרי. אתה במקום לדאוג לעם ישראל, פתאום אתה רואה אותו דואג לערבים. אתה יכול להבין דבר כזה? אתה יכול להבין מאיפה הוא התעקם כל כך? ונטמתם בם, אומרים חז"ל, טמטום הלב. הוא אוכל שקצים ורמשים, אתה רוצה שיהיה לו לב ישר? אתה רוצה שיהיה לו היגיון? יש דבר כזה? אין דבר כזה. אז הלב שלו אטום ומטומטם, הכוונה יש בו סתימה. אי אפשר, הוא לא יכול להבין את הדרך הנכונה. ולכן הדרך כדי לבחור בדרך הנכונה, הא' ב', וזה מה שאומרים לכל בעל תשובה. דבר ראשון תפסיק עבירות. עזוב, תשמע, מצוות, זה הרבה, זה זה, זה מסובך, זה מורכב, אני לא יודע גם הלכות, זה כל כך אה זה, שיטות, דרכים. תעזוב, תשים בצד. קודם כל תפסיק עבירות. קודם כל תפסיק עבירות. נירו לכם ניר, תחרוש, תוציא את הקוצים, זה דבר ראשון. אחרי שאין קוצים, אתה פתאום רואה איך דרך הישר ברורה לך, סלולה בפניך, אין שום ספקות, אין שום לבטים. אבל ברגע שאתה רוצה על הקוצים, עם כל הדרכים המקולקלות שלך, אתה חושב שאם אני אלך פעם לרבנו לציון, אז מה, אתה תחזור משם איש חדש? איך אתה הולך לשמה? עם כל העבירות שלך, יש לך איזה כוונה לעזוב משהו? לא, אז אתה רואה את האנשים האלה, כל שנה מגיעים לשם, ואחרי זה מפטירים כאשתקד. מגיעים לשמה עם אותם קוצים ושם איזה כיפה, נו ומה נשאר מזה? שום דבר. למה? ככה זה כשאתה זורע על הקוצים. תשרש את הקוצים, תפסיק את העבירות. ואז אתה תראה איזה השפעות אתה תקבל. אבל כאשר אתה רוצה להמשיך עם העבירות ולחשוב שהמצוות או ההארה הרוחנית תביא אותך להידבקות בהשם, זה דמיונות, דבר כזה לעולם לא יקרה.
"הימולו להשם והסירו עורלות לבבכם איש יהודה ויושבי ירושלים. פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליכם". הימולו להשם. מה זה הימולו להשם? פירושו של דבר מילת הלב. להסיר את עורלת הלב. הימולו להשם, זה כמו שאמרנו קודם, נירו לכם ניר אומר רש"י. תחרוש לפני הזריעה, אז תימול את העורלה, תסיר את הקלקול. ואז על ידי זה באמת תוכלו לקבל עליכם קבלות טובות, תוכלו להתעלות. זהו אוטם הלב. איש יהודה, הכוונה איש יהודה ויושבי ירושלים, שהם אלה הרי שנותרו כאן בגלות, לכן גם לעיל כה אמר השם לאיש יהודה ולירושלים, כיוון ששומרון כבר גלתה בשלב הזה. אז עם מי יש לו לדבר? יש לו לדבר עם איש יהודה ויושבי ירושלים. פן תצא כאש חמתי, אומר הקדוש ברוך הוא, המעשים שלכם כבר עוררו והדליקו אש גדולה, ועכשיו מה שנשאר זה רק שהיא תצא. אז אוי ואבוי, אם לא תשובו בתשובה, האש הזאת המוכנה, שכבר נובעת מעומק מעלליכם, מהמעשים הרעים והנוראים שעשיתם, תצא כעת כנגדכם.
המלבי"ם מסביר, לפי הקו שהוא התחיל קודם, שהיו שמה שתי טענות. אז כנגד הטענה השנייה שהם אומרים לו אנחנו כבר מיואשים, אנחנו כבר במצב שנשכבה בבושתנו, הרמנו ידיים, אין לנו כוח לפעול. טענה הראשונה היה שהם שומעים כמה קולות, הם לא יודעים כיצד להכריע. על זה הוא בא ואומר תשרשו את הקוצים, תדעו לאן להכריע. אתם ישר תראו את האמת. כנגד הטענה השנייה שאין לנו כוח, אנחנו מיואשים, אנחנו שבורים, על זה הוא בא ואומר להם, אתם יודעים ממה זה בא? מאיפה זה נובע? זה מהסכלות, מהענן והערפל שמכסה את אור הנפש. עד שאתה כבר מתייאש מלהביט אל האור, כי כל מה שאני רואה מול העיניים כל הזמן זה רק ערפל. זה רק ענן. הראות לקויה. הוא אומר זה עורלת הלב. זה אוטם הלב. אם אתה תסיר את עורלת הלב, את מה שעוטף ומכסה את הלב, אומר על ידי זה הלב שלך יתעורר לקראת דבר השם. על ידי זה אתה תרגיש התלהבות לעשות את רצונו יתברך. כבר סיפרנו פעם על אותו אדמו"ר שנסעו בעגלה, והיה קור אימים, והעגלון היה גוי, והוא עצר באיזה פונדק, שתה איזה כוסית וודקה, והתחמם, והאדמו"ר והחסיד קופאים מקור. אז החסיד אומר לאדמו"ר, תראה מה זה, הגוי הזה שותה כוסית וודקה, נהיה לו חם, ואנחנו פה קופאים מקור. אז אמר לו האדמו"ר, הגוי הזה הוא כמו תנור. תנור, אתה זורק לו בול עץ, הוא נדלק. אבל אנחנו, הלב שלנו זה כמו קדירה. קדירה, אתה יכול לזרוק לה בולי עץ עד מחר, היא לא תידלק. קדירה צריכה אש מבחוץ שתחמם אותה. אז אומר, הלב של האדם, כשהוא חם, איזה נפלא. אומר זה מקור טהרה. אתה עובד את השם מתוך התלהבות, מתוך חשק, מתוך רצון, זה מקור טהרה. אבל לעומת זאת, אם הלב קפוא, גם עבודה זרה תהיה בו. גם עבודה זרה יכולה להיכנס בו. ולכן הוא אומר, מה צריך לעשות? להסיר את עורלת הלב. על ידי זה הלב יתעורר, תפשיר את הלב, תסיר את הקיפאון, תוריד את העורלה. ואז על ידי זה לא יהיה לך ייאוש וחושך ענן וערפל, אתה תרגיש את ריבונו של עולם, תרגיש אלוקות.
"הגידו ביהודה ובירושלים השמיעו ואמרו תקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר". אומר המלבי"ם, כאן הוא מתאר בפניהם איך האויב יבוא לציון באופן פתאומי. עד כדי כך שאף אחד לא יתכונן, לא יהיה לכם זמן אפילו להתכונן למלחמה. והנה הוא אומר, בוא תראה, הגידו ביהודה, איך שתהיה ההגדה ביהודה, הגדה מלשון להגיד, תכף ומיד בירושלים השמיעו. תכף ומיד בעיר הממלכה השמועה תתפשט עד שם. מה זאת אומרת? אומר המלבי"ם, באופן רגיל לאן מגיעות הידיעות הראשונות על אויב או על כל דבר או על כל צרה? זה מגיע לעיר הממלכה. המלך הוא הראשון שמתעדכן. יש רץ לדוגמה שהיה בשדה הקרב והוא רץ אל עיר הממלכה, מודיע למלך. האנשים מסביב עדיין בכלל לא יודעים כלום. אז קודם כל עיר הממלכה יודעים, לאחר מכן שאר הערים. לעומת זאת כאן הוא אומר, זה יהיה כל כך פתאומי, עד שקודם כל זה יהיה הגידו ביהודה, ולאחר מכן בעיר הממלכה בירושלים השמיעו. זה יהיה רק בשלב השני, מרוב הפתאומיות של המהלך הזה שאתם לא תתכוננו לו. ואז הוא אומר, מה תהיה ההכרזה? הם יגידו תקעו שופר בארץ. הדרך שלהם לגייס צו 8 על ידי תקיעת שופר. תקעו שופר בארץ, כדי לזרז את כולם אל שדה המערכה. אבל תוך כדי שהם קוראים זה לזה, תוך כדי שהם מודיעים על המלחמה הקרבה ובאה, ועל כך שהאויב כבר נמצא כאן, קראו, תקעו שופר בארץ, קראו, מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר. תוך כדי הדברים הם יגידו מלאו ונבואה אל ערי המבצר. זאת אומרת האויב הוא חזק מדי בכדי להילחם כנגדו. והדרך היחידה שלנו להינצל מפניו זה להתחבא ולהתבצר בערי המבצר. פירושו של דבר, תהיה צרה כל כך קשה, א' מצד המהירות שלה, ב' מצד הכוח העצום שיבוא בו האויב, שאנחנו כבר מראש לא נלך להילחם, אלא הדבר היחיד שנעשה, תוך כדי שאנחנו יוצאים אל הקרב, מיד יצא קול שני שאומר רבותיי, תברחו לערי המבצר, כי אין סיכויים להילחם כנגד האויב הזה.
הרד"ק מסביר, הרי לכאורה מה זה האספו ונבואה אל ערי המבצר? הרי כולם עתידים בסופו של דבר להיכבש, גם מי שבמבצר וגם מי שבירושלים. אז הסבר אחד זה כמו שהסביר המלבי"ם, שזה מה שהם יחשבו. הם יגידו האספו ונבואה אל ערי המבצר, אבל באמת זה לא יעזור. כי הרי כשנבוכדנצר הגיע לפה זה לא עזר. זאת אומרת לפי מחשבתנו ערי המבצר עוד יצילו אותנו. או הסבר נוסף שהוא אומר, האספו בואו לערי המבצר שיהיה לכם הצלה פורתא לבינתיים לפחות. כי עד שהאויב יכה בך, לפחות קיבלת עוד מספר ימים של חיים. אז זה האספו ונבואה אל ערי המבצר, בשביל הזמן המועט הזה שעל כל פנים בזמן זה תוכלו להינצל לבינתיים.
"שאו נס ציונה. העיזו אל תעמדו. כי רעה אנוכי מביא מצפון ושבר גדול". שאו נס ציונה. מסביר המלבי"ם שכאן בעצם אומר להם הנביא, אל תלכו לערי המבצר. ערי המבצר הם ערים חלשות כנגד האויב האדיר שעומד לבוא עליכם. ולכן שאו נס ציונה. אומר להם הנביא שאו נס, פירושו של דבר כמו הרימו את כלונס הדגל, לאן? ציונה. המקום היחיד שיכול להגן עליכם זה רק ציון. זה המקום שהוא מקום שנחשב למבצר, למקום שהוא נשגב, וציון הכוונה מגדל ציון, שזה מקום שבאמת יש בו שמירה, שבאמת תוכלו אולי לקבל איזושהי הגנה זמנית מפני האויב. למה? כי רעה אנוכי מביא מצפון ושבר גדול. יש אמורה להיות רעה נוראה ושבר גדול. מאיפה? מצפון. צפון זה הרי בבל. כן, הקדוש ברוך הוא מצפון תיפתח הרעה, מצפון הביא את מלך בבל כדי להחריב את ארץ ישראל. וזה מה שכתוב העיזו אל תעמדו, העיזו הכוונה שאדם נאסף, הולך וחוסה במקום שיש בו עוז. מקום שהוא עוז ומגדול, מקום שיש בו הגנה, זה נקרא העיזו. הוא נכנס למקום אשר מוצא בו עוז, מקום שמוצא בו מפלט. אז העיזו אל תעמדו, כי רעה אנוכי מביא מצפון ושבר גדול.